אריב"ל הנהו ך"ו הודו
תתיאאריב"ל הנהו ך"ו הודו
ש"פ תולדות מ"א לפ"ק
אריב"ל הנהו ך"ו3 הודו1 כנגד מי כנגד ך"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם את התורה וזן אותם בחסדו2, וצ"ל והלא דוד הי' זמן רב אחר מ"ת שהי' בערך תתנ"ד לאלף הג'4 ואיך שיאמר5 הודו על ך"ו דור שהיו קודם מ"ת, וגם צ"ל דקדוק הגמ' ולא נתן להם תורה וזנם בחסדו מהו"ע חסדו, ועוד צ"ל והלא בך"ו הודו חשיב מה שהי' אחר מ"ת ואפי' מ"ש וניער פרעה וחילו5 בים סוף והעביר ישראל בתוכו6 הי' ג"כ לאחר שקבלו איזה מצות דפ' החודש הזה לכם כו' נא' במצרים והקרבן עשו במצרים7, ומכ"ש מ"ש לסיחון מלך האמורי ולעוג8 מלך הבשן שהי' זמן רב אחר מ"ת, ואיך שייך לומר שהוא כנגד ך"ו דור שהיו קודם מ"ת.
תתיבוהענין דהנה בגמ' מחלק שית אלפי שנין9 על ג' זמנים, והזמן האמצעי הוא ב' אלפי' תורה וקודם זמן זה כפה"נ מפי10 הגמ' שהם ב' אלפי' של מדת החסד דהיינו מצד מדת חסדו וטובו השפיע להם ריבוי טוב אף שהיו עו"כ, ולכן אמרז"ל מס' עכו"ם של א"א הי' ת' פרקי11 ועתה מס' עכו"ם שלנו מעט הוא שלא בערך כו' אך שאז רוב האומות היו עו"כ אומה זו לכוכב זה כו' לכן היו לו בזה ריבוי פרטים, ומ"מ נמשך להם ריבוי השפעה, דמצד אוא"ס הרי אם חטאת מה תפעול בו12 ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו13 ומה מידך יקח14 ולכן כמה ארך אפים לפניו15 אעפ"י שכל הדורות מכעיסים ובאים ומ"מ השפיע להם ריבוי טוב (בפ"א16 דהנה כתי' הוי' הוי' אל רחום וחנון ארך אפים17 כו' הרי הוי' הא' מבחי' א"א18, ואותן הדורות נמשך להם ך"ו המשכת19 משם הוי' דא"א) ואח"כ הם ב' אלפים תורה והתחיל בערך שנת נ"ב לאברהם20 היינו שיהי' ההנהגה ע"פ חכ' התורה (בפ"א דאורייתא מחכ' נפקת21 והיינו שיומשך החסד ע"י החכ', וחכ' יש בה קצת דין22 וא"כ נמשך החסד בדקדוק למי שראוי דוקא) שיהי' לפ"ע העלאת מ"ן מלמטה כמו"כ יהי' ההמשכה מלמעלה, וע"ז כתי' אף ברי יטריח ע"ב יפיץ ענן אורו23, והוא מסיבת מתהפך בתחבולתם לפעלם24 ואי' בזהר לפעלם דבני נשא25 וכ"פ רש"י והוא מהגמ'26 אם בתחילת השנה מטיבים מעשיהם ונפסק ריבוי גשמים ואח"כ נתקלקל ח"ו לשנות א"א אלא יורדים במקום הרים ושלא בזמנם, ואם בתחילת השנה קלקלו מעשיהם ונפסק השפעה בצמצום מ"מ לא יאמר נואש דאין לך דבר שעומד בפני התשובה27 ויש תשובה שמהפך הגז"ד לגמרי ואפי' תשובה שאינו מהפך הגז"ד ומ"מ ע"י תשובה יורדי' במקום הראוי ובזמנם, דכשגשמים יורדים בזמנם תתיגומקום הראוי' אפי' מעט די, וזהו שאמר בזהר לפעלם דבני נשא כהדין טקלא דאסתחרת קמי'28.
והגם שמפרשי' זה על מקור דבי"ע ולעיל נת' שקאי על חכ' התורה, אך הנה כתי' כולם בחכ' עשית29 שגם חכ' נחשבת לעשי' גשמיות30 וכתי' בה31 בחכ' יסד ארץ32, ארץ שהוא מקור בי"ע יסד בחכ' שרשו מחכ', דהנה יש ב' מיני השפעות, השפעה דחיי שעה, והשפעה דחיי עולם33, והגם שכל השפעה צ"ל ע"י בחי' חיי שעה, מ"מ שרשה מבחי' חיי עולם34 וכמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו35 (שעה, מל'36, חיי שעה, ז"א37, עולם, ז"א38, חיי עולם, חו"ב39 ) דכל מה שיש בעולם יש בתורה וכמ"ש בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמין40, רק שהוא ברוחניות, לכן אפי' השפעה גשמיות תלוי בתורה, וכדאי' בזהר זימנא חדא הוה צריך עלמא למטרא41 שלחו ב' ת"ח42 לרשב"י א"ל דרוש ע"פ מה טוב ומה נעים43 שבת אחים גם יחד וירדו גשמים, והענין דהנה למעלה יש ג"כ בחי' גשם וכמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה44 ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים ופרש"י45 שבעת הימים זפ"ז שבעתים כאור זה"י הוא ז' פעמי' מ"ט בגימ' גשם וזהו כל אורה האמור באלי'46 בירידת הגשמים הכתוב מדבר וכמו שהוא למעלה הוא אור אך בריבוי השתל' מתגשם ההשפעה עד שנעשה גשמים גשמיים, לכן תלוי זה בתורה, וכמ"ש אם בחוקתי תלכו47 ונתתי גשמיכם בעתם48, וזהו תתידשא' דוד כי לעולם חסדו49 דהנה כתי' אני הוי' לא שניתי50 שלא יש שום שינוים כלל וא"כ בחי' שם הוי' דא"א גם עתה הוא בבחי' החסד בלי גבול. וזהו שא' לעולם חסדו שגם עתה בעולם יומשך בחי' חסדו הוא החסד שבלי גבול.
וביאור הענין הנה אמרז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה51 ואל יהא קשה כארז וצ"ל מהו"ע ההדרכה שיהי' רך כקנה, וגם צ"ל אומרם ואל יהא קשה כארז דמאחר שאמר שיהי' רך מובן שלא יהי' קשה כו', אלא משמע שהכוונה שלכל הפחות לא יהי' קשה כארז, והענין דהנה החכמים מדריכים את ישראל שיהי' מנהג מדותיהם ע"פ חכ' התורה52, דהנה תורה הוא ממוצע53 בין א"ס לעולם אפי' בחי' עליונה בתורה שהוא בחי' שעשועים הוא רק ממוצע וזה דכתי' תחילה ואהי' אצלו אמון ואי' במדרש אומן54, והאומן אינו בונה מד"ע אלא מתוך כתבו, וכן אי' בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמין, וזהו אלפים שנה קדמה תורה לעולם55 ואינו שייך לומר קדמה בזמן, אלא קדמה במעלה56 ומדריגה שהיא ממוצע וכמו שיצי"מ הי' ע"י משה ואהרן57 והממוצע צ"ל כלול משניהם58 בחי' תחתונה ממדריגה שלמעלה ממנו ובחי' עליונה ממדרי' שלמטה הימנה (משה שושבינא דמלכא59, ואהרן שושבינא דמטרוניתא60 ) וכן בתורה יש ב' מדרי' דאי' בזהר תלת קשרין61 מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, ובאופן ההתקשרות יש בזה פשטים (ואפ"ל סתים דתורה בגליא דקוב"ה, וגליא דתורה בסתים דישראל וע"י ההתקשרות בבחי' גליא דתורה מתקשר לאלקות וה"ז כמו משה ואהרן וצ"ע), וה"ז כמו דצח"ם שהממוצע62 בין דומם לצומח הם אבני אלגביש שהם דומם וצומחים63, וכן בין צומח לחי אי' בשו"ע שיש מיני עופות תתטושגדלים באילן64 (ובע"ח שמ"א פ"א65 אי') ויש עוד מין חי' שטבורו נעוץ בקרקע ומקבל חיות מהקרקע ה"ה חי וגם צומח, ובין חי למדבר הוא קוף66 נמצא הממוצע הוא כלול משניהם, וע"י התורה נעשה האדם ג"כ ממוצע67 וכמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה68 שיבוא לבחי' זה היינו שימשיך גילוי אלקות בעולם דכתי' הליכות עולם לו69 ויש בזה ב' פי' הילוך מלמעלמ"ט והילוך מלמטלמ"ע70 והו"ע תורה ותפלה71 וכתי' גם את העולם נתן בלבו72 שהעולם נתון בלבו של אדם שלפ"ע הבירור שעושה בנפשו לפ"ע זה מברר חלקו בעולם, ולכן אמרז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה היינו שיתנהג ע"פ המדות דתקון שהם מורכבים זמ"ז ואל יהא קשה כארז הם מדות דתהו וזה נוגע מאד.
