60

הם בבחינת מוחין, ומדוע נאמר גם בפרשת בא המושג "טטפת" – טט בכתפי ופת באפריקי – המצביע על מוחין ומדות?

ההסבר לכך הוא: גם בפרשת בא נחלקו ארבעת הבתים לשני הסוגים של מוחין ומדות. אך שם המדות הן באופן שהן נובעות מהמוחין מאליהן, ללא עבודה מיוחדת⁶⁰. לכן קשורים גם שני הבתים הנרמזים ב"טט בכתפי" (מדות) – ל"קדש" ו"והיה כי יביאך" – מוחין.

זהו הטעם לכך ששתי הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" התחדשו רק במשנה תורה: אילו היתה הכניסה לארץ ישראל על ידי משה, היתה אצל כל ישראל ראיה באלקות⁶¹. וכאשר העבודה היא בבחינת ראיה, אין צורך בעבודה מיוחדת להתעוררות המדות, כי על ידי ראיה דבק האדם לחלוטין בדבר הנראה⁶². אך כאשר הכניסה לארץ ישראל היתה על ידי יהושע, כשהעבודה היא בבחינת שמיעה בלבד – "ועתה ישראל שמע..."⁶³ – יש צורך בעבודה מיוחדת לעורר את המדות⁶⁴.

יד. מצד המדות – אתהפכא

אמנם, המדות המגיעות מהמוחין מאליהן, נעלות הרבה יותר מהמדות המגיעות על ידי עבודה מיוחדת, אך לגבי בירור הנפש הבהמית יש מעלה במדות שעל ידי עבודה. כי עיקרה של הנפש הבהמית הן המדות, ולכן⁶⁵ אין משפיעות עליה כל כך המדות הקשורות למוחין, כפי שמשפיעות עליה המדות ממש⁶⁶.

לפי זה מובן, שהיתרון של "וטרף זרוע אף קדקד" על פני "ויראו ממך" – שהתחדש באמצעות הכניסה לארץ ישראל על ידי יהושע – אינו קשור רק בכך שבמשנה תורה התחדש הענין של תפלין של יד כמצוה בפני עצמה (כפי שנתבאר לעיל בסוף סעיף יא), אלא גם בכך שבמשנה תורה נוספו הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע":

העבודה שמצד המוחין – "קדש" ו"והיה כי יביאך", גורמת לנפש הבהמית התבטלות זמנית, אך לא אתהפכא – "ויראו ממך", ואילו העבודה שמצד המדות, "שמע" ו"והיה אם שמוע" – גורמת לאתהפכא, "וטרף זרוע אף קדקד". יש רק טוב.

(משיחת ש"פ ואתחנן תשכ"ט)