שיחה ב

הערות

עמוד 49

1. 1. פרשתנו ו, ח.
2. 2. שם, ז.
3. 3. וגם למד כבר מצות ק"ש – בפרש"י בלק כג, כד.
4. 4. וגם מצות תפלין למד כבר – בפ' בא (כדלקמן בפנים), בפרש"י בלק שם ובפרש"י פרשתנו ד, ב.
5. 5. ואדרבה: ב"ובשכבך ובקומך", מכיון שבתחלת הפסוק נאמר "ודברת בם" שקאי על דברי תורה בכלל (ולא רק על הפרשיות דק"ש), עלול לטעות יותר ש"ובשכבך ובקומך" לא קאי על ק"ש.
6. *. ידוע נוסח ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר דמיום הגזיזה דג' שנים "נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין .. ברכות השחר .. וק"ש שעל המטה" ("היום יום" ד' אייר).
7. 6. אבל דוחק גדול לומר כן, כי – כיון שרואה איך שאחרים מניחים תפלין על הזרוע ועל הראש, הרי כשלומד "וקשרתם גו' על ידך גו' בין עיניך גו'" – יודע הוא שהכוונה היא לתפלין, וכנ"ל בפנים.
8. 7. יג, ט. טז.

עמוד 50

1. 8. אף שבדוחק קצת י"ל שכיון שזהו כו"כ פרשיות לפני פרשתנו – מפרשו עוד הפעם (וכמו שחוזר ומפרש תיבת "טוטפות" שביארה כבר בפ' בא יג, טז, אבל ראה לקמן סו"ס ב).
2. 9. וסיום פירושו ש"טטפת" הוא על שם מנין פרשיותיהם כו' – יכתוב בדבור בפ"ע.
3. 10. ואפילו אם נאמר שבנוגע ל"בין עיניך" יש חידוש – שלא יניחם בין עיניו ממש (ואף שכבר פרשו רש"י בפ' בא (יג, ט) "ותקשרם בראש" – נתרץ שרש"י חושש שהתלמיד איננו זוכר כדלעיל הערה 8) – הרי (נוסף להקושיא: למה הוצרך לפרש ש"וקשרתם לאות על ידך – אלו תפלין שבזרוע", גם בנוגע לתש"ר) הו"ל לרש"י לכתוב בקיצור: "בין עיניך – על הראש"?
4. 11. יג, טז.
5. 12. הטעם לזה שצריך רש"י (שם) לב' פירושים – י"ל: בפ' קדש נאמר "ולזכרון בין עיניך", ומכיון שלאח"ז משנה הכתוב ואומר "ולטוטפת", מוכח שמחדש ענין שלא נאמר מקודם. ולכן מפרש רש"י בפירוש הראשון (העיקרי) שהכתוב מחדש כאן שבתש"ר צ"ל ד' בתים, כדלקמן סעיף ד'. אלא שמ"מ, מכיון שמסגנון לשון הכתוב "והי' לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך" משמע, שכוונת הכתוב ב"ולטוטפת" בתש"ר היא בדוגמת ד"לאות" דבתש"י ולא ש"ולטוטפת" פי' תפלין, לכן מביא פירוש ב' ש"ולטוטפת" הוא "לשון דיבור, כמו לזכרון בין עיניך" (נוסף למה שלפירוש השני – "טוטפת" היא תיבה בלשון הקדש ממש. וגם אין צורך להביאור דטט בכתפי כו' באפריקי כו' – שאינו גלאטיק© (=חלק) כלל* בדרך הפשט). וראה לקמן הערה 23.
6. . ובכ"ז – עכ"פ כפי' שני – "בכתפי" "באפריקי" הוא גם ע"פ פשוטו של מקרא (שהוא – בלה"ק) – נתבאר בההתועדות.

עמוד 51

1. 13. כמו בכ"מ, שבפעם השני' מפרש רש"י בקיצור.
2. 14. וכמו לפי' השני ב"ולטוטפות בין עיניך" שבפ' בא "שהרואה אותם כו' יזכור הנס וידבר בו" (פרש"י בא יג, טז), שזהו רק בתש"ר שהם מגולים.
3. 15. ראה מכילתא בא יג, ט. ספרי פרשתנו כאן. וראה גם מנחות לד, ב. והתלמיד רואה זה בפועל.
4. 16. ויתירה מזו: מכיון שבפרשתנו מדייק רש"י "אלו תפלין שבראש" (ודלא כבפ' בא שכותב בפי' "ולטוטפת" – "תפלין" סתם), הרי מכ"ש שצריך רש"י לפרש שקרויין טטפת על שם מנין הבתים?
5. 11.

