אשריכם זרעי על כל מים
תתכאאשריכם זרעי על כל מים
ש"פ ויצא תאמ"ר לפ"ק
אשריכם זרעי על כל1 מים2, ואמרז"ל אין זריעה אלא צדקה3 שנא' זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד4, וצ"ל מהו"ע חסד זה והלא יש ב' מדרי' בחסד וכמ"ש בזהר אית חסד ואית חסד5 ועל איזה חסד הכוונה כאן, והנה כתי' זורע צדקות מצמיח ישועות6 והו"ע מ"ש וכובע ישועה בראשו7 ונת"ל8 כוב"ע ך"ו ע"ב9, ך"ו הוא מספר ש' הוי'10 וע"ב11 הוא חס"ד שהוא בגימ' ע"ב12 וא"כ ה"ז חסד הוי'13 שנק' בזהר רב חסד14 ועז"א ריב"ל הנהו ך"ו הודו16 כנגד מי כנגד ך"ו דור שלא נתן להם את התורה וזן אותם בחסדו15 שנמשך להם מבחי' חסד ה' דכמה א"א לפניו17, ובקש דוד שגם עתה בב' אלפים תורה18 דכתי' ונתתי גשמיכם בעתם19 שגם גשמיות ההשפעה תלוי בתורה דאם מטיבים מעשיהם20 כו' ומ"מ יומשך בחי' חסד ה' תתכבגם עכשיו, ודוקא דוד הי' בכחו לבקש בחי' זו שהי' בטל בתכלית וכמ"ש לא גבה לבי ולא רמו עיני21 כו' וכתי' מרום וקדוש אשכן את דכה ושפל רוח22 שבחי' מרום וכמ"ש ואתה מרום לעולם ה'23 אשכון את דכה כו' וזהו כובע ישועה בראשו, וכמו"כ הוא לפי חסד שיומשך בחי' חסד ה', ועפ"ז יובן עוד ענין א' דכוב"ע בגימ' חנ"ם24, דהנה כתי' זכרנו את הדגה25 אשר נאכל במצרים חינם ואי' בספרי וכ"פ רש"י חנם בלא מצות ופי' המגיד ממעזריטש26 שהוא בחי' אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת שם, וצ"ל והלא אמרז"ל פליגי בה רב ושמואל27 כו' ומ"ד עריות דכתי' חנם וא"כ הרי דרשו זה על ההיפך כו'.
ולהבין זה צלה"ק תחילה מ"ש בזהר ההפרש בין סט"א לסט' דקדושה דסט"א הוא במגנא וברקניא ולא עוד אלא דמפתה לו כו' וסט' דקדושה הוא בא באשתדלותא28 רב וסגי כפום חילי' והלואי דיזכה, וחשיב כאן ג' דברים29 בסט' דקדושה באשתדלותא רב וסגי שצ"ל עבודה והלואי דיזכה, ובסט"א חשיב ב' דברים א' במגנא וברקניא ב' ולא עוד דמפתה לו והוא גרוע יותר דמפתה לו וענש לי' לבר נש, והענין דהנה מ"ש זכרנו כו' חנם טענו זאת יוצאי מצרים, ובמצרים הי' פרעה מלך מצרים, והוא הי' באותן ך"ו דור שהיו נזונים בחסדו שנמשך להם מבחי' חסד ה' דא"א, ופרע"ה אותיות העור"ף30 שקיבל מבחי' אחורים, ודוגמא לזה הוא מ"ש גבי יעקב ויאבק איש עמו31 עד עלות השחר והוא בחי' מ"ש אז יבקע כשחר אורך32 והו"ע בקיעת החשך דבחי' ישת חשך סתרו33 וארוכתך מהרה תצמח היינו גילוים דא"א34, וזהו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, והוא טעה בדמיונו דאבות הם המרכבה35 אברהם הוא מרכבה למדת החסד36 ויצחק מרכבה למדת הפחד37 ויעקב מרכבה למדת הת"ת38 תתכגוזלעו"ז עשה אלקים39 וכמו"כ יש אדם בליעל40 והוא כדרך המלחמה, אבל כתי' אח"כ וירא כי לא יכול לו41 דיעקב הוא יו"ד עקב42 שהוא בחי' חכ' וכתי' וימותו ולא בחכ'43 (וזהו וירא שהוא בחי' חכ'44 ), והנה אמרז"ל ע"פ ויאבק מלמד שהעלו אבק עד תחת כסא הכבוד45, דיש אבק ואפר ועפר, עפר הוא שיש בו צמיחה אף שאין זורעין בו וכידוע שיש זרעונים ועשבים שצומחים אף שאין זורעין אותם46, ואפר יש בו צמיחה כשזורעים בו ולכן הוא כשר לכסוי הדם47 דכתי' וכסהו בעפר48 והוא מפני שגם באפר יש צמיחה, ואבק אין בו צמיחה כלל49, וזהו שהעל"ו אבק עד תחת כסה"כ והוא מצד המברר והמתברר50 דכמו שיש בירורים דלעו"ז דז"א דקדושה כמו"כ יש בירורים דלעו"ז דמל' דקדושה (ובפ"א51 אבק הוא מל' דלעו"ז52 והעלו אותה עד כסה"כ שהוא מל'53 דקדושה, וכן עכשיו יש מלחמת עמלק לדור דור54 ) וכמו"כ יש עכשיו הבירור במצות וכמ"ש מי מנה עפר יעקב55 הם מצות התלוים בעפר ויש מצות התלוים באפר56 תתכדויש מצות שהם באבק וכמארז"ל ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' אבק לה"ר57 וצריכים לברר את זה ג"כ וכ"ש אבק ריבית שהוא חמור יותר.
