שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך ד שמח"ת שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" , הנאמר בפרשת ברכה, הוא דבר־התורה הראשון , שמתחילים ללמד ילד יהודי, כדברי חז"ל:
1 סוכה מב, א. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"א. וראה גם לקמן ע' 156.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט עקב שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
(ב) בציווי "ושננתם לבניך" אין נרמז הזמן שבו יש להתחיל וללמד את ה"בן", התלמיד, ואילו בציווי "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", נרמז במלים אלו עצמן שיש להתחיל בכך מיד כשהבן "יודע לדבר" , ואף לפני כן – "כשהתינוק מתחיל לדבר" , אף לפני שהוא "יודע לדבר" .
12 סוכה מב, א. רש"י כאן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד וזאת הברכה-שמח"ת שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
3 להעיר שקטן משיתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה גו' (סוכה מב, א. הל'י ת"ת לאדמוה*ז רפ"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
לימוד התורה מתחיל כבר אצל קטן , ואפילו לפני גיל־קטנות שיש לו קשר להבנה, אלא מיד כאשר "יודע לדבר" , וזה מדגיש, שההתחלה והיסוד ללימוד התורה איננו השכל שבתורה, אלא הקטנת והמעטת עצמו, ההתבטלות לנותן התורה , מעל לשכל, שענין זה איננו כרוך ב"גדלות" ובשכל, אלא קיים אצל כל אחד,
47 סוכה מב, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. טושו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ה. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
התינוק במעי אמו – "נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" ו"מלמדין אותו כל התורה כולה", אך "כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה", ורק מאוחר יותר, "משיתחיל לדבר" , רק אז "אביו מלמדו תורה צוה...", ומאוחר יותר "בן חמש למקרא בן עשר למשנה..." עד שיכול
16 ל' אדה"ז בריש הלכות ת"ת שלו – מסוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
מלמדו תורה" ומבואר בגמרא "תורה מאי היא .
132 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אודות גליא דתורה נאמר "קטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה" , ללא הכנות; משא"כ בפנימיות התורה – אע"פ שאצל חסידים מתחילים גם לפני בר-מצוה, הרי זה משך זמן רב לאחרי "משיודע לדבר" .
127 סוכה מב, א. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
תורה - "משיתחיל לדבר אביו מלמדו תורה כו'", וחופה - "בן שמונה-עשרה לחופה".
7 סוכה מב, סע"א. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. טושו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ה. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
– בנגלה דתורה , הרי התינוק "משיתחיל לדבר אביו מלמדו תורה כו'", ומלמדו את האותיות והנקודות שבתורה, משא"כ פנימיות התורה – הרי מובן שלא שייך ללמדה לתינוק, אלא יש צורך בהכשרה כו'.
85 סוכה מב, סע"א. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. טושו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ה. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
במצות נטילת לולב – "מדאגבהי' נפק בי'", ומכאן ואילך אין מצוה בדבר כלל; ויש מצוות שקיומן נמשך גם לאחרי העשי', וכמו מצות תפילין (ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין" ), אבל, גם אם יושב כל היום כולו בתפילין אין זה חשיב "מרבה", אלא הכל מצטרף להנחת התפילין ברגע הראשון (ועד"ז במצות ישיבת סוכה וכיו"ב).
64 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ובדוגמת חינוך התינוק, שלא מתחילים ללמוד עמו ענינים עמוקים באחדות הוי', אלא התחלת הלימוד הוא מ"תורה צוה גו'" , אמירת ברכה, קריאת שמע , וכיו"ב.
758 ברכה לג, ד. סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אמנם, הדיבור בתורה אינו התכלית עדיין, שהרי הדיבור בתורה ישנו גם אצל תינוק – "משהתינוק מתחיל לדבר אביו לומדו תורה" , ואעפ"כ, הנה במשך כמה שנים לאח"ז הוא עדיין במעמד ומצב שאין לו מחשבה , והיינו, שהדיבור בתורה כשלעצמו יכול להיות באופן שמדבר אותיות התורה בלבד, ללא הבנה והשגה; אלא שהדיבור הוא הכלי להבנה והשגה שבתורה.