והענין דהנה גבי בריאת האדם כתי' נעשה אדם בצלמינו73 וכתי' בצלם אלקי' עשה את האדם74 משא"כ שארי בע"ח, והוא להורות שע"י אתעדל"ת אתעדל"ע75, דלכאו' קשה מהו"ע העבודה וכי עבודה צורך גבוה76 והלא אנת הוא שלימותא דכולא77, אלא שהוא כחותם המתהפך78 וזהו בצלמינו דצלם הוא צורה תתטזבולטת ועז"נ שמני כחותם על לבך אלו רצועות דתש"ר דתליין על לבו, וכמו החותם כשהאותיות בולטים בו אז נעשה על השעוה אותיות שקועים וכשהאותיות על החותם שקועים נעשים על השעוה בולטים וכמו"כ יובן בעבודה בישראל ע"י החותם שקוע שפועל בנפשו נמשך מלמעלה חותם בולט וע"י עבודה דחותם בולט נמשך מלמעלה חותם שוקע, וכן בסתים וגליא דקוב"ה ע"י חותם בולט דלמעלה פועל שקיעה בהאדם וע"י חותם שוקע דלמעלה פועל בליטה בהאדם, ולפ"ז מובן שע"י המשכת החסד שנמשך אותן ך"ו דור עד מ"ת אך ב' אלפי' תורה מתחילים מש' נ"ב לאברהם דאבות עשו הכנה למ"ת80 וגם נתנו להם איזה מצות81, הנה השפעת חסד זה פעל באברהם דכתי' עליו אברהם אוהבי82 רק שכלול בו יראה83 ג"כ אך העיקר הוא האהבה ונק' אוהב הראשון וכמ"ש מי העיר ממזרח84 זה אברהם שהמשיך גילוי אלקות בעולם שהאכיל והשקה אפי' לערביים85 וא"ל ברכו למי שאכלתם משלו86 והודיעו87 אלקותו בעולם לכן נק' אוהב הראשון, ובחי' השפעת החסד שמלמעלה פעל השקיעה באברהם והוא בחי' חסד דמ"ה88 היינו ההשפעה מצד הביטל בבחי' שריים89 (ע' בלקו"ת ד"ה שימני90 כחותם79 על לבך ובאמ"ב בשער התפילין91, ובלקו"ת בביאור לד"ה הנ"ל92 וצל"ע בתו"א ד"ה אלה תולדות יצחק93 כו' בפי' ואהבת ואפשר כמו"כ יובן כאן וצ"ע) והוא ע"י החותם בולט דלמעלה והיינו ההשפעות מצד ולגדולתו אין חקר94 שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל וכולא קמי' כ"ח95 דא"ס הוא קדמון לכל תתיזהקדומים96 כי גאה גאה97 ועי"ז נעשה98 השקיעה באברהם בחי' חותם שוקע ולכן אמרז"ל דבחזרתו פרע הקפותיו99 והיינו להודיע דמה שחייך קודמים היינו כעין מעשה שהי'100 בקיתון של מים, אבל במותרות אינו שייך חייך קודמים, ובכל מעשיו הודיע אלקותו בעולם, וזהו ואנכי עפר ואפר101, עפר הוא דומם שהוא מדריגה האחרונה ואפר הוא דאשתאר מנורא והיינו השקיעה שנעשה בנפשו ע"י החותם בולט דלמעלה (בפ"א וכן גבי יעקב כתי' קטנתי מכל החסדים102 שמכל החסדים שנמשך ממעלה מזה קטונתי) (בפ"ב103 וגבי יעקב כתי' קטונתי מכל החסדים ומכל האמת והוא מדרי' גבוה יותר מאברהם, שהאיר בו מבחי' חסד של אמת ועי"ז קטונתי לגמרי וכמ"ש באגה"ק104 ).
וכמו"כ יובן בעבודה שיש אהוי"ר אך לית פולחנא כפולחנא דרחימותא105 דעיקר עבודה הוא אהבה וכתי' זכור אב נמשך אחריך כמים106 פי' מה שנמשך אחרי"ך זהו כמים (בפ"ג אחר פועל דמים107 ) אחריך הוא א"ס דע"י גילוי שע"י גדולתו העצמיות למטה נעשה חותם שוקע למטה ממילא מובן שע"י האהבה דמים דלמטה ממשיכים בחי' לגדולתו אין חקר שהוא כחותם המתהפך, ולפ"ז הרי אתעדל"ע שע"י האתעדל"ת דאהבה כמים הוא גבוה יותר מהאתדל"ע108 שע"י האהבה כרשפי אש, דאהבה כרשפי אש הוא חותם בולט דלמטה ונמשך מלמעלה חותם שוקע והיינו המשכת אורות בכלים אך ע"י אהבה כמים נמשך חותם בולט דלמעלה, לכן גבי יעקב אי' בזהר דארמי מיא לגו חמרא109 שרצה להמשיך הברכות מיצחק וברכה הוא בריבוי לכן ארמי מיא שיומשך בחי' חותם בולט.
ועפ"ז יובן מ"ש מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו110 ואמרז"ל ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשריים111 וצ"ל והלא בחי' זו הוא שנמשך משם סליחת עונות נושא עון ועובר על פשע ומה שייך שם דקדוקים למי שמשים עצמו כשריים דוקא, והענין דהנה מקובלים הראשונים עד האריז"ל קוראים תתיחסדר ההשתל' גג"ת112 כו' ר"ת גדולה גבורה תפארת, והאריז"ל קורא אותם חג"ת כו', ר"ת חסד גבורה תפארת, ובאמת לא פליגי, דהמקובלים הראשונים קוראים למדות113 החסד בשם גדולה שכן כתי' לך ה' הגדולה114 שמדת הגדולה הוא לך, דהנה כדי שיומשך ההשפעה מא"ס בעולמות הוא מצד שלגדולתו אין חקר ארך אפים וגדל חסד115 וכמ"ש כי גאה גאה שמתגאה על גיותניא ומצד הגדולה הוא משפיע בעולם, וא"כ בנבראים אינו שייך גדולה, שהרי כולא קמי' כ"ח וכל השתל' העולמות אינו בערך כטפה לגבי ים116 שאף שאינו שייך בו מדידה מ"מ שייך בו השערה כמו שאר"י יכולני לשער117 כמה טיפין יש בים, ועוד שהם מהות אחד משא"כ העולמות לא"ס אין ערוך כלל והתהוותן הוא רק מהארה בעלמא בבחי' אור של תולדה (וכמ"ש בתו"א בד"ה ולא יקרא118 כו' ואין זה מהות אור הראשון כו') ולכן כל סטר' דקדושה הוא בחי' ביטל וכמאמר כל נהוראין מתחשכאין קמי'119 כ"ע אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא120 קדם עה"ע שכל נהוראין הם בבחי' חשך ביטל, וא"כ אינו שייך שייחסו הגדולה לעצמם מאחר שכקכל"ח, אלא הגדולה שייך דוקא בההשפעה שנמשך מא"ס, וזהו לך ה' הגדולה שמדת הגדולה הוא לך לבד, ועוי"ל שמדת הגדולה טפל ובטל לך, דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו121 שזהו ירידה והשפלה לגבי מה שנק' גדולה.
