ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ג

168

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

גורמת לו לתקלה, אין מקום למציאותה בעולם – "ואת הבהמה תהרוגו"⁴².

דומה לכך ענין השכר והעונש אצל הגויים:

מטרת בריאת כל העולם היא בשביל ישראל, ולכן הכרחי הוא שגם המצוות שנצטוו בני נח אינם כמצוות שנצטוו ישראל, שהמטרה היא עצם קיומן, אלא הן ענין טפל וצדדי⁴³, בשביל ישראל. כפי שכבר הוסבר פעם בהרחבה⁴⁴, שמצוותיהם הן למען ישוב העולם, כדי שישראל יוכלו לעשות מן העולם דירה לה' באמצעות קיום התורה והמצוות של ישראל.

לפיכך גם השכר והעונש על שבע מצוות אלו הם תוצאה טבעית של מטרתם.

לפי זה מובן מדוע אין אצל בני נח בכלל הבדלים בין העונשים, אלא העונש בכל החטאים שלהם הוא שווה – מיתה⁴⁵. שלא כצל, המשתנה בהתאם לפעולת האדם.

יא. ההבדל ה"פנימי" בין שני הפירושים

בכך מתבטא ההבדל בין שני פירושי רש"י, לפי פנימיות הענינים, וגם בדרך ההלכה:

הפירוש הראשון הוא כשיטת הראב"ד, שבני נח הם כ"העדר", חוסר־מציאות, והשכר והעונש אצלם הם ענין הבא כתוצאה טבעית ו"בדרך ממילא", כדלעיל. לכן הוא אומר, שהפירוש של "צלם" איננו "צלו של המקום", אלא "מגינם וחזקם" – שלהם, על־ידי ה"כשרים שבהם" הם מתחזקים, אבל אין זה ענין שהם מעוררים למעלה.

לעומת זאת, הפירוש השני של רש"י הוא כשיטת הרמב"ם – שהם "מציאות עצמאית", ויש בהם "גדר השגחה פרטית".

אמנם, גם לדעת הרמב"ם מציאות בני נח, ושבע המצוות שלהם, היא בשביל ישראל, אבל, כיוון שציוו אותם⁴⁶ על מצוות אלו, ובמיוחד כאשר על שבע מצוות אלו "ציוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה והודיענו על־ידי משה רבינו"⁴⁷, צריך לומר, שכאשר הם

הערות

42. וכ"ה בנוגע להשכר ב"התועלת והתיקון" שמגיע להסוס ממה שהוא מרכבה להאדם. ד"עיקר המכוון בבריאת הסוס עד"מ אינו בשביל התועלת המגיע לו כ"א זהו דרך טפל כדי שלא לקפח שכר כל ברי' אלא המכוון בבריאתו הוא בשביל טובת האדם" (לקוטי תורה ראה כח, ד). וראה לקו"ש שם ע' 282.
43. ולהעיר מההמשך בצפע"נ (עה"ת – בהפטרה לפ' ואתחנן) (לדעת הראב"ד) "אך באמת .. דגם זה הוה בגדר השגחה אף דבר הכרחי" (וראה בהנסמן שם). ולהעיר מדעת הרמב"ם (מו"נ ח"א פע"ב) דמציאות הכרחי הוא בלא כוונה. ראה בצפע"נ לשם. וש"נ. וראה לקו"ש שם ע' 278 ואילך.
44. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 ואילך, וש"נ.
45. ראה סנהדרין נז, א. ובלקו"ש שם הערה 61.
46. ראה שו"ת צפע"נ (דווינסק ח"א סי' לה, לו) בפירוש דברי רש"י (גטין ט, רע"ב): דכיון דחזינן דהם מצווים על דינים הוה בגדר מציאות לא בגדר העדר.
47. רמב"ם ספ"ח מהל' מלכים.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך יח ‹ קרח ‹ שיחה ב ‹ 198 לקו"ש חי"ח ע' 168

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.