250

מורידים אותו אל הרע – "שלם מן החטא שלא אלמוד מדרכי לבן"⁵⁹ – כי הוא אינו מבצעם כדי למלא תאוותו, אלא "לשם שמים".

ושני סוגי העבודה מביאים לשני עניני ה"נדר" – לתכלית ירידת הנשמה למטה: תחילה "והיה ה' לי לאלקים" – התעלות הנשמה; ואחר־כך "והאבן הזאת... יהיה בית אלקים" – "דירה לו יתברך בתחתונים".

וכיוון שעיקר התעלות הנשמה היא "השתחררותה" מ"מציאותה העצמית", ועבודתה את ה' מצד הקדוש־ברוך־הוא הנמצא בכל מקום וגם בעניני העולם, ולא מצד "תכונותיה" ו"טבעה" שלה –

לפיכך הסדר בפסוקים הוא, ש"והיה ה' לי לאלקים" מופיע ביחד עם "והאבן הזאת... יהיה בית אלקים", כלשון הרמב"ן: אעבוד ה' המיוחד... במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים – שעבודתו תהיה דומה לעובדה ש"האבן הזאת... יהיה בית אלקים", עובדה הנובעת רק מאחדות הקדוש־ברוך־הוא ואי־הגבלתו.

אבל למרות זאת מופיע "והיה ה' לי לאלקים" באותו פסוק עם "ושבתי בשלום...", ולא עם "והאבן הזאת...", כי תכלית כוונת ירידת הנשמה למטה איננה התעלות הנשמה, אלא הגשמת המטרה של דירה בתחתונים, ולפיכך, שייך הענין של "והיה ה' לי לאלקים" יותר ל"תנאי" (עבודה) – "ושבתי בשלום", למרות שהוא תוצאת העבודה, מאשר אל המטרה "והאבן הזאת... יהיה בית אלקים" (דירה בתחתונים).

יב. ההבדל בין רש"י ורמב"ן

ויש לומר: גם לפי פירוש רש"י, ש"והיה ה' לי לאלקים" איננו הנדר, אלא התנאי, הרי "והיה ה' לי לאלקים" איננו פרט בעבודת הנשמה בירידתה למטה, אלא בהתעלות הנגרמת כתוצאה מן העבודה, בדומה לפירוש הרמב"ן,

כי הענין של "שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא יימצא פסול בזרעי"⁵⁹, יכול להתקיים רק באמצעות התקשרותו לקדוש־ברוך־הוא ללא שום הגבלות;

והעובדה שלפי פירוש רש"י נכנס ענין זה ל"תנאי" ולא לנדר נובעת מכך, שעליית הנשמה היא רק הכנה