אכן האריז"ל קורא אותה בשם חסד היינו חסד דז"א שהוא בחי' ביטל דאפי' הכלים ג"כ בטלים, הגם שאי' בכהאריז"ל דהכלים הם בבחי' גבול ומדה (הוא בע"ח שמ"א122 ) ואפי' לדעת העה"ק שכ' דהוא אינון ואינון הוא123 מ"מ הם בחי' הגבול שבא"ס124, אך א"כ ה"ז א"ס פי' שא"ס להביטל וא"כ אינו שייך לקרוא אותו גדולה תתיטכ"א בחי' חסד דמה היינו החסד מצד הביטל, והמקובלים שקראו אותו גדולה היינו בחי' הגדולה שבא"ס אבל בעולם אינו שייך גדולה דכולא קמי' כ"ח, הגם שאנו מוצאים גדולה בעולמות ג"כ (בפ"א עולם התהו) אך שם ההשפעה הוא מצד הגדולה והוא ההיפך מבחי' חסד דאברהם בחי' חסד דמ"ה וכמו מי שהקב"ה משפיע לו בריבוי הרי נותן לזולתו וכמו פירורים מסעודה גדולה (של מלכים) הוא יותר מעשירות של אדם פשוט, ובחי' השפעה זו הוא מה שנפל בבחי' שבירה ונפילה, לכן ויוציאנו ה' אלקינו משם125 היינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א126 דכשנמשך באו"א הי' יצי"מ, וזהו לעולם יהא אדם רך כקנה שיתנהג ע"פ מדת דתקון מה הוא רחום127 אף אתה רחום וענין רחום הוא התכללות דחו"ג128 וע"י ההתכללות נמשך מבחי' אנת הוא שלימותא דכולהו והוא בחי' תיקון, דבתהו לא הי' התכללות129, ואל יהא קשה כארז שהו"ע מדות דתהו השפעה מצד הגדולה וזהו רק בדרך שבירה. וזהו לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשריים וצ"ל למה לא לכל נחלתו, והלא באמת כמה א"א לפניו, אך הענין הוא דמצד א"ס אינו שייך דקדוק זה, אך מ"מ צריכים להיות כלי לקבל גילוי זה וזהו מי שמשים עצמו כשריים בחי' חותם שוקע עי"ז נמשך בחי' חותם בולט.
וזהו"ע ך"ו הודו שא' דוד, וצ"ל למה דוד דוקא, והענין דהנה דוד הי' בבחי' ביטל וכמ"ש לא גבה לבי ולא רמו עיני130 לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי131, שהי' בבחי' דומם, ופעם א' ע"ע, כי עני ואביון אני132, וגם א' ע"ע ואנכי תולעת ולא איש133, שהוא מהנבראים הרומשים ע"פ הארץ ועיקר המשל מהרמשה שבעת שהי' לומד תורה הי' מעדן עצמו כתולעת134, לכן אמר ך"ו כי לעולם חסדו, שאפי' עתה בהעולם יומשך בחי' חסד שבלי גבול, וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך135, דאורייתא מחכ' נפקת ויש שם הגבלה וצמצומים, וכדי שיהי' פתיחה בתורה היינו שיומשך בחי' ורב חסד בתורה, זהו ע"י ונפשי כעפר תתכלכל תהי' הו"ע הביטל, וזהו דוד שהי' בבחי' ביטל א' כי לעולם חסדו, וה"ז כמו משה שא' ונפלינו אני ועמך136, שאפי' מבחי' ונפלינו137 ששם כחשיכא כאורה138 בב' כפין שלא די שהחשך שוה להאור אלא שגם האור שוה לחשך מ"מ יהי' אני ועמך דוקא, וע"ז א' דוד כי לעולם חסדו, שאפי' מבחי' חסדו יומשך בעולם, ונמצא בקשת משה אם139 ך"ו הודו שא' דוד הם ענין אחד, וזהו משה עבדי140 ודוד עבדי141, רק שבחי' משה עבדי הוא בחי' ואנחנו142 מ"ה143 ודוד עבדי הוא בחי' דומם, אך באמת ה' בחכ' יסד ארץ וא"כ ה"ה ג"כ בחי' מ"ה לכן נק' שניהם עבדים.
וזהו וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו144, כוב"ע הוא ך"ו ע"ב145 והו"ע חסד הוי'146 דא"א דאית חסד דלבר וחסד דלגאו147 וכובע הוא בחי' חסד דלגאו וכדי שיומשך בחי' זו הוא ע"י וילבש צדקה כשריון שהוא בחי' בכל מאדך148 וכמשנת"ל149 שבצדקה יש הגבלה חומש וזהו המבזבז151 ומדה בינונית הוא מעשר150 אך ע"י שנותן צדקה בלי הגבלה ה"ז בחי' בכל מאדך דאפי' כשבא לבחי' מאד שלו152 הרי צריכים לבחי' חסד ה' שיעורר153 בחי' מאד העליון וכמו"כ כשנותן צדקה בלי הגבלה נמשך בחי' חסד ה' דהצמצום הוא רק לגבינו אבל לגבי א"ס אינו שייך צמצום. וזהו אריב"ל הנהו ך"ו הודו כנגד מי אמרן דוד, כנגד ך"ו דור שהי' נזונין מחסדו שבלי גבול דכמה א"א לפניו, וע"ז אמר דוד ך"ו הודו שגם עתה יומשך בחי' זו לכן א' דברי' שאחר מ"ת ג"כ, ופתח בהודאה הודו לה'154 שהוא בחי' תתכאביטל ועי"ז ממשיכים בחי' חסד הוי', וזה כי לעולם חסדו שאפי' עתה בהעולם יומשך בחי' חסד הוי' שבלי גבול כו'.
הערות
עמוד תתיא
- 3. ך"ו הודו : תהלים פרק קלו.
- 1. אריב"ל הנהו ך"ו הודו : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה ויובן זה עוד ע"פ מארז"ל פסחים פרק ע"פ דקי"ח א' א"ר יהושע בן לוי הני ששה ועשרים הודו, שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. הנהו ך"ו הודו. . וזן אותם בחסדו : ראה פסחים קיח, א.
- 4. דוד. . תתנ"ד לאלף הג' : ראה סדה"ד שנה זו.
- 5. ואיך שיאמר : כ"ה בגוכתי"ק.
- 5. וניער פרעה וחילו : תהלים שם, טו.
- 6. והעביר ישראל בתוכו : שם קלו, יד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 6.
- 7. מצות דפ' החודש הזה. . והקרבן עשו במצרים : בא יב, א ואילך.
- 8. לסיחון. . ולעוג : תהלים שם, יט-כ. ראה חוקת כא, כא ואילך. דברים ב, כד ואילך. ג, א ואילך.
עמוד תתיב
- 9. שית אלפי שנין : ראה ע"ז ט, א.
- 10. מפי : אולי כתוב: מפי'.
- 11. מס' עכו"ם של א"א הי' ת' פרקי : ראה ע"ז יד, ב. זח"ב תוספת ערה, סע"ב. זהר חדש (ס"ת) יתרו לז, ג.
