שיחה ג

הערות

עמוד 243

1. 1. פרשתנו כח, כ ואילך.
2. 2. פענח רזא וריב"א פרשתנו שם, כב אברבנאל ריש פרשתנו (קושיא הה'). עקידה שער כה (קושיא הב'). אלשיך פרשתנו כח, כ (קושיא הו'). וראה רא"ם לפרש"י שם, כא. דברי דוד שם כב. ועוד.
3. 3. ע"ד הפשט בפרש"י – ראה דברי דוד ומשכיל לדוד שם כב (ועוד), שהנדר הי' לעשות מה שאינו מחוייב. אבל ביאור זה אינו מספיק כי מובן שאצל יעקב אבינו – שהאבות ה"ה המרכבה (ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. וראה תניא פכ"ג) – גם העבודה פ דענינים אלו (לפנים משורת הדין "פולחן דנדבה" וכיו"ב) הייתה שלא ע"מ לקבל פרס, ובמילא – בלי שום תנאי.
4. 4. להעיר מרמב"ן שם, כ: ויתכן עוד ע"פ הפשט כו'. רבותינו בעה"ת שם. ועוד.
5. *. ע"ד (ולא ממש) בי' הרמב"ם הל' תשובה "ט (הקדמתו לפ' חלק).
6. 5. ראה כלי יקר (שם, כא בסופו): כ"א לא ישמרו מן ד' ראשי עבירות אלו אז לא יהי' בית אלקים כי יחרב בעבורם.
7. 6. וכן הוא לפי' המדרש (ב"ר פ"ע, ד) ורשב"ם.
8. 7. ועד"ז ברד"ק. ספורנו. כלי יקר.

עמוד 243

1. 8. אלשיך שם (קושיא הה'), גו"א דברי דוד לפרש"י שם, כא, לבוש שם, כ. ועוד.
2. 9. אף שגם "ושבתי גו'" הוא "כמו ש(הקב"ה) אמר לי והשיבותיך אל האדמה" (רש"י שם, כא).
3. 10. פרש"י ס"פ נח.
4. 11. לשון רש"י בפסוק זה. וראה רש"י וישלח לב, ה.
5. 12. בדומה יותר – ראה פ"ו משמונה פרקים להרמב"ם.
6. 13. רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ד.

עמוד 244

1. 14. תולדות כח, ב־ג.
2. 15. ויק"ר פל"ו, ה. וראה פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. ועוד.
3. 16. כמרומז גם בנגלה (בתשב"כ): ויקם שדה עפרון (ח"ש כג, יז ובדחז"ל עה"פ. פרש"י שם).
4. 17. וגם לאחר זה בדרכו מחרן לא"י – ראה תורת הה"מ (הובא באור המאיר) במה שרדף לבן אחר יעקב (נתבאר באוה"ת פרשתנו תתסט, א ואילך).
5. 18. פרשתנו ל, מג. וראה תו"א כג, ג. ועוד.
6. 19. פרשתנו כח, יד. הובא ונתבאר בקיצורים והערות לתניא ע' נז. ד"ה ויצא תר"ל.
7. 20. ראה זהר ריש פרשתנו קמז, א: אוקי האי קרא בגלותא. שם כג, ב (הובא באוה"ת פרשתנו תתנד, א). ב"ר פס"ח, יג. ובשל"ה פרשתנו (רצב, ב): ענין ויצא יעקב רומז ג"כ לגלות. ע"ש.
8. 21. ראה גם ד"ה ויצא שם, שמבאר ב' ענינים בירידה צורך עלי'. אלא שב' הענינים שבד"ה ויצא שם, הם: העלי' דנפה"א למעלה משרשה ע"י בירור הגוף ונפה"ב – שהוא (בכללות) ענין הב' שבפנים; ו"להמשיך דירה בתחתונים כו' כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" – שהכוונה בפשטות ב"עלי'" זו היא (לא להעלי' שנעשית בהנשמה, כי אם) למעלת הענין ד"דירה בתחתונים" גופא, או: להעלאת התחתונים ע"ד הלשון בתניא ספל"א (מ, ב) "ירידה זו היא צורך עלי' להעלות לה' כל נפש החיונית כו'".
9. *. ראה לקו"ת ר"פ האזינו.
10. 22. לקו"ת בלק עג, סע"א. ד"ה ומעין תש"ו (וראה שם ספ"ג). ועוד.
11. 23. ובזה גופא יש שני ענינים: מצד הענין דבירור העולם גופא (כדלקמן ס"ח), ומצד השלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה (כדלקמן ס"ט). וראה לקמן הערה 44.