והענין דהנה במצות צ"ל ג' דברים גוף ונפש וממון וזהו שאמרו על אברהם שהי' נדיב בין בנפשו בין בגופו בין בממונו58, ובעבודה הו"ע בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך59, בכל לבבך הוא גוף דליבא פליג לכל שייפין60 שהוא שולח חיות לכל האברים וגם למוח נמשך מהלב, ובכל נפשך בכל כחות נפשו לתקן נפשו והוא מ"ש כי הדם הוא הנפש61 ולא זו לבד וכמשית"ל, ובכל מאדך פי' במשנה בכל ממונך62, דמחטא אדה"ר נפגמו דצח"מ ג"כ ואי' בכהאריז"ל דנתפזרו ניצוצי נשמות ונפלו בדצח"ם63 והאדם ע"י עבודתו יכול לברר דצח"ם, ועוד אי' בכהאריז"ל דע"י הבירורים נשלם הנפש האדם ג"כ64, והענין דמצות נתלבשו בדברים גשמים בדומם ג"כ וכלליות המעשה נק' דומם לכן ע"י עשיות המצות מברר בחי' נפש וע"י לימוד התורה שעיקרו בדיבור מזכך בחי' רוח, וע"י עיון התורה מזכך בחי' נשמה65 דאי' במדרש ה' שמות נק' לה נר"ן ח"י66, ח"י הם מקיפים ונר"ן הם פנימים67 וע"י תומ"צ מזככי' אותם, והנה כסף וזהב הגשמים הם מתחתיות העשי' רק שהשמש פועל בהם כשמאירה במקום זה נעשה זהב68 ובמקום זה נעשה כסף69, והם מיני מתכת שהוא דומם וכשלוקח המעות וקונה מהם מצוה הרי נתוסף על עצם המצוה שהיא70 רצה"ע, והוא כמשנת"ל שיש ניצוצי נשמות בדומם ג"כ, ולכן מעות בל' הגמ' דמים71 דדמים תרתי משמע, הבירור דעצם הדומם וגם הבירור דהדם הוא הנפש72, (בפ"א ועוד זאת יש בדומם לבד מה שנמשך להם מקדושה להחיותם, יש בהם תוס' הארה מקדושה וכמ"ש גבי יעקב ויקח מאבני המקום73 וישם מראשותיו שכל אבן אמר עלי תתכהיניח צדיק את ראשו74 הרי הי' בהם הרגש, וכן אבני בהמק"ד היו מתרחבים ומתצמצמים75 דזה שייך בצומח הרי הי' בהם הרגש, וכ"כ בנחמי' שא' סנבלט היחיו האבנים מערמות עפר76 והמה שרופות, דנשרפו בשריפות ירושלים וא' בהם היחיו הרי שייך בהם חיות, וכשלוקח מצוה מדומם הרי מתוסף הארת הקדושה שבהדומם) וזהו שכ' בזהר שלא יהי' במגנא וברקניא דיש מצות שע"פ תורה הנגלית יוצא י"ח בשל חבירו, כמו תפילין שיוצאים י"ח בתפילין שאולים77 (בפ"א וכן לולב במתנה ע"מ להחזיר78 ) ובזהר אי' שאסור במגנא וצריך להוציא ע"ז מעות, וברקניא לכאו' הוא יתור לשון אך הכוונה כשצריך לקנות איזה מצוה יכין מתחילה המעות ע"ז דההכנה הוא ג"כ ענין וכמ"ש וביום השישי והכינו79.
וזהו שא' במגנא וגם לא ברקניא היינו שלא יהי' ריקן מזה מקודם, וה"ז כמארז"ל הדור מצוה עד שליש80, הדר הוא בתפארת81, ומצוה הוא מצות המלך82 שהוא במל'83, וזהו הדור מצוה עד שליש, שעי"ז נמשך משליש האמצעי דת"ת במל' וכשמהדר יותר משליש זוכה שיומשך גם משליש העליון דת"ת במל', וזהו מ"ש איש כמתנת ידו84 כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, מתנת ידו היינו הדור מצוה שהוא מתנה דכל מצוה יש לה שיעור עד כמה הוא החיוב וכשמהדר עוד עד שליש ה"ז מתנה, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך היינו כשמהדר יותר נמשך גם משליש העליון דת"ת במל', וזהו שמזהיר כ"כ בזהר ע"ז וא' אסור כו' וע"פ גליא דתורה אי"ז חיוב כלל, שעי"ז ממשיכים ממדרי' גבוה, ועפ"ז יובן משארז"ל מ"ד עריות דכתי' חנם וכן בספרי אמרו חנם בלא מצות הכוונה שע"י מצוה אינו יכולים לבוא לבחי' זו, רק ע"י בחי' בכל מאדך בכל ממונך שלא בהגבלת חומש או מעשר, ועי"ז רחבה מצותך מאד85 שמצות נעשים כלים רחבים לקבל מאד העליון שבלי גבול דהנה מאד"ך כתי' היינו מאד האדם86 שאין ערוך לו לגבי עולם שלמעלה ממנו וכ"ש לגבי מאד העליון אך בחסד ה' עלינו כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן87 וכמ"ש שור או כשב88 כו' ועי"ז מעורר מאד העליון שהוא באמת בלי גבול.
תתכווביאור הענין דהנה כתי' חנון ורחום ה' א"א וגדל חסד89 וכתי' ה' רחום וחנון90, והענין דהנה הוי' הוא ל' מהווה91 אך הוא הי' הוה ויהי' כאחד92 וא"ז מושג לנבראים דנברא הוא מוגבל בזמן שהוא ג"כ מחודש93 והי' הוה ויהי' הם מרוחקי' זמ"ז שהוא עבר הוה ועתיד, אף שהוא עיקר ההתהוות מ"מ ענין ההתהוות הוא כמ"ש יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו94 ולא ברא כמ"ש בראשית ברא אלקי'95 שהוא התלבשות כח הפועל96 בנפעל97, משא"כ כאן כתי' ונבראו בדרך מאיליו וממילא98, וזהו ה' רחום וחנון וחנון ורחום ה' וה"ז ההפרש בין אב הרחמן לאב הרחמים99, אב הרחמן שאומרים בנוסח דברכת ק"ש היינו רחמים דסדר השתל', וזהו ה' רחום וחנון שמשם ה' נמשך שיהי' רחום וחנון, ומ"ש רחום וחנון ה' היינו רחמים שלמעלה מסדר השתל' והו"ע רחמים גדולים דכתי' ע"ז לע"ל ברחמים גדולים אקבצך100 והם רחמים פשוטים ור"ר וזהו מ"ש בעשי"ת במוספים ובמנחה דשבת ובנעילה אב הרחמים שלמעלה מסדר השתל' ומזה נמשך שיהי' הוי' יוד צמצום ה' התפשטות ו' המשכה101, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להיטיב לברואיו102 ואח"כ נעשה הצמצום ותחלה הי' ההטבה שהוא בחי' רחמים ומבחי' זו נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע103 דמצד א"ס אם חטאת מה תפעל104 בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו105 ומה מידך יקח106, וכחשיכה כאורה107 בב' כפי"ן תתכזדלא די דהאור שוה לחשך אלא שגם החשך שוה שכל נהוראין מתחשכאין קמי'108, ולכן נמשך משם להיות נושא עון ועובר על פשע, ומ"ש לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשריים109 היינו שיהי' כלי לקבל בחי' זו, אבל מצד קמי' אינו נוגע כלל.
