שיחה ב

הערות

עמוד 231

1. 1. כח, יט.
2. 2. פסחים פח, א.
3. 3. וירא כב, יד.
4. 4. חיי שרה כד, סג.
5. 5. כ"ה בגמרא לפנינו. אבל בע"י "ויקרא למקום א־ל בית א־ל" – הכ' דוישלח (לה, ז).
6. 6. ובמדרש תהלים מזמור פא (יצחק קראו שדה שנאמר כו' כריח שדה) יעקב קרא אותו פלטין שנאמר (פרשתנו כח, יז) "אין זה כי אם בית אלקים" (ועד"ז הוא בילקוט ישעי' רמז שצא (לענין יעקב)). וכן מוכח מספרי ברכה (לג, יב) וב"ר (פס"ט, ז): כי אם בית אלקים בנוי ומשוכלל לעת"ל (משא"כ באברהם ויצחק שלא נרמז בשם בית בספרי שם וב"ר פנ"ו, יו"ד. ספס"ה).
7. 7. ב, ג (דרז"ל זו הובאה בפרש"י שם). ובע"י הוא עה"כ דמיכה (ד, ב) והלכו גוים גו' ואל בית אלקי יעקב גו'.
8. 8. בגמ': "ולא אלקי אברהם ויצחק אלא כו'". ובע"י: "אלקי אברהם אלקי יצחק לא נאמר אלא אלקי יעקב לא כו'".
9. 9. ראה חדא"ג מהרש"א ועיון יעקב לפסחים שם. צרור המור בפרשתנו. ובארוכה – אלשיך בפרשתנו. ולתהלים מזמור כד.
10. 10. שבת קיח, ב.
11. *. כח, יד.
12. 11. ע"ד מש"נ (במקדש הא') שאמר דוד (דה"א כב, ז־יו"ד): אני הי' עם לבבי לבנות בית גו' ויהי עלי דבר הוי' לאמר גו' הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה גו' הוא יבנה בית לשמי גו'.

עמוד 231

1. 12. ויגש מז, ט ובפרש"י. ולהעיר מפרש"י לך טו, יג (ד"ה בארץ).
2. 13. פרש"י וישב לז, ב.
3. *. סדר אלי' רבה פ"ה. וראה בעה"ט עה"פ.
4. 14. ביאור הכתוב ע"ד הקבלה והחסידות, ראה אוה"ת ישעי' שם. וש"נ.
5. 15. ראה מפרשי הכתובים שם.
6. 16. ברד"ק שם: זה דברי הנביא לא דברי העמים. ובמהר"י קרא: שזהו דברי העמים.
7. 17. ושפט בין הגוים גו' וכתתו חרבותם גו'. וראה ראב"ע למיכה שם.

עמוד 232

1. 18. שירת הים – בפ' בשלח. ובכ"מ.
2. 19. שבת קלח, ב (ולהעיר מפרש"י שם). וראה שם לקמן "דבר ה' ולא ימצאו" – "שלא ימצאו הלכה ברורה כו'".
3. 20. אע"פ שבכל ענין בתורה, ואפילו בסיפורי התורה – ישנה הוראה, שלכן תורה – לשון הוראה (זח"ג נג, ב. רד"ק הובא בגו"א ר"פ בראשית). וראה לקמן בפנים.
4. 21. להעיר מעניני התורה עליהם נאמר "דרוש וקבל שכר כו' יגדיל תורה ויאדיר" (חולין סו, ב. ישעי' מב, כא).
5. 22. פסחים פ"ד. ב"ב מתחלתה. ועוד.
6. 23. ראה שבת יט, ב.
7. 24. או לר' יהושע דלא משגח בבת קול, עירובין ו, ב ואילך.
8. 25. ברכות לו, ב. וש"נ.
9. 26. עירובין יג, ב.
10. 27. וכדמוכח גם מזה שלעתיד הלכה כב"ש (לקו"ת קרח נד, סע"ב ואילך. וש"נ).
11. 28. הלכות תשובה פ"ג ה"ח (וראה כס"מ שם). וראה פירוש המשניות סנהדרין פ' חלק יסוד הח'.
12. 29. ראה לקוטי לוי יצחק אגרות־קודש ע' רסו. וראה לעיל ע' 101 ובהנסמן שם.