עמוד 52

1. 17. יג, ט – שגם שם נאמר "והי'" לשון יחיד.
2. 18. ולא "הפרשיות" שרש"י מזכירם תיכף "שתכתוב פרשיות הללו". וכוונת רש"י בזה שהאופן ד"יצי"מ תהי' לך לאות כו'" הוא ע"י ש"תכתוב פרשיות הללו ותקשרם כו'". ועפ"ז מובן מה שרש"י מוסיף "רצה לומר" – כי בתחלה כותב פירוש הכתוב "יצי"מ תהי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ואח"כ מבאר את פירושו "רצה לומר" – שזהו ע"י ש"תכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע".
3. 19. אבל לא על (ענין) יצי"מ, כי (נוסף למ"ש "וקשרתם גו' והיו" לשון רבים – הרי) בפרשתנו, לפני "וקשרתם גו'" אינו מדובר כלל מענין יציאת מצרים.
4. 20. אבל לא על דברי תורה בכלל (כ"ודברת בם") – כי פשוט שמה שצ"ל ואפשר להיות "לאות גו' ולטוטפת" הם רק הפרשיות שמדובר בהן ענין תפלין (כמו שפשוט ש"ודברת גו' בשכבך ובקומך" קאי רק על הפרשיות דק"ש) – כולל גם הפרשיות דתפלין שבפ' בא.
5. *. עפ"ז עכצ"ל דלפרש"י בבא (יג, ט) דהציווי "והי' לך לאות גו' ולזכרון" – קאי על יצי"מ – הרי (ע"ד הפשט) נצטוו אז להניח שתי פרשיות דקדש והי' כי יביאך. וכשנאמר "והיו הדברים האלה גו' וקשרתם גו' והיו" – נצטוו על ד' פרשיות. – וראה שו"ת בשמים ראש כסא דהרסנא סכ"ד – ומצינו עד"ז במצות שבת דנתוסף במ"ת על הנאמר במרה (שבת פז, ב) ועוד.
6. 21. שלכן י"א שבמדבר לא הניחו תפלין – ראה בהנסמן בתו"ש חי"ב ע' רמט.
7. *. ראה פרש"י שם (יג, יא): א) יש כו' והאומר קדשו (במדבר) כו'. ב) אומר זה רק בנוגע לקידוש בכורות אבל לא בנוגע לתפלין. – אבל ראה קידושין (לז, רע"א) ובפרש"י שם. ועפ"ז י"ל להיפך – דרק בכורות י"א דקדשו במדבר (כיון דקדשו במצרים – ראה בכורות (ד, ב)) – משא"כ תפלין, (ודלא כבפנים) – עכ"פ בדרך הפשט (אבל ע"ד ההלכה – ראה קידושין שם (לז, סע"ב): ביאה דכתב רחמנא גבי תפלין כו' עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ (דדוחק גדול לומר דכוונתו (רק) על זמן הגלות שלאחרי ביאתם לארץ). וראה יל"ש ורבותינו בעה"ת שלח (טו, לב) דהניחו תפלין במדבר).

