231
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
במנוחה וקביעות במקום אחד), יעקב " חי כל ימיו באופן של "גר בארץ", "רעים היו ימי שני חיי"12 – בתחילה, בריחתו מעשו, כמסופר בתחילת פרשתנו: "ויצא יעקב מבאר שבע", ולאחר מכן, הימצאו בחרן "עם לבן גרתי", ולאחר כל זאת "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף"13, עד אשר אומרים שב"ויחי יעקב" הכוונה היא רק לשבע עשרה השנים האחרונות, ואשר גם הן היו במצרים*.
ב. השאלות על הפסוק
"והלכו עמים רבים...
ויורנו מדרכיו... כי
מציון..."
כדי להבין זאת יש להסביר תחילה את הפסוק המוזכר לעיל מספר ישעיהו14, שאותו מסבירה הגמרא. "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו " מדרכיו ונלכה באורחותיו...", אשר " לכאורה אינו מובן: אמנם, מדובר בפסוק על בית המקדש השלישי15, הנקרא "בית", כאמור לעיל, אך לשם מה חשובה ההדגשה הזאת ("בית אלקי יעקב") לצורך הבנת תוכן הפסוק
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'... ויורנו מדרכיו..."?
בנוסף לכך יש להבין את סוף הפסוק בקביעת סיבה "כי" – " כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"16: א) בפשטות אין משמעות הפסוק שהעמים יבואו "אל בית אלקי יעקב" כדי להתגייר וללמוד תורה ודבר ה', כפי שמובן מן ההמשך בפסוק הבא17 – ואם כך, כיצד מהווה הענין של "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" סיבה ל"לכו ונעלה..."?
ב) מהי כפילות הלשון "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", אשר, לכאורה, זוהי משמעות זהה. וכן הכפילות "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו"?
אמנם, בפשטות, חוזרת התורה לשם חיזוק והדגשה, ורק לשם יופי המליצה משנה את הלשון: "ירושלים, במקום
ציון", "ודבר ה'" במקום "תורה", וכן
ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו", כפי שמוסבר במפרשי התנ"ך בכמה מקומות –
אך, למרות זאת, כל דבר בתורה, ובמיוחד בתורה שבכתב, מדוייק לחלוטין, עד כדי כך שלומדים מספר הלכות מתוספת או שינוי של לשון בתורה, ואף בפשוטו של מקרא, ואפילו
הערות
- 12. ויגש מז, ט ובפרש"י. ולהעיר מפרש"י לך טו, יג (ד"ה בארץ).
- 13. פרש"י וישב לז, ב.
- *. סדר אלי' רבה פ"ה. וראה בעה"ט עה"פ.
- 14. ביאור הכתוב ע"ד הקבלה והחסידות, ראה אוה"ת ישעי' שם. וש"נ.
- 15. ראה מפרשי הכתובים שם.
- 16. ברד"ק שם: זה דברי הנביא לא דברי העמים. ובמהר"י קרא: שזהו דברי העמים.
- 17. ושפט בין הגוים גו' וכתתו חרבותם גו'. וראה ראב"ע למיכה שם.
