69
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בן קטן לקרבן פסח12 הוא רק מדרבנן.
ב. אפשרי מינוי על הפסח לקטן
בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם13 מבואר, ש"הא דשה לבית אבות לאו דאורייתא הוא (רק) לענין חיובא", כלומר, שאין חובה על האב להקריב פסח עבור הקטנים, אך "לענין עיקר דין מינוי, אתרבו גם קטנים מקרא דשה לבית, דהאב יכול למנותן שלא מדעתן"14, ו"חל עליהן דין מינוי ובעלים של פסח מדין תורה".
ולפי זה הוא מתרץ את דברי הרמב"ם שהובאו לעיל, כי אמנם "לא איכללו קטנים בחיובא דקרבן פסח", שהרי קטן אינו בר חיוב, אך למרות זאת – "הפסח עולה להם", ולכן הוא "פטור מפסח שני כיון דכבר קיים הקרבת הפסח ומצותו בראשון".
יותר מכך, אנו מוצאים את הסברו של הגאון הרוגוטשובי, ה"צפנת פענח"15, שיש שתי אפשרויות, כיצד יכול קטן לאכול מקרבן פסח:
א) מצד הדין של "שה לבית אבות" – שבאופן זה אין הקטן נחשב לאחד מ"בני החבורה", ואין הוא שייך להקרבת ולעשיית הפסח, אלא שהוא אוכל מקרבן פסח רק משום היותו "בטל16 להאב".
ב) אם אביו מינהו על פסחו, שאז הוא הופך לאחד מ"בני חבורה"17. ובאופן זה מוכרח הקטן להיות מסוגל לאכול כזית18, והוא מוכרח להיות "בן דעת"19.
ופסקו של הרמב"ם "אם שחטו עליו בראשון – פטור", אמור רק לגבי המקרה שבו נעשה הקטן לאחד מבני החבורה על ידי מינוי – שחטו עליו – כי אז עשיית הפסח היא עבורו.
הערות
- 12. ראה סוכה מב, ב ובפרש"י שם. רמב"ם הל' ק"פ פ"ב ה"ד.
- 13. להל' ק"פ פ"ה ה"ז.
- 14. ופרש עפ"ז דברי ר"ז בפסחים (פח, א) "שה לבית מ"מ" כפשוטו (וכפרש"י שם. וכ"ה בר"ח שם. וראה שטמ"ק נדרים שם) דאין צריך דעת הקטן, ודלא כפי' התוס' פסחים שם (הובא לקמן בפנים). וראה שם פירושו בהמשך סוגיית הגמ' בנדרים שם.
- 15. צפע"נ הל' תרומות פ"ב הי"ב (מג, ב־ג). וראה ג"כ שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב ס"ח־יו"ד (הועתקו (רובם) בצפע"נ עה"ת פרשתנו ע' נט ואילך).
- 16. ראה לשונו בשו"ת צפע"נ שם רס"ט (וראה שם שזהו דלא כהתוס' פסחים הנ"ל הערה 14). – והא דנדרים "שה לבית אבות לאו דאורייתא" מפרש (בהל' תרומות שם): ור"ל דהך דשה לבית אבות אי מה"ת צריך שיחשוב עליהם, או (אי לאו דאורייתא) ממילא כן ולא מהני אף אם יחשוב שלא לשחוט עליהם (ע"ש). וראה שטמ"ק נדרים שם: שה לבית אבות לאו דאורייתא .. וגזירת הכתוב היא להאכיל פסח שלא למנוייו בבני ביתו.
- 17. נסמן בהערה 12. וראה רמב"ם שם פ"ה ה"ו.
- 18. רמב"ם הל' ק"פ פ"ב ה"ג (מסוכה מב, ב).
- 19. שו"ת צפע"נ שם ס"ח "שיהי' בן דעת כהך דסוכה דף מ"ב" (ראה שם ע"ב).
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אין עושין חבורה נשים ועבדים או קטנים ועבדים מפני שלא תהיה קלות ראש ביניהן אבל עושים חבורה כלם נשים אפילו בפסח שני או כולה עבדים ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני החבורה לא שתהיה חבורה כולה קטנים שאינן בני דעת וכן אין עושין חבורה כולה חולים או זקנים או אוננים אע"פשהן יכולין לאכול הואיל ואכילתם מעוטה שמא ישאירו הפסח ויביאוהו לידי פיסול ואם עברו ושחטו על חבורה זו כשר וכן אין עושין חבורה כולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פיסול ואם שחטו עליהן כשר:
משנה תורה, הלכות תרומות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה וכן כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינה תרומה וכן במעשרות דברים שאין דרך רוב בני אדם לזורען בגנות ובשדות אלא חזקתן מן ההפקר פטורין מן התרומה ומן המעשרות כגון השום בעל בכי ובצל של רכפה וגריס הקלקלי ועדשי' המצריות וכיוצ' בהן.
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול היה אחד מבני חבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנאמר איש לפי אכלו עד שיהיה ראוי לאכול אפילו חבורה של מאה ואין כל אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן:
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך יז ‹ קדושים ‹ שיחה ד ‹ 238 לקו"ש חכ"ו ע' 69
- כרך יח ‹ בהעלותך ‹ שיחה ד ‹ 127 לקו"ש חכ"ו ע' 69
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ שמג דין קטן בשבת ובו י"א סעיפים: ‹ ח לקו"ש חכ"ו ע' 69
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) ‹ שמג דין קטן בשבת לקוטי שיחות חכ"ו ע' 69
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

