שיחה א

144שיחה א

א. "ויחבקהו... וישקהו"

מן הפסוק¹ "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו", מצטט רש"י את המילה "ויחבקהו" ומפרש: "נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו". לאחר מכן הוא מצטט את המילה "וישקהו" ומפרש: "נקוד עליו ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי² יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".

יש להבין: מדוע מפרש רש"י את המילה "ויחבקהו" לפי הפירוש השני אשר ב"דיבור המתחיל" השני³, ואינו כותב מהי המשמעות של "ויחבקהו" לפי הפירוש הראשון, האומר ש"לא נשקו בכל לבו"?

קשה לומר שרש"י מסתמך על פירושו באותו פסוק מיד לאחר מכן, על המילה "וישקהו", ש"לא נשקו בכל לבו", וממילא ניתן להבין מכך שלפי פירוש זה גם "ויחבקהו" לא היה בכל לבו – כי במילה "וישקהו" יש סיבה מיוחדת ללימוד זה, עקב הניקוד שעל המילה, אך לא כן על "ויחבקהו".

ואם כך, צריך היה רש"י לבאר את המילה "ויחבקהו" גם לפי הפירוש הראשון כשם שהוא מבאר אותה לפי הפירוש השני.

ב. האם שקולים שני הפירושים זה לזה?

כן יש להבין: מדוע צריך רש"י להביא שני פירושים ב"דיבור המתחיל" "וישקהו"?

יותר מכך: מדברי רש"י בתחילת פירושו "ויש חולקין בדבר הזה" מובן, ששני הפירושים שקולים זה לזה לפי פשוטו של מקרא. כלומר, לא כפי הרגיל, שכאשר מביא רש"י שני פירושים או יותר, מבלי שיקדים שיש כאן מספר פירושים, הרי אז הפירוש הראשון שמביא רש"י קרוב יותר לפשוטו של מקרא, אבל כאשר רש"י מקדים ומציין, כבעניננו, לפני הפירושים, "ויש חולקין בדבר הזה", או ביטויים דומים – הנראים, לכאורה, מיותרים – הרי הקדמה זו מצביעה על כך ששני הפירושים שקולים זה לזה בפשוטו של מקרא.

ולכאורה: הפירוש "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו" הוא פשוט יותר, כי הניקוד מעל המילה 144ממעט את תוכן המילה⁴, כפי שמבואר הניקוד במקומות אחרים בתורה המוזכרים שם בספרי, ובלשון הספרי "כיוצא בו". והסבר זה מתאים גם לפשוטו של מקרא⁵. ואילו לדעת רבי שמעון בר יוחאי אין מובן: מה מוסיף ה"נקוד עליו" של המילה "וישקהו"⁶: כדי לומר ש"נשקו בכל לבו" אין צורך בניקוד, הרי זוהי המשמעות הפשוטה של "וישקהו"⁷!

יש המפרשים⁸, שאת זאת בא רבי שמעון בר יוחאי לומר: "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", ואם כך, כדי לומר שלא נשקו בכל לבו אין צורך בניקוד. ניתן להבין זאת גם ללא הניקוד. אלא, הניקוד בא להראות את ההיפך, שבכל זאת נשקו "בכל לבו".

אך לפי זה אין הניקוד ממעט את המשמעות של "וישקהו", אלא, להיפך, הוא מדגיש ומחזק אותה⁹, וזה שונה מכוונת הניקוד במקומות אחרים בתורה שאותם מציין רש"י, אשר בהם הניקוד מפחית ומחליש את משמעות המילה המנוקדת¹⁰.

אם כך, מדוע מביא רש"י גם את הפירוש השני, ואף מקדים ומציין "ויש חולקין בדבר הזה", ששני הפירושים שקולים זה לזה לפי פשוטו של מקרא?

אמנם שני הפירושים כתובים ב"ברייתא דספרי", אך דרכו של רש"י איננה לצטט את מדרשי חז"ל, אלא כאשר הם מבהירים את פשוטו של מקרא.

