57

אז באופן של "למעלה מהטבע"³⁷, ושבע האומות לא היו נלחמות נגד ישראל³⁸, כנאמר³⁹ "שמעו עמים... חיל אחז... נמגו כל יושבי כנען. תפול עליהם אימתה ופחד...".

ולכן, בפרשת בא מופיעים תפלין של יד ביחד עם תפלין של ראש, כי בענין של "ויראו ממך" אין הם ענינים נפרדים, כדלעיל.

לעומת זאת במשנה תורה, כאשר כבר ידעו^* שהכניסה לארץ תהיה על ידי יהושע, אשר "פני יהושע כפני לבנה"³⁶, ושיזדקקו למלחמות – ל"וטרף זרוע אף קדקד" – אז תפלין של יד הם בפני עצמם, כי הם גורמים ל"וטרף זרוע".

י. הכניסה על ידי יהושע דורשת מסירות נפש

זהו ההסבר לכך שמיד לאחר יציאת מצרים היו רק שתי פרשיות, שבהן מדובר על יציאת מצרים, ולאחר מכן היה צורך להוסיף את הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע", שבהן מדובר על מסירות נפש:

הכניסה לארץ ישראל על ידי משה רבינו היתה אמורה להוות המשך ישיר ליציאת מצרים: השמועה ששמעו האומות על קריעת ים סוף – סיום יציאת מצרים⁴⁰ – הביאה לידי "נמגו כל יושבי כנען".

לעומת זאת, הכניסה על ידי יהושע, כאשר נזקקו ל"וטרף זרוע אף קדקד" – בכך יש צורך במסירות נפש המקיפה את כל כחות האדם, החל מהכח הנעלה ביותר שבו, כח השכל (שבראש), ועד לכח הנחות ביותר – כח המעשה (שבזרוע)⁴¹, ודוקא על ידי מסירות נפש אפשר להגיע לידי "וטרף זרוע אף קדקד"⁴².

יא. יתרון בעליה ממטה למעלה

בתורת החסידות מוסבר⁴³, שבאמצעות הכניסה לארץ ישראל על ידי יהושע התחדשה מעלה מיוחדת, יותר מאשר אילו היתה הכניסה נעשית על ידי משה. אמנם, "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", אך זה עצמו מהווה הסבר לכך שהכניסה לארץ היתה צריכה להתבצע על ידי יהושע. כי, המעלה העיקרית איננה ב"פני חמה", המצביעה⁴⁴ על המשכה