498 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אך ישנו יוצא מן הכלל – לימוד התורה , ש"כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה" , ומלשון הרמב"ם משמע שהחיוב הוא גם על הקטן .
878 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ויש להוסיף, שהענין דרואין את הנשמע ושומעין את הנראה, צריך להתחיל עוד הרבה לפני בר-מצוה – כמו כללות הענין דלימוד התורה , כמארז"ל תינוק שמתחיל לדבר אביו מלמדו תורה .
216 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
[וזהו גם מה שדובר כמ"פ בנוגע לחינוך, שחינוך אמיתי, חינוך מצליח, הוא – לא כשמתחיל בגיל בר-מצוה, ואפילו לא כשנעשה בן חמש ובן שש (כשהגיע לחינוך) , אלא משהתינוק "יודע לדבר אביו לומדו תורה" (כפי שמתחיל רבינו הזקן הלכות תלמוד תורה ).
1547 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וההוראה בנוגע לנשי ישראל, שלמרות גודל מעלתן על האנשים מצד שרשן, הרי גילוי מעלתן היא עי"ז שמקבלות מהאנשים (גם בנוגע למעלות שיש להן מצד עצמן, כמו טבע הקירוב, כמרומז בכך שנקראת ע"ש אהרן דוקא , שהי' אוהב שלום כו' , וכן מרים היתה "פועה ומדברת והוגה לולד כדרך נשים המפייסות תינוק הבוכה" ) –
51 והיא זו שמכינה אותו למעמד ומצב שכאשר מתחיל לדבר – אזי אביו מלמדו תורה , שזהו תפקידו של הרב, משה רבינו – "תורה צוה לנו משה" (ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
לתוכן הדברים) אלא שתיכף כשמתחיל לדבר יביאו אותו לרב שילמדו "תורה צוה לנו משה" –
289 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ענין זה מודגש בענין הראשון בתורה שמתחילים ללמוד עם ילד יהודי – הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" , שנאמר בפרשת ברכה , כמארז"ל "קטן כו' יודע לדבר אביו לומדו כו' תורה צוה לנו משה" :
342 סוכה מב, א. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"א. וראה גם לקו"ש שם ע' 1176.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכן הוא סדר הלימוד בפועל – שהתחלת הלימוד היא בנגלה דתורה , "כשהתינוק מתחיל לדבר אביו לומדו תורה צוה לנו משה גו'" , וכמבואר בפרטיות בהלכות ת"ת לרבינו הזקן; וע"י "תלמודו בידו" באים אח"כ "לכאן", ללימוד הענינים דפנימיות התורה .
1095 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – שזהו הפסוק שמתחיל האב ללמד את בנו מיד כשמתחיל לדבר , והיינו, שעוד לפני ששייך להבנה והשגה, צריך כבר לידע שהתורה היא "ירושה" לכאו"א מישראל שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב .
1049 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולעומת זאת, לאחרי שבא לאויר העולם, יש צורך להמתין עד שיתחיל לדבר, שאז ילמדו עמו "תורה צוה לנו משה" , ואח"כ נעשה בן חמש, בן עשר ובן חמש עשרה (ככל פרטי הדרגות בלימוד התורה כפי שנימנו במשנה ובהלכות תלמוד תורה ) – שאז לומד תורה מתוך קשיים עצומים ("געוואַלדיקע שוועריקייטן"), ועד שרבינו הזקן צריך להביא בהל' תלמוד תורה הוכחה מדברי הגמרא במסכת מנחות שיכולה להיות מציאות של "למד כל התורה כולה", כיון שלולי זאת אפשר לחשוב שלא יתכן מציאות כזו אצל נשמה בגוף!
269 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
"וכן כי בשדה מצאה, וכן אשר לא יהי' טהור מקרה לילה" – בגלל הקושי לומר "דבר הכתוב בהוה" כאשר הכתוב מוסיף תיבה מיותרת.
