למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע
תתכטלמה קדמה שמע לוהי' אם שמוע
ש"פ וישלח תאמ"ר לפ"ק
למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע1 כדי שיקבל עליו עול מל' שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות2, וצ"ל מה שמחלק אותם לב' דברים ולכאו' הם דבר א', דעומ"ש היינו עול מצות דעל כל מצוה מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו, וסור מרע ועשה טוב3 דהיינו קיום מ"ע ומל"ת היינו קבלת עומ"ש, והנה צ"ל תחילה שרש המצות הנה תרי"ג מצות מבואר במ"א שהם תרי"ג ארחין (בפ"א דגולגלתא4 דז"א) ושרש שרשן מחד ארחי (בפ"א5 דא"א), וצ"ל ההפרש בין תרי"ג ארחין לחד ארחי, והענין דהנה כתי' מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות6 פי' מה שהוא עושה מצות הוא ע"י מה שאומר לישראל לעשות, דהנה אמרז"ל מנין דהקב"ה מניח תפילין7 והקב"ה מתעטף בציצית8 ואמרז"ל הקב"ה מצלי9 (בפ"א מאי מצלי יה"ר10 כו') הקב"ה יושב ועוסק בתורה11, וצ"ל איך שייך מצות למעלה דהנה כל המצות הם שניתנו למטה צו אל בנ"י12 דבר אל בנ"י13 שיעשו מצוה זו כו', אבל למעלה מה שייך מצות.
והענין דבאמת כלליות השתל' עולם האצי' לגבי א"ס אינו תופס מקום כלל וכמ"ש כולם בחכ' עשית14 שגם נחשבת15 כעשי' גשמיות, וכשנאצל האצי' הוא רק מקו שהוא הארה מא"ס וגם לאחר הקו יש כמה צמצומים עד שנעשה בחי' חכ' (בפ"א וחסד) וזהו אבא יונק ממזלא16 היינו שערות דא"א והוא מורה על תתלהשפעה מאוא"ס בדילוג הערך (בפ"א וכדי שיהי' דילוג וירידה זו) וזהו"ע הקב"ה מניח תפילין, היינו המשכות אוא"ס במוחין (בפ"א דז"א), ואמרז"ל תפילין דמארי עלמא17 מה כתי' בהו כי מי גוי גדול18 כו' ומי גוי גדול19 כו' בחד ביתא20 אשריך ישראל21 כו' בחד ביתא כו' דתפילין הוא ל' התקשרות22 דעי"ז נמשך המשכת אוא"ס במוחין שיומשך לישראל למטה, וה"ז כבקשת משה ונפלינו אני ועמך23 שאפי' מבחי' פלא (בפ"א אשר שם כחשיכא כאורה24 ) מ"מ יהי' אני ועמך דוקא, ואיך יהי' זה היינו שיומשך דרך חכ' וממילא יומשך למקום הראוי אם בחוקותי תלכו25 כו'.
וענין מצות הצדקה למעלה, הנה כמו שלמטה ענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים26, כמו"כ למעלה לגבי אוא"ס הכל כשפלים ודלים שאינם תופסים מקום כלל וכמ"ש עושה פלא27 שאפי' בחי' פלא הוא ג"כ עשי' גשמית וכללות השתל' אינם תופסים מקם כלל, וזהו"ע הצדקה למעלה שיהי' בנין החסד באצי' וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה28 שנעשה בנין החסד והיינו ע"י שנמשך מחסדו שבלי גבול נבנה מדת החסד, ואח"כ מכלכל חיים בחסד29 שיומשך השפעת החסד למטה, דחסד למעלה אינו דומה כמו חסד למטה דלמטה החסד גורם השפעה דמי שהוא חסדן הוא משפיע ה"ז גרם השפעה (בפ"א לא שהחסד עצמו נשפע למטה ומי שהוא כילי30 אינו משפיע כו' הרי החסד גרם השפעה) משא"כ למעלה החסד עצמו נשפע למטה וזהו מכלכל חיים בחסד שנשפע בחי' החסד למטה היינו השפעות החיים לעולם, וזהו"ע צדקה למעלה, וכמו"כ מה שהקב"ה מניח תפילין שהו"ע המשכות ד' מוחין חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג31, שזהו ג"כ מצד חסד ה'.
