150

רחמיו באותה שעה" – באותו רגע התעורר בו רגש חם של רחמים.

ג) מדוע מקדים רש"י ומציין שהדברים כתובים "בברייתא דספרי": לולא זאת ניתן היה להסביר שהביטוי "הלכה היא בידוע" מכוון להלכה בחלק הדרש שבתורה (לנוסחת מסקנת הדרש⁵⁶). ולכן מציין רש"י שהדברים נאמרים "בברייתא דספרי", בחלק ההלכה שבתורה – אין זה דרש מן המדרש אלא זוהי הלכה בדיני התורה שעשו שונא ליעקב, כדלעיל.

ט. דעת רשב"י מתאימה לפשט לפי המשך הפרשה

אך יש להבין: מהו ההכרח לפי פשוטו של מקרא לומר ש"נשקו בכל לבו". להיפך: כיון שרבי שמעון בר יוחאי עצמו אומר "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", הוא יכול היה ואף צריך היה לומר ש"לא נשקו בכל לבו"⁵⁷?

ההסבר לכך הוא: מכל המשך הפרשה מובן, שעשו היה שרוי אז בהתרגשות רבה, כפי שממשיכה התורה ואומרת מיד, שלאחר "וישקהו" – "ויבכו"⁵⁸, שזהו ביטוי בולט של התרגשות לב רבה ביותר⁵⁹.

וכך רואים בדבריו המאוחרים יותר של עשו, "אחי יהי לך אשר לך"⁶⁰, ועד "הציגה נא עמך מן העם אשר אתי"⁶¹,

וקשה לומר בפשוטו של מקרא שכל זה היה רק כלפי חוץ, ועשו לא התכוון לכך בכל לבו⁶².

ולכן סובר רבי שמעון בר יוחאי, ש"באותה שעה" נכמרו רחמיו .. ונשקו בכל לבו".

ולפי זה ניתן להבין מדוע שקולים הפירושים זה לזה בפשוטו של מקרא, ואשר לכן מקדים רש"י ואומר "ויש חולקין בדבר הזה" – משום שלפי שני הפירושים היה אותו קושי: לפי הדעה הראשונה ש"לא נשקו בכל לבו" קשה להבין את דברי התורה בהמשך הפרשה, שלפיהם ניכר ש"וישקהו" היה "בכל לבו". ולפי רבי שמעון בר יוחאי לא כל כך "חלק" ההסבר "וישקהו בכל לבו" לאור המצב הקודם של שנאה מוחלטת⁶³.