- 12. אם חטאת מה תפעל בו : איוב לה, ו.
- 13. אם צדקת מה תתן לו : איוב שם, ז.
- 14. ומה מידך יקח : סיום הכתוב אם צדקת [ושם: או מה — ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי בימי אחשורוש הערה 19].
- 15. כמה ארך אפים לפניו : אבות פ"ה, מ"ב.
- 16. בפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 74.
- 17. הוי'. . ארך אפים : תשא לד, ו.
- 18. הוי' הא' מבחי' א"א : ראה לקו"ת ש"ש סו, סע"א.
- 19. המשכת : אוצ"ל: המשכות.
- 20. ב' אלפים תורה. . נ"ב לאברהם : ע"ז ט, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 85.
- 21. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 22. וחכ'. . קצת דין : ראה תו"א בראשית ה, ד. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 37.
- 23. אף ברי. . ענן אורו : איוב לז, יא.
- 24. והוא מסיבת מתהפך בתחבולתם לפעלם : איוב שם, יב [ושם: מסיבות מתהפך בתחבולותיו].
- 25. ואי' בזהר לפעלם דבני נשא : וירא קט, ריש ע"ב.
- 26. וכ"פ רש"י והוא מהגמ' : איוב שם, יב. ר"ה יז, ב.
- 27. דאין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
עמוד תתיג
- 28. כהדין טקלא דאסתחרת קמי' : ראה זהר וירא שם.
- 29. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 30. שגם חכ' נחשבת לעשי' גשמיות : ראה תניא פ"ב בהגהה. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ח ובהערה 142.
- 31. בה : בהצילום אינו ברור מה כתוב כאן — בהכתוב (שבהערה הבאה) ה'.
- 32. ה' בחכ' יסד ארץ : משלי ג, יט.
- 33. דחיי שעה. . דחיי עולם : שבת י, א.
- 34. שכל השפעה. . חיי שעה. . חיי עולם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 32.
- 35. וחיי עולם נטע בתוכינו : נוסח ברה"ת. ובא לציון.
- 36. שעה מל' : פע"ח שער תפילות ר"ה שכ"ה, פ"ג [ירושלים תש"מ תקעא, א]. סידור שער הק"ש עה, סע"א ואילך.
- 37. חיי שעה ז"א : ראה גם סידור שער הק"ש עה, ב. אוה"ת ואתחנן כרך ו' ע' ב'רמא. לעיל הנחה ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה *49.
- 38. עולם ז"א : ראה ע"ח שער הארת המוחין של"ב, פ"ה. שער לאה ורחל של"ח, פ"ט. שער מאמרי רז"ל סנהדרין צז, א (ל, ב).
- 39. חיי עולם חו"ב : ראה גם סידור שם. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקכח. אוה"ת ואתחנן שם. לעיל הנחה ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 50 [ושם: ע"ק].
- 40. אסתכל באורייתא וברא עלמין : ראה זהר תולדות קלד, א. תרומה קסא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רעט ואילך.
- 41. זימנא חדא. . למטרא : זהר אחרי נ"ט, ריש ע"ב. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' רצא ואילך. וש"נ.
- 42. שלחו ב' ת"ח : בזהר שם: ר' ייסא ר' חזקי' ושאר חברייא. וראה גם פי' הרמ"ז שם ד"ה כיון דחמא לון.
- 43. מה טוב ומה נעים : תהלים קלג, א.
- 44. והי' אור הלבנה כאור החמה : ישעי' ל, כו.
- 45. ופרש"י : ראה ישעי' שם. סה"מ תרל"ח ע' קס. וש"נ. לעיל הנחה ד"ה יונתי ובהערה 115.
- 46. כל אורה האמור באלי' : ראה גם לעיל שם ובהערה 113.
- 47. אם בחקתי תלכו : בחוקותי כו, ג.
- 48. ונתתי גשמיכם בעתם : בחוקותי שם, ד.
עמוד תתיד
- 49. כי לעולם חסדו : תהלים קלו, א ואילך.
- 50. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 51. לעולם יהא אדם רך כקנה : תענית כ, סע"א. ראה לקו"ת אמור לז, ד. מטות פז, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשמז. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' תלט. וש"נ.
- 52. מנהג מדותיהם ע"פ חכ' התורה : ראה גם פלח הרמון בחוקותי ע' תקמו.
- 53. תורה הוא ממוצע. . ב' מדרי' : ראה גם סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שלג.
- 54. ואהי' אצלו אמון. . אומן : משלי ח, ל. ב"ר בתחילתו.
- 55. אלפים שנה קדמה תורה לעולם : ראה מדרש תהלים צ, ד. שבת פח, ב וברש"י שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כ. מאמר ד"ה זה תשי"א יום ב' דחה"ש.
- 56. קדמה במעלה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 899.
- 57. ממוצע. . משה ואהרן : ראה גם אוה"ת שבהערה הבאה. סה"מ תרל"ח ע' קעז.
- 58. והממוצע צ"ל כלול משניהם : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א. סידור שער הל"ג בעומר שו, ב. אוה"ת בשלח ע' תקע ואילך.
- 59. משה שושבינא דמלכא : ראה זהר רע"מ ויקרא כ, א. מצורע נג, ב. רע"מ שופטים ערה, ב. תו"ח שמות ח"א יא, ג הערה 510.
- 60. ואהרן שושבינא דמטרוניתא : ראה זהר רע"מ ויקרא שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קג. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטו וע' שמ.
- 61. תלת קשרין : ראה זהר אחרי עג, א. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' שלט.
- 62. דצח"ם שהממוצע : ראה ע"ח ואוה"ת שבהערה 58.
- 63. אבני אלגביש שהם דומם וצומחים : כ"ה בגוכתי"ק — ראה יחזקאל יג, יא (ובמפרשים שם). יג. לח, כב. בע"ח שם בשם חכמי הטבע הקורא"לי הנקרא אלמוגים. באוה"ת שםא עצי אלמוגים.
עמוד תתטו
- 64. בשו"ע. . עופות שגדלים באילן : חיו"ד ספ"ד, סט"וב.
- 65. ובע"ח שמ"א פ"א : במהדורת שקלאב וכנשצ"ל: פ"ג. ע"ח שבהערה 58 [ושם: אדני השדה הנזכר במס' כלאים [פ"ח, מ"הג] שהוא כמין כלב — ראה גם אוה"ת ויצא ח"א ע' קעגד].
- 66. ובין חי למדבר הוא קוף : בסה"מ תרל"ו ח"ב ע' תעט: קוף. . או עוף הנק' פופיגאיה.
- 67. האדם ג"כ ממוצע : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן.
- 68. כל העולם. . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 63.
- 69. הליכות עולם לו : חבקוק ג, ו.
- 70. הליכת. . מלמעלמ"ט. . מלמטלמ"ע : ראה גם תו"א וישב ל, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קלא ואילך ובהנסמן שם.
- 71. והו"ע תורה ותפלה : ראה גם תו"א מקץ לח, ג. שע"ת קב, ג. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תכג ואילך (ובהנסמן בריש המאמר שם).
- 72. גם את העולם נתן בלבו : קהלת ג, יא [ושם: בלבם]. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 142.
- 73. נעשה אדם בצלמנו : בראשית א, כו.
- 74. בצלם אלקי' עשה את האדם : נח ט, ו. להבא להלן ראה לקו"ת עקב יז, ג ואילך.
- 75. אתעדל"ת אתעדל"ע : ראה זהר לך פח, א. מאמר ד"ה לרוקע נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קצד [ובמקביליו ובהנסמן במ"מ לשם]. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מא, א ובהערה 189.
- 76. עבודה צורך גבוה : ראה גם לעיל הנחה ד"ה יפה שעה אחת הא' ובהערה 44.