אך צ"ל והלא כשנאצל אצי' נאצל ע"ס ויש בהם מוחין מהו"ע המשכת המוחין, והענין דהנה מבשרי אחזה32 כמו תפילין שלמטה גם כשהם מונחים על תתלאהשולחן יש בהם ד' פרשיות קדש והי' כי יביאך34 שהם חו"ב שמע והי' אם שמוע35 שהם דעת שנחלק לחו"ג ויש בהם קדושה שנק' תשמישי קדושה33 אפי' בלילה דלאו זמן תפילין הוא36 וביום כשמונחים על השולחן, וכן בגד שהוא מצוייץ נק' תשמישי מצוה37, ומ"מ דוקא כשישראל מניח תפילין38 בזרוע ובראשו וכשלובש הציצית אז ה"ז מצוה, וכמו שאמרז"ל גבי קרבנות נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני39 (בפ"א דוקא כשנעשה המצוה אז הוא רצוני) שהוא בחי' רצה"ע וכמו"כ כל המצות הם רצה"ע ודוקא ע"י העשי' אז נמשך בהם בחי' רצה"ע (וכמ"ש ועשיתם אותם40 שישראל עושה אותם למצות) שהוא למעלה מחכ', וכמו"כ יובן למעלה הגם שיש מוחין היינו מוחין בעצם אבל ענין הקב"ה מניח תפילין היינו שיומשך המשכת אוא"ס במוחין41. אך עדיין צ"ל דלכאורה המשל אינו דומה לנמשל, דלמטה שהתפילין הם מציאות בפ"ע והאדם הוא מציאות בפ"ע שייך לומר דאפי' בלילה דלאו זמן תפילין יש בהם ד' פרשיות ויש בהם קדושה ג"כ וע"י שהאדם מניח תפילין נמשך בהם בחי' רצה"ע, אבל למעלה אינו שייך זה דממך הכל42 (בפ"א ואין לך דבר שחוץ ממנו) ומה שייך שם תפילין וענין הקב"ה מניח תפילין שהוא המשכה כו'43.
והענין דהנה אי' בת"ז כד אנת אסתלק מנייהו44 אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא, ולכאורה צ"ל והלא ממך הכל ואין לך דבר שחוץ ממנו וא"כ כשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופא כו' דבחי' גופים למעלה אינו כמו למטה שהגוף יש לו שרש בפ"ע45 והתהוותו מחלק או"א והקב"ה נותן בו נשמה46 שהוא מחי' את הגוף ולא מהווה, אבל למעלה בבחי' אוא"ס דממך הכל, וכשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופים. ומבואר במ"א ע"ז ב' תירוצים47, א' דמ"ש כד אנת תתלבאסתלק מנייהו אין הכוונה על הסתלקות לגמרי אלא כמו מגדלות לקטנות, וכמו האדם בעת השינה יש לו מוחין והראי' מהחלומות שבעת השינה, מ"מ אנו רואין שבעת החלום יוכל להרכיב ב' ענינים נפרדים והפכים שבהקיץ הם נגד השכל לגמרי48 ובעת השינה הם מתחברין יחד, והרי יש לו שכל שה"ה מחשב, אלא שהשכל הוא בקטנות וכמו שהקטן רוצה איזה דבר שגבי הגדול הוא נגד השכל, וכמו"כ יובן למעלה היינו שנשאר בבחי' קטנות ולפ"ז יש רשימה מהאור, ותי' הב' הוא, דכלים יש להם שרש בפ"ע ושרשם מבחי' מטי ולא מטי49 (בפ"א בל' הקבלה) ולכן אשתארו כגופא והשראת האור שבהכלים למעלה מבחי' מטי ולא מטי (בפ"א ושניהם אמת), שהכלים יש להם שרש בפ"ע וגם מה שנשאר בחי' קטנות ונמצא מה דאשתארו כגופא כו' הוא הן מצד האור הן מצד הכלי, וכמו"כ יובן ענין הקב"ה מניח תפילין דמוחין בעצם ה"ז כגופא בלא נשמתא, והקב"ה מניח תפילין היינו המשכות אוא"ס בבחי' תוס' מרובה על העיקר דכל תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר50.