עמוד 233

1. 30. סנהדרין צג, ב.
2. 31. ש"א טז, יח.
3. 32. שבועות לה, א.
4. 33. ראה בארוכה אוה"ת יתרו ע' תתצ ואילך. ד"ה וידבר אלקים תרכ"ז. המשך תרס"ו ע' תלא ואילך. ועוד.
5. 34. ראה פרדס ש' ערכי הכינוים בערכו. מאו"א בערכו. שערי אורה (להר"י גיקטלייא) ש"ח. ח
6. 35. ראה גם רש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
7. 36. סוטה לח, א. סנהדרין ס, א. רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ב.
8. 37. כ"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שי"ט. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.
9. 38. סוטה שם. סנהדרין שם. והוא המייחד כו' וכל השמות כלולים בו (בארוכה בכהנ"ל – פרדס שם. שערי אורה (הנ"ל) ש"ה. תו"א ס"פ נח. אוה"ת יתרו ע' תתלה ואילך. ועוד).
10. 39. שער היחוד והאמונה פ"א. ובכ"מ. וראה או"ת להה"מ ס"פ בראשית.
11. 40. ציון וירושלים ע"ד הקבלה והחסידות – ראה לקו"ת במדבר ט, א. דברים א, ב ואילך. רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) תהלים קמז, יב. וש"נ. ד"ה שבחי ירושלים תרכ"ז. לקולוי"צ (לזהר "ב ע' רפד. ליקוטים על מארז"ל ע' קעא. ועוד). ויש לתווך עם המבואר בפנים, וראה לקמן הערה 55.
12. 41. להעיר מפרש"י יומא עז, סע"ב.
13. 42. לקו"ת דברים א, סע"ב.
14. 43. ירמי' לא, כ. הובא בד"ה ציון במשפט תפדה לאדה"ז (קה"ת תשט"ו, תש"ל) ע' 14 לענין ד"ציון הוא לשון סימן" (וגם הובא שם אנא סימנא כו' – זח"א רכה, א (שהובא גם בהמאמר בלקו"ת שם)).

עמוד 234

1. 44. תנחומא ר"פ פקודי. זח"א קפג, ב.
2. 45. ב"ר פנ"ו, יו"ד. תוד"ה הר (תענית טז, א).
3. 46. ראה לקו"ת ר"ה ס, ב. שה"ש ו, ג. ובכ"מ.
4. 47. תוד"ה כי מציון ב"ב כא, א (ושם: כדדרשינן בספרי* למען תלמד ליראה וגו' (ראה יד, כג) גדול מע"ש שמביא לידי תלמוד לפי שהי' כו'). רשב"ם ראה שם. ולהעיר שבתוס' שם מפרש כן מ"ש בגמ' "מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דריש כי מציון תצא תורה". וראה לקמן הערה 53.
5. 48. ראה שם.
6. 49. ראה ירושלמי תענית פ"ד סה"ב. מגילה "ג סה"ו (לענין ציון). ובהמובא בהערה 46 (בנות ירושלים). וראה בהמצוין בהערה 40.
7. 50. תנחומא ראה ח.
8. . בספרי שנדפס מכת"י (נ.י. תשכ"ט): מגיד פ שהמעשר מביא את האדם לידי ת"ת. וכן הוא ביל"ש שם. ובספרי בדפוס שלפנינו ליתא.

