ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ב

198

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הרמב"ם "שסכלים הממרים .. סודרו בסדר שאר אישי מיני בע"ח .. ומפני זה היא קל להרגם"²².

לפי שיטה זו איננה מובנת, לכאורה, הטענה "אלקי הרוחות... האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף": אם אין עליהם השגחה פרטית, אלא השגחה כללית, כעל דומם־צומח־חי, הרי אין שום מקום לדרוש מן הקדוש־ברוך־הוא "לרדת" אליהם באופן של "התלבשות" ולהבחין בין אלה שרק "סרחו" לבין ה"חוטא" ממש²³, אלא מתאים העונש של "ואכלה אותם כרגע" – בשווה?

ה. שני סוגים בהשגחה העליונה

אך לאמיתו של דבר, אין כאן שום קושי. הדברים יובהרו על־פי הסברו של אדמו"ר האמצעי²⁴, שדעתו של הרמב"ם, שאין השגחה פרטית על דומם־צומח־חי (וכן על הרשעים), אינה מהווה סתירה (לשיטתו של הבעש"ט²⁵), שקיימת השגחה פרטית על כל הנבראים, כיוון שבהשגחה העליונה קיימים, באופן כללי, שני סוגים²⁶:

א) השגחה פנימית: השגחה שהיא גלויה. כלומר, איננה נחבאת ומכוסה בלבושי הטבע. לגבי השגחה זו אומר הרמב"ם שהיא בהתאם לדביקות שכל האדם באלקות, ועל דומם־צומח־חי ורשעים איננה קיימת השגחה זו (באופן פרטי, אלא על כללות המין בלבד);

ב) השגחה חיצונית: השגחה המלובשת בלבושי הטבע. השגחה זו קיימת לגבי כל הנבראים (בהתאם לשיטת הבעש"ט).

יוצא אפוא, שגם לדעת הרמב"ם קיימת השגחה פרטית על רשעים, אלא שזוהי אצלם השגחה חיצונית, מכוסה בלבוש טבעי, כך שאין ניכר כיצד כל פרט מגיע מאת הקדוש־ברוך־הוא.

ואין זו סתירה לנאמר "ומצאוהו רעות .. מצאוני הרעות..." וכפי שמפרש זאת הרמב"ם: "מופקר למקרה" – כיוון שהנהגה זו עצמה נובעת מהשגחה פרטית²⁷: "והסתרתי פני...",

הערות

22. ולהעיר ג"כ מהא ד(בכלל) בב"נ אין חילוק בעונשים דכולם במיתה (סנהדרין נז, א). וראה לקו"ש חי"ח ע' 168.
23. פשוט שלכו"ע יודע הוא כל הפרטים ופרטי פרטיות, וכמ"ש בעיקרים מ"ד פ"ז (נעתק ברשימה הנ"ל שם ע' 279) – אבל מ"מ, הענין דשכר ועונש תלוי בהשגחה ואינו שייך לידיעה זו – ראה עיקרים שם.
24. דרך חיים שער התשובה פ"ט (יג, א־ב). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 187.
25. ראה בארוכה הוספות לכתר שם טוב סקי"ט ואילך. וש"נ.
26. וראה ג"כ אוה"ת וירא ד"ה אשר יאמר (קג, א ואילך). ד"ה צהר תעשה תרע"ג. ולהעיר ג"כ מבחיי (וירא יח, יט (ושם: "וזה דעת הרמב"ן בפסוק זה"). והובא בקה"י ע' השגחה) דההשגח"פ במין האדם מתחלקת לשני חלקים: א) להשגיח במעשיו, וזה בכל אדם מישראל או באומות. ב) להגן מן המקרים, וזהו רק לצדיקים.
27. ראה שומר אמונים בסופו (נעתק ברשימה הנ"ל שם ס"ע 278 ואילך): "אין שום דבר הווה במקרה בלתי כוונה והשגחה אלקית כדכתיב והלכתי עמכם בקרי, הרי שאפילו מדריגת המקרה מיוחסה לו ית' כי הכל מאתו בהשגח"פ". וראה ברשימה הנ"ל שם ע' 279 (בנוגע לדצ"ח). וברמב"ם הל' תעניות (פ"א ה"ג): כשאביא עליכם צרה כו' אוסיף לכם חמת אותו קרי – אבל זהו גם להשיטה שאין השגח"פ על דצ"ח ו"ענין אישיהם הוא במקרה גמור לא בגזירת השי"ת" (שו"א שם), אלא שגם "מדרי' המקרה מיוחסה לו ית'" – אבל שיטת הבעש"ט היא ד"הוא ית' גזר אומר אשר דשא פרטי זה חי' יחי' כו'" (ד"ה ע"כ יאמרו תרצ"ו – סה"מ קונטרסים ח"ב ע' 740. וראה יתירה מזו – הוספות לכש"ט סי' קכא ובהערה שם), אלא שזה גופא הוא בהתלבשות בלבושי הטבע כו' (ועד"ז בענין "והסתרתי גו' ומצאוהו גו'").

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך לא ‹ פורים ‹ שיחה א ‹ 172 לקו"ש חי"ח ע' 198

תורת מנחם 1

נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ח ע' 198

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.