681 ובאופן כזה צריך לחנך את הבן חמש למקרא – "חנוך לנער ע"פ דרכו" (משלי כב, ו), עוד בקטנותו, כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה כו' (סוכה מב, א) – שידע אודות הענין דהשגחה פרטית וכו', וזאת, גם כשמדובר אודות ענינים שמתבארים בשער היחוד והאמונה, באגרת הקודש וכו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא
איתא בגמרא שמשעה שהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו "תורה צוה לנו משה" – שנעשה בצוותא וחיבור עם משה .
278 סוכה מב, א. וראה הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
– ואף שכן הוא בגמרא וספרי27, הרי ענינו של רש"י הוא לפרש פשוטו של מקרא (כמדובר כמ"פ), וא"כ, מהו ההכרח בפשוטו של מקרא ש"לדבר בם" קאי על הפסוק "תורה צוה לנו משה" ?
2743 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
החיוב "ושננתם לבניך"95 מתחיל משהקטן יודע לדבר , וכבר אז צריכים ללמדו פסוקים בחומש, כולל גם הפסוקים שבהם נאמר "אצבע אלקים היא" , או "היד הגדולה" וכיו"ב.
2174 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא
אך האמת אינו כן , אלא תיכף ומיד "כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה גו'" :
1995 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
מלמדו תורה" – כי דוקא ע"י התורה יודעים כיצד צ"ל ענין היהדות (קיום המצוות).
1177 סוכה מב, א. ספרי ופרש"י עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולהעיר, שאע"פ שסדר הלימוד הוא שתחילה לומדים נגלה דתורה (ובנגלה דתורה גופא – החל מתושב"כ, "בן חמש שנים למקרא", ואח"כ "בן עשר למשנה" ו"בן חמש עשרה לגמרא" ), ורק לאחרי לימוד נגלה דתורה מתחילים לימוד פנימיות התורה – הרי רואים שבלימוד נגלה דתורה לא מתחילים בענין של הבנה והשגה, שכן, "משהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה" , והרי ע"ד הרגיל מתחיל התינוק לדבר בהיותו בן שנתיים , כשעדיין לא הגיע לחינוך (אפילו במדה הכי קטנה) הקשור עם הבנה והשגה, ואז מתחילים ללמדו תורה – לא כפי שהיא בהבנה והשגה, אלא כפי שהיא מצד הפנימיות שבה, והתינוק מקבל זאת (לא בהבנת והשגת שכלו, אלא) בעצם נפשו , כסיום הפסוק 236 "(תורה צוה לנו משה ) מורשה קהלת יעקב" , והרי ענין הירושה אינו קשור עם שכל, כאמור לעיל (סל"א) שתיכף משנולד יורש כבר כל נכסי אביו.
890 סוכה מב, א. ספרי עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
המושג "משהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה" – מתאים לדין בשולחן-ערוך שנכתב בעיירה קטנה בארץ-ישראל, בקראקא שבאירופה או ברוסיא וכיו"ב,
503 יו"ד סרמ"ה ס"ה. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן. וראה סוכה מב, סע"א. ספרי עקב יא, יט. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ועל זה אמר לו הקב"ה "וארא גו'", שגם בשכל צ"ל נרגש האמונה וההתאמתות באלקות שלמעלה מהחכמה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 52 ואילך.
239 ועפ"ז יש לבאר הדין שתינוק שמתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה מורשה גו' (ריש הל' ת"ת לאדה"ז – מסוכה מב, א) – דלכאורה: למה צריך ללמדו דוקא הפסוק "תורה צוה לנו משה גו'", ולא הפסוק "אנכי ה' אלקיך", שהוא יסוד באמונה, או הפסוק "שמע ישראל גו'", שהו"ע יחוד ה' בכל העולמות, וכיו"ב? – כי, היסוד הראשון * הוא שאצל כל אחד מישראל צ"ל ענינו של משה – ענין החכמה, ובאופן שגם בשכל וחכמה נרגש הביטול שלמעלה מהשכל; והכח על זה בא בירושה – "מורשה גו'".