עמוד 245

1. 24. אבות פ"ב מי"ב.
2. 25. משלי ג, ו. טושו"ע או"ח סרל"א.
3. 26. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 111 ואילך. וש"נ.
4. *. להעיר מהמבואר בכ"מ (ד"ה מלכא ומלכתא תרצ"ז בסופו. וראה גם לקו"ת שה"ש מד, סע"ד) שיושבי אהל ובעלי עסקים הם דוגמת צדיקים ובעלי תשובה.
5. 27. במכש"כ ממ"ש הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) ענין זה אפילו כשאחרים כופין אותו.
6. 28. רמב"ם שם.
7. 29. ראה תניא רפ"ז.
8. 30. ראה לקו"ש ח"כ ע' 334 ובהערות שם.

עמוד 246

1. 31. ויתירה מזו, "שבודאי סופו לעשות תשובה" (תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סוס"ג).
2. 32. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 248 הערה 59 (ענין הא'). ה
3. 33. וענין זה יש גם בבע"ת בתשובה כפשוטה, אשר [נוסף על העילוי שמצד האדם, זה שגם לאחרי החטא הוא שב לה' (כנ"ל סעיף ז'), הנה] "י שמהפך הזדונות לזכיות (יומא פו, ב) מתוסף בו גם עילוי הבא מצד "זכיות" אלו (לקו"ת אחרי כו, ג. דרמ"צ קצא, סע"א). ולהעיר מד"ה פדה בשלום תש"ט פ"א, שהצדיקים עבודתם היא לעצמם וענין התשובה הוא "לפעול גם בדבר שחוץ להם". וזהו"ע העלי' דהנשמה ע"י ירידתה למטה, שהיא "נעשית בבחי' בע"ת .. להאיר את העולם". אלא שמלשון זה משמע שהעילוי בתשובה שנעשה בהנשמה ע"י ירידתה למטה הוא (לא העלי' של הנשמה הבאה "י שמאירה את העולם, כ"א) הענין ד"להאיר את העולם" גופא. וראה לקמן ס"ט ובהערה 44.
4. 34. ראה ד"ה תניא ז"ד תרצ"ז (סה"מ תרצ"ו־ז ע' 251), דזה ש"נשמת האדם .. חפצה וחשקה בטבעה .. ולדבקה בשרשה ומקורה" (תניא פי"ט) אף שרצון זה אינו בשביל עצמה, שהרי כשתדבק בשרשה "תהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי" (תניא שם), מ"מ – מכיון שרצון זה הוא מצד טבעה, לכן ע"י רצון זה "אינו מתבטל מטבעו וכ"ש שאינו נאבד צורתו העצמי". ושם (וראה עד"ז ד"ה וכל העם תרע"ח. ד"ה לריח שמניך תש"ו פ"ו), שע"י שנה"א פועלת הבירור דנה"ב עד שגם הנה"ב מתעוררת ברצוא לאלקות, מכיון שבנה"ב הרצוא לאלקות הוא היפך טבעה, הנה "זה פועל בהנפש האלקית דגם הוא מתבטל מטבעו". ושם (ע"ב) שעי"ז נעשה בה "יציאה מגדר הכלים והגבלה לגמרי".