עמוד 53

1. 22. דאת"ל שרק בביאתם לארץ נתחייבו בהנחת תפלין (ראה הערה הקודמת) – תהי' פשטות הכתובים בפ' בא דלא כפשטות הכתובים דפ' שמע שבפרשתנו שלא נאמר תנאי ביאה לארץ. אלא שי"ל ד"שמע גו'" – בא בהמשך להתחלת הקאפיטל: וזאת המצוה גו' לעשות בארץ גו'. וראה תניא ספכ"ה.
2. *. ולהעיר שבלאה"כ (ע"ד ההלכה) ב' סוגים בד' הבתים – שיש בהם שי"ן או לא. וראה מנחות (לה, רע"א) גווייתא וברייתא כו'. ועוד.
3. 23. וי"ל, שגם מטעם זה מביא רש"י שם עוד פירוש (נוסף להמבואר לעיל הערה 12) – כי דוחק קצת לומר שיהי' ציווי לעשות בתים בלי פרשיות (אף שגם אלו מוסיפים בהזכרון, כדלקמן בפנים. וראה הערה הבאה).
4. 24. ע"פ מ"ש בפנים שגם בתים בלי פרשיות מוסיפים בהזכרון, יובן מ"ש רש"י (ראה יג, א) "לא תוסף עליו – ה' טוטפות בתפלין" ומשנה מלשונו בפרשתנו (ד, ב) "לא תוסיפו – כגון חמש פרשיות בתפלין" – כי מ"לא תוסיפו" שנאמר פעם הראשונה למדים רק שאסור להוסיף ענין שאינו שייך להמצוה, ולכן מפרש שם "חמש פרשיות", שפרשה חמישית אינה שייכת לתפלין (שהרי ישנן בתורה רק ד' פרשיות בהן נאמרה מצות תפלין). משא"כ מ"לא תוסף" שנתוספה פעם השני' מוסיפים ללמוד, שאסור להוסיף אפילו ענין ששייך להמצוה*. ולכן כותב "חמשה טוטפת", היינו חמשה בתים** – דאף שעי"ז יתוסף בהזכרון, מ"מ, "לא תוסף עליו".
5. . שזהו גם הטעם על זה שבפ' ראה פרש"י "ד' ברכות לברכת כהנים" – ולא "חמש ציציות" כבפרשתנו – דגם בברכת כהנים אסור להוסיף ברכה (ראה בארוכה שיחת ש"פ ראה תשכ"ט. וראה שם, שכוונת רש"י ב"חמשה מינים בלולב" בפ' ראה, היא באופן אחר מבפרשתנו).
6. . ואת"ל שגם בנוגע לפרשיות אפשר להיות חידוש בהאזהרה "לא תוסף" כמו שהיא בפעם השני' ע"י הוספת פרשה חמישית שמדובר בה מענין יצ"מ – י"ל, שגם זה נכלל בדיוק הלשון "חמשה טוטפת" (ולא – בתים) – שכולל גם הפי' פרשיות (ודלא כבפנים ההערה), אשר פרשה החמישית שייכת לתפלין שנקראים טטפת ע"ש הפרשיות. ובזה יומתק מה שב"לא תוסיפו" דפרשתנו כותב "חמשה פרשיות" וב"לא תוסף עליו" דפ' ראה – "חמשה טוטפת": מה שתפלין נקראים "טוטפת", הוא בין מצד הבתים (פרש"י ס"פ בא) ובין מצד הפרשיות (פרש"י פרשתנו ו, ח). ולכן, ב"לא תוסיפו" שהיא אזהרה רק לחמשה פרשיות (ולא לחמשה בתים, כי מכיון שהבתים מוסיפים בהזכרון הרי גם בית החמישי שייך לתפלין ואין ללמוד מכאן שג"ז אסור, כבפנים ההערה), כותב רש"י "חמשה פרשיות"; משא"כ ב"לא תוסף עליו", שהחידוש שבאזהרה זו הוא, בין לחמשה בתים (כבפנים ההערה) בין לחמשה פרשיות (כשפרשה החמישית היא מענין יצי"מ) – כותב "חמשה טוטפת".

עמוד 54

1. 25. ראה רש"י בא שם: ותקשרם בראש ובזרוע.
2. 26. להעיר מבראשית א, יד־טו: "והיו לאותות גו' והיו למאורות גו'" (ב"פ "והיו") – כי "מאורות" הוא ענין בהם עצמם, משא"כ אותות ומועדים כו'. וראה רש"י שם: עוד זאת כו'.
3. 27. ולפי מ"ש הרגצובי (צפנת פענח כללי התורה והמצוה כלל פג) שאיסור בל תוסיף הוא דוקא כשהתורה הקפידה בהמספר (ומה שאסור ה' מינים בלולב – מפרש שם שהוא מטעם אחר) – נפק"מ לדינא במ"ש רש"י "מנין", שאיסור בל תוסיף בתפלין (לפי פרש"י זה) הוא רק בתפלין של ראש. אבל מפרש"י (לעיל ד, ב. ראה יג, א) מוכח, אשר (בדרך הפשט עכ"פ) לא ס"ל חלוק זה.