וזהו מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות ויש בזה ב' פי'51 אך מה שנוגע לכאן הוא, מה שהוא עושה פי' כדי שיהי' הקב"ה מניח תפילין הוא ע"י שאומר לישראל לעשות והם עושים מעורר למעלה שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכן שארי המצות, וזהו מ"ש ה' צלך והוא משל כמו הצל52 כל מה שעושין נעשה שם ג"כ כמו"כ ע"י שעושין מצות למטה נעשה למעלה ג"כ בחי' מצות כו' (תו"א פ' חיי שרה ד"ה להבין משארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט53 ) וזהו"ע לאתקנא רזא דשמי'54 שיש ז' שמות שאינן נמחקים55 או יו"ד שמות56 כו' והיינו להוסיף אורות באצי', אך זהו דוקא בצדיק גמור שאין רע בנפשו (בפ"א בנר"ן שלו) כלל אז העבודה הוא להוסיף אורות באצי', אבל בינונים דזה וזה שופטן57 שיש רע בנפשם (בפ"א בנר"ן שלהם) העבודה הוא לברר הנר"ן שלהם וזהו משארז"ל מה איכפת כו' לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות58 וצירוף שייך כשיש פסולת והיינו תתלגבינונים שמעורב בהם רע, ועשיות המצות הוא לברר בירורים, ולכאו' ג"ז צ"ל והלא העשי' היא באופן אחד וכמו דור המדבר שהיו דור דעה59 משה ואהרן ויהושע וכלב ופנחס וכל שבט לוי שהיו צדיקים גמורים60 ובתפילין שלהם הי' ג"כ ד' פרשיות61 קדש והי' כי יביאך שמע והא"ש, כמו בתפילין שלנו ועבודתם הי' להוסיף אורות באצי', ותפילין שלנו העבודה לברר בירורים, אך באמת הכל הולך למקום אחד דע"י עבודת הצדיקים שנמשך להוסיף אורות באצי' (בפ"א בוקע ו)נמשך (בפ"א תוס' הארה) בבי"ע לברר הנר"ן של בינונים שהוא בבי"ע נפש בעשי' רוח ביצי' נשמה בבריאה62.
אך כ"ז אינו תכלית המכוון של מצות, רק שהיא הכוונה דמצות בצ"ג להוסיף אורות באצי' ובבינונים לברר הנר"ן, אבל תכלית המכוון של מצות שיהי' כעבודת עבד בלי כוונה, דכשעובד בכוונה בצ"ג להוסיף אורות באצי' ובינונים לברר הנר"ן ה"ז שמשיג (בפ"א דמצוה שהוא ברצון ובחירה כמו מי שהוא משכיל ומשיג) אשר קרבת אלקים לו טוב63 ה"ז כוונה, ועיקר המצות הוא שיהי' בעבודת64 עבד וכמ"ש כי לי בנ"י עבדים65 עבדי הם, כי לי קאי על אוא"ס עצומ"ה כאדם האומר כי לי שמורה על עצמותו, וכדי שיבוא לבחי' לי הוא ע"י עבדים, עבדי הם, ע"י בחי' עבודת עבד בלא טעם, דשר הולך אחר הכוונה אבל עבד עושה כמו שאמרו לו בלי טעם כלל, והוא משלים הרצון, וזהו"ע הקדמות נעשה לנשמע66, נשמע הם הרצונות פרטים ונעשה הוא ביטול הרצון לגמרי, דמ"ש נשמע ה"ה הרצונות פרטים וה"ז כמו כוונות המצות אבל נעשה הוא שמבטל א"ע מכל וכל, וכל מה שיאמר לו עשה אפי' אם יהי' או' לחטוב עצים67 היינו מקיימים כמו הנחת תפילין, רק שהציווי הי' להניח תפילין, וזהו"ע קבלת עול מ"ש ועי"ז אתכפי' סט"א68 ואסתלק יקרא דקוב"ה בכולא עלמין, וזהו בטל רצונך מפני רצונו69 שיהי' תתלדבטל הרצון לגמרי כמו שאין לו רצון כלל (בפ"א הי' זה קודם מ"ש ועי"ז אתכפי' כו').
