149
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאין זה רק סימן לחיבה רבה עד כדי "ויחבקהו", אלא הדבר מורה על התרגשות והתעוררות של אהבה יתירה בלב עד כדי כך שאין די בדיבור ואף לא בחיבוק, אלא "וישקהו", כפי שבן החמש רואה את היתרון של חיבת הנשיקה על חיבת החיבוק, לגבי עצמו, וביחס של הוריו כלפיו. ואין סביר לומר, שמשום ש"ראהו משתחוה כל השתחוואות הללו" הוא יתהפך לגמרי מן הקצה אל הקצה, מ"שנאתו" ורצונו להרגו, עד לאהבה גדולה כל כך עד שאין די ב"ויחבקהו" אלא יש צורך ב"וישקהו".
על כך אומר רש"י – "נקוד עליו": כאן קשור הניקוד לפשוטו של מקרא, והוא בא ללמד, כניקוד בכל מקום, ש"וישקהו" היה חלש יותר. אכן, לא היתה זו נשיקה אמיתית, וביטוי לאהבה אמיתית.
ועל כך מסביר רש"י "ויש חולקין בדבר הזה". את הענין ש"וישקהו" איננו אמיתי ניתן להסביר בשתי דרכים: "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו", למרות ש"ויחבקהו" ו"נתגלגלו רחמיו", אשר הובילו ל"וישקהו", אכן היו באמת43. והדעה השניה אומרת, ש"נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". שלאחר "ויחבקהו", שעקב "נתגלגלו רחמיו", אז "באותה שעה" – כאשר חבקו – "נכמרו רחמיו": התעוררה בו התרגשות עזה וחמה44, עד אשר "נשקו בכל לבו". אך כיון שההתרגשות והנשיקה בכל לבו היו רק "באותה שעה", אין זה45 ענין אמיתי4.
ז. "הלכה היא..." ואינה משתנה
כדי להדגיש שגם לדעת רבי שמעון בר יוחאי, האומר שנשקו בכל לבו, לא היה זה באמת, והניקוד מחליש את "וישקהו" – מדייק רש"י לציין בתחילת דברי רבי שמעון בר יוחאי "הלכה היא בידוע...".
הערות
- 43. ועפ"ז מובן שאין לפרש שמ"ש "שלא נשקו בכל לבו" היינו שלא הי' בזה שום תוכן של אהבה, שהרי כבר כתב לכל הדיעות שנתגלגלו רחמיו. ופשיטא שזה עושה רושם עכ"פ באותה שעה, ואולי גם נתעורר יותר מזה, אלא שלא נשקו בכל לבו. אבל ראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל) בפרש"י כאן.
- 44. רש"י מקץ מג, ל. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 381 ואילך בפי' "נכמרו", וחילוקו מל' "נתגלגלו". אבל ראה שם ע' 375 הערה *5.
- 45. עפ"ז תומתק הגי' בכמה כת"י רש"י שלפנינו, שליתא התיבות "בכל לבו" (וסיום ל' רש"י הוא "ונשקו").
- 4.
- . בהוצאה הנ"ל דב"ר: לקראתו וגו' וישקהו. ומביא כמה גי' שנעתקו בפירוש התיבות "ויחבקהו ויפל על צוארו".
- 46. ראה גם באר יצחק באו"א קצת.
רש"י על בראשית מ״ג:ל׳ - הטקסט מספריא
כי נכמרו רחמיו. שְׁאָלוֹ יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם? אָמַר לוֹ אָח הָיָה לִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא; יֵשׁ לְךָ בָנִים? אָמַר לוֹ יֵשׁ לִי י', אָמַר לוֹ מַה שְּׁמָם? אָמַר לוֹ בֶּלַע וָבֶכֶר וְגוֹ'; אָמַר מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ, בֶּלַע שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת, בֶּכֶר שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמִּי, אַשְׁבְּאֵל שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל, גֵּרָא שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיָא, וְנַעֲמָן שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר, אֵחִי וָרֹאשׁ – אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה, מֻפִּים – מִפִּי אָבִי לָמַד, וְחֻפִּים – שֶׁלֹּא רָאָה חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ, וָאָרְדְּ – שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו:
נכמרו. נִתְחַמְּמוּ, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה עַל הַכֹּמֶר שֶׁל זֵתִים, וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא; וּבַמִּקְרָא עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ (איכה ה'), נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב; כֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִכְוָץ:
כי נכמרו רחמיו FOR HIS COMPASSION WAS EXCITED — He asked him, “Have you a brother of the same mother as yourself?” — He replied, “I had a brother but I know not where he is”. — “Have you sons?” He replied, “I have ten”. Joseph asked him, “And what are their names?” Benjamin replied, “Bela, Becher etc.” (cf. 46:21). Joseph then enquired, “What are the ideas underlying these names?” He replied, “They all have some reference to my brother and the troubles that have befallen him. I called them Bela (בלע) because he disappeared (נבלע) amongst alien nations; Becher (בכר) because he was the firstborn (בכור) of his mother; Ashbel (אשבאל) because God sent him into captivity (שבאו אל), Gera (גרא) because he had to live (גר) in a foreign country; Naaman (נעמן) because he was exceedingly pleasant (נעים); Ahi (אחי) and Rosh (ראש) because he was my brother (אח) and my superior (ראש) ; Muppim (מופים) because he learned from the mouth (מפי) of my father; Huppim (חופים) because he did not witness my marriage (חופה —marriage canopy) and I did not witness his marriage; and Ard (ארד) because he went down (ירד) amongst the nations” — just as it related in Treatise Sotah 36b. When he heard all this immediately his affection was enkindled.
נכמרו means WAS ENKINDLED, BECAME HOT — In Mishnaic Hebrew we have (Bava Metzia 74a) “upon (כומר) a mass of heated olives”; in Aramaic (Pesachim 58a) “because of the (מכמר) drying up (through heat of the weather) of the meat”. And in Biblical Hebrew we have (Lamentations 5:10) “Our skin is hot (נכמרו) as though by an oven” — i.e. it became hot and full of wrinkles “because of the burning heat of the famine”, for it is the nature of any skin to wrinkle and shrink together when it becomes hot.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.