ג. מדוע מצטט רש"י דוקא מ"ספרי"?

כן יש להבין: שני הפירושים למילה 145"וישקהו" מובאים במקומות נוספים, ומדוע, אפוא, מצטטם רש"י כפי שהם בספרי ואף מדייק לציין שהמחלוקת כתובה בברייתא דספרי – והרי המחלוקת מובאת גם בבראשית רבה¹¹ במקום זה, וכן באבות דרבי נתן¹².

ניתן להבין מדוע אין רש"י מביא את שתי הדעות מבראשית רבה, כי הדעה השניה שם, דעת רבי ינאי, האומר "אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש..." איננה מתאימה לפשוטו של מקרא של המילה "וישקהו"¹³, וכן, לפי זה אין הניקוד רק מחליש את המשמעות של המילה, אלא שולל אותה לחלוטין, כאילו מוחק אותה¹⁴.

אך רש"י היה יכול לציין את הדעה הראשונה הנאמרת בבראשית רבה, דעת רבי שמעון בן אלעזר, האומר "מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". הסבר זה הוא כדעת רבי שמעון בר יוחאי¹⁵ בספרי¹⁶, ובמיוחד שאת דעתו של רבי שמעון בן אלעזר לגבי הניקוד, האומר "בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש..." (שבכך הוא פותח את פירושו בבראשית רבה) כבר הביא רש"י¹⁷ בפירושו על התורה¹⁸.

בנוסף לכך: באבות דרבי נתן כתובות שתי הדעות בניסוח קצר 146וברור: "מלמד שלא נשקו באמת¹⁹. רבי שמעון בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן של אמת"²⁰.

ואם כך מדוע מדייק רש"י: א) לצטט את לשון הספרי. ב) לציין את המקור – "ויש חולקין .. בברייתא דספרי". ג) לציין את שמו של בעל המאמר כפי שמובא בספרי – רבי שמעון בר יוחאי²¹. ד) לומר בתחילת דבריו "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", והרי, לכאורה, מהי החשיבות בכך לפשוטו של מקרא כאן, ובמיוחד כאשר בסיום הדברים הכתובים גם בבראשית רבה, "אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו", מובן שגם לפני כן וגם לאחר מכן הוא היה שונא ליעקב.

ד. לפי שתי הדעות מחליש הניקוד את המשמעות

לכאורה, ניתן היה לתרץ את הקושיות הנ"ל, שבסעיפים ב' וג':

לפי שתי הדעות בא הניקוד להחליש את המשמעות של "וישקהו". ההבדל הוא רק בכך, שלפי הפירוש "לא נשקו בכל לבו" מחלישה הנקודה²² את ענין הנשיקה בכלל, ולפי דעת רבי שמעון בר יוחאי מחלישה הנקודה את מהות הענין של "וישקהו" בפסוק זה, את נשיקת עשו ליעקב²³: כיון ש"בידוע שעשו שונא ליעקב", ניתן היה להבין שהמשמעות של "וישקהו" כאן היא נשיקה כזאת שעשו, השונא, נושק ליעקב – לא בכל לבו. ולפיכך בא הניקוד ומפחית את המובן של 147"וישקהו" כאן, ש"וישקהו" כאן היה "בכל לבו".

ולפי זה יהיה מובן:

א) ששני הפירושים מתאימים לכוונת הניקוד לפי פשוטו של מקרא, שהניקוד בא להחליש את מובנה של המילה המנוקדת.

ב) הסיבה לכך שרש"י מביא גם את הדעה השניה, של רבי שמעון בר יוחאי, כי לפי הדעה הראשונה, שהניקוד מחליש את ענין הנשיקה בכלל, צריך היה הניקוד להיכתב רק על האותיות "וישק", ואילו לפי רבי שמעון בר יוחאי מובן מדוע הניקוד הוא על המילה "וישקהו" כולה²⁴.

