237
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תוכן זהה ויש כאן חזרה לצורך הדגשה וחיזוק, ובשינוי לשון – ליופי המליצה. אבל לפי האמור לעיל בסעיף ב', מובן, שלפי פירוש הפסוק בפנימיות התורה (בדומה לפסוק "כי מציון... – מירושלים"), מדובר כאן בשני ענינים שונים:
ההבדל בין "מלוכה" לבין "ממשלה"60 הוא: מלוכה מתקבלת ברצון, כנאמר "ומלכותו ברצון קבלו...". ממשלה היא אופן של שליטה בכפיה.
שני אופנים אלו – "מלוכה" ו"ממשלה" – נובעים משני הענינים של "מציון תצא תורה" ו"ודבר ה' מירושלים", שבעבודת כל אחד ואחת, וכך גם בבחינת ציון וירושלים בכלל, כדלהלן:
מצד הדרגה של "תורה", שלפי הבנת האדם והשגתו, נעשה הלימוד בחיות ובתענוג. וגדול לימוד שמביא לידי מעשה – גם קיום המצוות שלו ובכלל נעשה מתוך רצון ועונג. כלומר, מצד דרגת "ציון" ו"תורה" קבלת עול מלכות שמים הוא באופן של "מלכותך מלכות כל עולמים" – ברצון.
אך כאשר מדובר ב"דבר ה'" – בפסיקת הלכה למעשה וקיומה בפועל – אין די בהבנה לפי שכלו – "ציון" – אלא להיפך: בשכלו הוא עלול להגיע למסקנה שאינה כהלכה לאמיתה, ודוקא על ידי דרגת "ירושלים" – שלימות היראה, הוא מתבטל לחלוטין61
דוקא אז הוא יכול לכוון לרצון העליון, בחינת הוי', ולקבוע הלכה לאמיתתה, ולעשות כך למעשה – גם בניגוד לשכל.
כלומר, לימוד התורה של "דבר הוי'", של הלכה למעשה, וקיום המצוות בכלל כהלכתן, נעשים על ידי ביטול מציאותו העצמית – בדומה לאופן של "ממשלה"62.
ט. "תורה" ו"דבר ה'" צריכים לצאת אל כל העולם
יהודים בכלל, וכל יהודי בפרט, צריכים להשתדל להגיע לא רק לשלימות העצמית, אלא להביא גם את העולם בכלל לשלימותו, וכפי שפוסק הרמב"ם63: "צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל מצות שנצטוו בני נח", והקיום צריך להיות באופן "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו" –
הערות
- 60. לקו"ת דברים א, ריש ע"ב. ר"ה נו, סע"ב ואילך. ד"ה אשרי יושבי ביתך לאדה"ז (קה"ת – תשל"א) עה"פ. סידור עה"פ (נג, ג ואילך). מילואים ליהל אור עה"פ (ע' תרפה ואילך). ובכ"מ.
- 61. ולכן דוד זכה שכיון להלכה מצד תכלית השפלות והביטול שלו (דבחי' מלכות), וכן ב"ה מכיון שהיו נוחים ועלובין, אף שב"ש מחדדי טפי ראה בארוכה בכהנ"ל בהמצויין בהערה 33. המשך הנ"ל ע' תלט ואילך.
- 62. ראה לקמן הערה 65.
- 63. הל' מלכים ספ"ח.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח׳ - הטקסט מספריא
חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים וכן שותה יין נסך מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן.
וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו אבל לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתו שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר ואסור לבעול אותה ביאה שניה עד שישאנה.
אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה שנאמר וראית בשביה בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לעכו"ם והשקת אף על פי שאינה יפה בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים ולחקת לך לאשה שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו ומנין שלא ילחצנה במלחמה שנאמר והבאתה אל תוך ביתך יכניסה למקום ואחר כך יבעול.
הכהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה שלא דברה תורה אלא כנגד היצר אבל אינו יכול לישאנה אחר כך מפני שהיא גיורת.
וכיצד דין ישראל ביפת תואר אחרי שיבעלנה ביאה ראשונה והיא בגיותה אם קבלה עליה להכנס תחת כנפי השכינה מטבילה לשם גרות מיד ואם לא קבלה תשב בביתו שלשים יום שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכן בוכה על דתה ואינו מונעה ומגדלת את צפרניה ומגלחת את ראשה כדי שתתגנה בעיניו ותהיה עמו בבית נכנס ורואה אותה יוצא ורואה אותה כדי שיקוץ בה ומגלגל עמה כדי שתקבל אם קבלה ורצה בה הרי זו מתגיירת וטובלת ככל הגרים.
וצריכה להמתין שלשה חדשים חדש של בכיה ושני חדשים אחריו ונושאה בכתובה וקידושין אם לא חפץ בה משלחה לנפשה ואם מכרה עובר בלא תעשה שנאמר ומכר לא תמכרנה בכסף [ואם מכרה] אינה מכורה ומחזיר הדמים וכן אם כבשה אחר שנבעלה לשם שפחה משישתמש בה עובר בלא תעשה שנאמר לא תתעמר בה שלא ישתמש בה.
לא רצתה להתגייר מגלגלין עמה שנים עשר חדש לא רצתה מקבלת שבע מצות שנצטוו בני נח ומשלחה לנפשה והרי היא ככל הגרים התושבים ואינו נושאה שאסור לישא אשה שלא נתגיירה.
נתעברה מביאה ראשונה הרי הולד גר ואינו בנו לדבר מן הדברים מפני שהוא מן העכו"ם אלא בית דין מטבילין אותו על דעתם ותמר מביאה ראשונה של יפת תואר היתה אבל אבשלום נולד מאחר הנישואין נמצאת תמר אחות אבשלום מאמו ומותרת להנשא לאמנון וכן הוא אומר דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך.
יפת תואר שלא רצתה להניח ע"ז אחר השנים עשר חדש הורגין אותה וכן עיר שהשלימה אין כורתין להן ברית עד שיכפרו בע"ז ויאבדו את כל מקומותיה ויקבלו שאר המצות שנצטוו בני נח שכל עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו.
משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל שנאמר מורשה קהלת יעקב ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות שנאמר ככם כגר אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי זה כמן האומות.
כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ג ‹ 528 לקו"ש חט"ו ע' 237
תורת מנחם 1
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח לקו"ש חט"ו ע' 237
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש חט"ו ע' 237
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ ויהיו חיי שרה כו' (ב) ‹ נט לקו"ש חט"ו ע' 237
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

