153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הוא מכר את עצמו וגם את ילדיו23 – בניו ובנותיו24 – ועל כך אומרת התורה, שכאשר מגיעה שנת היובל – "ויצא (מעמך או) הוא ובניו עמו".
הסבר זה שולל רש"י בהדגישו "אם הוא נמכר" – לגבי "הוא" נאמר במפורש בפסוק "ונמכר לך", אבל "בניו מי מכרן" – היכן אומרת התורה25 שהוא מכר גם אותם, שלאחר מכן מסופר על יציאתם לחירות26.
(לעומת זאת, בפרשת משפטים ששם נאמר "ויצאה אשתו עמו", ללא המילה "הוא", אין רש"י צריך להביא את דברי רבי שמעון "אם הוא נמכר"27).
על כך משיב רש"י "אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו" – שבמילים "הוא ובניו עמו" אין מדובר אודות היציאה לחירות, אלא אודות דין מזונות, שבהם חייב האדון, שבענין זה גם "בניו עמו" – ברשות רבו.
ומשום שבחובת מזונות של פסוקנו יש חידוש גם לגבי העבד עצמו, כדלהלן בסעיף ז', אין התורה אומרת רק "בניו עמו" – אודות חובת מזונות בניו, אלא גם "הוא" – חובת הרב במזונות העבד.
ו. האדון חייב במזונות משפחתו של המוכר עצמו
על ההבדל בין הפסוקים בפרשת משפטים לבין הפסוקים בפרשתנו, כבר אמר רש"י בפ' משפטים28, ששם מדובר אודות עבד עברי שמכרוהו בית דין בגניבתו, ואילו בפרשתנו מדובר
הערות
- 23. ע"ד פי' החזקוני כאן (אלא שהוא מפרש שמכרם "לדעתם", וכנראה שכוונתו לבניו הגדולים). וראה לעיל הערה 21.
- 24. כי "בניו" שבפסוק כאן כולל, בפשטות, בנים ובנות. וכהגירסא לפנינו בקידושין שם: בניו ובנותיו כו'.
- 25. ואינו דומה להרבה דינים שנלמדים מתיבה (ואות) אחת וכיו"ב (ראה רש"י ח"ש כד, מב) – כי כאן לא איירי בדין, כ"א בפירוט המאורע.
- 26. והטעם שלא נאמר בכתוב אופן זה (ובפרט ע"פ פרש"י סוף פרשתנו (כו, א) ד"פרשיות הללו נאמרו על הסדר") – י"ל דרמזו רש"י בהעתיקו שם בעל המאמר ר"ש, דדריש טעמא דקרא (קידושין סח, ב. וש"נ), ומצד זה (טעמא דקרא) נשתנה הדין (ראה ב"מ קטו, א. תוס' גיטין מט, ב), משא"כ זה שאם מכר בניו עמו יוצאים עמו ביובל, אין בו שום שינוי, חידוש דין*.
- 27. וזה שהביא רש"י הלשון "וכי מי הכניסה שתצא" – ולא (כלשון ר"ש) "מי נמכרה" – י"ל שהוא בהתאם ללשון הפסוק שם "אם בגפו יבא בגפו יצא" [וכלשון המכילתא שם "מי הביאה שהכתוב מוציאה", אלא ששינה רש"י מ"הביאה" ל"הכניסה" שהיא תיבה פשוטה יותר בנדו"ד (וכהמשך לשון המכילתא גופא – "למד על הכניסה כו'")]. וראה לקמן הערה 30.
- 28. כא, ב.
- . להדיעה (קידושין יד, ב. וכ"ה ברמב"ם הל' עבדים פ"ב ה"ג) שמוכר עצמו נמכר גם ליתר על שש (ובפרט לדעת הריטב"א (קידושין שם) דגם מוכר עצמו סתם אינו יוצא בשש. וראה מל"מ הל' עבדים שם) – י"ל ד"בניו" כאן אינו כולל בנותיו, וזהו החידוש, דגם בניו יוצאים (רק) "עמו" (ביובל), ואין יוצאים (תמיד) בשש (כאמה עברי'). אבל לדעת רש"י בפירושו עה"ת (פרשתנו כה, מ. וראה רא"ם שם. מפרש"י רש"י למשפטים כא, ב) גם מוכר עצמו יוצא (תמיד) בשש. ואכ"מ.
קידושין ס״ח ב - הטקסט מספריא
וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״.
נׇכְרִית מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״. אַשְׁכַּחְנָא דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשֵׁי, וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: דְּאָמַר קְרָא: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ – בִּנְךָ הַבָּא מִיִּשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַנׇּכְרִית קָרוּי בִּנְךָ, אֶלָּא בְּנָהּ.
אָמַר רָבִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ: בֶּן בִּתְּךָ הַבָּא מִן הַנׇּכְרִי – קָרוּי בִּנְךָ. נֵימָא קָסָבַר רָבִינָא נׇכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד מַמְזֵר?
נְהִי דְּכָשֵׁר לָא הָוֵי, מַמְזֵר לָא הָוֵי, פָּסוּל מִיקְּרֵי.