*) שלכן אומרים זאת לתינוק שמתחיל לדבר – שעדיין אינו מבין מה שמדבר , אבל יש אצלו ענין הדיבור בפועל ( " המעשה הוא העיקר " ) , ועי"ז נחקק בו ענין זה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ענין ה"לחם" שבתורה אינו שייך לכל אחד, שהרי לא כל אחד הוא בר-הכי לברר הסברות שבתורה ולהגיע למסקנת ההלכה באופן שיהי' מכוון לאמיתתה של תורה , כיון שבשביל זה צריך להיות "מתון (שוהה ומעיין יפה יפה) ומסיק" (אליבא דהלכתא) ; מה ששייך לכל אחד מישראל הוא ענין ה"קמח" שבתורה – לימוד הסברות שבתורה (לא בשביל לפסוק הלכה), החל מתינוק שמתחיל לדבר שאביו מלמדו "תורה צוה לנו משה גו'" , ואח"כ נעשה "בן חמש שנים למקרא" ו"בן עשר שנים למשנה" וכו' , ועד שאפילו עם הארץ שלא ידע מאי קאמר יש לו שייכות לבחי' הקמח שבתורה, שלכן מברך ברכת התורה על תושב"כ .
1322 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
מהו הצורך להבדיל אותו מהגוים מיד כשנולד – מוטב להמתין עד שיגדל קצת ויהי' לכל-הפחות תינוק שיודע לדבר, שאז צריך ללמדו "תורה צוה לנו משה וגו'" , ואילו הגוי מדבר הענינים שלו, אבל אין זה נוגע – טוענים הם – תיכף כשנולד, שאז
2138 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא
התחלת לימוד התורה הוא באופן ש"כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה" .
2211 סוכה מב, א. ספרי ופרש"י עקב יא, יט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
בשלמא מה שתינוק שמתחיל לדבר אביו מלמדו "תורה צוה לנו משה מורשה גו'" – הרי זה בגלל שתינוק שמתחיל לדבר אינו שייך להבנה והשגה, ולכן מדגישים שהתורה היא "ירושה"; אבל בנוגע ללימוד עם תינוקות של בית רבן, ששייכים כבר להבנה והשגה – מדוע מתחילים ללמוד עמהם ספר ויקרא, שמורה על ענין שלמעלה מהבנה והשגה?
2812 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ובהקדמה – שלימוד התורה (לימוד הלכות הצריכות) וקיום המצוות (כו"כ ורוב המצוות) שייך הן לאנשים והן לנשים, ועד שגם אצל קטנים ישנו הענין דלימוד התורה (כמדובר בזה כמ"פ – אם זהו חיוב מצד עצמם, או מצד חובת האב לחנך את בנו בלימוד התורה במיוחד), שמתחיל עוד לפני שהם שייכים לעניני מצוות, שהרי מיד כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה .
812 סוכה מב, סע"א. ספרי עקב יא, יט. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. טושו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ה. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולכן שייכת התורה לכל אחד מישראל באופן של ירושה – "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" , והרי יורש יכול להיות גם תינוק בן יומו [אמנם רק כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו גו' , אבל מיד ברגע שנולד שייכת כבר התורה אליו], וזהו הדיוק "מורשה קהלת יעקב ", ולא "ישראל", כי השם יעקב ניתן מיד כשנולד,
800 סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, אדר"ח תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם" , והיינו, שעוד בהיותו "עולל" ו"יונק", לפני הזמן שמתחיל לדבר שאז אביו מלמדו תורה , צריך להיות כבר ענין החינוך.
2793 סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וגם הקטנים יותר – הרי הם שייכים לומר "תורה צוה לנו משה גו'" , ואפילו הקטנים עוד יותר – הרי ישנו הענין ד"ליתן שכר למביאיהם"73, ולכן יש להביא לשם גם אותם, כדי לפעול בב' הענינים דתורה וצדקה.