ושרש ההפרש בין עומ"ש לעול מצוות, הענין הוא דהנה מצות נתלבשו בדברים גשמים ציצית בצמר גשמי כו' והיינו לברר הרפ"ח ניצוצין70 דתהו אשר נפלו בשבירה ועי"ז נעשה העלאה מלמטלמ"ע בחי' אור חוזר עד רום המעלות אפי' בבחי' ח"ס וזהו"ע בקיעת שערות הראש שהוא או"ח מלמטלמ"ע, ואח"כ המשכה מלמעלה למטה והו"ע שערות דדיקנא, וזהו ע"י הבירורים דמצות נתלבשו בדברים גשמים ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי ד"מ שבלולב בצמחי' גשמים סוכה בסכך גשמי שופר כו', וכשמבררי' אותם ה"ז העלאה ועי"ז נמשך המשכה למטה, אך כ"ז כוונות המצות שנק' עול מצות, אבל ענין עומ"ש הוא שמבטל רצונו לגמרי ויתאמת אצלו באמת לאמיתו כאילו אין לו רצון בפ"ע כלל כ"א רצון הבורא ולא בשביל ההמשכה ויבטל גופו ורצונו מכל וכל, והוא מדרי' נעלה יותר מעו"מ, דתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגולגלתא דז"א, וע"י קבלת עומ"ש מגיע לבחי' ומדרי' חד ארחי דא"א (בפ"א שהיא בחי' ביטל לא"ס בעל הרצון) וזהו למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עו"מ, עו"מ זהו והי' אם שמוע שלא נא' בכל מאודכם, ושמע הוא קבלת עומ"ש דשם נא' בכל מאדך שהו"ע הביטל בלי גבול וזהו שמקבל עליו עול מ"ש היינו בחי' מל' דא"ס, דשמים הוא מקור המקיפים, ומל' שמים הוא מל' דא"ס (בפ"א שמים הוא מקיפים ומל' שמים הוא מקור דשמים זהו בחי' מל' דא"ס).
והנה כ"ז במצות שעושין בהגבלה אפי' מצות צדקה כשעושה אותה בהגבלה חומש כו'71 צ"ל תחילה עומ"ש ואח"כ עו"מ, אבל יש אופן במצות שע"י עשיות המצות ימשיך בחי' עומ"ש בעו"מ, והיינו כשעושה המצוה בלא הגבלה שזהו בכל מאדך ופי' במשנה בכל ממונך72 ואפשר להקל בזה דלאו דוקא בכל ממונו אלא למעלה מהגבלת חומש73 ג"ז נק' מאד וכשצריכין כל ממונו צ"ל בכל ממונו ועי"ז מעוררים למעלה בחי' חסד ה' שיומשך למטה, שעומ"ש יומשך בעול מצות, וזהו עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח74 שהם הפרטי הרצונות משא"כ צדקה הו"ע [קבעומ"ש] ועי"ז ממשיכים בחי' מקיפים שיאיר בפנימי' וכמשנת"ל בד"ה עשה צדקה75 כו' (בפ"א דמקיף הוא מה שאינו מאיר בפנימיות וע"י צדקה ממשיכים תתלההמקיף בפנימי), וזהו למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עו"מ, עומ"ש היינו בחי' ביטל הרצון, בטל רצונך כו', אך ע"י צדקה נמשך בחי' עומ"ש בעו"מ כו' (בפ"א וזהו וילבש צדקה כשריון76 וכובע ישועה בראשו כוב"ע הוא ך"ו ע"ב77 שהוא בחי' חסד ה' שיומשך בראשו היינו בבחי' חכ' שהוא ראשית הספי'78 וכמ"ש ראשית חכ'79 שיומשך תוס' השפעה מא"ס המאציל יותר מההארה והשפעה שבראשית האצי', וזהו ע"י וילבש צדקה ע"י מצות צדקה למעלה מהגבלה נמשך בחי' כובע ישועה בראשו כו').