עמוד 247

1. 35. ובדוגמת המבואר בד"ה לריח שמניך שם מעלת העלי' דנה"א שנעשה בה ע"י שפועלת בירור דנה"ב (שגם הנה"ב תתעורר ברצוא לאלקות) על העלי' שנעשה בה ע"י שמתגברת על נה"ב.
2. 36. לקו"ת שלח לז, ד.
3. 37. ראה לקו"ש חי"ב ע' 75 ובהערות שם.
4. 38. ובדוגמת העלי' בנה"א שנעשה ע"י בירור נה"ב (ראה לעיל הערה 34). אלא שגם העילוי שנעשה ע"י בירור נה"ב – מכיון שנה"ב יש לה שייכות לנה"א (ראה סה"מ קונטרסים ח"א רסו, סע"ב ואילך) – לכן, החידוש ובמילא גם העילוי שנעשה עי"ז אינו כהחידוש והעילוי שע"י בירור עניני העולם.
5. 39. אבות ספ"ו.
6. 40. משנה סוף קידושין.
7. 41. לקו"ת ראה כח, ד.
8. 42. פל"ז (מח, ב). וזה בא בהמשך להמבואר שם פל"ו שתכלית הבריאה הוא שיהי' לו (ית') דירה בתחתונים.
9. 43. תנחומא נשא טז. תניא פל"ו.
10. 44. ויש לומר, שעלי' זו דהנשמה מצד זה שמשלמת הכוונה ד"דירה בתחתונים" שבעצמותו ית' – מכיון שעצמותו ית' אין שייך לתארו גם בענין הבל"ג (ראה המשך תרס"ו ס"ע קסז. ובכ"מ), לכן גם השכר והעלי' שמצד השלמת כוונה זו הוא נעלה יותר מהעלי' דהנשמה שמצד גילוי אחדותו ית' הבלתי מוגבל דלעיל ס"ח. ואפ"ל, שענינה של עלי' זו (שמצד הכוונה) בעבודת האדם הוא שיורגש בו ענין זה של מציאותו היא רק לכבודו ית', לשמש את קונו.

עמוד 248

1. 45. לקו"ת שם כט, א. "
2. 46. ראה בהמצויין בהערה 22. ולהעיר שגם בלקו"ת שם איתא "הירידה .. היא בשביל עלי' כו'" (אלא שמסיים שם "שעכ"ז לא זה לבד הוא תכלית המכוון כו'").
3. 47. ראה המשך תרס"ו ע' ג' (ושם ע' ח'). ד"ה מצותה משתשקע תרע"ח – ע"פ תניא פל"ו.
4. 48. ראה בארוכה ד"ה ולקחתם לכם תרס"א. וראה גם המשך תרס"ו ע' תלח.
5. 49. ראה בארוכה לקו"ש חי"ב ע' 73 ואילך. חי"ד ע' 123.
6. 50. ראה המשך תרס"ו שם: דענין העבודה בפועל דבחי' אין עוד הו"ע קבעומ"ש בחי' עבודת עבד.
7. 51. שזהו העילוי שב"עבד פשוט" על "עבד נאמן" (המשך תרס"ו ע' שכו ואילך).
8. 52. בפשטות אפ"ל, שהטעם "בשביל העלי'" הוא בבחינת הגילויים* [וע"ד ב' הטעמים בסיבת הבריאה "בגין דישתמודעון לי'" (זח"ב מב, ב) "יתגלו שלימות כוחותיו כו'" (ע"ח בתחלתו. שער ההקדמות הקדמה ג') – ראה המשך תרס"ו ע' ד' ואילך. שם ע' תמו]. אבל יש לומר, שהטעם "בשביל העלי'"** שייך גם להכוונה האמיתית ד"דירה בתחתונים" שבעצמותו ית', כדלקמן בפנים.
9. . וי"ל דאין סתירה לזה ממ"ש בלקו"ת בלק (עג, א) "התירוץ האמיתי הוא .. היתרון שלהם בירידתן בגוף שנעשים בחינת בעלי תשובה" – כי הענין ד"נתאוה כו' דירה בתחתונים" אינו בגדר תירוץ", מכיון שהענין ד"נתאוה" הוא למעלה מטו"ד "אויף א תאווה איז קיין קשיא" (המשך תרס"ו ס"ע ז' ואילך); וה"תירוץ" (הטעם) על הירידה הוא – מה שנעשה "יתרון" ע"י הירידה, ובנוגע לזה אומר בלקו"ת שם "יש על זה כמה תירוצים אך התירוץ האמיתי הוא .. שנעשים בחי' בעלי תשובה".
10. . ועד"ז הוא גם בנוגע להטעמים דסיבת הבריאה שבזהר וע"ח – ראה לקו"ש ח"ו ע' 21 הערה 69. "