וזה חנם בלא מצות שאין אתעדל"ת דמצות מגעת לשם דמה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מן העורף או אם שוחט מן הצואר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות110, בריות הם נשמות דבי"ע, ולצר"ף את הבריות היינו לברר הניצוצות שנת"ל, אבל לגבי א"ס אינו נוגע כלל, דמצות הם מצות המלך וכמו מלך שגוזר אומר שיהי' באופן זה דוקא ולא באופן אחר, כמו"כ מצות נק' רמ"ח פקודי"ן111 שהוא פקודה בדקדוקי' וע"י א"א להמשיך בחי' חסד ה' שבלי גבול, וזהו חנם בלא מצות, וכדי להמשיך בחי' זו העיקר הוא ע"י תפלה שהו"ע ביטל וכמ"ש ואל זה אביט אל עני ונכה רוח112 דוקא, שאפי' כשלומד לא יחזיק טיבותא לנפשי' שאם מחזיק טובה לעצמו הגם שא"א לומר שהוא כמו שאינו, אך ה"ז שיוצא עצם חיוב לימוד התורה, אבל באמת א"צ להחזיק טובה לעצמו כלל, וכמו שא' דוד ע"ע אם לא שויתי ודוממתי113 שהי' בבחי' דומם וא' ע"ע אנכי תולעת ולא איש114 והמשל הוא שבעת עסקו בתורה מעדן עצמו כתולעת115 וא"כ למד תורה ומ"מ אמר שלא גבה לבי ולא רמה116 עיני ולא הלכתי בגדולות כו' אם לא שויתי ודוממתי שהי' בטל בתכלית, וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך117 דאורייתא מחכ' נפקית118 וכדי שיהי' פתיחה בתורה שיאיר מבחי' ורב חסד הוא ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' שהו"ע הביטל, וענין התפלה העיקר כריעות והשתחואות119 וה"ז כמו מלך מצד עוצם תתכחרוממות המלך אינו שייך שיקרב אליו בתביעות ובקשות כ"א בכריעות והשתחואות ועי"ז יכול להגיע אפי' למדרי' גבוה.
וזהו אשריכם זרעי על כל מים אין זריעה אלא צדקה, דכל המצות הם זריעה120 וכמ"ש אור זרוע לצדיק121 ואמרז"ל זרע הקב"ה את התורה והמצות כדי להנחילם לישראל לעוה"ב122 ולא הניח דבר שאין בו מצוה כו' אבל צדקה וגמ"ח הרי אוכלין פירותיהן בעוה"ז123, דע"י זריעה דצדקה מצמיח ישועה שהם ש"ע נהורין (בפ"א שע"ה124 ותכ"ד חזר וא' ש"ע) וכמ"ש וישע ה' אל הבל125, וזהו לפי חסד דא"א, ועפ"ז יובן מה שפעמים אי' דהמצות הם להוסיף אורות באצי'126, ופעמים מבואר שהמצות הם לברר בירורים למטה וכמו כאן, אך הענין דבצ"ג המצות שעושים הוא להוסיף אורות באצי', אבל מי שלא נתברר עדיין אינו שייך שימשיך להוסיף כו' והוא בעצמו עדיין אינו מבורר, אבל ע"י צדקה נמשך למטה (בפ"ג דמשנת"ל דלפעמים מבו' שהוא להוסיף כו' ופעמים מבו' שהוא לצורך הבירורים היינו בכל המצות ובזה יש הפרש בין צ"ג למי שצריך לברר בירורים, אבל אין זריעה אלא צדקה שעי"ז נמשך בחי' חסד דקשוט127 למטה) והיינו שיתן צדקה למעלה מהגבלת חומש ומעשר128 והוא בחי' בכל מאדך בכל ממונך ואין הכוונה על מ"ש וחטאך בצדקה פרוק129 שע"ז אינו שייך ליתן הגבלה דאפי' על צרכי הגוף מפזרים מעות הרבה כ"ש על צרכי הנפש130, אלא הכוונה על מי שהוא אדם נקי וע"י הצדקה למעלה מההגבלה הוא בחי' בכל מאדך וממשיכים מבחי' ורב חסד וזהו זרעו לכם לצדקה ועי"ז קצרו לפי חסד שיומשך בחי' חסד ה' למטה.
הערות
עמוד תתכא
- 1. אשריכם זרעי על כל מים : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מחלקו הראשון של מאמר ד"ה והנה כובע שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. אשריכם זרעי על כל מים : ישעי' לב, כ.
- 3. אין זריעה אלא צדקה : ראה תד"א זוטא פ"א.
- 4. זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד : הושע י, יב [ושם: לצדקה. קצרו — ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית ובהערה 40].
- 5. אית חסד ואית חסד : זהר ויחי ריט, א. ראה אגה"ק ס"י. סי"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשעז. וש"נ.
- 6. זורע צדקות מצמיח ישועות : נוסח ברכת יוצר.
- 7. וכובע ישועה בראשו : ישעי' נט, יז.
- 8. ונת"ל : הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט וד"ה אריב"ל הנהו ך"ו הודו (ובמקבילו בחלק המאמרים שם).
- 9. כובע ך"ו ע"ב : ראה מאו"א מערכת כובע סי"א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט על יד הערה 107 ואילך.
- 10. ך"ו הוא מספר ש' הוי' : ראה שו"ע (ואדה"ז) או"ח הל' ציצית סכ"ד, ס"ה (ס"ז). לעיל שם הערה 108.