- 77. אנת הוא שלימותא דכולא : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 78. כחותם המתהפך : ראה גם אגה"ק ס"כ (קלא, א). מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' מב. פיה"מ קז, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' ריד. וש"נ. קונטרסים ע' רפז. תו"ח תצוה ח"ב שכא, א. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ז. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 73.
עמוד תתטז
- 80. דאבות עשו הכנה למ"ת : ראה תו"א לך יא, ג . אוה"ת לך כרך ד ע' תרצב.
- 81. דאבות. . נתנו להם איזה מצות : ראה רמב"ם הל' מלכים רפ"ט ובמפרשיו. לקו"ש לך כרך ה' ע' 68 ואילך. תולדות כרך כה ע' 120 ואילך.
- 82. אברהם אוהבי : ישעי' מא, ח.
- 83. אברהם. . שכלול בו יראה : ראה אגה"ק סי"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תלג. וש"נ. תו"ח תצוה ח"ב שכג, ג.
- 84. מי העיר ממזרח : ישעי' מא, ב. ראה גם ב"ר פ"ב, ג.
- 85. אברהם. . שהאכיל. . לערביים : ראה ב"מ פו, ב. תו"ח לך פג, ד הערה 57.
- 86. ברכו למי שאכלתם משלו : ראה סוטה י, ב. לקו"ש וירא כרך טו ע' 122 ואילך ובהנסמן שם.
- 87. והודיעו : כ"ה בגוכתי"ק.
- 88. באברהם. . חסד דמ"ה : ראה גם בנוסף ללקו"ת שבהערה 74. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 88. סה"מ תרכ"ז ע' קצח ואילך. וע' תמז ואילך. תרכ"ט ע' רכז. וש"נ. תרל"ח ע' תפז.
- 89. באברהם. . שריים : ראה לקמן בהנחה כאן ובהנסמן שם.
- 90. בלקו"ת בד"ה שימני כחותם : מה, א ואילך.
- 79. שימני כחותם על לבך : שה"ש ח, ו. ראה ת"ז תכ"ב סה, ב. לקו"ת שה"ש ד"ה זה (מה, א ואילך) וביאורו. וש"נ.
- 91. ובאמ"ב בשער התפילין : פכ"ד ואילך.
- 92. ובלקו"ת בביאור לד"ה הנ"ל : מו, א ואילך.
- 93. בתו"א ד"ה אלה תולדות יצחק : יז, ג.
- 94. ולגדולתו אין חקר : תהלים קמה, ג.
- 95. וכולא קמי' כ"ח : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- ו. הועתק לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פכ"ד.
עמוד תתיז
- 96. קדמון לכל הקדומים : לשון ת"ז תי"ט (מב, א). ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תנט. וש"נ.
- 97. כי גאה גאה : בשלח טו, א.
- 98. נעשה : בהצילום אינו ברור כ"כ מה כתוב כאן.
- 99. דבחזרתו פרע הקפותיו : ב"ר פמ"א, ג. רש"י לך יג, ג.
- 100. שחייך קודמים. . מעשה שהי' : ב"מ סב, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1395.
- 101. ואנכי עפר ואפר : וירא יח, כז.
- 102. קטנתי מכל החסדים : וישלח לב, יא.
- 103. בפ"ב : אולי כתוב: בפ"ג. ראה לעיל הערה 16.
- 104. וכמ"ש באגה"ק : ס"ב.
- 105. לית פולחנא כפולחנא דרחימותא : ראה זהר בשלח נה, ב. ואתחנן רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג. תו"ח תצוה ח"ב שסג, ד. וש"נ.
- 106. זכור אב נמשך אחריך כמים : תפלת גשם.
- 107. אחר פועל דמים : תיבות אלו אינם ברורים כ"כ.
- 108. מהאתעדל"ע : אולי כן כתוב.
- 109. דארמי מיא לגו חמרא : ראה זהר בלק קפט, א.
- 110. מי אל כמוך. . לשארית נחלתו : מיכה ז, יח.
- 111. ולא לכל נחלתו. . כשריים : ר"ה יז סע"א ואילך.
עמוד תתיח
- 112. מקובלים הראשונים. . גג"ת : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 100.
- 113. למדות : כ"ה בגוכתי"ק.
- 114. לך ה' הגדולה : דהי"א כט, יא.
- 115. ארך אפים וגדל חסד : תהלים קמה, ח.
- 116. כטפה לגבי ים : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קסד. סהמ"צ להצ"צ ע' צא ואילך. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שלח ואילך.
- 117. שאר"י יכולני לשער : כ"ה גם בסה"מ תרכ"ז ע' קמז־ ע' רצג־ ע' שצ. תרל"ח ע' תפח. וש"נ. תרס"ג ח"א ע' נה ובהערה לשם: ראה הוריות י, א. ואולי גם כאן צ"ל שיכולים לשער. וע"ד מ"ש בסהמ"צ להצ"צ . ח"ב ע' ל.
- 118. אור של תולדה (וכמ"ש בתו"א בד"ה ולא יקרא : לך יב, ריש ע"ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ובהערה 57.
- 119. כל נהוראין מתחשכאין קמי' : ראה זהר בראשית כג, א.
- 120. כ"ע. . אוכם הוא : ראה ת"ז ת"ע קלה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיא. וש"נ. המשך והחרים תרל"א ע' סט. סה"מ תרל"ד ע' רמז. המשך תער"ב ח"א ע' כא.
- 121. דבמקום גדולתו. . ענוותנותו : ראה מגילה לא, א. סה"מ תרנ"א ע' עא. ה'ש"ת ע' 40 בהערה. תו"ח יתרו ח"ב רנט, ב הערה 122.
- 122. בכהאריז"ל דהכלים. . גבול. . בע"ח שמ"א : בדפוסים אחרים שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"ב. ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 113.
- 123. לדעת העה"ק שכ' דהוא אינון ואינון הוא : חלק היחוד פ"ד. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 102.
- 124. דהכלים. . בחי' הגבול שבא"ס : ראה עבודת הקודש ח"א רפ"ח. לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הב' ובהערה 59.
- ו. צא, ריש ע"ב.
עמוד תתיט
- 125. ויוציאנו ה' אלקינו משם : הגדה של פסח פיסקא עבדים היינו.
- 126. או"א שהלבישו לזרועות דא"א : ראה פע"ח שער חה"מ שכ"א, פ"ז. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה הערה 27.
- 127. מה הוא רחום : ראה לקו"ת פינחס פ, ג. שבת קלג, ב. ספרי עקב יא, כב.
- 128. רחום הוא התכללות דחו"ג : ראה ביאוה"ז תרומה נ, ג. תו"ח בראשית מ, א ובהערה 4. וארא ח"א פה, ד. וש"נ.
- 129. התכללות. . תיקון דבתהו לא הי' התכללות : ראה תו"א בשלח סה, ד. תו"ח בראשית מא, א הערה 5. שמות ח"א מד, ג ואילך. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"נ.
- 130. לא גבה לבי ולא רמו עיני : תהלים קלא, א.
- 131. אם לא שויתי ודוממתי : תהלים קלא, ב. ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' קח. אוה"ת פסח כרך ב ע' תמד.
- 132. כי עני ואביון אני : תהלים פו, א. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' נד. וש"נ.
- 133. ואנכי תולעת ולא איש : תהלים כב, ז.
- 134. מעדן עצמו כתולעת : ראה מוע"ק טז, ב. ראה גם לקו"ת חוקת נז, א ואילך.
- 135. ונפשי כעפר. . פתח לבי בתורתך : ברכות יז, א. סיום תפלת העמידה (אלקי נצור). ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' קכח. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שפא. וש"נ. שערי אורה ע' לו ובהערה 3.
עמוד תתכ
- 136. ונפלינו אני ועמך : תשא לג, טז.