עמוד 55

1. 28. ומ"מ בפ' בא לא כתב רש"י "מנין הבתים" – כי בבתים: א) אין שייך אלא ענין המנין, ב) לא הי' בזה שינוי – משא"כ בפרשיות שענינם התוכן והמנין, ונשתנה בהם המנין [וגם התוכן (מיצי"מ – להדברים האלה), אלא שזה לא נרמז ב"טוטפות"].
2. *. והחילוק דלעיל הערה *22 – ה"ז ע"ד ההלכה.
3. 29. וגם "בן חמש (למקרא)" מבין, שהציוויים שלאחרי מ"ת הם באופן אחר לגמרי מאלו שלפני מ"ת. וראה בארוכה שיחת ש"פ ואתחנן תשכ"ח.
4. 30.
5. 31. ברכות ו, א.
6. 03. של"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).

עמוד 56

1. 32. כי הוא מורה שהוא הי' הוה ויהי' – למעלה מן הזמן – וכן למעלה מבחי' מקום כו' (שעהיוה"א פ"ז).
2. 33. הל' קטנות להרא"ש – הל' תפלין סט"ו (כהגירסא שהובאה במעדני יו"ט שם. ונפק"מ בהלשון ולא בתוכן הענין). וראה גם בחיי ס"פ מטות: "היו בטוחים .. בזכות המצוה שבידם וכענין שדרשו רז"ל וטרף זרוע בזכות תפלין שבזרוע אף קדקד בזכות תפלין שבראש". וראה לעיל ע' 11.
3. 34. עיין צפע"נ על הרמב"ם הל' תפלין פ"ד ה"ד: גורם לשל ראש שיהי' מונח כו' על ראשך כו' תש"ר אך מ"מ צריך של יד משום כל זמן שבין עיניך כו'. עיי"ש.
4. 35. בא יג, ט. בבבלי (מנחות לו, א. וכ"ה בשו"ע אדה"ז סכ"ח ס"ג) ילפינן דין זה מ"והיו" (לשון רבים) שנאמר במשנה תורה. אבל, ע"פ דרך הפשט, הדין ד"כל זמן שבין עיניך יהיו שתים" אינו נלמד מ"היו". כי נוסף למה ש"והיו" לשון רבים קאי על "הדברים האלה" (כנ"ל סעיף ד') – אדרבה: באם הי' נאמר "וקשרתם לאות .. ולטוטפת גו'" (בלי תיבת "והיו"), היו תש"י ותש"ר מצוה אחת (ראה לעיל סעיף ה'), ולא רק "יהיו שתים". ולכן י"ל, שע"ד הפשט – דין זה נלמד ממה שבפ' בא נכללים תש"י ותש"ר יחד (אף שהן ב' מצות כדמוכח מ"והיו" שנאמר במשנה תורה). וראה במכילתא הנ"ל: "מכאן אמרו כשהוא נותן כו'". וראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 47 ואילך.
5. 36. ב"ב עה, א. ספרי ורש"י פנחס כז, כ. ועוד. – והרי חמה ולבנה הן דוגמת (ראה זח"א כ, א) שם הוי' (שלמעלה מהטבע) ושם אלקים (בגימט' "הטבע") – ראה חינוך – בשעה"ת לאדמוה"א ח"ב – פ"ה. אור התורה פרשתנו ס"ע צ ואילך. ס"ע צג ואילך. ובכ"מ.

עמוד 57

1. 37. ראה בארוכה לעיל ס"ע 9 ואילך.
2. 38. ובמילא לא היו זקוקים אז ל"וטרף זרוע אף קדקוד". וראה לעיל ע' 4 הערה 24.
3. 39. בשלח טו, יד־טז.
4. *. וכנאמר בתחלת פרשתנו: רב לך גו' וצו את יהושע גו'.
5. 36.
6. 40. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 132 ובהערה 11.
7. 41. ובזה עצמו – כח המעשה שבזרוע, היינו יד שמאל שהיא כהה – ששם גם כח המעשה הוא בחלישות.
8. 42. ראה גם לעיל ע' 10־11.
9. 43. ראה שעה"ת שם. אוה"ת פרשתנו ע' פז. קט ואילך.
10. 44. שעה"ת שם. אוה"ת שם ע' סה ואילך. צז ואילך.