- 11. וע"ב : שם ע"ב — ראה לעיל הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 83.
- 12. חס"ד שהוא בגימ' ע"ב : ראה זהר רע"מ תצא רעו, ב. הקדמת ת"ז ח, סע"ב. י, ריש ע"ב. תכ"ב סז, א. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ח מערכת חסד. לקו"ת להאריז"ל שמות (ג, ד) עה"פ וירא ה' כי סר לראות.
- 13. חסד הוי' : שמואל-א כ, יד. תהלים לג, ו.
- 14. חסד הוי'. . רב חסד : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 114.
- 16. ך"ו הודו : תהלים פרק קלו.
- 15. ריב"ל הנהו ך"ו הודו. . וזן אותם בחסדו : ראה פסחים קיח, א.
- 17. דכמה א"א לפניו : אבות פ"ה, מ"ב.
- 18. בב' אלפים תורה : ע"ז ט, א.
- 19. ונתתי גשמיכם בעתם : בחוקותי כו, ד.
- 20. דאם מטיבים מעשיהם : ראה ר"ה יז, ב.
- . והנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מחלקו השני של המאמר נמצא בהנחה ד"ה למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע שנדפס לאח"ז.
עמוד תתכב
- 21. לא גבה לבי ולא רמו עיני : תהלים קלא, א.
- 22. מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח : ישעי' נז, טו [ושם: ואת — אבל כ"ה גם בסה"מ תרכ"ז ע' קמג וע' רא. תרל"ח ס"ע נד].
- 23. ואתה מרום לעולם ה' : תהלים צב, ט.
- 24. דכוב"ע בגי' חנ"ם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 2.
- 25. זכרנו את הדגה : בהעלותך יא, ה.
- 26. ופי' המגיד ממעזריטש : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 8.
- 27. פליגי בה רב ושמואל : ראה יומא עה, א.
- 28. בזהר ההפרש. . במגנא וברקניא. . באשתדלותא : ראה זהר תרומה קכח, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פיסקא והנה בפע"ח ובהנסמן שם.
- 29. וחשיב כאן ג' דברים : ראה גם בענין ג' דברים בזהר שם. בפיסקא הבאה. בהמאמר (כאן) שם ואילך (ובהנסמן שם).
- 30. ופרעה אותיות העורף : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 38.
- 31. ויאבק איש עמו : וישלח לב, כה.
- 32. אז יבקע כשחר אורך : ישעי' נח, ח. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' בהערות 21-22.
- 33. ישת חשך סתרו : תהלים יח, יב.
- 34. וארוכתך מהרה תצמח. . דא"א : המשך הכתוב אז יבקע — ישעי' נח, ח. לקו"ת צו ט, א.
- 35. דאבות הם המרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
- 36. אברהם הוא מרכבה למדת החסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם.
- 37. ויצחק מרכבה למדת הפחד : ראה לעיל הנחה ד"ה יונתי ובהערות 131-132.
- 38. ויעקב מרכבה למדת הת"ת : ראה זהר סתרי תורה ויצא קנז, ב. ח"ג תוספות שב, א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 16.
עמוד תתכג
- 39. וזלעו"ז עשה אלקים : ע"פ קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 40. אדם בליעל : משלי ו, יב.
- 41. וירא כי לא יכול לו : וישלח לב, כו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ערבים עלי דברי דודיך על יד [וב]הערה 19 ואילך.
- 42. דיעקב הוא יו"ד עקב : ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. ראה תו"א ר"פ ויצא. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יח, ב. וש"נ.
- 43. וימותו ולא בחכ' : איוב ד, כא [ושם: ימותו]. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ג ובהערה 261.
- 44. וירא. . חכ' : ראה גם שערי אורה מ, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 45. שהעלו אבק. . כסא הכבוד : ראה חולין צא, א.
- 46. עפר. . צמיחה. . זרעונים ועשבים. . שאין זורעין אותם : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ו (כאן) ע' פט. אגה"ק ס"כ (קלב, ב). לקו"ת בחוקותי מט, ג. נצבים נ, ד (ובסופו). תו"א ויגש מד, ג.
- 47. ואפר. . כשר לכסוי הדם : ראה חולין פח, ב. תוד"ה מצינו שם. שו"ע יו"ד הל' שחיטה סכ"ח, סכ"ג. תו"א וישלח כו, רע"ד.
- 48. וכסהו בעפר : אחרי יז, יג.
- 49. ואבק אין בו צמיחה כלל : בתו"א שבהערה 47, וכן (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן לא הובאה דוגמא זו.
- 50. שהעל"ו אבק. . המברר והמתברר : ראה תו"א שם.
- 51. ובפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 74.
- 52. אבק הוא מל' דלעו"ז : ראה תו"א וישלח כו, ד: מל' דקליפה. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' פט. שע"ת קטו, א: נוגה דאצי' ובהערה 11.
- 53. כסה"כ שהוא מל' : ראה תו"א שם. ש"א כו, א ובהערה 11. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גן נעול הב' קרוב לסופו.
- 54. עכשיו יש מלחמת עמלק לדור דור : בשלח יז, טז. ראה תו"א תצוה פג, א.
- 55. מי מנה עפר יעקב : בלק כג, י. ראה פרש"י שם. במד"ר פ"כ, יט. תנחומא בלק יב.
- 56. מצות התלוים באפר : לדוגמא (בנוסף לכיסוי הדם) אפר פרה ־ אפר לכתובת קעקע ־ אפר לסוטה ־ אפר בראש חתנים ־ בתענית צבור ־ בערב תשעה באב ־ בתיקון חצות .
- א. חוקת יט, ה ואילך.
- ב. מכות כא, א לדעת רב מלכיאל.
- ג. סוטה טז, ב.
- ד. ב"ב ס, ב.
- ה. תענית טו, א (במשנה).
- ו. שו"ע או"ח סתקנ"ב, ס"ו ברמ"א.
- ז. משנת חסידים מסכת חצות פ"ד, מ"ב. סידור אדה"ז סדר תיקון חצות.
עמוד תתכד
- 57. ג' דברים. . אבק לה"ר : ב"ב קסד, סע"ב ואילך.
- 58. אברהם שהי' נדיב. . בממונו : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 12.