- 137. שאפי' מבחי' ונפלינו : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים בסופה ובהנסמן שם.
- 138. כחשיכא כאורה : תהלים קלט, יב. ראה לקו"ת צו יב, א. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 30.
- 139. אם : כ"ה בכ"מ — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
- 140. משה עבדי : יהושע א, ב. ז. מלאכי ג, כב. ראה בהערה הבאה.
- 141. ודוד עבדי : שמואל-ב ג, יח. ועוד. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פרק ג"ל.
- 142. ואנחנו : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית ובהערה 29.
- 143. ואנחנו מ"ה : בשלח טז, ז. ח. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א הערה 593.
- 144. וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו : ישע' נט, יז.
- 145. כובע הוא ך"ו ע"ב : ראה מאו"א מערכת כובע סי"א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט על יד הערה 107 ואילך.
- 146. חסד הוי' : שמואל-א כ, יד. תהלים לג, ו.
- 147. חסד דלבר וחסד דלגאו : ראה זהר אד"ר נשא קלג, ב.
- 148. בכל מאדך : ע"פ ואתחנן ו, ה.
- 149. וכמשנת"ל : בהנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט.
- 151. המבזבז : כתובות סז, סע"ב. ראה גם לעיל הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 93.
- 150. שבצדקה. . חומש. . מעשר : ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ט. אגה"ק ס"י. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ס. סה"מ תש"י ע' 177 ובהערה לשם.
- 152. בכל מאדך. . מאד שלו : ראה גם לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי קטורת לפניך ובהערה 30.
- 153. צריכים לבחי' חסד ה' שיעורר : ראה גם לקו"ת שמע"צ פג, ב. שה"ש יב, א. סה"מ תרכ"ז ס"ע שצד ואילך. וש"נ.
- 154. הודו לה' : תהלים קלו, א.
משנה אבות ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ה - הטקסט מספריא
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״, שֶׁבְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם וּבִרְשׁוּתוֹ הוּא – לְהַעֲבִיר רוּחַ שְׁטוּת וְהַשִּׁכְחָה מִקִּרְבּוֹ, וְלִזְכּוֹר וּלְעוֹרֵר אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֶחָד, הַמְסוּתֶּרֶת בְּוַדַּאי בִּלְבָבוֹ בְּלִי שׁוּם סָפֵק.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וּבִלְבָבְךָ״. וְנִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁלֹּא לִיפָּרֵד בְּשׁוּם אוֹפֶן מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲפִילוּ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג, אֶלָּא בְּטֶבַע אֱלֹהִי.
וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת, הַקַּלָּה מִיִּסּוּרֵי מִיתָה, שֶׁקָּרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר יוֹתֵר לִכְבּוֹשׁ הַיֵּצֶר, הֵן בִּבְחִינַת ״סוּר מֵרָע״, אֲפִילוּ מֵעֲבֵירָה קַלָּה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, מֵאַחַר שֶׁנִּפְרָד בָּהּ מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ, כְּמוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי גַּם בַּעֲבוֹדָה זָרָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ.
[וְאַף שֶׁ״הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב – אֵין מַסְפִּיקִין כוּ׳״, הַיְינוּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִים יָדוֹ לִהְיוֹת לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲבָל אִם דָּחַק הַשָּׁעָה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.]
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מוּכָן וּמְזוּמָּן לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי אוֹר ה׳ הַמְלוּבָּשׁ בְּנַפְשָׁם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת זְמַן וְשָׁעָה כְּלָל, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עָלָיו, כַּנּוֹדָע.
וְהֵן בִּבְחִינַת ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, לְהִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי בִּגְבוּרָה וְאוֹמֶץ הַלֵּב, נֶגֶד הַיֵּצֶר הַמַּכְבִּיד אֶת גּוּפוֹ וּמַפִּיל עָלָיו עַצְלָה, מִבְּחִינַת יְסוֹד הֶעָפָר שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מִלְּהַטְרִיחַ גּוּפוֹ בִּזְרִיזוּת בְּכָל מִינֵי טוֹרַח וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּעֲבוֹדַת ה׳ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טוֹרַח וְעָמָל, כְּגוֹן: לַעֲמוֹל בַּתּוֹרָה בְּעִיּוּן וּבַפֶּה – לָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְׂאוֹי״, וְכֵן לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה – בְּכָל כֹּחוֹ מַמָּשׁ, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת ה׳ שֶׁהִיא בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה;
וְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ מִמִּלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר וְתַחְבּוּלוֹתָיו, לְקָרֵר נֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהַפְקִיר מָמוֹנוֹ וּבְרִיאוּת גּוּפוֹ, שֶׁלַּעֲמוֹד נֶגְדּוֹ וּלְכָבְשׁוֹ, קָרוֹב מְאֹד אֶל הָאָדָם, כְּשֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ, שֶׁלְּנַצֵּחַ הַיֵּצֶר בְּכָל זֶה, וְיוֹתֵר מִזֶּה, וְלַעֲשׂוֹת הֶפְכּוֹ מַמָּשׁ – קַל מְאֹד מִיִּסּוּרֵי מִיתָה, ה׳ יִשְׁמְרֵנוּ, וְיִסּוּרֵי מִיתָה, ה׳ יִשְׁמְרֵנוּ, הָיָה מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – שֶׁלֹּא לִיפָּרֵד מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם.
וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – כְּדֵי לְדָבְקָה בוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲבוֹדָה זוֹ, יִתְגַּלֶּה בָּהּ פְּנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בִּבְחִינַת פָּנִים וְגִילּוּי רַב וְלֹא בְהֶסְתֵּר כְּלָל. וּכְשֶׁאֵין שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, אֲזַי – אֵין דָּבָר נִפְרָד כְּלָל וּכְלָל לִהְיוֹת יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
וְלָזֹאת, תִּהְיֶינָה נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית וּלְבוּשֵׁיהֶן כּוּלָּן, מְיוּחָדוֹת בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְיִחוּד זֶה לְמַעְלָה – הוּא נִצְחִי לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ וּרְצוֹנוֹ לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. וְכֵן, גִּילּוּי רְצוֹנוֹ שֶׁבְּדִבּוּרוֹ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הוּא נִצְחִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים כוּ׳״, ״וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים כוּ׳״.
אֶלָּא שֶׁלְּמַטָּה, הוּא תַּחַת הַזְּמַן וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה לְבַדָּהּ שֶׁעוֹסֵק בָּהּ בַּתּוֹרָה אוֹ בְּמִצְוָה, כִּי אַחַר כָּךְ, אִם עוֹסֵק בְּדָבָר אַחֵר – נִפְרָד מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה, [וְהַיְינוּ, כְּשֶׁעוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין בָּהֶם צוֹרֶךְ כְּלָל לַעֲבוֹדַת ה׳.]
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁחוֹזֵר וְשָׁב לַעֲבוֹדַת ה׳ אַחַר כָּךְ, לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵה׳ עַל שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק אָז בַּתּוֹרָה וְלֹא עָסַק, ה׳ יִסְלַח לוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ״.
וְלָזֶה, תִּקְּנוּ בִּרְכַּת ״סְלַח לָנוּ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם – עַל עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם נִיצּוֹל מִמֶּנּוּ בְּכָל יוֹם; וּכְמוֹ הַתָּמִיד – שֶׁהָיָה מְכַפֵּר עַל מִצְוַֹת עֲשֵׂה.