הערות
עמוד תתכט
- 1. למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מחלק שני של המאמר ד"ה והנה כובע שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחא: ויובן זה עוד בהקדם מארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש]. וש"נ.
- 2. למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע. . עול מצות : ראה ברכות פ"ב, מ"ב (יג, א).
- 3. וסור מרע ועשה טוב : ע"פ תהלים לד, טו.
- 4. תרי"ג מצות. . שהם תרי"ג ארחין. . דגולגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א. אגה"ק ס"כ (קלא, א). לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 219.
- 5. בפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 74.
- 6. מגיד דבריו ליעקב. . לישראל לעשות : תהלים קמז, יט. ראה שמו"ר פ"ל, ט. ראה גם סה"מ תרכ"ח ע' פח.
- 7. מנין דהקב"ה מניח תפילין : ברכות ו, א. ראה גם תו"א מקץ (כאן) לה, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' מה. וש"נ. ע' קיא. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' תלד. וש"נ.
- 8. והקב"ה מתעטף בציצית : ראה ר"ה יז, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסז. וש"נ.
- 9. הקב"ה מצלי : נסמן בהערה הבאה.
- 10. מאי מצלי יה"ר : ראה ברכות ז. א.
- 11. הקב"ה יושב ועוסק בתורה : ע"ז ג, ב.
- 12. צו אל בנ"י : אוצ"ל: צו את בנ"י — ויקרא כד, ב. ועוד. ראה גם לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הא' ובהערה 63.
- 13. דבר אל בנ"י : בשלח יד, ב. טו. תרומה כה, ב. תשא לא, יג. ויקרא א, ב. ועוד.
- 14. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 15. שגם נחשבת : אוצ"ל: שגם אצי' נחשבת . או שצ"ל: שגם חכ' נחשבת .
- 16. אבא יונק ממזלא : ראה זהר אד"ז האזינו רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה. תו"ח שמות ח"א לו, א הערה 455.
- א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גן נעול הב' ובהערה 22.
- ב. ראה גם לעיל הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 131.
עמוד תתל
- 17. תפילין דמארי עלמא : ראה ברכות ו, א. סה"מ מלוקט ב' ע' פז בהערה.
- 18. כי מי גוי גדול : ואתחנן ד, ז.
- 19. ומי גוי גדול : ואתחנן ד, ח.
- 20. בחד ביתא : ברכות שם.
- 21. אשריך ישראל : ברכה לג, כט.
- 22. דתפילין הוא ל' התקשרות : ראה גם תו"א מקץ (כאן) לה, ב.
- 23. ונפלינו אני ועמך : תשא לג, טז. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים בסופה ובהנסמן שם.
- 24. כחשיכא כאורה : תהלים קלט, יב.
- 25. אם בחקתי תלכו : בחוקותי כו, ג.
- 26. להחיות רוח שפלים : ישעי' נז, טו. ראה גם סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תסה ובהנסמן שם.
- 27. עושה פלא : בשלח טו, יא. ראה תו"א בשלח סג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמט. וש"נ.
- 28. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 94.
- 29. מכלכל חיים בחסד : נוסח שמו"ע. ראה גם לעיל שם ובהערה 95.
- 30. כילי : אולי כצ"ל.
- 31. תפילין. . ד' מוחין חו"ב. . לחו"ג : ראה זהר ואתחנן רסב, א. סידור שער התפילין ז, א. אמרי בינה שער התפילין קיב, א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ.