- 59. בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך : ואתחנן ו, ה.
- 60. דליבא פליג לכל שייפין : ראה זהר שלח קסא, ב. שע"ת סט, ב הערה 12.
- 61. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 62. ובכל מאדך. . בכל ממונך : ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א. ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 102.
- 63. דמחטא אדה"ר. . בכהאריז"ל. . נשמות ונפלו בדצח"ם : ראה רמ"ז לזהר תרומה קכח, א. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 55.
- 64. דע"י הבירורים נשלם הנפש האדם ג"כ : ראה רמ"ז שם. ראה גם לעיל שם.
- 65. המעשה. . נפש. . לימוד התורה. . רוח. . עיון. . נשמה : ראה הערה שלפנ"ז.
- 66. ה' שמות נק' לה נר"ן ח"י : ראה ב"ר פי"ד, ט. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תכח.
- 67. ח"י הם מקיפים ונר"ן הם פנימים : ראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, ד"א. ד"י. שעה"י קכח, ב ובהערה 51. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רנג. וש"נ.
- 68. שהשמש. . נעשה זהב : ראה זהר ויחי רמט, סע"ב ואילך פקודי רלו, ב.
- 69. שהשמש. . נעשה כסף : כ"ה בגוכתי"ק. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן לא הובאה דוגמא זו. ולהעיר מאור יקר — כרך יא — פ' פקודי ס"ה (קס, סע"א).
- 70. שהיא : אולי השי"ן נמחק, וכתוב היא.
- 71. מעות בל' בגמ' דמים : מעשר שני פ"א, מ"ה. שבת יט, א.
- 72. דהדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 73. ויקח מאבני המקום : ויצא כח, יא.
עמוד תתכה
- 74. עלי יניח צדיק את ראשו : רש"י ויצא שם. חולין צא, ב.
- 75. אבני בהמק"ד היו מתרחבים ומתצמצמים : ראה גם אבות פ"ה, מ"ה. ערובין כא, א.
- 76. היחיו האבנים מערמות עפר : נחמי' ג, לד [ושם: את האבנים. . העפר].
- 77. שיוצאים י"ח בתפילין שאולים : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סכ"ה, סל"ה.
- 78. לולב במתנה ע"מ להחזיר : ראה שו"ע או"ח הל' לולב סתרנ"ח, ס"ד.
- 79. וביום השישי והכינו : בשלח טז, ה [ושם: והי' ביום].
- 80. הדור מצוה עד שליש : ב"ק ט, ב.
- 81. הדר הוא בתפארת : רמ"ז תרומה כאן.
- 82. ומצוה. . מצות המלך : ראה אסתר ג, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יא. וש"נ. נ"ך ע' רלה. ש"א ע' נו.
- 83. ומצוה. . במל' : ראה רמ"ז כאן. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1702.
- 84. איש כמתנת ידו : פ' ראה טז, יז.
- 85. רחבה מצותך מאד : תהלים קיט, צו. ראה אגה"ק סי"ז. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן שולי הגליון הד'.
- 86. מאד"ך. . מאד האדם : ראה גם תו"א מקץ לט רע"ד. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי קטורת לפניך ובהערה 30.
- 87. כשהוא מבקש. . כוחן : ראה במדב"ר פכ"א, כא. לקו"ש ר"ה כרך ט ע' 452 בהערה.
- 88. שור או כשב : אמור כב, כז.
עמוד תתכו
- 89. חנון ורחום ה'. . חסד : תהלים קמה, ח.
- 90. ה' רחום וחנון : תשא לד, ו [בדילוג].
- 91. הוי' הוא ל' מהווה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 13.
- 92. הוי'. . הי' הוה ויהי' כאחד : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז. תו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.
- 93. בזמן שהוא ג"כ מחודש : ראה סידור שער הק"ש עה, סע"ד בשם הה"מ. שער היחוה"א פ"ז ובמ"מ, הגהות והע"ק שם ע' שעה. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשצג. וש"נ.
- 94. יהללו. . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה [ושם: את שם]. ראה סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תלא. וש"נ. לקמן הערה 98.
- 95. בראשית ברא אלקי' : בראשית א, א.
- 96. אלקי'. . כח הפועל בנפעל : ראה גם לקו"ת בחוקותי מט, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' רי. ש"א לו, א. פח, ב. פט, ב.
- 97. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת ) סוף ש"ג.
- 98. ונבראו בדרך מאיליו וממילא : ראה גם לקו"ת שה"ש יד, ג. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 12. לעיל הערה 94.
- 99. ההפרש בין אב הרחמן לאב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. נשא כג, א. שה"ש י, סע"ג ואילך. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 14.
- 100. ברחמים גדולים אקבצך : ישעי' נד, ז [ושם: וברחמים — אבל כ"ה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 518].
- 101. הוי' יוד צמצום ה' התפשטות ו' המשכה : ראה אגה"ת פ"ד. סה"מ תרל"ח ע' קו. וש"נ.
- 102. וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להיטיב לברואיו : ראה דרוש עגו"י ש"א, ענף ב (כשעלה ברצונו הפשוט). שער הכללים בתחילתו (להיטיב לברואיו).
- 103. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
- 104. אם חטאת מה תפעל בו : איוב לה, ו.
- 105. אם צדקת מה תתן לו : איוב שם, ז.
- 106. ומה מידך יקח : סיום הכתוב אם צדקת [ושם: או מה — ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי בימי אחשורוש הערה 19].
- 107. וכחשיכה כאורה : תהלים קלט, יב. ראה לקו"ת צו יב, א. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 30.
עמוד תתכז
- 108. שכל נהוראין מתחשכאין קמי' : ראה זהר בראשית כג, א.
- 109. לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו. . כשריים : מיכה ז, יח. ר"ה יז סע"א ואילך.
- 110. דמה איכפת. . לצרף בהם את הבריות : ראה תנחומא שמיני ז-ח. ב"ר רפמ"ד. אוה"ת שמיני ע' נב ואילך. המשך מים רבים תרל"ו ע' קטו. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. לקו"ש אבות כרך יז ע' 415 הערה 53. שופטים כרך יט ע' 182 הערה 42.