949 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והיינו, שנוסף על עבודת כל אחד בנוגע לעצמו, באופן ד"לואי שיתפלל אדם" או ילמד תורה "כל היום כולו" , צריכה להיות גם הפעולה על הזולת, ובעיקר בנוגע לילדים – להוסיף הן בכמות והן באיכות בקיום החיוב ע"פ תורה ללמדם תורה , החל מהזמן שמתחיל לדבר שאביו מלמדו "תורה צוה לנו משה מורשה" , ועאכו"כ "כשיכיר" , שאז יש חיוב מדאורייתא גם על הקטן34.
1116 ברכה לג, ד. וראה סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ולהעיר, שמצינו כמה דרגות בנוגע לזמן התחלת ענין החינוך – החל משהתינוק מתחיל לדבר (שאז) אביו מלמדו תורה , שזהו לפני גיל חמש שנים, ואפילו לפני גיל שלש שנים, וכידוע מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שמגיל שלש שנים מתחיל ענין החינוך בנוגע לתספורת וכו', ואילו הזמן שמתחיל לדבר הוא עוד לפנ"ז, שהרי על הרוב מתחיל התינוק לדבר בגיל שנתיים , ולפעמים – אפילו לפנ"ז.
1231 סוכה מב, א. וראה הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
– ענין ששייך גם לתינוקות, שהרי כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה :
1751 סוכה מב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ה' פ' בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכמו שהוא בעבודה בכלל, כן הוא גם בלימוד התורה , דבאיזו דרגא בלימוד התורה שיהי', אפי' כשהתינוקשמתחיל לדבר שמלמדים אותו תורה , הנה אומרים תורה צוה לנו משה , שבלימוד ודיבור זה יש לו כבר הענין דמשה , וכמבואר לעיל שענין המן שייך להכרה וידיעה שזהו"ע התורה , וממשיך ענין זה למטה עד שנעשה דם ובשר כבשרו ברוחניות, ועד שנעשה דם ובשר כבשרו גם בגשמיות כפשוטו .
80 סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וזהו ג"כ מ"ש תשים (ל' יחיד) דקאי על משה , כי ענינו של משה הו"ע התורה , ואח"כ אומר לפניהם (ל' רבים), היינו שע"י היתה המשכת התורה לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות, וכמ"ש זכרו תורת משה עבדי, עד לתינוק המתחיל לדבר שאביו מלמדו תורה , והיינו הפסוק תורה צוה לנו משה גו'.
7 סוכה מב, א. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יז מי הם החייבים בציצית ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ד קטן היודע להתעטף כגון שיודע להשליך ב' כנפות לפניו וב' כנפות לאחריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע כמו שנוהגין אביו חייב לקנות לו טלית בת ד' כנפות ולהטיל בה ציצית כדי לחנכו במצות (ועיין סי' כ"ד דזה אינה חובה כל כך אבל מכל מקום אביו חייב להטיל ציצית לכל בגד שיש לו ד' כנפות שהבן מתלבש בו כיון שכבר הגיע לחינוך):
כ סוכה מב, א. שו"ע סעיף ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לז זמן הנחת התפילין ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ג קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יפיח בהן ושלא לישן בהם ושלא יכנס בהן לבית הכסא אפילו לקטנים חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו במצות ויש מי שאומר שקטן זה הוא בן י"ג שנה ויום א' אלא שלא הביא ב' שערות אבל פחות מכן אין בו דעת לשמור תפיליו ואין מחנכין אותו בהן וכן נהגו במדינות אלו מקדם ועכשיו נוהגים לחנכו ב' וג' חדשים קודם הזמן:
יז סוכה מב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן יח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יח ענפי אילנות שהוכנו לתשמיש מבעוד יום בענין שיש תורת כלי עליהם ומותרים בטלטול כמ"ש בסי' ש"ח מותר להעמידם במים בשבת ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים וצריך ליזהר שלא ליתן מים אל כלי כדי להעמידם שם אלא יעמידם במים שהיו בכלי מכבר ואפילו העמידם במים מבעוד יום אסור להוסיף עליהם מים בשבת ויו"ט מפני שטורח לתקן כלי עיין סי' תרנ"ד:
קכד ראה משנה סוכה מב, א ורש"י ד"ה בשבת . טור ושו"ע סי' תרנד ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שמג דין קטן בשבת ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ג ושיעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניניו כגון היודע מענין שבת חייב לשמוע קידוש והבדלה היודע להתעטף כהלכה חייב בציצית כמ"ש בסי' י"ז וכן כל כיוצא בזה בין במצות עשה של תורה בין בשל דברי סופרים.