ג) מובן מדוע רש"י מביא דוקא את המדרש מספרי ולא מאבות דרבי נתן²⁵, כי דוקא לפי הניסוח בספרי – "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" מובנת משמעות הפירוש, שלולא הניקוד היו מבינים את "וישקהו" כנשיקות של שונא, כדלעיל, והניקוד מפחית משמעות זו של "וישקהו".

ד) מובן מדוע מציין רש"י את שמו של בעל המאמר, ודוקא לפי גירסא זו – רבי שמעון בר יוחאי: רבי שמעון²⁶ "דריש טעמא דקרא"²⁷. הוא לא דרש את המילים כשלעצמן, אלא את משמעותן ביחד עם טעמן, ויותר מזה על פי הטעם, ולפי זה מובן הסברו שהניקוד אינו ממעט את המילה "וישק" כשלעצמה, כדעה הראשונה, דבר שאיננו קשור למי שאודותיו מסופר בפרשה, אלא הוא דורש את משמעות המילה כפי שהיא משתלבת בענין כולו,

ב"וישקהו" של עשו ליעקב, רבי שמעון בר יוחאי "דריש טעמא דקרא", שמבינים שאלה הן נשיקות שונא, והניקוד ממעט מובן זה של הענין, ומראה שהיה זה "בכל לבו".

ה. עדיין לא תורצו כל הקשיים בפירוש רש"י

אך פירוש זה איננו "חלק". כי בכל שאר המקומות בא הניקוד להחליש את משמעות המילה המנוקדת²⁸, וקשה לומר שכאן מחליש הניקוד את עצם הענין של "וישקהו" שבפרשה, ואילו את המשמעות של המילה עצמה הוא מחזק – "בכל לבו"!

בנוסף לכך עדיין אין מובן:

א) מהי כוונת רש"י בציינו שהמחלוקת כתובה ב"ברייתא דספרי"²⁹?

148ב) מהי משמעות הביטוי "הלכה היא..."³⁰ – הרי כאן חשוב לציין שדבר זה הוא "ידוע"³¹, כדלעיל³².

ג) ברוב המהדורות של הספרי המצוינות לפנינו הניסוח של דברי רבי שמעון בר יוחאי הוא "אלא נהפכו³³ רחמיו" – ומדוע, אפוא, משתמש רש"י בניסוח המופיע בבראשית רבה "אלא שנכמרו³⁴ רחמיו"?

ו. "וישקהו" – לא באמת

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

כוונת רש"י כאן איננה לתרץ את הניקוד על המילה "וישקהו", כי, כאמור מספר פעמים³⁵, אין רש"י מפרש³⁶ את כל הניקוד שבתורה³⁷. מכך מובן, שענין הניקוד (כענין³⁸ של חסר ויתר) אינו מהווה קושי בפשוטו של מקרא, ולכן אין הכרח לפרשו כאשר לומדים את פשוטו של מקרא.

רק כאשר קיים בלאו הכי קושי בהבנת פשוטו של מקרא, אז מפרש רש"י במספר מקומות גם את הניקוד (או את החסר וכדומה), אשר בכך מובן פשוטו של מקרא.

כוונת רש"י כאן היא לפרש קושי המתעורר לפי הפשט: כיצד התהפך עשו בבת אחת מן הקצה אל הקצה – לחיבה ואהבה רבה כל כך ליעקב, כאשר ידוע ש"וישטום אותו" עד כדי כך שהוא חפץ להרגו³⁹, ו"עודנו בשנאתו" והוא יוצא עתה להלחם ביעקב – "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"⁴⁰?

מבאר רש"י, ש"ויחבקהו" אכן היה ארוע מיוחד – "נתגלגלו⁴¹ רחמיו (והסיבה לכך היא) כשראהו משתחוה כל התשחוואות הללו".

ובכך אין מחלוקת – זהו פשוטו של מקרא לכל הדעות.