- 32. מבשרי אחזה : ע"פ איוב יט, כו.
עמוד תתלא
- 34. קדש והי כי יביאך : בא יג, א ואילך. בא שם, יא ואילך.
- 35. שמע והי' אם שמוע : ואתחנן ו, ד ואילך. עקב יא, יג ואילך.
- 33. התפילין. . שנק' תשמישי קדושה : כ"ה בכ"מ — ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 55. ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סמ"ב, ס"ו.
- 36. בלילה דלאו זמן תפילין הוא : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין ס"ל, ס"א. אוה"ת ואתחנן ס"ע שלב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' קיב.
- 37. וכן בגד שהוא מצוייץ נק' תשמישי מצוה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית רסכ"א. הל' תפילין שם.
- 38. דוקא כשישראל מניח תפילין : ראה תו"א שמות נג, ד (ובהנסמן בריש המאמר שם). לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 54.
- 39. נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
- 40. ועשיתם אותם : קדושים כ, ח. בחוקותי כו, ג. ראה סה"מ תרל"ח ע' רכ. וש"נ.
- 41. שיומשך המשכת אוא"ס במוחין : ראה גם תו"א מקץ (כאן) לה, ב.
- 42. דממך הכל : דהי"א כט, יד.
- 43. כו' : אולי כ"ה בגוכתי"ק.
- 44. כד אנת אסתלק מנייהו : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב. ראה גם (בנוסף לתו"א כאן לו, רע"ג) הנסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי הערה 124.
- 45. שהגוף יש לו שרש בפ"ע : ראה סידור ערב שבת קסה, ד ואילך. אוה"ת וירא כרך ד ע' תשמב. סה"מ עזר"ת ע' קסה.
- 46. שהגוף. . מחלק או"א והקב"ה. . נשמה : ראה נדה לא, א.
- 47. ומבואר. . ב' תירוצים : ראה תו"א מקץ כאן לה, רע"ג.
עמוד תתלב
- 48. שבעת החלום. . נגד השכל לגמרי : ראה גם תו"א וישב כח, ג. תו"ח שמות ח"א לז, ד ואילך ובהנסמן שם.
- 49. דכלים. . מטי ולא מטי : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"ג. תו"א מקץ כאן לה, רע"ג. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' רכב ואילך.
- 50. תוספתו של הקב"ה. . העיקר : ראה ב"ר פס"א, ד. לקו"ש וישלח כרך ה ע' 422 הערה 3. ע' 423 הערה 10. סה"מ תרל"ח ע' מט. וש"נ.
- 51. ב' פי' : ראה גם סה"מ תרכ"ח ע' פח.
- 52. ה' צלך. . הצל : תהלים קכא, ה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן שולי הגליון ה.
- 53. תו"א פ' חיי שרה. . בתשומע"ט : טז, ב.
- 54. לאתקנא רזא דשמי' : בתו"א שמות מט, רע"ד. יתרו סז, ד בשם הזהר.
- 55. ז' שמות שאינן נמחקים : שבועות לה, א. רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ו, ה"ב. תו"ח בא ח"א קיב, א ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם. סה"מ תרכ"ז ע' יב.
- 56. יו"ד שמות : ראה רדב"ז הל' ממרים פ"ה, ה"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"י. שער השמות ש"כ. לקו"ת ר"ה נה, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תכב. לקו"ש פ' זכור כרך כא ע' 195 בהערה.
- 57. בינונים דזה וזה שופטן : ברכות סא, ב. ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שיז ואילך. שע"ת עו, רע"ג (ספ"א). צה, ב. ד"ח שער התפלה פס"ח — פ"ע.
- 58. מה איכפת. . לצרף בהם את הבריות : ראה תנחומא שמיני ז-ח. ב"ר רפמ"ד. אוה"ת שמיני ע' נב ואילך. המשך מים רבים תרל"ו ע' קטו. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. לקו"ש אבות כרך יז ע' 415 הערה 53. שופטים כרך יט ע' 182 הערה 42.