כא סוכה מב, א. מ"א שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ומאימתי אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית.
ט סוכה מב , א (יודע לדבר). רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' רמה ס"ה. וראה גם ספרי עקב פיסקא מו. רש"י דברים יא, יט (על הפסוק לדבר בם). פס"ד צמח צדק (שנ, ג). לקו"ש חכ"א ע' 343 הערה 40.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
להוסיף עליהם מים בשבת , ויום טוב , מפני שטורח לתקן כלי .
1498 משנה
סוכה מב, א (בשבת מחזירין , ביום טוב מוסיפין , ובמועד מחליפין ). והיינו שבשבת מותר
להחזיר הלולב לכלי שבו מים , ואסור להוסיף מים בכלי. ביום טוב מותר להוסיף מים
בכלי, ואסור להחליף המים שבכלי. בחול המועד מותר אף להחליף.
וכן נפסק בטור ושו"ע סי' תרנד
לענין יום טוב (מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה , ומחזירתו למים , ותוסיף עליו
מים אם צריך, אבל לא תחליף המים ).
אמנם לענין שבת לא הוזכרה שם ההלכה
הנ"ל שבמשנה, כמבואר בהגהות רעק"א כאן (ודינא דשבת לא נזכר שם, כיון
דלדידן אסור הלולב לטלטל בשבת ), והיינו כמבואר בשו"ע ורמ"א סי' תרנח
ס"ב (ביום שבת אינו נוטל ... ואסור לטלטל הלולב בשבת , דהוי כאבן).
משא"כ כאן מיירי בענפי אילן
שהוכנו לתשמיש מבעוד יום , שמותר לטלטלם. ולכן הובאה כאן ההלכה שבמשנה הנ"ל,
שמותר להחזירם למים שבכלי, ולא להוסיף עליהם מים .
וזהו שהוסיפו כאן הרמ"א
סי"א (ועיין לקמן סי' תרנ"ד), והמ"א ס"ק יג (ועיין סי'
תרנ"ד דאסור להוסיף מים בשבת ), ולקמן בסוף הסעיף (עיין סי' תרנ"ד).
*
ואף שרש"י פירש במשנה שם (בשבת
מחזירין , שהרי מכאן נטלום היום , אבל לא מוסיפין מים ). משא"כ אם לא נטלום מכאן
בשבת , לא התירו להעמידם במים בשבת בכלי שהיו בו מים .
מכל מקום נפסק כאן בפשיטות (מותר
להעמידם במים בשבת ... וצריך ליזהר שלא ליתן מים אל כלי כדי להעמידם שם, אלא יעמידם
במים שהיו בכלי מכבר). שכן הוא במהרי"ל ורמ"א שם (ומותר להעמיד ענפי
אילנות במים בשבת ).
וביאר בהגהת רעק"א (רש"י
והר"ע מברטנורא כתבו במתניתין דסוכה הנ"ל דמחזירין , שהרי משם נטלו היום .
מלשון זה משמע לכאורה, דדוקא בשנטלו בשבת מהמים, אבל אם נטלו משם בערב שבת אין
מחזירין לאותו מים בשבת , כיון דלא היה הלולב במים בשבת . אבל לא מצאתי מי שהעיר בכך
לחלק בזה).