וְאֵין זֶה ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״, אֶלָּא אִם כֵּן, שֶׁבִּשְׁעַת הַחֵטְא מַמָּשׁ, הוּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּשׁוּבָה וּלְכָךְ חוֹטֵא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
וּבָזֶה יוּבַן, לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לַדּוֹר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, וַהֲלֹא הִבְטִיחַ לָהֶם: ״פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה׳ וְגוֹ׳״; אֶלָּא, מִשּׁוּם שֶׁקִּיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּזְכּוֹר תָּמִיד עִנְיַן מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יִחוּדוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ תָּמִיד מַמָּשׁ, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יָמִישׁ מִזִּכְרוֹנוֹ, כִּי, בָּזֶה יוּכַל לַעֲמוֹד נֶגֶד יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, – כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
משנה אבות ג׳:י״א - הטקסט מספריא
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
בראשית רבה ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בַּדּוֹרוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לִלְמָה וְלֹא כְלוּם. וָבֹהוּ, זֶה קַיִן, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְחשֶׁךְ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ, עַל שֵׁם (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, עַל שֵׁם (בראשית ח, א): וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי יְהֵא הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בַּאֲפֵלָה, תָּבוֹא הָאוֹרָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, זֶה אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו', אַל תִּקְרָא הֵעִיר אֶלָּא הֵאִיר. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, זֶה יַעֲקֹב. וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, זֶה עֵשָׂו. וַיְהִי עֶרֶב, זֶה עֵשָׂו. וַיְהִי בֹקֶר, זֶה יַעֲקֹב. וַיְהִי עֶרֶב, עַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. וַיְהִי בֹקֶר, בּוֹקְרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. יוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ז): וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וגו'. דָּבָר אַחֵר יוֹם אֶחָד, שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיזֶה זֶה, יוֹם הַכִּפּוּרִים.
תורה אור, תולדות א׳ - הטקסט מספריא
אלה תולדות יצחק וגו'. כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שמאלו הוא בחי' יצחק ממטה למעלה. וימינו כו' הוא בחי' אברהם מלמעלה למטה. והנה מדת אברהם הוא הכנסת אורחים כו' ויצחק היה חופר בארות כו'. ולהבין זה הנה כתיב ואהבת. אשר לכאורה לא שייך בזה לשון צווי לאהוב כו'. אך הוא שבתחלה כתיב הוי' אחד כו'. ובהתבוננות ענין אחד איך שאין ערוך אליו כלל כו' הוי' אלקינו ואלקי אבותינו (שהוא בחי' צמצום) פי' שיתהווה בחי' אבותינו חו"ב כו' אנת חכים כו' אשר אין ערוך כלל לגבי מהותו ית' אנת הוא חד כו' לכן צריך קודם בחי' אלקינו שהוא בחי' צמצום ואח"כ ואלקי בחי' וא"ו המשכה שיתהווה בחי' אבותינו ובהתבונן כ"ז בוודאי כל איש ישראל יהיה חפצו ורצונו תמיד ליכלל בה' אחד ולא שירד למטה במקום חשך. אמנם זהו בחי' רצוא אבל צ"ל אח"כ בחי' שוב כדכתיב כיתרון האור מן החשך ורצונו ית' להיות לו דווקא דירה בתחתונים ולכן הצווי ואהבת הוא הפי' בהיפוך מלמעלה למטה.
וכמארז"ל שיהא שם שמים מתאהב ע"י. פי' להמשיך גילוי אור אלקותו מלמעלה למטה. וזהו מעשה אברהם הכנסת אורחים שנתן לערביים לאכול ואח"כ אמר להם דעו למי מברכים כו' בכדי להיות גילוי אלקות למטה שגם הערביים יכירו גדולתו כו' כ"ז הוא בחי' אברהם המשכה מלמעלה למטה. ויצחק הי' חופר בארות שהוא בחי' גילוי ממטה למעלה מהעלם לגילוי כמשל הבור אשר המים שם בהעלם וע"י החפירה נגלו המים כו'.
והנה הגם שאברהם היה ג"כ חופר בארות אבל כתיב ויסתמום פלשתים כו' ויצחק חפר אותן וקרא להם שמות כשמת אשר קרא להן אביו הראשון מלא והשני חסר לפי שע"י חפירה דיצחק לא נפסק עוד נביעתם ונמשכים ונובעים הששה מדות שהן בחי' וי"ו ע"כ הוא שמות מלא בוי"ו. אבל שמת דאברהם חסר וי"ו לפי שסתמום פלשתים ויש לחיצונים יניקה מהם. לכן ע"י חפירה דיצחק הוא שמות בוי"ו (ועמ"ש כה"ג ע"פ ששת ימים תאכל מצות כו' מלא וי"ו) ולע"ל כתיב כי אתה אבינו שעיקר הצחוק והשמחה יהיה מבחי' יצחק שהוא ממטה למעלה אשר בחי' זו אין קץ ותכלית כו' משא"כ (אברהם) בבחי' ממעלה למטה יש לה גבול המשכה למטה ולכן באברהם כתיב ב"פ אברהם אברהם הא' הוא המשכה שיתהווה בחי' חו"ב דאצי' ואלקי אבותינו כנ"ל. והמשכה ב' בבי"ע. משא"כ יצחק בחי' מלמטה למעלה בחי' אין קץ ותכלית והכל ירוממוך סלה. ומזה נתהווה עיקר הצחוק כי גמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי כו' מיהב הוא בחי' השתלשלות מאין ליש כו'. אבל עבודת האדם הוא ההיפוך והוא להיות בטול היש לאין והוא בחי' יצחק צחוק ותענוג גדול כו':
והנה כתיב באברהם קח נא את בנך כו' אשר אהבת את יצחק כו'. כי ידוע הטבע לאהוב ההיפוך כדכתיב מים קרים על נפש עיפה. וכמו"כ להיפוך מי שקר לו מאד רוצה למים חמים.
ולכן אברהם שמדתו המשכה מלמעלה למטה אוהב ג"כ ההיפוך בחי' יצחק מלמטה למעלה. היינו שבחי' יצחק הוא פחד יצחק שהוא בחי' יראה ובטול ולכן זה א"א שימשיך אברהם למטה בחי' פחד יצחק הנ"ל שבחינת בטול כזה א"א לנבראים לקבל כי גם למעלה אמרו הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן ע"י גילוי רב ומכ"ש למטה בנבראים.
ולכן כתיב ויעקוד אותו על המזבח ממעל לעצים למעלה מבחינת עה"ח ועה"ד שם יוכל להתגלות בחי' פחד יצחק הנ"ל. אמנם ביעקב כתיב ופחד יצחק היה לי. כי יעקב היה בחור שבאבות בחי' התכללות מבריח מן הקצה כו'. ולכן אמר אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי שהי' לו שני הבחינות בחי' אברהם כנ"ל. וגם פחד יצחק היה יכול להמשיך למטה ג"כ.
והנה לע"ל כתיב כי אתה אבינו פי' כי עתה א"א שבחי' פחד יצחק יהי' בבחי' אבינו שהיא המשכה למטה וכנ"ל. אבל לע"ל כשיהיה בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר כו' אז יתגלה בחי' פחד יצחק למטה שיהי' הוא בחי' אבינו כדכתיב לבא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' שיתגלה בחי' פחד ובטול למטה וראו כל בשר.
וזהו אלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק. ב"פ אברהם וב"פ יצחק. כנודע ממשל גשמי שהזכר יוכל להזריע בלא נקבה משא"כ הנוקבא כו'. והגם שאמרו אשה מזרעת תחלה כו' היינו ג"כ ע"י התעוררות הדכר תוכל הנוקבא להזריע תחלה כו'.
וגם אח"כ עיקר ההולדה מטפת הדכר שממנו הלובן והוא המברר הולד להיות הפסולת יוצא לחוץ. ומהבירור נעשה הולד כו'. כמו"כ למעלה שיתהווה בחי' יצחק ממטלמ"ע שבאמת אין ערוך אליו כלל הוא בא ע"י בן אברהם פי' ע"י ההארה הבאה מלמעלה למטה שיתהווה בכ"א בחי' יצחק העלאת מ"ן ממטה למעלה.