- 111. רמ"ח פקודי"ן : ראה לעיל הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע הערה 77.
- 112. ואל זה אביט. . ונכה רוח : ישעי' סו, ב.
- 113. אם לא שויתי ודוממתי : תהלים קלא, ב. ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' קח. אוה"ת פסח כרך ב ע' תמד.
- 114. אנכי תולעת ולא איש : תהלים כב, ז [ושם: ואנכי — ראה גם (לקמן בחלק ההנחות] הנחה ד"ה שובה ישראל הא' על יד הערה 113. לעיל ח"א (בחלק ההנחות] הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 79.
- 115. מעדן עצמו כתולעת : ראה מוע"ק טז, ב. ראה גם לקו"ת חוקת נז, א ואילך.
- 116. רמה : לעיל על יד הערה 21: רמו.
- 117. ונפשי כעפר. . פתח לבי בתורתך : ברכות יז, א. סיום תפלת העמידה (אלקי נצור). ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' קכח. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שפא. וש"נ. שערי אורה ע' לו ובהערה 3.
- 118. דאורייתא מחכ' נפקית : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 119. התפלה העיקר כריעות והשתחואות : ראה תו"א בראשית א, ג.
עמוד תתכח
- 120. דכל המצות הם זריעה : ראה גם תו"א שמות נג, ג. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1821.
- 121. אור זרוע לצדיק : תהלים צז, יא.
- 122. זרע הקב"ה. . לעוה"ב : ראה במדב"ר פי"ז, ה. תנחומא שלח טו. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 47.
- 123. צדקה וגמ"ח. . פירותיהן בעוה"ז : ראה פאה בתחילתה. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמו. וש"נ.
- 124. ישועה ש"ע נהורין. . שע"ה : ראה גם בענין ש"ע נהורין (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ובהערות 41. *106. ובענין שע"ה נהורין לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ז ובהערה 121.
- 125. וישע ה' אל הבל : בראשית ד, ד.
- 126. דהמצות הם להוסיף אורות באצי' : ראה פע"ח בהקדמה. ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ט, דרוש יא כלל טז. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסז. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קנו, ב הערה 312.
- 127. חסד דקשוט : זהר אד"ר נשא קלג, ב. ראה לקו"ת נשא כה, ג. שלח נא, א.
- 128. צדקה. . חומש ומעשר : ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ט. אגה"ק ס"י. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ס. סה"מ תש"י ע' 177 ובהערה לשם.
- 129. וחטאך בצדקה פרוק : דניאל ד, כד [ושם: וחטיך — ראה גם לעיל הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 120].
- 130. וחטאך בצדקה פרוק. . על צרכי הנפש : ראה אגה"ת פ"ג. אגה"ק ס"י (קטו, ב ואילך). וראה גם לקו"ש בחוקותי כרך כז ע' 217 ואילך ובהנסמן שם.
משנה אבות ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
רש"י על במדבר כ״ג:י׳ - הטקסט מספריא
מי מנה עפר יעקב וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ "דַּעְדְּקַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב", מֵאַרְבַּע מַשִּׁרְיָתָא — מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים; דָּ"אַ, עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְוֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בְּעָפָר, "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כ"ב), "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא י"ט), אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם (תנחומא):
ומספר את רבע ישראל. רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (עי' נדה ל"א):
תמת נפשי מות ישרים. שֶׁבָּהֶם:
מי מנה עפר יעקב וגו׳ WHO HATH COUNTED THE DUST OF JACOB [AND THE NUMBER OF THE FOURTH PART OF ISRAEL] — Understand this as the Targum does: [who has counted] the infants of the house of Jacob, who are compared to the dust of the earth (Genesis 13:16). The words מארבע משריתא in the Targum mean; [who can count … even one] of the four (רבע “a fourth”) banners (companies of the tribes). — Another explanation of עפר יעקב is: Countless are the commandments which they practise in connection with dust: (Deuteronomy 22:10) “Thou shalt not plough with an ox and an ass [together]”; (Leviticus 19:19): “Thou shalt not sow thy field with two kinds of seeds”. There are also the ashes of the red cow (Numbers 19:9 ff.), and the dust used in the ordeal to which a woman suspected of infidelity is subjected (Numbers 5:17), and others similar to these (Midrash Tanchuma, Balak 12).
ומספר את רבע ישראל The word רבע implies their matings — the offspring which issues from their relations (cf. Nedarim 31a; and Rashi on Numbers 24:3).
תמת נפשי מות ישרים LET ME DIE THE DEATH OF THE UPRIGHT amongst them.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
משנה מעשר שני א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הלוקח מים ומלח. ופירות המחוברים לקרקע. או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם. לא קנה מעשר. הלוקח פירות שוגג. יחזרו דמים למקומן. מזיד יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש ירקבו:
משנה אבות ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
במדבר רבה כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם (במדבר כח, ג), לֹא שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת אֶלָּא (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, כֵּיצַד, תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם לֹא לָן אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ וגו', אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם מַקְרִיבִין לְפָנַי לֶחֶם הַפָּנִים וְקָרְבָּנוֹת, לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי אֶעֱרֹךְ לָכֶם שֻׁלְחָן גָּדוֹל וְיִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים רוֹאִים וּבוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סה, יג): הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ.
מדרש תנחומא, שמיני ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.
במדבר רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת (במדבר טו, לח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְהַנְחִילָם לְיִשְׂרָאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִנִּיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרשׁ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. לִזְרֹעַ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ. לִקְצֹר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ. לָשׁ (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה. שָׁחַט (דברים יח, ג): וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְחָיַיִם. קַן צִפּוֹר. שִׁלּוּחַ הַקֵּן. בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת (ויקרא יז, יג): וְשָׁחַט אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. נָטַע (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. קָבַר מֵת (דברים יד, א): לֹא תִתְגֹּדְדוּ. מְגַלֵּחַ שֵׂעָר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ. בָּנָה בַיִת (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה, (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת. נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. (במדבר טו, לח): עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף. (במדבר טו, לח): פְּתִיל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית, וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. וְכַמָּה חוּטִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, פְּרַט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרַט לְסוּמָא, חָזַר וְאָמַר (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, נָתַן רְאִיָה וְנָתַן זְכִירָה, זְכִירָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, רְאִיָה לְמִי שֶׁרוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, אֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כְּאִלּוּ כִּסֵּא כָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם, וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, זִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה, (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוֹנִיּוֹת וְכוֹתֵב אַפָּכִיּוֹת, אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי הֱוֵי זָהִיר בָּאַפָּכִיוֹת שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וגו'.
