147

"וישקהו" כאן, ש"וישקהו" כאן היה "בכל לבו".

ולפי זה יהיה מובן:

א) ששני הפירושים מתאימים לכוונת הניקוד לפי פשוטו של מקרא, שהניקוד בא להחליש את מובנה של המילה המנוקדת.

ב) הסיבה לכך שרש"י מביא גם את הדעה השניה, של רבי שמעון בר יוחאי, כי לפי הדעה הראשונה, שהניקוד מחליש את ענין הנשיקה בכלל, צריך היה הניקוד להיכתב רק על האותיות "וישק", ואילו לפי רבי שמעון בר יוחאי מובן מדוע הניקוד הוא על המילה "וישקהו" כולה²⁴.

ג) מובן מדוע רש"י מביא דוקא את המדרש מספרי ולא מאבות דרבי נתן²⁵, כי דוקא לפי הניסוח בספרי – "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" מובנת משמעות הפירוש, שלולא הניקוד היו מבינים את "וישקהו" כנשיקות של שונא, כדלעיל, והניקוד מפחית משמעות זו של "וישקהו".

ד) מובן מדוע מציין רש"י את שמו של בעל המאמר, ודוקא לפי גירסא זו – רבי שמעון בר יוחאי: רבי שמעון²⁶ "דריש טעמא דקרא"²⁷. הוא לא דרש את המילים כשלעצמן, אלא את משמעותן ביחד עם טעמן, ויותר מזה על פי הטעם, ולפי זה מובן הסברו שהניקוד אינו ממעט את המילה "וישק" כשלעצמה, כדעה הראשונה, דבר שאיננו קשור למי שאודותיו מסופר בפרשה, אלא הוא דורש את משמעות המילה כפי שהיא משתלבת בענין כולו,

ב"וישקהו" של עשו ליעקב, רבי שמעון בר יוחאי "דריש טעמא דקרא", שמבינים שאלה הן נשיקות שונא, והניקוד ממעט מובן זה של הענין, ומראה שהיה זה "בכל לבו".

ה. עדיין לא תורצו כל הקשיים בפירוש רש"י

אך פירוש זה איננו "חלק". כי בכל שאר המקומות בא הניקוד להחליש את משמעות המילה המנוקדת²⁸, וקשה לומר שכאן מחליש הניקוד את עצם הענין של "וישקהו" שבפרשה, ואילו את המשמעות של המילה עצמה הוא מחזק – "בכל לבו"!

בנוסף לכך עדיין אין מובן:

א) מהי כוונת רש"י בציינו שהמחלוקת כתובה ב"ברייתא דספרי"²⁹?