וזהו תולדות יצחק הוא בן אברהם כו'. ואח"כ אברהם הוליד את יצחק. פי' שיהי' בחי' יצחק בבחי' הולדה כי באמת אין ערוך נברא לבורא ושיהי' ההעלאה בחי' בטול לאלקות בתכלית א"א כ"א ע"י אברהם שהוא בחי' אב"ר מ"ה בחכמה אתברירו שהוא המברר להוליד בחי' יצחק להיות נתפס בחי' גילוי אלקות והפסולת יוצא לחוץ ע"י טפת דכר שממנו יוצא לובן העליון כנ"ל בחי' אברהם כו' וד"ל:
בראשית רבה מ״א:ג׳ - הטקסט מספריא
וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'.
תורה אור, לך לך ג׳ - הטקסט מספריא
ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים וכו'. הענין כי הטעם למילה דכתיב אשר ברא אלקים לעשות לתקן שעדיין צריך תקון ע"י האדם כי הגם שכבר ברא אלקים את האדם לא בראו בשלימות וכדאיתא במדרש רבה (פ' בראשית פ' י"א) ששאל על המילה אם חביבה היא המילה למה נברא האדם ערל והיתה התשובה שכל מה שנברא בשימ"ב צריכים עשייה ותקון וכמו התורמסין שצריכין תיקון. ולהבין המשל איך הוא דומה לנמשל. הנה נודע מאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב תמיד הוא החדוש יש מאין וענין התהוות יש וגשמי מאין ורוחני א"א להיות כך רק ע"י בחינ' מ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש כו' כי בהמ"ק שם היה מקור ההשפעה וגילוי השכינה בקדה"ק ולהיות ההשפעה נמשך משם ולהלאה לא היה ע"י גילוי כל כך כי א"כ היה הכל אחד רק שנמשך ע"י מסך מבדיל והוא הפרוכת המבדיל בין קדה"ק ששם הי' גילוי השכינה לבחי' קדש ופרכת ת"א פרסא וכמה בחי' פרוכת הי' בבהמ"ק ומשכן שכל ההשתלשלות מעולם ועד עולם הוא ע"י מסך פרסא מפסיק בין כל עולם כו'.
וזהו ענין המחדש בטובו שהתהוות מאין ליש הוא ע"י חדוש דהיינו ע"י מסך ופרסא נעשה אור חדש אור של תולדה ואין זה ממהות אור הראשון וכשיורד ומשתלשל נעשה עוד פרסא עד שנתהוה גשמיות ממש:
אך יש כמה מיני מסכים המבדילין שיש עוד בחינה שאומרים במוצאי שבת המבדיל בין קדש לחול שהוא מסך מבדיל גמור ואינו דומה לפרסא שמפסיק בין הקודש לקדה"ק שזהו דרך השתלשלות אותו אור עצמו שנתגשם וגם לאחר הפרסא הוא קודש (וע"ד שמבדילין במ"ש ליו"ט המבדיל בין קדש לקדש) משא"כ בין קדש לחול הוא מסך שמעלים ומסתיר האור עד שנעשה נפרד ממש כמו היכלות החיצונים המגביהים א"ע לומר לי יאורי כו' אלא שואתה מחיה את כולם וקרו ליה אלהא דאלהיא ואינן כופרים ממש וזהו הודו לאלקי האלקי' כל"ח שלעולם חסדו והשפעתו מעולם ועד עולם עד שהוא בבחי' אלקי האלקים במקום ההעלם וההסתר והחושך ועל מסך מבדיל זה נאמר אלביש שמים קדרות וכו':
והנה בבחי' חול זה יש ב' בחינות א' חול גמור היכלות דנוגה דקרו לי' אלקא דאלקיא כנ"ל. הב' הוא בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש חולו של מועד דהיינו שנמשך הארה מקדושה בחי' בטול גם בהחול וכמו ע"י שמירת שבת יש הארה בששת ימי החול מבחי' קדושת השבת. ג' ימים הראשונים משבת שעברה וג' ימים אחרונים משבת הבא וזה נמשך לישראל בששת ימי המעשה מקדושת שבת להיות כל מעשיהם בחול ע"ד חולין שנעשו עטה"ק (וזהו ענין הבדלה במו"ש ברוך המבדיל כו' הברכה היא המשכה שיהיו החולין נעשי' עטה"ק) וע"ז נאמר ששת ימים תעשה מעשיך וכו' וצריך להיות ששת ימי המעשה דוקא ע"י ההעלם ומסך (המבדיל בין קדש לחול) שאל"כ היה בטול ממש וכמו ענין תפלת שמו"ע בהשתחוואו' וכמו שא"א להרים יד לפני המלך כו' ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו'. ובאמת כתי' יגיע כפיך כי תאכל ע"י ל"ט מלאכות הזורע והחורש והקוצר כו' דהיינו שע"י המעשה ממשיך הוי"ה חדשה והתהוות דבר חדש להיות המחדש בטובו מעשה בראשית דוקא וזהו אשר ברא אלקים לעשות. תורמוסין צריכין תקון להפוך מרירו למיתקו להיות מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שיתעלה הכל בבחי' שבת כי שבת היא מנוחה בחי' בטול כמו שמו"ע וא"א להיות כולו שבת כמו כולו שמו"ע רק תחלה להיות ימי החול כו'.
ותקון זה הוא ג"כ בחי' המילה כי עד שלא נימול אברהם היה שמו אברם אב הוא בחי' ראשית הגילוי יש מאין שהוא מקור ההשפעה נק' בשם אב והיה בבחי' רם על כל גוים כו' מפני שהיה ע"י מסך.
וע"י המילה נק' אברהם אב המון גוים להוסיף התכללות ניצוצות כי להיות ההארה בגלוי גמור עד שיתקרב הניצוץ ליכלל תחת כנפי השכינה הוא ע"י המילה כי מילה אותיות מל י"ה הם חו"ב. ומל הוא ל' התגלות כי מל מלשון ממללא שהדבור הוא המגלה את החכמה להיות החכמה יוצאת מכח אל הפועל ומההעל' אל הגילוי ולכן לע"ל דכתי' אז אהפך אל עמים שפה ברורה כתי' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר מחמת שיהי' גילוי בחי' דבור התגלות אלקות התגלות חכמה:
וגילוי זה למעלה הוא בבחי' חשמל עתים חשות דהיינו שלפעמים הוא בבחי' העלם סייג לחכמה שתיקה ועתים ממללות בחי' דבור וגילוי וגם מל מלשון והוא ישב ממולי שהוא פי' נגדי כלומר דבר שנראה כאילו הוא לנוכח עיניו.
ולמטה באדם התחתון הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו יש ג"כ מסך על אבר המשפיע שהוא בבחי' רם. הנסתרות לה' אלקינו חו"ב והנגלות לנו ולבנינו שע"י המילה נעשה נגלות לנו ולבנינו שהגילוי אינו אלא בבחי' לבנינו שהוא בחי' הולדה כי לכן כאשר נתוסף ה' באברהם מ"מ לא נעקר הרי"ש באברהם שעדיין הוא בחי' רם אלא שנתוסף בחי' ה' להיות בחי' רם זה בגילוי. והנה המילה היא גילוי (ופריעה היא גילוי יותר כמו ופרע את ראש האשה. שחיטה מפורעת כו'). המסך המבדיל בין קדש לחול דישראל חולין שנעשו על טה"ק שהיא עיקר ההבדלה כי בשבעה הבדלות להבדיל בין הטמא כו' אין אנו אומרים לפי שא"צ כ"כ כי מאחר שמעבירים ההבדלה שבין קדש לחול כו':