עמוד 249

1. 53. שביטול זה הוא דוגמת הביטול דעבד ( פשוט, העבודה בפועל ד"אין עוד". אבל למטה ממנו – ראה לעיל הערה 44.
2. 54. ומ"ש בכ"מ שכוונת ירידת הנשמה היא בשביל העלי' – אף שענין זה מה שעבודתה היא בבחי' ביטול (שזהו עלייתה) היא (לכאורה) רק הכנה להשלמת הכוונה – יש לומר: מכיון דזה מה שבכח העבודה לעשות דירה לו ית' הוא עי"ז שהיא בבחי' ביטול, הרי נמצא, שבאם העבודה היתה שלא בביטול – היתה ה"דירה" נעשית מצד הקב"ה ולא מצד (ובכח) עבודת האדם. ולכן: כמו שהעבודה (שהדירה תיעשה ע"י עבודת האדם) הו"ע בהכוונה ד"דירה בתחתונים" גופא (ולא רק הכנה אלי') – עד"ז הוא גם ענין הביטול שבהעבודה.
3. 55. ראה גם כלי יקר פרשתנו כח, כ שבקשת יעקב "ושמרני גו'" היא "על שמירת הנפש מן החטא".
4. 56. ראה תניא ספ"ה (ובכ"מ) שהמצות הן לבושים והתורה היא (גם) מזון. אלי' רבה פכ"ז.
5. 57. ראה גם תו"ח פרשתנו (כו, א־ב) ש"לחם ובגד" הו"ע תומ"צ, "ושבתי בשלום" הו"ע התשובה.
6. 58. ויש לומר, שלכן נאמר "ושבתי" ולא "והשבני" (ראה לעיל בפנים ס"ג ובהערות שם) – כי מצד הירידה וההתלבשות בעניני העולם כו', הנתינת כח שמלמעלה היא בהעלם, וכאילו שההשבה היא מעצמו (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 65 הערה 26). ועפ"ז יובן החידוש שב"ושבתי בשלום" על "ושמרני" – גם להפירוש (ראה לעיל הערה 55) ש"ושמרני" קאי על שמירה מן החטא – כי ענין "ושמרני" מן החטא הוא באופן ד"תשש יצרו" (ראה לעיל בפנים ס"ו), שאז נרגש בו ששומרים אותו מלמעלה; והחידוש ב"ושבתי" הוא שגם כשעוסק בעניני הרשות מצד רצון נפשו הבהמית ("לבן") ואינו מרגיש את הנתינת כח שמלמעל', מ"מ "ושבתי בשלום – שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן".

עמוד 250

1. 59. רש"י פרשתנו כח, כא.

עמוד 251

1. 60. לשון הרמב"ן בה"פתיחה" לפירושו עה"ת בסופה.
2. 61. ראה תניא (פ"מ בהגה"ה. אגה"ק סכ"ו. תו"א יז, רע"א) מכתבי האריז"ל דקבלה היא באצילות.
3. 62. והגם ששלימות העלי' דנשמה הוא שהיא (ממאמר ד"ה ושבתי בשלום תשל"ח, ומשיחות חורף תשכ"ד) בבחי' ביטול בתכלית ועד שכל מציאותו הוא רק לשמש את קונו (ראה לעיל הערה 44) – מ"מ הוא מרגיש עילוי בזה גופא שהוא בטל כו'. ובדוגמת ה"עבד נאמן" שעבודתו היא "מצד הרגש העילוי וההפלאה שבאוא"ס" (המשך תרס"ו ע' שכג), אשר עם היותו עבד "רק בשביל להשלים רצונו ית' .. ואין כוונתו לעצמו כלל" (המשך שם), מ"מ הוא חפץ שהשלמת רצון האדון תהי' על ידו (המשך הנ"ל ריש ע' שכא).
4. 63. גם לא העילוי דביטול (ראה הערה הקודמת).