*
ואף שלענין ירקות נתבאר לעיל סי'
שכא ס"ו ( מותר להשקות ירקות תלושים כדי שלא יכמשו, שכיון שירקות
הללו ראויים לאכילה ביומן, מותר להשקותן כדרך שמותר לטלטלם).
נתבאר הטעם לקמן בסמוך (מפני שטורח
לתקן כלי), משא"כ לעיל שם, דמיירי במאכל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמג דין קטן בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניניו , כגון היודע מענין שבת חייב לשמוע
1845 משנה
סוכה מב, א (קטן היודע לנענע חייב בלולב ). ערכין ב, ב (קטן היודע להתעטף , חייב
בציצית ... קטן היודע לשמור תפלין, אביו לוקח לו תפלין). תוס' שם ד"ה שהגיע (כל
אחד ואחד לפי דרכו, כדאשכחן לעיל גבי לולב וסוכה ותפלין). ותוס' שם ג, רע"א (כגון
שהגיע לחינוך שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך תקיעת שופר). מ"א סוף סק"ג (והחינוך
כל חד לפום חורפיה, היודע להתעטף חייב בציצית , לשמור תפילין חייב בתפילין , היודע
מענין שבת חייב בקידוש, וכן כל כיוצא בזה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טז שיעור טלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
א שיעור טלית שחייבת בציצית , שיערו חכמים, אם היא גדולה כל כך שקטן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית , דהיינו שהוא בן ט' שנים, שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו, ואין צריך לשמור טליתו שלא יאבד ממנו, ואם הוא מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו ורוב רחבו , וגדול בן י"ג שנים הלובשה אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק, היא נקראת כסות, וחייבת בציצית , ואסור להתלבש בה בלא ציצית , אפילו בביתו.
1594 ברייתא מנחות מ, סע"ב (טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בה דרך עראי). ופירש הרמב"ם פ"ג ה"א (ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו). והסכים אתו הראב"ד שם (יפה אמר, שלא בכל קטן משערין, אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק, שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי, אלמא דלא בכל קטן משערין), והיינו שהוא טלית שהגדול יוצא בה עראי, והקטן יוצא בה בקביעות. והוסיף לפרש בסמ"ג מ"ע כו קט, א (בקטן שיוצא לשוק בטלית זה, והוא הולך לבדו, ואינו צריך אחר לשומרו). ויותר פירש בטור (כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו). ובב"י (ואפשר שרבינו מפרש דהכי קאמר הרמב"ם, קטן המתהלך לבדו בשוק עם טליתו ואינו צריך אחר לשמרו שלא יאבד הטלית, וכדמשמע מדברי סמ"ג, וסובר רבינו דכל שהוא פחות מבן תשע צריך לשמרו שלא יאבד הטלית). שו"ע (שיעור טלית שחייב בציצית , שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן , המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו). ולא הזכיר שיהי' בן תשע שנים.
אבל במ"א ס"ק א פירש (ובטור כתוב בן ט' שנים. ונראה לי דסבירא ליה דזהו שיעור חינוך). וכמבואר בסמ"ק סי' לא (שמעתי שהקטן חייב בציצית , רוצה לומר קטן שהגיע לחנוך, כדאמר (סוכה מב, א) קטן היודע להתעטף חייב בציצית ), וכדלקמן סי' יז ס"ד (קטן היודע להתעטף , כגון שיודע להשליך ב' כנפות לפניו וב' כנפות לאחריו, ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע , כמו שנוהגין).
וכאן נתפרש ככל ארבעת הפרטים הנ"ל (שקטן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית , דהיינו שהוא בן ט' שנים, שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו, ואין צריך לשמור טליתו שלא יאבד ממנו).
אבל בפסקי הסדור ס"ג (ובקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים), וכמבואר בב"י (דהא פחות מבן תשע נמי מתהלך לבדו בשוק), ובב"ח (בסמ"ק סימן ל"א כתב ... קטן שהגיע לחינוך כדאמרינן (סוכה מב א) קטן היודע להתעטף חייב בציצית עכ"ל, והגיע לחינוך הוא בן שש ובן שבע).
