193

(ב) אף אם נמצא דרך להסביר שהמילה "הלכה" מכוונת גם למשמעות של "חכמה", עדיין אין מובן: המילה "הלכה" מוזכרת בש"ס פעמים רבות, ומוסברת כפשוטה¹⁶, כלומר, דין בדרך התנהגות לפי התורה¹⁷, ומשמעות זו למילה "הלכה" מתבטאת גם בהלכה למעשה ("אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה"¹⁸, ועוד דינים בדומה לזה). ואם כך, מנין שבמאמר חז"ל זה משמעותה של המילה "הלכה" שונה ממשמעותה בכל מקום¹⁹?

ג. נסיון להסביר את הדברים, והקושי בזה

ניתן היה להסביר שדברי הרמב"ם המקשרים במקרה זה את "ארבע אמות של הלכה" עם חכמה וידיעת אלקות, נובעים בהכרח מתחילתו של מאמר חז"ל "מיום שחרב בית־המקדש", ומשמעותם של הדברים היא ש"ארבע אמות של הלכה" משמשות תחליף לבית המקדש, וכיוון שבבית המקדש בחוץ – בלשכת הגזית – היה בית הדין הגדול, העיקר של התורה שבעל פה וההלכה²⁰; ובו בזמן היו מונחים שם, אך לפני ולפנים, בארון בקודש הקדשים, הלוחות (וספר התורה²¹), המציינים את פנימיות התורה ורזין דאורייתא (=סודות התורה), וכיוון שכך, מובן²², שהכוונה ב"ארבע אמות של הלכה" המשמשות תחליף לבית המקדש לאחר חורבנו, איננה רק להלכות הקשורות למעשה, אלא גם ל"רזין דאורייתא", לחכמה ולידיעת אחדות הבורא.

אך לפי הסבר זה מתורצת רק השאלה השניה – מנין שמשמעות המילה "הלכה" כאן היא ידיעת אלקות, אך עדיין אין מובן מדוע משתמשים חז"ל במילה "הלכה", שמשמעותו בכל מקום אחר היא שונה? ובכלל: היכן רמוז כל הרעיון הזה בענין של "ארבע אמות של הלכה"?