עמוד 58

1. 44.
2. 45. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 73 ואילך. ח"ו ע' 18 ואילך. ועוד.
3. 46. ראה בהמצויין בהערה 48. לקו"ת במדבר ג, א. ובכ"מ. וראה לקמן הערה 56.
4. 47. וגם מצד זה מובן, מה שבפ' בא נאמר "והי'" (לשון יחיד) דקאי על יצי"מ, ובפרשתנו – "והיו" (לשון רבים) דקאי על "הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", הפרשיות (שמע והא"ש) שלאחרי מ"ת.
5. 48. תניא פל"א (מ, ב). וראה גם לקו"ת ויקרא ג, א. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם – תש"ס] ח"א ע' 254 ואילך. ועוד.
6. *. וישנו ענין במ"ת שהוא למעלה מעבודת ספה"ע – שעפ"ז מבואר בכ"מ איך שבמ"ת הי' הפעולה באופן דמלמעלמ"ט. ובפרט בנוגע לבירור העולם דציפור לא צווח כו' (שמו"ר ס"פ יתרו). ועצ"ע.
7. 49. שבת קמו, רע"א. וראה זח"ג (צז, ב), שזהו ע"י קדימת העבודה ד"וספרתם לכם".
8. *. להעיר שבתורה עצמה – ד' ספרים ומשנה תורה הם בדוגמת ז"א ומל' (חמה ולבנה) – ראה לקו"ת במדבר טו, ג.
9. 50. שו"ע או"ח ר"ס מב.
10. 51. אוה"ת פרשתנו ס"ע שלד ואילך. ובכ"מ.
11. 52. ספר יצירה פ"א מ"ז.

עמוד 59

1. 53. אוה"ת שם ס"ע שמ.
2. 54. שעה"ת שם.
3. 55. קונט' עה"ח פ"ט. ובכ"מ.
4. 56. ואין סתירה לזה מהמבואר בקונט' עה"ח פ"ז, שעל העבודה דיחו"ת "יש כמה מונעים ומעכבים" ו"בנקל שיפול ממדרגתו ח"ו", ודוקא מצד העבודה דיחו"ע "יתפרדו כל פועלי און, שמתבטלים כל המניעות והעיכובים" – כי בנוגע להניצוצות כו' מכיון שיחו"ע היא למעלה מהעולם כו', הרי ביטול המניעות והעיכובים הוא מצד גילוי אור שלמעלה מהם כו', בחי' "ויראו ממך" – ואפשר שיהי' רק ביטול לפי שעה, ולאחרי שנפסק הגילוי יהי' הרע חוזר וניעור. משא"כ בהעבודה דיחו"ת, מכיון שהיא שייכת ופועלת בה"יש", הרי הניצוצות נתבררו ונכללו בקדושה, והרע נטרף ובטל. משא"כ בנוגע לאדם שעבודתו ביחו"ת כו'.
5. 57. לא רק מצד זה שהפרשיות קדש והי' כי יביאך שייכות ליצי"מ והפרשיות שמע והא"ש נאמרו לאחרי מ"ת (כנ"ל הערה 47), אלא גם מצד ענינם בפ"ע.
6. 58. זהר פרשתנו רסב, א־ב. ונתבאר בארוכה בסידור שער התפלין בתחלתו. ספר המצות להצ"צ מצות תפלין. ועוד.
7. 59. אוה"ת פרשתנו ס"ע שטז ממאו"א ט, ז.

עמוד 60

1. 60. ראה קונט' העבודה ע' 7. ד"ה לך אמר לבי עת"ר. כי חק תש"י פי"ג. ועוד.
2. 61. לקו"ת פרשתנו ב, ד. ובארוכה – אוה"ת ד"ה ואתחנן.
3. 62. ראה ביאוה"ז קג, ג־ד. ובכ"מ. וראה הערה 64.
4. 63. פרשתנו ד, א. לקו"ת שם ג, ג.
5. 64. ואף שגם בבחי' פנימיות בינה המדות באות בדרך ממילא (מאמרים שנסמנו בהערה 60), הרי [נוסף למה ששמיעה בכלל היא בחי' חיצוניות בינה – גם מצד בחי' פנימיות בינה] עם היות שגורמת דביקות (ולא התפעלות), נרגשת הדביקות לדבר בפ"ע, משא"כ הדביקות שמצד ראי' דחכמה (ד"ה ועתה יגדל נא ש"ת פ"ב. וראה גם ד"ה בסוכות עת"ר בתחלתו, יהי הוי' תש"י ספכ"ב).
6. 65. ד"ה ובר"ח תער"ב (המשך תער"ב ח"א פל"ג).
7. 66. שם. קונטרס העבודה ס"ע 6. ד"ה לך אמר לבי שם. כי חק שם. ועוד.