אך כאשר מגיעים ל"וישקהו"⁴² – 149שאין זה רק סימן לחיבה רבה עד כדי "ויחבקהו", אלא הדבר מורה על התרגשות והתעוררות של אהבה יתירה בלב עד כדי כך שאין די בדיבור ואף לא בחיבוק, אלא "וישקהו", כפי שבן החמש רואה את היתרון של חיבת הנשיקה על חיבת החיבוק, לגבי עצמו, וביחס של הוריו כלפיו. ואין סביר לומר, שמשום ש"ראהו משתחוה כל השתחוואות הללו" הוא יתהפך לגמרי מן הקצה אל הקצה, מ"שנאתו" ורצונו להרגו, עד לאהבה גדולה כל כך עד שאין די ב"ויחבקהו" אלא יש צורך ב"וישקהו".

על כך אומר רש"י – "נקוד עליו": כאן קשור הניקוד לפשוטו של מקרא, והוא בא ללמד, כניקוד בכל מקום, ש"וישקהו" היה חלש יותר. אכן, לא היתה זו נשיקה אמיתית, וביטוי לאהבה אמיתית.

ועל כך מסביר רש"י "ויש חולקין בדבר הזה". את הענין ש"וישקהו" איננו אמיתי ניתן להסביר בשתי דרכים: "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו", למרות ש"ויחבקהו" ו"נתגלגלו רחמיו", אשר הובילו ל"וישקהו", אכן היו באמת⁴³. והדעה השניה אומרת, ש"נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". שלאחר "ויחבקהו", שעקב "נתגלגלו רחמיו", אז "באותה שעה" – כאשר חבקו – "נכמרו רחמיו": התעוררה בו התרגשות עזה וחמה⁴⁴, עד אשר "נשקו בכל לבו". אך כיון שההתרגשות והנשיקה בכל לבו היו רק "באותה שעה", אין זה⁴⁵ ענין אמיתי⁴.

ז. "הלכה היא..." ואינה משתנה

כדי להדגיש שגם לדעת רבי שמעון בר יוחאי, האומר שנשקו בכל לבו, לא היה זה באמת, והניקוד מחליש את "וישקהו" – מדייק רש"י לציין בתחילת דברי רבי שמעון בר יוחאי "הלכה היא בידוע...".

149"הלכה" היא דבר שאיננו משתנה. את זאת מבין אפילו בן החמש למקרא אשר עדיין איננו לומד משנה וגמרא. הוא רואה בחיי היום יום שלו שאת ההלכה של התורה אי אפשר לשנות.

וכך אומר רבי שמעון בר יוחאי בעניננו, שהשנאה של עשו ליעקב איננה יכולה להשתנות, כי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" – שנאה זו דומה להלכה כפשוטה שאיננה יכולה להשתנות,

והענין של "וישקהו" כאן הוא רק ש"נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" –

וכפי שאנו מוצאים בהלכה שנקבעת לפעמים הוראת שעה שאיננה כפי ההלכה, כאליהו בהר הכרמל⁴⁷. גם במקרים אלו אין הכוונה שההלכה השתנתה – ההלכה של איסור ההקרבה בבמה קיימת במלוא תקפה גם אז⁴⁸, אלא שבאותה שעה היתה ההוראה להקריב את הקרבן בבמה.

כפי שכבר למדנו לפני כן, שיעקב היה איש תם⁴⁹, אך כאשר דרכו של עשו "לרמות את אביו"⁵⁰ הביאה לידי כך שיצחק רצה לתת לעשו את הברכות משום "כסבור שהוא מדקדק במצוות"⁵⁰, הרי אז "בא אחיך במרמה"⁵¹.

אך זוהי מרמה כזו, שגם "ברוך יהיה"⁵², כי מרמה זו⁵³ היא "בחכמה"⁵⁴.

ח. המקור – דוקא "בברייתא דספרי"

לפי זה מובן גם כן:

א) מדוע אין רש"י מביא את המחלוקת מאבות דרבי נתן – "לא נשקו באמת .. נשיקה זו של אמת" – כי לפי שתי הדעות, גם דעת רבי שמעון בר יוחאי, לא היתה כאן "נשיקה של אמת", כי ב"אמת" לא ייתכנו שינויים. השאלה היא רק עד כמה לא היה "אמת" בנשיקה: לפי הדעה הראשונה הרי אפילו לזמן קצר "לא נשקו בכל לבו", ולדעת רבי שמעון בר יוחאי הרי "באותה שעה נשקו בכל לבו", אך משום ש"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" הרי אפילו "באותה שעה" לא היה זה באמת⁵⁵.