עמוד 235

1. 51. להעיר מבאוה"ז וישלח (כ, ב).
2. 52. להעיר שישנו גם במדרי' נעלית – "אנא סימנא בעלמא" (בחי' ציון) שאמר רשב"י, אף שזהו מצד עוצם ביטולו שאינו בבחי' מציאות לעצמו כלל (המשך תרס"ו ע' קנט, ועוד), הרי מצינו יתירה מזו (ראה ד"ה ציון במשפט תפדה תשל"ה פ"ז (סה"מ – מלוקט (קה"ת, תשמ"ז) ע' קנו) ובהערה 58 שם. וראה תו"ש ע' 12 ואילך). וראה המשך תרס"ו שם החילוק בין נשמות דמ"ה (בחי' ז"א) דעיקר עבודתם הוא בבחי' ביטול מצד נשמתם דוקא בהשגה והתבוננות בבחי' דביקות " אמיתי באוא"ס בבחי' ביטול במציאות ממש, ונשמות דב"ן בחי' מלכות (כמו נשמת דוד ואלי') שעבודתם בביטול היש. וראה לקמן הערה 55, 87.
3. 53. להעיר שבב"ב שם ד"תקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות (הלימוד דתורה ולא הלכה) בירושלים" הובא רק תחילת הכתוב "כי מציון תצא תורה", ותו לא. אבל בע"י הובא גם סיום הכתוב ודבר ה' מירושלים".
4. 54. וע"ד החילוק בין תורה ומצות (ראה יהל אור שם ע' 575 בהגה"ה "ועי' כה"ג כו'"). וראה בכ"ז לקו"ש חט"ז ע' 436 (ס"ד), וע' 440. ובכ"מ. ובתורה גופא הוא החילוק בין לימוד התורה (בכלל) והלכה: הביטול שבלימוד התורה הוא בעיקר (ביטול ישות שכלו) בכדי ששכלו יבין ויתייחד עם שכל התורה. ובכדי לכוון להלכה הוא מבטל שכלו מכל וכל בהנחת עצמותו לגמרי, ואז נרגש אצלו רצה"ע שלמעלה מהשכל. ראה בארוכה בהנסמן בהערה 33.
5. 55. בהנסמן בהערה 40 מבואר דבחי' ציון הוא פנימיות המל' (פנימיות הלב) וירושלים חיצוניות המל'. וביהל אור שם שלכן בציון נאמר שם אלקים, ובירושלים שם הוי', דהעלאת מ"ן דבחי' ציון הוא לבחי' אלקים, בינה, וירושלים הוא לבחי' חכמה שהוא שם הוי'. וע"פ המבואר בהערה שלפנ"ז מובנת השייכות להמבואר בפנים: דמצד זה שהוא בחי' ציון וסימן שלמעלה, שמצד ביטולו מיוחד עם אלקות הרי"ז רק עם בחי' "אלקים" אלקות שבא בהתלבשות ולפ"ע העולמות, ומצד בחי' ירושלים, ביטול והנחת עצמותו לגמרי, הרי נרגש ומתגלה בו בחי' הוי'" שלמעלה מהשתל' לגמרי. ולהעיר דבכל השמות א־ל אלקים כו' נשתמש בהם גם בל' חול כו' משא"כ שם הוי' לא נמצא שישתמש בו בל' חול כו' (פרדס שי"ט פ"א הובא ונתבאר בהמשך תרס"ו ס"ע תעו ואילך).
6. 56. ע' תו. וע' תכ ואילך.

עמוד 236

1. 57. דהרי ב"עבד פשוט" (ראה ד"ה ומקנה רב תרס"ו והמאמרים שלאח"ז) אין אצלו חילוקים בהמצות, וזה שבמצוה דאורייתא הוא מחמיר בספיקו ובמצוה דרבנן הוא מקיל (ועוד חילוקים כיו"ב) אין זה לפי שמחלק בין המצות, כ"א מפני שחילוק זה הוא רצון העליון.
2. 58. תהלים קמה, יג.
3. 59. ולהעיר שמצינו שמשתמשים בלשון הכתוב לכוונה אחרת – ראה משנה פאה (פ"ב מ"ב) "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון", והוא לשון הכתוב בישעי' ז, כה. וראה לקו"ש ח"ד [המתורגם] ע' 119 הערה 2.

עמוד 237

1. 60. לקו"ת דברים א, ריש ע"ב. ר"ה נו, סע"ב ואילך. ד"ה אשרי יושבי ביתך לאדה"ז (קה"ת – תשל"א) עה"פ. סידור עה"פ (נג, ג ואילך). מילואים ליהל אור עה"פ (ע' תרפה ואילך). ובכ"מ.
2. 61. ולכן דוד זכה שכיון להלכה מצד תכלית השפלות והביטול שלו (דבחי' מלכות), וכן ב"ה מכיון שהיו נוחים ועלובין, אף שב"ש מחדדי טפי ראה בארוכה בכהנ"ל בהמצויין בהערה 33. המשך הנ"ל ע' תלט ואילך.
3. 62. ראה לקמן הערה 65.
4. 63. הל' מלכים ספ"ח.