ובס' המנהגים – חב"ד ע' 87 (ומיום הגזיזה והנחת פיאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת טלית קטן ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יז מי הם החייבים בציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ד קטן היודע להתעטף , כגון שיודע להשליך ב' כנפות לפניו וב' כנפות לאחריו, ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע , כמו שנוהגין , אביו חייב לקנות לו טלית בת ד' כנפות ולהטיל בה ציצית כדי לחנכו במצות.
1622 סוכה מב, א (קטן היודע ... להתעטף , חייב בציצית ). שו"ע סעיף ג (קטן היודע להתעטף , אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לז זמן הנחת התפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ג קטן היודע לשמור תפילין בטהרה, שלא יפיח בהן, ושלא לישן בהם, ושלא יכנס בהן לבית הכסא אפילו לקטנים, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו במצות.
1238 סוכה מב , א (קטן היודע ... לשמור תפילין , אביו לוקח לו תפילין ).
והא דתנן ברכות כ, ב (קטנים פטורים ... מן התפילין ), מיירי כשאינו יודע לשמור , כדפירש רש"י שם (משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
והוא שלא הגיע לחינוך.
1577 ר"ת בתוס' ברכות שם (אשכחן התם (סוכה מב, א) קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה , ופסוק ראשון של קריאת שמע . ונראה לר"ת דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך), ורא"ש פ"ג דברכות סי' יג (וסבירא ליה לר"ת דבלא הגיע לחנוך איירי). דעה הא' בטור ושו"ע שם (קטנים פטורים, לר"ת כשלא הגיעו לחינוך).
וכן הוא לקמן הל' תלמוד תורה פ"א ה"א (משיתחיל לדבר , מלמדו תורה צוה לנו משה וגו', ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ליל ב' דחה"ש רצ"ב לנדואראוע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וצ"ל מהו אומרו אל תיראו, הלא היראה היא יסוד כל המצות והיינו דלבד זאת שהיראה מקור שס"ה ל"ת כמ"ש בסש"ב הרי היראה היא יסוד כל התורה והמצות וכמ"ש ויצונו ה"א את כל החוקים האלה ליראה את ה' וגו', ומצינו כמה אזהרות על היראה וכמ"ש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה את ה"א וגו', את ה"א תירא וגו', והוא יסוד מוסד במצות החינוך דולמדתם את בניכם, ללמדם ליראה את ה' וזהו דהתחלת החינוך הוא ללמדו פסוק שמע ישראל ה"א ה' אחד, להסביר לו כי הוא ית' אלקי הבשר והרוח ומלא כל הארץ כבודו, וזהו ה"א הוי' אחד שהכל מאוחד בו ית' און ער איז פאַר איינציגט מיט אַלץ, והוא ברא את הכל, והכל שלו, ולכן הנה כל דבר שאוכלים ושותים צריכים לברך על זה, דענין ברכה זו הוא שבח ותודה לה' שברא כל צרכי אדם, וגם שאילת רשות להנות מהם, דבלי שאילת רשות הוי גזל וכאמרז"ל (ברכות לה ב) כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין אביו אלא הקב"ה שנא' (דברים לב) הלא הוא אביך קנך וגו', ואין אמו אלא כנס"י שנא' (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מאי חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, ופרש"י דהנהנה מהעוה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה את ברכתו, וגוזל את כנס"י דעי"ז הפירות לוקין, והיינו דכאשר נזהרין לברך על כל דבר מאכל ומשתה אז פרנסה ומזונות מצויין, אבל כאשר אין מברכין אז הוא ח"ו העדר הפרנסה, וגורם רעה לעצמו בעניו' ודלות ר"ל וגורם רעה גם לרבים, וזהו חבר לאיש משחית,
10 ראה סוכה מב, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' ת"ת פ"א ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר