54
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. "וקשרתם" ו"והיו" – שני ענינים בפרשתנו
הבדל נוסף בפרשתנו לעומת לשון הפסוק בפרשת בא:
בפרשת בא נאמר "והיה לאות על ידכה ולטטפת בין עיניך" – אותו "והיה" אמור הן לגבי "לאות על ידכה", והן לגבי "לטטפת בין עיניך". כלומר, ה"אות על ידכה" וה"טטפת בין עיניך" הם מציאות אחת. לעומת זאת בפרשתנו, מוסיפה התורה לפני "לטטפת בין עיניך" את המילה "והיו",
למרות שהפועל "קשירה" שבתחילת הפסוק מתאים גם לתפלין של ראש25, ועל־אחת־כמה־וכמה שהמילה "והיו", שהיתה מופיעה בתחילת הפסוק, היתה מתאימה לשני התפלין,
ומכך מובן, שיש כאן שני ענינים26: קשירת "הדברים האלה" "לאות על ידך", והיותם "לטטפת בין עיניך" – הן שתי מציאויות שונות.
לכן מפרש רש"י בפרשת בא "ולטטפת בין עיניך – תפלין" (ולא "תפלין שבראש") – כי "לטטפת בין עיניך" הוא אותו ענין ("והיה") כ"לאות על ידכה".
ואילו בפרשתנו מדגיש רש"י, שאלו הם שני ענינים: "וקשרתם לאות על ידך – אלו תפלין שבזרוע", ו"והיו לטטפת בין עיניך – אלו תפלין שבראש".
ו. הדיוק במספר "ארבע" – דוקא בתפלין של ראש
אך מתעורר קושי: מדוע מציינת התורה בפרשתנו את ה"תפלין שבזרוע" ואת ה"תפלין שבראש" כשני ענינים, בשונה מפרשת בא? ולכאורה, אדרבה: כיון שהמושג "טטפת" בפרשתנו הוא על שם ענין הפרשיות – לכן אין להבדילם מהתפלין שבזרוע, כיון שבמנין הפרשיות שווים תפלין שבראש ושבזרוע.
לכן מדייק רש"י ואומר "ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת", שהחידוש בתפלין של ראש לעומת תפלין של יד הוא במנין הפרשיות:
בתפלין של יד חשוב שיופיעו הפרשיות בתורה העוסקות במצות תפלין. אך אין חשיבות למספר ארבע, וכהוכחה לכך יש לציין, שבמשך כל ארבעים השנים לפני שנאמרו פרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" היו רק שתי פרשיות, בבית אחד.
ואילו בתפלין של ראש חשוב המספר ארבע27, שמשום כך היו
הערות
- 25. ראה רש"י בא שם: ותקשרם בראש ובזרוע.
- 26. להעיר מבראשית א, יד־טו: "והיו לאותות גו' והיו למאורות גו'" (ב"פ "והיו") – כי "מאורות" הוא ענין בהם עצמם, משא"כ אותות ומועדים כו'. וראה רש"י שם: עוד זאת כו'.
- 27. ולפי מ"ש הרגצובי (צפנת פענח כללי התורה והמצוה כלל פג) שאיסור בל תוסיף הוא דוקא כשהתורה הקפידה בהמספר (ומה שאסור ה' מינים בלולב – מפרש שם שהוא מטעם אחר) – נפק"מ לדינא במ"ש רש"י "מנין", שאיסור בל תוסיף בתפלין (לפי פרש"י זה) הוא רק בתפלין של ראש. אבל מפרש"י (לעיל ד, ב. ראה יג, א) מוכח, אשר (בדרך הפשט עכ"פ) לא ס"ל חלוק זה.
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.