1165
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
שמחת תורה
א. הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", הנאמר בפרשת ברכה, הוא דבר־התורה הראשון, שמתחילים ללמד ילד יהודי, כדברי חז"ל1: "קטן כו' יודע לדבר אביו לומדו כו' תורה צוה לנו משה".
הפסוק "תורה צוה לנו משה" מדבר אודות התורה כפי שהתקבלה ממשה רבינו, שקיבלה מסיני, ש"תורה" זו, אותה "צוה לנו משה", כוללת בתוכה את כל התורה, גם "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש"2, ואפילו את פנימיות התורה אשר המשיח יגלה. רק שלגבי הגילוי של התורה קיימים הבדלים: ישנם ענינים בתורה שכבר נתגלו וישנם ענינים שיתגלו רק בעתיד. אבל גם מה שיתגלה אז – לא תהיה תורה חדשה ח"ו (מתן תורה לא יחזור על עצמו), כי אם גילוי של התורה ש"צוה לנו משה". כלומר, תוכן הפסוק הוא – שיש לדעת, ש"תורה" – ככל שכבר למדו ועוד ילמדו וככל שכבר הבינו ועוד יבינו, – הרי הכל נכלל ב"צוה לנו משה". ובמילא מובן שכל זה הוא רק חלק קטן ביותר מהתורה, שכן יש בה עומק לפנים מעומק3.
לפי זה: כיצד יתכן, שענינים כה עמוקים לומדים (ברמז – לפחות) עם ילד קטן ביותר, שזה עתה מתחיל ללמוד תורה? הסדר הרגיל של הלימוד הוא הרי "מן הקל אל הכבד". תחלה לומדים את הקל יותר, ענינים הפשוטים , אחר כך את הקשים ונעלים יותר, ולאחר שמגיעים לשלמות ההבנה בידיעת החיוב, מתחילים אז ללמוד בסדר של ידיעת השלילה: לומדים לדעת שאמיתות התורה היא נעלית ומושללת לגמרי מהשגתנו וכי כל מה שנלמד והובן הנו רק אפס קצהו של התורה. אבל מה מקום יש לדבר אודות הענינים הנעלים ביותר בתורה עם ילד קטן מיד מש"יודע לדבר"?
ביאור הדבר: עצמותה של התורה ש"צוה לנו משה", אינה דבר השייך להשגה; היא שייכת לנשמה וניתנו לכל אדם. לכן שייכת עצמות התורה לכל אדם, אפילו לקטן. הכלל בסדר הלימוד ללכת "מן הקל אל הכבד" הוא בענינים של השגה, ברם, עצמותה של התורה אינו ענין של השגה כלל וכלל. בעצמות התורה מסר הקב"ה, כביכול, את עצמו, את עצמותו, וכשיהודי לומד תורה הרי – "אותי אתם לוקחים"4, אותו עצמו כביכול.
ודבר זה מסר הקב"ה בלימוד התורה
הערות
תניא, ליקוטי אמרים מ״ז - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, ״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, – וְכָל יוֹם וָיוֹם – חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרָיִם״. וְהִיא יְצִיאַת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִמַּאֲסַר הַגּוּף, ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, לִיכָּלֵל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט בְּקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁבָּהּ מְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּפֵירוּשׁ, בְּאָמְרוֹ: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״.
וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, כִּי ״אֱלֹהֵינוּ״ הוּא כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְכוּ׳״, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטֵל וְנִכְלָל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא. רַק שֶׁאַבְרָהָם זָכָה לָזֶה בְּמַעֲשָׂיו וְהִילּוּכוֹ בַּקּוֹדֶשׁ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וְגוֹ׳״:
אֲבָל אֲנַחְנוּ, יְרוּשָּׁה וּמַתָּנָה הִיא לָנוּ, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, וְהִלְבִּישׁ בָּהּ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ [דְּ״לִי״ כְּלוֹמַר ״אוֹתִי״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר ״וּתְרוּמָה״, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכוּלָּא חַד, עַיֵּין שָׁם הֵיטֵב]:
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״וַתִּתֶּן לָנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה כוּ׳״, ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כוּ׳״. וְלָזֶה אֵין מוֹנֵעַ לָנוּ מִדְּבֵיקוּת הַנֶּפֶשׁ בְּיִחוּדוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הָרָצוֹן, שֶׁאִם אֵין הָאָדָם רוֹצֶה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם לְדָבְקָה בוֹ כוּ׳. אֲבָל מִיָּד שֶׁרוֹצֶה וּמְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְאוֹמֵר ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ – הֲרֵי מִמֵּילָא נִכְלֶלֶת נַפְשׁוֹ בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּ״רוּחַ אַיְיתִי רוּחַ וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ״, וְהִיא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן תִּקְּנוּ פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת־שְׁמַע דַּוְקָא, אַף שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא מִמִּצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ. וְכֵן בְּסוֹף פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם מְסַיֵּים גַּם כֵּן ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וְהַיְינוּ גַם כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:
מצוטט ב־8 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 279 לקו"ש ח"ד ע' 1165
תורת מנחם 5
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ד ע' 1165
- לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1165
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ד ע' 1165
- נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ד ע' 1165
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת אור ליום ועש"ק - יסוד שבתפארת - ה' אייר, ה'תשל"א לקו"ש ח"ד ע' 1165
מאמרים מלוקטים 2
- חלק ג ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ד ע' 1165
- חלק ג ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו לקו"ש ח"ד ע' 1165
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.