ב) מדוע אין רש"י מתבטא כלשון הספרי שלפנינו "נהפכו רחמיו באותה שעה" – משום שאז היה משתמע כאילו באותה שעה הפכה השנאה לרגש של אהבה אמיתית. ואילו כאן רק "נכמרו 150רחמיו באותה שעה" – באותו רגע התעורר בו רגש חם של רחמים.

ג) מדוע מקדים רש"י ומציין שהדברים כתובים "בברייתא דספרי": לולא זאת ניתן היה להסביר שהביטוי "הלכה היא בידוע" מכוון להלכה בחלק הדרש שבתורה (לנוסחת מסקנת הדרש⁵⁶). ולכן מציין רש"י שהדברים נאמרים "בברייתא דספרי", בחלק ההלכה שבתורה – אין זה דרש מן המדרש אלא זוהי הלכה בדיני התורה שעשו שונא ליעקב, כדלעיל.

ט. דעת רשב"י מתאימה לפשט לפי המשך הפרשה

אך יש להבין: מהו ההכרח לפי פשוטו של מקרא לומר ש"נשקו בכל לבו". להיפך: כיון שרבי שמעון בר יוחאי עצמו אומר "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", הוא יכול היה ואף צריך היה לומר ש"לא נשקו בכל לבו"⁵⁷?

ההסבר לכך הוא: מכל המשך הפרשה מובן, שעשו היה שרוי אז בהתרגשות רבה, כפי שממשיכה התורה ואומרת מיד, שלאחר "וישקהו" – "ויבכו"⁵⁸, שזהו ביטוי בולט של התרגשות לב רבה ביותר⁵⁹.

וכך רואים בדבריו המאוחרים יותר של עשו, "אחי יהי לך אשר לך"⁶⁰, ועד "הציגה נא עמך מן העם אשר אתי"⁶¹,

וקשה לומר בפשוטו של מקרא שכל זה היה רק כלפי חוץ, ועשו לא התכוון לכך בכל לבו⁶².

ולכן סובר רבי שמעון בר יוחאי, ש"באותה שעה" נכמרו רחמיו .. ונשקו בכל לבו".

ולפי זה ניתן להבין מדוע שקולים הפירושים זה לזה בפשוטו של מקרא, ואשר לכן מקדים רש"י ואומר "ויש חולקין בדבר הזה" – משום שלפי שני הפירושים היה אותו קושי: לפי הדעה הראשונה ש"לא נשקו בכל לבו" קשה להבין את דברי התורה בהמשך הפרשה, שלפיהם ניכר ש"וישקהו" היה "בכל לבו". ולפי רבי שמעון בר יוחאי לא כל כך "חלק" ההסבר "וישקהו בכל לבו" לאור המצב הקודם של שנאה מוחלטת⁶³.

151י. רשב"י – מבטל גזירת הרומאים

אך תלמיד ממולח יכול לשאול: בסופו של דבר, מכיון שרבי שמעון בר יוחאי עצמו מדגיש את שנאת עשו ליעקב – "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" – כיצד ייתכן שדוקא הוא יאמר ש"נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו"?

לכן רומז רש"י⁶⁴ להסבר על כך על ידי ציון שמו של בעל המאמר – רבי שמעון בר יוחאי:

רבי שמעון בר יוחאי חי בתקופת גלות רומי – אדום, אשר "עשו הוא אדום"⁶⁵ – בתקופה של גזירות קשות⁶⁶ על ישראל, ובמיוחד עליו עצמו, עד כדי כך שהיה צריך להמלט מן הרומאים ולהתחבא במערה שלש עשרה שנים⁶⁷.

