237

תוכן זהה ויש כאן חזרה לצורך הדגשה וחיזוק, ובשינוי לשון – ליופי המליצה. אבל לפי האמור לעיל בסעיף ב', מובן, שלפי פירוש הפסוק בפנימיות התורה (בדומה לפסוק "כי מציון... – מירושלים"), מדובר כאן בשני ענינים שונים:

ההבדל בין "מלוכה" לבין "ממשלה"⁶⁰ הוא: מלוכה מתקבלת ברצון, כנאמר "ומלכותו ברצון קבלו...". ממשלה היא אופן של שליטה בכפיה.

שני אופנים אלו – "מלוכה" ו"ממשלה" – נובעים משני הענינים של "מציון תצא תורה" ו"ודבר ה' מירושלים", שבעבודת כל אחד ואחת, וכך גם בבחינת ציון וירושלים בכלל, כדלהלן:

מצד הדרגה של "תורה", שלפי הבנת האדם והשגתו, נעשה הלימוד בחיות ובתענוג. וגדול לימוד שמביא לידי מעשה – גם קיום המצוות שלו ובכלל נעשה מתוך רצון ועונג. כלומר, מצד דרגת "ציון" ו"תורה" קבלת עול מלכות שמים הוא באופן של "מלכותך מלכות כל עולמים" – ברצון.

אך כאשר מדובר ב"דבר ה'" – בפסיקת הלכה למעשה וקיומה בפועל – אין די בהבנה לפי שכלו – "ציון" – אלא להיפך: בשכלו הוא עלול להגיע למסקנה שאינה כהלכה לאמיתה, ודוקא על ידי דרגת "ירושלים" – שלימות היראה, הוא מתבטל לחלוטין⁶¹

דוקא אז הוא יכול לכוון לרצון העליון, בחינת הוי', ולקבוע הלכה לאמיתתה, ולעשות כך למעשה – גם בניגוד לשכל.

כלומר, לימוד התורה של "דבר הוי'", של הלכה למעשה, וקיום המצוות בכלל כהלכתן, נעשים על ידי ביטול מציאותו העצמית – בדומה לאופן של "ממשלה"⁶².

ט. "תורה" ו"דבר ה'" צריכים לצאת אל כל העולם

יהודים בכלל, וכל יהודי בפרט, צריכים להשתדל להגיע לא רק לשלימות העצמית, אלא להביא גם את העולם בכלל לשלימותו, וכפי שפוסק הרמב"ם⁶³: "צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל מצות שנצטוו בני נח", והקיום צריך להיות באופן "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו" –