כח ד
ע"י תשובה ומע"ט שעי"ז ממשיך בחי' סוכ"ע מה שאינו מתלבש בכלים ועמ"ש מענין עלייה זו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד והכח הזה במצות מעשיות דוקא כי נעוץ תחלתן בסופן. ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה שבת שבתון:
(ג) והנה האבנים טובות גידולם מהכוכבים וזהו ענין ויקח מאבני המקום שהם י"ב וכמ"ש בזח"א ויחי (דרל"א ע"ב) וע' במא"א אות אלף סעיף ד' בענין אבנים ובאות כ' ס"ב בענין כוכב. ודרך כלל יש בהם ב' בחינות שהם וישפה אור ישר ואור חוזר ועמ"ש מענין או"י ואו"ח בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר בענין מעין גנים במ"ח:
(ד) וזהו להוי כדין וכדין שיהיה ב' הבחינות שיהיה עליות העולמות דהיינו הזדככות העולמות ועמ"ש מזה בד"ה את שבתותי תשמרו ויהיה גם כן המשכה מלמעלה למטה ועמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו גבי אלקי כל הארץ יקרא. וזהו ושמתי כד כד שמשותיך. שזהו ב"פ כ"ד אתוון דבשכמל"ו שחרית וערבית ועיין במא"א אות דל"ת סל"ג ועיין ברבות באיכה על פסוק העיר רבתי עם נזכר הרבה בחי' כ"ד ושרשן מן כ"ד צרופי אדני ועיין מה שכתוב על פסוק ועתה יגדל נא כח אדני:
ה ואעפ"כ נמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא והיה נשאר בבחי' טהורה היא ומ"ש והנה טוב מאד לק"מ. דהנה בלא"ה צ"ל זה הפסוק שהרי אנו רואים בבריאת הנבראים הצח"מ שיש מהן שנבראו לא בשביל עצמן לבד כ"א בשביל לשמש דאדם. כמו בריאת הסוסים הוא בשביל שיהיה האדם רוכב עליו ויהיה נושא בני אדם א"כ נברא רק בדרך טפל לגבי העיקר והרבה נבראים רובם כיוצא בו. והרי כתיב את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והענין כי גם להסוס מגיע תועלת ותיקון ממה שהוא מרכבה להאדם הן בגשמיות שהאדם מספיק לו מזונו בטוב והעיקר ברוחניות שהחיות שבו מתברר עי"ז ואצ"ל בהמאכל שהאדם אוכל שנכלל בפנימית ממש. וכמו הלבושים שהאדם נושא. אבל מ"מ עיקר המכוון בבריאת הסוס עד"מ אינו בשביל התועלת המגיע לו כ"א זהו דרך טפל כדי שלא לקפח שכר כל בריה אלא המכוון בבריאתו הוא בשביל טובת האדם. וגדולה מזו מצינו שארז"ל ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה בפ"ק דברכות (ד"ו סע"ב) והאריך בזה הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות. (ועיין מזה בכוזרי מ"א סי' צ"ה וסי' ק"ג וסי' קי"א ובמ"ב סי' י"ד וסי' מ"ד). ועיין ברבות במדבר פרשה ג' א"ר לוי אתה מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהן ברא הקב"ה ז' ימים ובחר בשבת כו' ע"ש ובפ' אחרי ר"פ כ"ב ואם כן הוא בנבראים עצמן עאכ"ו בנבראים לגבי הבורא. דמקרא מלא כתיב ולכבודי בראתיו. וכתיב כל פעל ה' למענהו. וכמארז"ל ספ"ו דאבות כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו א"כ תכלית המכוון בבריאת האדם אינו בשביל האדם עצמו לבד אף שבאמת עלייתו נפלאה מאד. עכ"ז לא זו לבד הוא תכלית המכוון כ"א לכבודו ית'. ולהיות ישמח ה' במעשיו לויתן זה יצרת לשחק בו. וזהו שארז"ל במשנה סוף קדושין שהם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. הרי כמו שבריאת הבעלי חיים הוא רק דרך טפל בשביל לשמש את האדם אלא שאעפ"כ יש להן שכר טוב על זה. כך עד"ז בריאת האדם הוא לכבודו ית' ולכן נאמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ועמ"ש מזה בשיר השירים סד"ה לסוסתי ברכבי. ועד"ז אמרו ברבות ר"פ דברים. כדבורים היו בני מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים הם מסגלין לאביהם שבשמים.
מצוטט ב־12 עמודים
לקוטי שיחות 9
- כרך א ‹ וישב ‹ שיחה א ‹ 76 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך ג ‹ שמות ‹ שיחה א ‹ 850 לקו"ת ראה (כח, ד
- כרך ה ‹ ויגש ‹ שיחה ב ‹ 243 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך ו ‹ פקודי ‹ שיחה ב ‹ 236 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך ט ‹ האזינו ‹ שיחה א ‹ 209 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך טו ‹ ויצא ‹ שיחה ג ‹ 247 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך טו ‹ וישב ‹ שיחה ב ‹ 310 לקו"ת ראה כח, ד
- כרך יח ‹ שלח ‹ שיחה ג ‹ 168 לקוטי תורה ראה כח, ד
- כרך כא ‹ שמות ‹ שיחה ב ‹ 16 לקו"ת ראה כח, ד
תורת מנחם 3
- יח - שנת תשי"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז. לקו"ת ראה כח, סע"ד
- מ - שנת תשכ"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ד לקו"ת ראה כח, סע"ד
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח לקו"ת ראה כח, סע"ד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