למרות זאת אנו מוצאים⁶⁸, שכאשר היה צריך ללכת לרומי כדי לבטל גזירה על ישראל שלחו את רבי שמעון בר יוחאי "שהוא מלומד בנסים", ובלי להתחשב בשנאתם הרבה של מלכות רומי לישראל, ואליו בפרט, הוא הצליח לפעול על ידי נס ש"אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל ועיילינהו לגנזיה" (=אמר להם: שאלו את כל שאלותיכם והביאו אלי) ועל ידי כך בטלו את הגזירה.

ולכן הוא סובר שכך היה גם לגבי יעקב ועשו, שיעקב, אשר היה מלמד בנסים⁶⁹, הביא את עשו לידי כך שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו, למרות שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב.

יא. רשב"י – אלקות בתוך העולם

זה מתאים גם לדרכו ועבודתו הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי בפנימיות הענינים:

אנו מוצאים⁶⁷, שבצאתם מהמערה "כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוי מסי רבי שמעון" (=כל מקום שהיה פוגע רבי אלעזר היה רבי שמעון מרפא). כלומר, הדרך של "מסי רבי שמעון" מתאימה לעולם, ואינה מותאמת, לכאורה להנהגה של תורתו אומנתו שלפיה – הנהגת רבי שמעון בר יוחאי וחבריו"⁷⁰ – צריך להיות רבי אלעזר מחי". אך רבי שמעון בר יוחאי הביא רפואה לעולם בדרך שבה העולם נוהג.

152בדומה לכך, ואף מעל לכך, אומר רבי שמעון בר יוחאי⁷¹ "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". המשמעות של לפטור היא לא על ידי הבאת כל העולם כולו לחזור בתשובה, אלא שהעולם נשאר במצב של דין עקב ענינים שליליים ובכל זאת הוא "סובל כל עוונותיהם ופוטרן מן הדין"⁷².

זהו חידוש גדול יותר מאשר לשנות את העולם, כי אז ה"מטה" מתעלה, הוא כבר איננו "מטה" – הרי הוא מתבטל ומתהפך. ואילו כאן אומר רבי שמעון בר יוחאי שאלקות יכולה להגיע ולהשפיע גם בדרגה של ה"מטה" כפי שהיא למטה, וברע כפי שהוא במקומו⁷³.

וכך בעניננו: השפעת יעקב על עשו איננה בהבאת עשו לידי חזרה בתשובה⁷⁴, אלא שבמצב שבו שרוי עשו, ש"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", באותו מצב "נכמרו רחמיו... ונשקו בכל לבו".

יב. "ועלו מושיעים... לשפוט את הר עשו"

מכך נלמדת ההוראה לכלל תקופת גלות אדום, ובשני הכיוונים:

מצד אחד אי אפשר לסמוך על גויים, כי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב".

מצד שני, בכוחו של יהודי להשפיע על עשו גם כאשר עשו שרוי במעמד ובמצב זה, כך שיווצר "נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו", שהגוי יעזור ליהודים ויתן להם את צרכיהם, ועד לסיוע ליהודים לצעוד בדרך שבה הם צריכים לצעוד.

וזאת כאשר יהודי תקיף בדרכו על פי התורה והמצוות אפילו בגלות ואינו נבהל מגויים ומעכו"מיות, ומודיע זאת גם לעשו – "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"⁷⁵,

ועל ידי זה מתקיים בפועל הנאמר בהפטרת⁷⁶ פרשה זו⁷⁷ "חזון עובדיה כה אמר ה' אלקים לאדום...", אשר "עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא"⁷⁸ (=ממנו ובו של היער יבוא בו הגרזן), ועד לסיום הענין⁷⁹: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה", 153שכבר הובטחה בפרשתנו התוצאה של וישקהו... ויאמר נסעה... – שיעקב קבל זאת "אבוא אל אדוני שעירה" – בימי המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים..."⁸⁰.

ועלו מושיעים בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

(משיחת ש"פ וישלח תש"מ)