מדרש תנחומא, שלח ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִּגְדֵיהֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז, יא), ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ (ישעיה מב, כא). זָרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַנְחִילָם חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא הֵנִיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל. יָצָא לַחְרֹשׁ, לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר (דברים כב, י). לִזְרֹעַ, לֹא תִּזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם (שם פסוק ט). לִקְצֹר, כִּי תִּקְצֹר קְצִירְךָ בַּשָּׂדֶה (שם כד, יט). בְּדִישָׁה, לֹא תַּחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (שם כה, ד). בָּעִסָּה, רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. שָׁחַט, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה (שם יח, ג). קַן צִפּוֹר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (שם כב, ז). חַיָּה וָעוֹף, וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז, יג). נָטַע, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ (שם יט, כג). קָבַר מֵת, לֹא תִּתְגּוֹדְדוּ (דברים יד, א). מְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ, לֹא תַּקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם (ויקרא יט, כז). בָּנָה בַּיִת, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה (דברים כב, ח), בַּמְּזוּזָה וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (שם ו, ט). נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם, תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִין מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן צִיצִת, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה. אֵימָתַי, כְּשֶׁיִּהְיֶה תְּכֵלֶת. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן, שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז, מִצְוָה בְּלָבָן. עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע, אֶלָּא עַל כָּנָף. פְּתִיל, וְהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִים. שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ, זוֹכֵר אֶת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כד, י). וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ. וְכַמָּה הֵן חוּטִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבָּעָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה. וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. אַתָּה אוֹמֵר, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לְסוּמִין. הֲרֵי הוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, הֲרֵי נָתַן רְאִיָּה, וְנָתַן זְכִירָה. זְכִירָה, לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. וּרְאִיָּה, לְמִי שֶׁהוּא רוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ. שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵן, כְּאִלּוּ כִּסֵּא הַכָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת. וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, וְזִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתַי. לָמָּה, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוּנִיּוֹת, וְכוֹתֵב אִנְפָרִיּוֹת. אָמַר לֵיהּ אָבִיו, בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בְּאִנְפָרִיּוֹת, שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם (דברים לב, מז). וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵן סַרְסוּרִין לַגּוּף, שֶׁהֵן מַזְנִים אֶת הַגּוּף. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתַי. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל. אָמַר לוֹ: תְּפֹשׂ הַחֶבֶל הַזֶּה בְּיָדְךָ וְאֶל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּאן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בַּמִּצְוֹת, נֶאֱמַר עֲלֵיכֶם, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (שם ד, ד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד, יג). וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, בִּזְּמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוֹת, אַתֶּם מְקֻדָּשִׁים וְאֵימַתְכֶם מֻטֶּלֶת עַל הָאֻמּוֹת. פָּרַשְׁתֶּם מִן הַמִּצְוֹת וַעֲשִׂיתֶם הָעֲבֵרוֹת, מִיָּד מְחֻלָּלִין אַתֶּם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע, אַתֶּם פּוֹרְשִׁין מִן הַמִּצְוֹת. לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִירֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וְגוֹ' (יחזקאל לו, כו-כז).
תניא, אגרת התשובה ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, חַכְמֵי הַמּוּסָר הָאַחֲרוֹנִים נֶחְלְקוּ בְּמִי שֶׁחָטָא חֵטְא אֶחָד פְּעָמִים רַבּוֹת; דְּיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת לְאוֹתוֹ חֵטְא פְּעָמִים רַבּוֹת כְּפִי הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר חָטָא; כְּגוֹן הַמּוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁמִּסְפַּר הַצּוֹמוֹת הַמְפוֹרָשׁ בְּתִיקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִיזַ״ל הֵן פ״ד תַּעֲנִיּוֹת, וְאִם חָטָא בָּזֶה עֶשֶׂר אוֹ עֶשְׂרִים פְּעָמִים, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל – צָרִיךְ לְהִתְעַנוֹת עֶשֶׂר אוֹ עֶשְׂרִים פְּעָמִים פ״ד, וְכֵן לְעוֹלָם, דּוּמְיָא דְּקָרְבַּן חַטָּאת, שֶׁחַיָּיב לְהָבִיא עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם.
וְיֵשׁ מְדַמִּין עִנְיָן זֶה לְקָרְבַּן עוֹלָה הַבָּאָה עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, דַּאֲפִילוּ עָבַר עַל כַּמָּה מִצְוֹת עֲשֵׂה – מִתְכַּפֵּר בְּעוֹלָה אַחַת, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דִזְבָחִים.
וְהַכְרָעָה הַמְקוּבֶּלֶת בָּזֶה, לְהִתְעַנּוֹת ג׳ פְּעָמִים כְּפִי מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת דְּחֵטְא זֶה, דְּהַיְינוּ, רנ״ב צוֹמוֹת עַל הוֹצָאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְכֵן בִּשְׁאָר חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת. וְהַטַּעַם הוּא, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ סוֹף פָּרָשַׁת נֹחַ: ״כֵּיוָן דְּחָב בַּר נַשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא זִמְנָא חֲדָא עָבִיד רְשִׁימוּ כוּ׳, זִמְנָא תְּלִיתָאָה אִתְפַּשֵּׁט הַהוּא כִּתְמָא מִסִּטְרָא דָא לְסִטְרָא דָא כוּ׳״. לְכָךְ – צָרִיךְ מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת גַּם כֵּן ג׳ פְּעָמִים וְכוּ׳.