עמוד 238

1. *. מצו"ד ומצו"צ לישעי' עה"פ.
2. 64. ע"ד הבי' במש"נ לך לך מארצך (ל' רצון) גו'.
3. 65. בהנסמן בהערה 60, דבחי' ממשלה היא למטה מבחי' מלוכה. אבל עפ"י המובא בהערה 55 " במעלת הביטול דבחי' ירושלים על בחי' ציון, מובן גם בנדו"ד, דשרש הממשלה הוא ביטול למעלה מטו"ד – ראה סידור שם, ויהל אור שם, דמלוכה היא מבחי' פנימיות המלכות (כחב"ד חג"ת דמלכות) וממשלה מבחי' נה"י דמלכות – בלי טעם ורצון. וכידוע בענין היראה (ראה בהנסמן לקמן הערה 82). וראה המשך תרס"ו ע' תמ.
4. 66. ראה לקו"ת ברכה צח, ב. סה"מ אידיש בתחילתו. ד"ה קול דודי תש"ט פ"ב ואילך.
5. 67. בלקו"ת שם מבואר שבזמן הבית כשהי' גילוי אלקות היתה "ההשתחוואה בבחי' פנימיות הוא בחי' בטל רצונך מפני רצונו שאין לו רצון וחפץ אחר", משא"כ בזמן הגלות ההשתחוואה היא בבחי' חיצוניות שמכניע את הגוף שלא ימרוד". אבל ראה בהנסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 74 ואילך, דנפק"מ בין "כמות" הביטול ו"מהות" הביטול ובזמן הגלות המעלה במהות הביטול. ועפ"ז מובן גם החילוק דבית ראשון ובית שני כדלקמן הערה 72.

עמוד 239

1. 68. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג ואילך.
2. 69. זח"א קנ, א. וראה שמו"ר פט"ז, כו. ובכ"מ.
3. 70. יומא כא, ב.
4. 71. חגי א, ח.
5. 72. ע"פ משנ"ת בלקו"ש ח"ט שם (וח"ז [המתורגם] ע' 181) מובן גם בנדו"ד, שלכן בזמן בית ראשון הוא בדוגמת בחי' ציון אף שהי' ביטול פנימי, ביטול במציאות, כיון שהוא שייכות למציאות האדם (שבא מצד השגתו ואהבת ה' כו'), משא"כ בזמן בית שני הוא בחי' ירושלים כיון ש(איכות) הביטול היא בשלימות (ביטול אמיתי יותר).
6. 73. ראה לקו"ת שם (ואוה"ת חנוכה שא, א. בראשית ע' 1102) שבבית ראשון האיר בחי' ה' עילאה בינה משא"כ בבית שני ה' תתאה בחי' מלכות, והרי זה גם ההפרש דבחי' ציון וירושלים כמבואר בלקו"ת (במדבר) ויהל אור (שבהערה
7. 74. ראה מלכים א קאפיטל ה. וראה לקו"ת במדבר ג, ד ואילך. ובכ"מ.
8. 75. ראה לקו"ת דברים שם. ר"ה נו, ד: וממשלתך בכל דור ודור אפילו דור המבול ודור הפלגה. וביהל אור שם בתחילתו מהרמ"א "ופי' דור ודור היינו שגם אחרי שהחריב ביהמ"ק לא סילק השגחתו כו'".
9. 40. , דציון הוא פנימיות המלכות (ה' עילאה. אוה"ת שם), וירושלים חיצוניות המלכות; וגם החילוק דמלוכה וממשלה כמבואר בד"ה אשרי, סדור ויהל אור (שבהערה 60). וראה יהל אור שם (סק"ד), דמושל ברוחו הוא אתכפיא ומלוך על יצרך היינו אתהפכא ברצון. שזהו החילוק דב"ר וב"ש כבפנים וכבהערה שלפנ"ז.

