122

החיצונית של היצר, ואמירתו "רוצה אני" נובעת מגילוי רצונו של היהודי.

אך כאשר מדובר על "כל עובר ושב"^* אין הדבר כך.

ב. פירוש ה"יפה תואר" והשאלות עליו

ב"יפה תואר"⁸ נאמר על כך, ש"אף כי יכול להיות שהם מכזבים לו ובאונס דברו לו כאלה, מכל מקום אברהם עשה זאת רק לצאת ידי חובתו נגד ה' ואם המה רמוהו העוון תלוי בהם ולא בו".

ו

נדרש על כך הסבר: א) אם זהו ענין של "רמוהו" ו"מכזבים לו", מה הוא פעל בכך? ב) ובעיקר – קשה לומר שאברהם עשה זאת רק כדי לצאת ידי חובתו, ולמעשה ייתכן ש"המה רמוהו" ⁹, כי המדרש אומר במקום אחר¹⁰, שבזכות פעולות אלה של אברהם (ש"כל עובר ושב" אמר "ברוך א־ל עולם שאכלנו משלו") אמר הקב"ה "מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם", ו"אני לא היה שמי

ל מכך מובן, שבמעשהו הביא אברהם להכרה בבורא עולם, ולכן הוא כשותף בברייתו של עולם¹¹. ואין אנו מוצאים הבחנה וחלוקה, שדברים אלו אמורים רק לגבי אלו שהסכימו לכך ללא שום לחץ וכדומה¹².

ג. דרך נוספת לגילוי הרצון הפנימי

הדברים יובנו ע"י שיוסבר תחילה, שמוצאים דרך נוספת של גילוי הרצון האמיתי, הנעשה באמצעות "הכאה"

"תשישת היצר", שהרצון הפנימי איננו מתגלה באמירת "רוצה אני" בלבד, שבגלוי היא אמירה מתוך כורח, אלא שהרצון הפנימי משפיע באופן גלוי על הרצון החיצוני^*.

כך מוצאים¹³ אצל מעשה המרגלים, שבתחילה אמרו "כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו...^* ויבכו העם... ויאמרו... נתנה ראש ונשובה מצרימה", ובאמצעות "וידבר משה" – הכאה בדברים קשים – הוא גרם

"ויתאבלו העם מאד", והם אמרו "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה'".