144
ב. בסוף פרשת ויצא14 מסופר, שכאשר ברח יעקב מלבן, רדף לבן (עם קרוביו15) אחרי יעקב, ולולא שבא אלקים אל לבן בחלום לילה16 והזהירו מלדבר עם יעקב "מטוב ועד רע" הי' מרע לו17.
ועפ"ז קשה להבין בנדו"ד גבי עשו, שרצונו להרע ליעקב הי' הרבה יותר מלבן, כמ"ש18 "וישטום עשו את יעקב גו' ויאמר גו' ואהרגה את יעקב גו'" — ולתכלית זו הלך לקראת יעקב עם ד' מאות איש19, שהיתה שנאה זו כבושה אצלו במשך הרבה שנים — וכיצד יתכן שוויתר לגמרי על מזימותיו ושב לדרכו?
ואע"פ שבראות עשו את יעקב, "ויחבקהו גו' וישקהו ויבכו"20 — הרי לא מיבעי לפירוש הראשון ברש"י שם "שלא נשקו בכל לבו", ודאי קשה מדוע לא המשיך במזימותיו; אלא אפילו לפירוש השני (דעת רשב"י) "שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" — הרי מדייק רש"י שזה הי' רק "באותה שעה" [שזהו הטעם21 ש"נקוד עליו" (על תיבת "וישקהו"), שניקוד בכל מקום מורה על מיעוט בהמנוקד — כי אף שנשק אותו "בכל לבו", מ"מ לא היתה אהבה אמיתית, רק דרך עראי, "באותה שעה"].
ואדרבה: בפירוש הב' גופא, מקדים רשב"י "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב", וכמשנ"ת במ"א22 דיוק ל' זה (ששנאת עשו ליעקב הו"ע של "הלכה") — דכמו שלא יתכן ביטול או שינוי בהלכות של תורה23, כך שנאת עשו היא תמידית ונצחית.
[וזהו גם דיוק ל' רש"י "אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" — ע"ד שמצינו ב"הלכה", שישנו ענין של "הוראת שעה", שעושים שלא כהלכה (כאליהו בהר הכרמל)24, שגם אז ההלכה היא בתקפה ולא נשתנית25, אלא שיש הוראה לאותה שעה לעשות היפך ההלכה; וכך בעניננו, שגם בשעה ההיא לא נתבטלה שנאת עשו ליעקב (כי היא "הלכה"), אלא שלפי שעה נשקו בכל לבו].
ומזה מובן, שאחרי זה חזר עשו למצב של שנאה גלוי' ליעקב26. ועד שגם יעקב חשש מזה, וכמפורש בפרש"י על דברי יעקב לעשו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים"27, שיעקב "הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה" (שזה הי' כבר לאחרי ש"וישקהו"); וכן פרש"י על דברי יעקב "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"28 (שיעקב לא רצה שעשו ילך עמו, אלא "יעבר28 נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי גו' עד אשר אבוא גו'") — "הרחיב לו הדרך,
הערות
- 14. לא, כב ואילך.
- 15. רש"י שם, כג.
- 16. שם, כד.
- 17. שם, כט. וראה רש"י פרשתנו לג, יח. רש"י תבוא כו, ה.
- 18. תולדות כז, מא.
- 19. ריש פרשתנו (לב, ז), וברש"י שם "עודנו בשנאתו".
- 20. לג, ד.
- 21. ראה בכ"ז בארוכה לקו"ש ח"כ ע' 149.
- 22. לקו"ש שם ע' 150.
- 23. רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. וראה גם סוף הל' מגילה. ועוד.
- 24. רש"י ראה (יב, יג) ושופטים (יח, כב).
- 25. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת שם ה"ג.
- 26. ראה גם עץ הדעת טוב (להרח"ו) פרשתנו כאן.
- 27. לג, יו"ד.
- 28. שם, יד.
רש"י על בראשית ל״ג:י״ח - הטקסט מספריא
שלם. שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצָּלַעְתּוֹ; שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן; שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן (שבת ל"ג):
עיר שכם. כְּמוֹ לְעִיר, וְכָמוֹהוּ עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם (רות א'):
בבאו מפדן ארם. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם, אַף כָּאן וַיָּבֹא שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם, מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו שֶׁנִזְדַּוְּגוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ:
שלם SAFELY (literally, whole, perfect, unimpaired) — unimpaired in body (health) because he was cured of his lameness; whole as regards his possessions for he was not short of anything even though he had given that gift (for his remaining cattle soon bore other young; cf. Rashi on Genesis 30:43); and perfect in his knowledge of the Torah for whilst he was in Laban’s house he had not forgotten what he had before learned (Shabbat 33b).
עיר שכם — the word עיר is equivalent to לעיר to the city of. Similarly we have (Ruth 1:19) “until they came בית לחם” — “to Bethlehem".
בבאו מפדן ארם WHEN HE CAME FROM PADAN-ARAM — This is stated here in the same way as a person says to his neighbour, “that man there has come from between the teeth of the lion and has returned unhurt”. Similarly here: he came whole from Padan-aram — from Laban and from Esau who had come to attack him on his journey.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ט׳ - הטקסט מספריא
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.
א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.
וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים והוא שיהיה הדבר לפי שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אף על פי שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעין לו בכל.
בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