עמוד 240

1. 76. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 28 ואילך השייכות דג' מקדשות להאבות בסגנון אחר קצת. וקרוב להמבואר בפנים הוא באלשיך פרשתנו.
2. 77. אגה"ק סט"ו. תו"א ותו"ח ר"פ תולדות. ובכ"מ.
3. 78. ישעי' מא, ח. ח
4. 79. ולכן "קראו הר" (לא רק לפי שעתיד ליחרב וליעשות הר, כבאלשיך כאן ובתהלים. עיון יעקב ופי' הרי"ף לע"י פסחים שם) "כי באברהם כתיב (לך יב, ט) הלוך ונוסע הנגבה בחי' אהבה נק' הר כמו הר שבולט כו'" (לקו"ת ר"ה ס, ב. עיי"ש).
5. 80. להעיר מזח"ב רנח, א. ובתוד"ה הר תענית שם: "אברהם שקראוהו הר כו' וההר נקרא כו' כדכתיב כי מציון תצא תורה". ולהעיר מב"ר (פנ"ו, יוד) בזה שהראה הקב"ה לאברהם הביהמ"ק "בנוי ומשוכלל כו' כענין שנאמר (תהלים קב, יז) כי בנה ה' ציון גו'". ובאיכה (ה, יח) "על הר ציון ששמם".
6. 81. להעיר מספר הבהיר (סקצ"א. זח"א רסד, ב. הובא בפרדס שער כב פ"ד. ועוד) כך אמרה ב מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ (כ"ה בפרדס. בס' הבהיר ובזהר: בעולם) לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד שם במקומי. וראה אגה"ק שם.
7. 82. תו"א קיד, ד. ביאוה"ז פא, א (לענין אברהם). ובכ"מ (ראה בהמצויין בס' הערכים־חב"ד "א ע' רעט ואילך).
8. 83. אגה"ק סי' יג. תו"א ותו"ח ר"פ תולדות ובכ"מ.
9. 84. פרשתנו לא, מב.
10. 85. השייכות לשדה – ראה תו"א ס"פ חיי שרה.
11. 86. וגם זה שאברהם קרא אותו "יראה" (ב"ר שם) הי' זה מצד עקידת יצחק.
12. 87. ראה בהמצויין בהערה 82 במעלת אתכפיא, יראה תתאה (דשרשה בחכמה עילאה בחי' אין) על בחי' אהבה. והמובן משם, דבבחי' אהבה אף שאינו מציאות לעצמו ה"ה מציאות דקדושה עכ"פ (בחי' ציון), משא"כ בבחי' אתכפיא (יראה) הוא בתכלית הביטול (ירושלים). וראה לעיל הערה 52, 73.
13. 88. שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ג"כ "ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב.
14. 89. תו"א יז, ג. לקו"ת ואתחנן ה, ב ואילך. וש"נ.

עמוד 241

1. 90. ראה לקו"ת מטות פג, ג ואילך.
2. 91. ועפ"ז י"ל שזה שהראה הקב"ה לאברהם ויצחק הבית בנוי ומשוכלל לעת"ל, הי' זה בכ"א לפי מדרי': לאברהם הראה בחי' ציון כו' שבבית הג', וליצחק בחי' ירושלים שבבית ג'. וראה יפ"ת לב"ר ספס"ה, שטעם שהראה הקב"ה ליצחק בית הג' כדי שלא יאמרו מה הועילו הברכות ליעקב כו'.
3. 92. לקו"ת ואתחנן ה, א ואילך. וראה "התמים" ח"ג בתחלתו תצלום מגכי"ק הצ"צ.
4. 93. ויק"ר פל"ו, ה. פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. לב, ט. לג, ב.
5. 94. פרש"י לך יב, ה (מב"ר). זח"א עט, א. ובכ"מ.
6. 95. ראה רמב"ם הל' עכו"ם פ"א ה"ג. חנה אריאל (להרה"ח וכו' הרר"א מהאמלי) וירא לג, סע"א. הובא בלקו"ש ח"י ע' 89 הערה 14.
7. 96. ראה בהנסמן בהערה 93.

עמוד 242

1. 97. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 29 ואילך.
2. 98. ראה לקו"ש שם ע' 77. ח"ז [המתורגם] ע' 182. נלכה באורחותיו". (משיחת ליל ויום שמח"ת תשל"ו)
3. 99. ראה לקו"ת מטות שם ובהגהות להמאמר באוה"ת שם, לענין שייכות גאולה הג' ליעקב. וראה המשך הנ"ל ע' תלד. ובכ"מ.