עמוד תתלג
- 59. דור דעה : ראה זהר בשלח סב, ב. פע"ח שחה"מ שכ"א, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' עו. וש"נ.
- 60. וכל שבט לוי שהיו צדיקים גמורים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה *109: הצד"ג כדור דיעה.
- 61. ובתפילין שלהם הי' ג"כ ד' פרשיות : ועד"ז בתו"א כאן לה, ג. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 110. ראה גם לקו"ש ואתחנן כרך ט ע' 52 ואילך ובהערות שם. ע' 57. ע' 59.
- 62. נפש בעשי'. . בבריאה : תק"ז תכ"ב בסופו.
- 63. קרבת אלקים לו טוב : ע"פ תהלים עג, כח.
- 64. בעבודת : אולי כתוב: כעבודת.
- 65. כי לי בנ"י עבדים : בהר כה, נה. ראה תו"א מקץ לה, א. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' סג. ש"א נב, ב ואילך.
- 66. הקדמות נעשה לנשמע : שבת פח, א. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' רח. ש"א נט, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רסא. סה"מ תרכ"ט ע' רנג.
- 67. או' לחטוב עצים : ראה מו"נ ח"ג פנ"א (ד"ה הערה). סה"מ תרל"ח ע' רלז. ע' תמו [שמוסיף: או לשאוב]. וש"נ. לקו"ש שמות כרך כא ע' 17 הערה 51.
- 68. אתכפי' סט"א : ראה זהר תרומה קכח, ב. יתרו סז, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ה. אוה"ת שלח כרך ו ע' א'תשעב. וש"נ. שה"ש כרך ב ע' תרצט.
- 69. בטל רצונך מפני רצונו : אבות פ"ב, מ"ד.
עמוד תתלד
- 70. הרפ"ח ניצוצין : ראה ע"ח שער רפ"ח שי"ח, פ"ב. לקו"ש וישב כרך טו ע' 524 (נדפס גם באג"ק שלו ח"ב ע' כא). וש"נ. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קעד. וש"נ.
- 71. צדקה. . חומש כו' : ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ט. לעיל הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים ובהערה 128.
- 72. בכל מאדך. . בכל ממונך : ראה ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 102.
- 73. ואפשר להקל. . למעלה מהגבלת חומש : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 123.
- 74. עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח : משלי כא, ג.
- 75. וכמשנת"ל בד"ה עשה צדקה : ראה שם בפיסקא אך מ"ש.
עמוד תתלה
- 76. וילבש צדקה כשריון : ישעי' נט, יז.
- 77. כובע הוא ך"ו ע"ב : ראה מאו"א מערכת כובע סי"א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט על יד הערה 107 ואילך.
- 78. חכ' שהוא ראשית הספי' : ראה רמ"ז לזהר ואתחנן רסה, ב (קצד, א (ד"ה לארקא). שם סע"ב). לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1248.
- 79. ראשית חכ' : תהלים קיא, י.
משנה ברכות ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום:
שמות רבה ל׳:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
בראשית רבה ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א), רַב אָמַר זוֹ הָגָר, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ח, ה): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כה, ו): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. (בראשית כה, ו): בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (בראשית כא, יד): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר וגו', תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בִּרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כה, א): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, מִן קְטַר, כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר, קַיִן עִקָּר וְהֶבֶל עַל יְדֵי שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (בראשית ד, ב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו. יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וגו'. עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ וגו'. עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (איוב מב, טז): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. יִשְׁמָעֵאל עִקָּר וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וגו'.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ושבעה שמות הם השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש או הנכתב אדני ואל אלוה ואלהים ואלהי ושדי וצבאות כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה.
משנה תורה, הלכות ממרים ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אינו חייב סקילה עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין אבל אם קללם בכינוי פטור מן הסקילה ולוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל.
מדרש תנחומא, שמיני ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.
משנה אבות ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה: