17

ההתעלות לה הינם זוכים על־ידי עבודתם.

ב) תכלית הכוונה היא – בני ישראל, שהיהודי יגיע לשלימותו⁴⁹ האמיתית; אלא שהדרך לכך היא – על־ידי ירידת הנשמה למטה ועבודתה בבירור וזיכוך העולם.

יא. עליית הנשמה – שכר, או שלימות של העבודה

שני אופנים הנ"ל קשורים עם שני אופנים בה הנשמה ניגשת לעבודתה בבירור וזיכוך העולם⁵⁰:

א) העבודה בבירור העולם היא בקבלת עול כמו "עבד פשוט", זאת אומרת, לדידו אין כל נפקא מינה מה פועלת העבודה; הוא יודע רק דבר אחד: יש לו שליחות מהקדוש־ברוך־הוא שעליו למלא – אך מבחינתו לא משנה מה השליחות פועלת, ובלשון הידוע⁵¹ "אילו נצטוה לחטוב עצים" היה עושה זאת באותה קבלת עול.

ב) למרות שהוא עושה את העבודה מתוך ביטול וקבלת עול, עם זאת, הוא גם יודע ומבין את תוכן השליחות⁵², שבכך נעשית דירה לו יתברך בתחתונים.

וחילוק זה בין שני אופני העבודה – בא לידי ביטוי ביחס לעליית הנשמה, הנפעלת אחר כך על־ידי עבודתה:

כאשר העבודה היא באופן הראשון, במטרה וכוונה אחת ויחידה למלא את שליחות הקדוש־ברוך־הוא, אזי עליית נשמתו היא אצלו כדבר נוסף על עבודתו – ענין של שכר⁵³ (שהוא מקבל אחר כך, משום שביצע את כוונת הקדוש־ברוך־הוא).

ברם, בשעה שהוא חדור גם ב"תוכן" השליחות, במטרות אותם הוא פועל ומשיג בעבודתו (לקשר את העולם עם אלקות, שתיעשה דירה לו יתברך בתחתונים) – אזי העליה בנשמה לא מהוה אצלו רק שכר, כי אם כהמשך של העבודה עצמה. שהרי, זה גופא המשמעות של העליה בנשמה – אשר המשכת העצמות הנעשית על־ידי העבודה בבירור וזיכוך העולם (הדירה לעצמותו יתברך⁵⁴) – מתגלה לנשמה (שעשתה את הדירה)⁵⁵.