רש"י על בראשית ל״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
אלה תולדות יעקב. וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלּוּ יִשּׁוּבֵיהֶם וְגִלְגּוּלֵיהֶם עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה יוֹסֵף בֶּן י"ז וְגוֹמֵר, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, זֶהוּ אַחַר יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּמִ"אַ דּוֹרֵשׁ תָּלָה הַכָּתוּב תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לֹא עָבַד אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בְרָחֵל, וְשֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁל יוֹסֵף דּוֹמֶה לוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב אֵרַע לְיוֹסֵף: זֶה נִשְׂטַם וְזֶה נִשְׂטַם, זֶה אָחִיו מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְזֶה אֶחָיו מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, וְכֵן הַרְבֵּה בִּבְ"רַ. וְעוֹד נִדְרָשׁ בּוֹ וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף – צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:
והוא נער. שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:
את בני בלהה. כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי בִלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן:
את דבתם רעה. כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְאֶחָיו בְנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אֵבֶר מִן הַחַי, וּמְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, וַחֲשׁוּדִים עַל הָעֲרָיוֹת, וּבִשְׁלָשְׁתָּן לָקָה: וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים בִּמְכִירָתוֹ וְלֹא אֲכָלוּהוּ חַי, וְעַל דִּבָּה שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁקּוֹרִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", וְעַל עֲרָיוֹת שֶׁסִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ:
דבתם. כָּל לְשׁוֹן דִּבָּה פרלדי"ץ בְּלַעַז, כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּהֶם רָעָה, הָיָה מְסַפֵּר:
דבה. לְשׁוֹן דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים (שיר ז'):
אלה תלדות יעקב THESE ARE THE PROGENY OF JACOB — And these are an account of the generations of Jacob: these are their settlements and the events that happened to them until they formed a permanent settlement. The first cause is found in the narrative, “Joseph being seventeen years old, etc. etc.” — it was through this incident that it came about that they went down to Egypt. This is the real explanation of the text and in it each statement finds its proper setting. The Midrash, however, explains that by the words, “These are the progeny of Jacob — Joseph”, Scripture regards all Jacob’s sons as secondary to Joseph for several reasons: first, the whole purpose of Jacob in working for Laban was only for Rachel, Joseph’s mother, (and all his children were born only in consequence of this); then, again, Joseph’s facial features bore a striking resemblance to those of Jacob. Further, whatever happened to Jacob happened to Joseph: the one was hated, the other was hated; in the case of the one his brother wished to kill him so, too, in the case of the other, his brethren wished to kill him. Many such similarities are pointed out in (Genesis Rabbah 84:5-6; Genesis Rabbah 84:8). Another comment on this verse is: וישב AND HE ABODE — Jacob wished to live at ease, but this trouble in connection with Joseph suddenly came upon him. When the righteous wish to live at ease, the Holy one, blessed be He), says to them: “Are not the righteous satisfied with what is stored up for them in the world to come that they wish to live at ease in this world too! (Genesis Rabbah 84:3)
והוא נער AND HE, BEING A LAD — His actions were childish: he dressed his hair, he touched up his eyes so that he should appear good-looking (Genesis Rabbah 84:7).
את בני בלהה WITH THE SONS OF BILHAH — meaning that he made it his custom to associate with the sons of Bilhah because his brothers slighted them as being sons of a hand-maid; therefore he fraternised with them.
את דבתם רעה THEIR EVIL REPORT — Whatever he saw wrong in his brothers, the sons of Leah, he reported to his father: that they used to eat flesh cut off from a living animal, that they treated the sons of the handmaids with contempt, calling them slaves, and that they were suspected of living in an immoral manner. With three such similar matters he was therefore punished. In consequence of his having stated that they used to eat flesh cut off from a living animal Scripture states, (Genesis 37:31) “And they slew a he-goat" after they had sold him and they did not eat its flesh whilst the animal was still living. And because of the slander which he related about them that they called their brothers slaves — (Psalms 105:17) “Joseph was sold for a slave.” And because he charged them with immorality (Genesis 39:7) “his master’s wife cast her eyes upon him etc.” (Genesis Rabbah 84:7).
דבתם THEIR REPORT — The word דבה always means in old French parleriz; English, gossip: whatever he could speak bad about them he told to his father.
דבה has the same meaning as the verb of the same root in (Song 7:10) “(דובב) making speak the lips of those that are asleep”.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 3
- כרך לב ‹ הוספות ‹ י"א ניסן ‹ 190 לקו"ש חט"ו ע' 231
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ה ‹ 277 לקו"ש חט"ו ע' 231
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 248 לקו"ש חט"ו ע' 231
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.