אָכֵן, כָּל זֶה בְּאָדָם חָזָק וּבָרִיא, שֶׁאֵין רִיבּוּי הַצּוֹמוֹת מַזִּיק לוֹ כְּלָל לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, וּכְמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל מִי שֶׁרִיבּוּי הַצּוֹמוֹת מַזִּיק לוֹ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל לָבֹא לִידֵי חוֹלִי אוֹ מֵיחוֹשׁ חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, אָסוּר לוֹ לְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנִיּוֹת אֲפִילוּ עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת, אֶלָּא כְּפִי אֲשֶׁר יְשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יַזִּיק לוֹ כְּלָל.
כִּי אֲפִילוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, בִּימֵי תַּנָּאִים וְאַמוֹרָאִים – לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין בִּכְהַאי גַּוְנָא, אֶלָּא הַבְּרִיאִים, דְּמָצוּ לְצַעוּרֵי נַפְשַׁיְיהוּ; וּדְלָא מָצִי לְצַעוּרֵי נַפְשֵׁיהּ וּמִתְעַנֶּה – נִקְרָא ״חוֹטֵא״ בַּגְּמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דְתַעֲנִית, וַאֲפִילוּ מִתְעַנֶּה עַל עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ כִּדְפֵירֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא פֶּרֶק קַמָּא דִזְבָחִים, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב עֲשֵׂה וְכוּ׳.
וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, שֶׁחוֹטֵא וְנֶעֱנָשׁ בְּכִפְלַיִים, כִּי מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַתַּעֲנִית לֹא יוּכַל לַעֲסוֹק בָּהּ כָּרָאוּי.
אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? כְּדִכְתִיב: ״וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרוּק״; וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, לִיתֵּן בְּעַד כָּל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁל תְּשׁוּבָה – עֵרֶךְ ח״י גְּדוֹלִים פּוֹלִישׁ וְכוּ׳, וְהֶעָשִׁיר יוֹסִיף לְפִי עָשְׁרוֹ וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַמָּגֵן־אַבְרָהָם הִלְכוֹת תַּעֲנִית:
וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ הֶחָפֵץ קִרְבַת ה׳, לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל ה׳ בִּתְשׁוּבָה מְעוּלָּה מִן הַמּוּבְחָר – יַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לְהַשְׁלִים עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת לְכָל עָוֹן וְעָוֹן מֵעֲוֹנוֹת הַחֲמוּרִים שֶׁחַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִיתָה עַל כָּל פָּנִים, וַאֲפִילוּ בִּידֵי שָׁמַיִם בִּלְבַד, כְּגוֹן לְהוֹצָאוֹת זֶרַע לְבַטָּלָה פ״ד צוֹמוֹת פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיָּיו.
וְיָכוֹל לִדְחוֹתָן לַיָּמִים הַקְּצָרִים בַּחוֹרֶף, וְיִתְעַנֶּה כְּעֶשֶׂר תַּעֲנִיּוֹת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּחוֹרֶף אֶחָד, אוֹ פָּחוֹת, וְיִגְמוֹר מִסְפַּר הַפ״ד צוֹמוֹת בְּט׳ שָׁנִים, אוֹ יוֹתֵר – כְּפִי כֹחוֹ (וְגַם, יָכוֹל לֶאֱכוֹל מְעַט כְּג׳ שָׁעוֹת לִפְנֵי נֵץ הַחַמָּה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נֶחְשָׁב לְתַעֲנִית אִם הִתְנָה כֵּן).
וּלְתַשְׁלוּם רנ״ב צוֹמוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל – יִתְעַנֶּה עוֹד ד׳ פְּעָמִים פ״ד עַד אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם בִּלְבַד, דְּמִיחְשַׁב גַּם כֵּן תַּעֲנִית בִּירוּשַׁלְמִי, וּב׳ חֲצָאֵי יוֹם נֶחְשָׁבִים לוֹ לְיוֹם אֶחָד לְעִנְיָן זֶה. וְכֵן לִשְׁאָר עֲוֹנוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אֲשֶׁר כָּל ״לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ״, וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקָהּ:
אָכֵן, מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת הָעוֹדְפִים עַל רנ״ב וּכְהַאי גַּוְנָא, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, לָחוּשׁ לְדַעַת הַמַּחְמִירִים לְהִתְעַנּוֹת מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת שֶׁעַל כָּל חֵטְא וְחֵטְא כְּפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים שֶׁחָטָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, יִפְדֶּה כוּלָּן בִּצְדָקָה עֵרֶךְ ח״י גְּדוֹלִים פּוֹלִישׁ בְּעַד כָּל יוֹם. וְכֵן שְׁאָר כָּל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַל עֲבֵירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מִיתָה, וַאֲפִילוּ עַל בִּיטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, כְּפִי הַמִּסְפָּר הַמְפוֹרָשׁ בְּתִיקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (וְרוּבָּם נִזְכָּרִים בְּ״מִשְׁנַת חֲסִידִים״ בְּמַסֶּכֶת הַתְּשׁוּבָה) – הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, יִפְדֶּה בִּצְדָקָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אִי לָא מָצִי לְצַעוּרֵי נַפְשֵׁיהּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְאַף שֶׁיַּעֲלֶה לְסַךְ מְסוּיָּים, אֵין לָחוּשׁ מִשּׁוּם ״אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ״, דְּלָא מִקְרֵי בִּזְבּוּז בִּכְהַאי גַּוְנָא, מֵאַחַר שֶׁעוֹשֶׂה לִפְדּוֹת נַפְשׁוֹ מִתַּעֲנִיּוֹת וְסִיגּוּפִים. וְלָא גָרְעָא מֵרְפוּאַת הַגּוּף וּשְׁאָר צְרָכָיו.
וּלְפִי שֶׁמִּסְפַּר הַצּוֹמוֹת הַמּוּזְכָּרִים בְּתִקּוּנֵי תְּשׁוּבָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל רַבּוּ בִּמְאֹד מְאֹד, לָכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁיו כָּל הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה׳, לְהַרְבּוֹת מְאֹד מְאֹד בִּצְדָקָה, מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדּוֹר, דְּלָא מָצוּ לְצַעוּרֵי נַפְשָׁם כּוּלֵּי הַאי (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: ״חַסְדֵי ה׳ כִּי לֹא תָמְנוּ״):

