180
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כי על ידי השתתפות צלפחד בענין המעפילים, הרי לא זו בלבד שהוא חזר בתשובה ומחק את חטא המתלוננים, אלא מעשה זה עצמו הוא סיבה חיובית לכך שמגיע לו חלק בארץ ישראל, מפני שמסר נפשו עבורה.
לכך רומז רש"י בציינו את שמותיהם של בעלי המאמרים, רבי עקיבא ורבי שמעון:
רבי עקיבא היה רגיל לזכות את ישראל42. ולכן, כאשר ניתן ללמוד מהו חטאו של צלפחד בשני אופנים, הוא בוחר את החטא הקל יותר.
לעומת זאת, רבי שמעון היה "דריש טעמא דקרא"43, ולכן מתאים לו יותר להסביר ש"מן המעפילים היה", ואז יוצא שבדבריהן "בחטאו מת" הן גם ציינו טעם לכך שמגיע לו חלק בארץ, כדלעיל.
יא. רבי עקיבא – נישואין בגיל מבוגר
ענין נוסף מבהיר כאן רש"י בציינו את שמו של רבי עקיבא:
בנות צלפחד לא היו אז נשואות עדיין, כנאמר בהמשך בפרשת מסעי44. ואין מובן: מעשהו של מקושש העצים היה, כדלעיל בסוף סעיף י', בשבת הראשונה לשהות בני ישראל במדבר, וכיצד ייתכן שבשנת הארבעים הן עדיין לא נישאו45?
גם לפי הפירוש "מן המעפילים היה" אין הדבר מובן, כי מעשה המעפילים היה רק שנה אחת46 לאחר מעשה המקושש,
הערות
- 42. רש"י ד"ה שבקי' (סנה' קי, ב).
- 43. גיטין מט, ב. וש"נ. בתוספות שם ש'לא פליגי אלא היכא דאיכא נפקותא' – ולפ"ז, בנדו"ד, מכיון שליכא נפקותא או שכו"ע מודו שדרשינן טעמא דקרא, או שגם ר"ש ס"ל שלא דרשינן טעמא דקרא (ראה הדיעות בזה בשד"ח כללים מע' ט' כלל טז). אבל ממ"ש רש"י (סנה' קיב, א ד"ה אמר ר"ש) 'בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא' – אף ש(בפשטות) אין שם נפקותא לדינא* (ראה גם תויו"ט פ' חלק מ"ד) – מוכח שרש"י ס"ל שפלוגתת ר"ש וחכמים היא גם בדליכא נפקותא.
- 44. לו, ג ואילך.
- 45. הטעם ע"ז י"ל מפני שחכמניות היו (רש"י כאן) וע"ד מרז"ל נפשי חשקה בתורה כו' (יבמות סג, ב).
- 46. אבל ראה לעיל הערה 10. והאיחור עד לט שנה – י"ל שמתורץ ע"י הזכרת שם בעל המאמר ר"ש (בן יוחאי) שהייתה תורתו אומנתו (אלא שנשא אשה ע"ד שהפסיק לעשות סוכה* כו' – ירוש' שבת פ"א סוף ה"ב – דמצווה על פו"ר), ועד"ז כאן דחכמניות היו ולכן דחו הנישואין כל כמה דאפשר עד לט שנה. ואח"כ נישאו כי בלא"ה הרי יגרע שם אביהם כו'. ולמ"ד דלא נישאו פחות מארבעים שנה כו' – הרי מבואר הטעם שהיו מצפות להגון להם ובטוחות היו שילדו (ב"ב קיט, סע"ב וברשב"ם שם).
- . בתוספות חדשים שם (הובא בשד"ח שם), שגם שם יש נפקותא לענין צדיק שאינו דר שם ונפלו לו נכסים בירושה. אבל: (א) באם זו היתה כוונת רש"י – הי' מזכיר הנפקותא. (ב) מפשטות לשון רש"י 'בכל דוכתי' משמע שכוונתו היא גם היכא דליכא נפקותא.
- . לכאורה חידוש גדול בזה דאפילו לעשי' הפסיק. וי"ל דהירוש' לשיטתי' דמברכין לעשות סוכה וכו' (ברכות פ"ט ה"ג. הובא בתוד"ה ואילו מנחות מב, ב). אבל בכל אופן, אין סברא לומר דהבבלי פליג על הירושלמי (גם) בענין דמציאות האם רשב"י הפסיק לעשי' (ולאפושי במחלוקת).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א לקו"ש ח"ח ע' 180
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ח פינחס שיחה ב מאותו ספר גיטין מט, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך טז בשלח שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה ב מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד גיטין מט, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ח גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל גיטין מט, ב