הָהוּא בְּשִׁבְעָה גּוֹיִם כְּתִיב, שְׁאָר אוּמּוֹת מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ״ – לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירִים.
הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּדָרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא. אֶלָּא לְרַבָּנַן, מַאי טַעְמָא?
אָמַר קְרָא: ״וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְגוֹ׳״ – מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא לָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.
אַשְׁכְּחַן דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין, וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ... וְיָלְדוּ לוֹ״ – כֹּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ ״כִּי תִּהְיֶינָה״, קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְיָלְדוּ לוֹ״. וְכֹל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״כִּי תִּהְיֶינָה״ – לָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְיָלְדוּ לוֹ״.
אִי הָכִי, שִׁפְחָה נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״ לְמָה לִי? לְכִדְתַנְיָא:
from where do we derive that her offspring is like her? The Gemara answers: As the verse states with regard to a Hebrew slave who marries a Canaanite maidservant: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). This indicates that the offspring of a Canaanite maidservant and a Hebrew slave are slaves, as she is.
§ The Gemara asks: From where do we derive that betrothal with a gentile woman is ineffective? The verse states: “Neither shall you make marriages with them” (Deuteronomy 7:3), which teaches that marrying gentile women is halakhically meaningless. The Gemara asks: We have found that betrothal is ineffective with her; from where do we derive that her offspring is like her?
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: As the verse states with regard to the same issue: “Your daughter you shall not give to his son…for he will turn away your son from following Me” (Deuteronomy 7:3–4). Since the verse is concerned that after one’s daughter marries a gentile, the father will lead his children away from the service of God, this indicates that your son, i.e., your grandson, from a Jewish woman is called “your son” by the Torah, but your son from a gentile woman is not called your son, but her son.
Ravina said: Learn from it that the son of your daughter, born to a gentile, is called your son in all regards. The Gemara asks: Shall we say that Ravina holds that with regard to a gentile or a Canaanite slave who engaged in sexual intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer? One can infer from the fact that the offspring of this union is called “your son” that he is a Jew, and therefore the principle stated in the mishna should apply: If a woman cannot join in betrothal with someone, their child is a mamzer.
The Gemara rejects this suggestion: Although he is not a fit offspring, he is also not a mamzer. Rather, he is merely called disqualified. Since betrothal is inapplicable to a gentile, a gentile is not included in the category of someone with whom a Jewish woman cannot personally join in betrothal, as no Jewish women can be betrothed to him. Nevertheless, as their child’s birth is the result of a transgression, he is considered disqualified.
The Gemara asks a question with regard to Rabbi Yoḥanan’s statement. That verse: “Neither shall you make marriages with them” (Deuteronomy 7:3), is written with regard to the seven nations of Canaan. From where do we derive that betrothal does not take effect with the other nations? The Gemara answers: The verse states as a reason for prohibiting intermarriages: “For he will turn away your son from following Me,” which serves to include all those who might turn a child away, no matter from which nation.
The Gemara asks: This works out well according to the opinion of Rabbi Shimon, who expounds the reason for the mitzvot of the verse and rules accordingly. Since the reason is that the gentile might turn away the son’s heart, there should be no distinction between the Canaanite nations and other gentiles. But according to the opinion of the Rabbis, who do not expound the reason for the mitzvot of the verse and rule accordingly, since the verse mentions only the Canaanite nations, what is the reason, the source for the prohibition, with regard to the other nations?
The Gemara answers: The verse states with regard to a beautiful captive woman: “And after that you may go in to her and be her husband, and she shall be your wife” (Deuteronomy 21:13). One can derive from here by inference that at the outset, before she became a Jew, betrothal would not take effect with her, despite the fact that he had already brought her into his house, and according to some opinions, had even engaged in sexual intercourse with her.
The Gemara asks another question: We found a source for the halakha that betrothal is ineffective with her; from where do we derive that her child is like her? The Gemara answers that the verse states: “If a man has two wives, the one beloved and the one hated, and they have borne him children” (Deuteronomy 21:15), from which it is derived: Anywhere that we read: “If he has,” i.e., that a woman can be betrothed, we also read: “And they have borne him,” meaning that their children follow his lineage. And anywhere that we do not read: “If he has,” we likewise do not read: “And they have borne him,” as the offspring inherit their mother’s status.
The Gemara asks: If so, one should learn from here with regard to a Canaanite maidservant too, that her child is like her, which means that the earlier proof from the verse: “The wife and her children” (Exodus 21:4), is not necessary. The Gemara answers: Yes, it is indeed so; this source also teaches the halakha that the offspring of a maidservant is like her. The Gemara asks: But if so, why do I need the verse “The wife and her children shall be her master’s”? This verse apparently teaches nothing new with regard to the halakhot of lineage. The Gemara answers: It is required for that which is taught in a baraita:
משנה תורה, הלכות עבדים ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המוכר עצמו יש לו למכור עצמו ליתר על שש הרי שמכר עצמו לעשר שנים או לעשרים שנה ופגע בו יובל אפילו אחר שנה הרי זה יוצא ביובל שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך.
מזרחי, ויקרא כ״ה:מ׳ - הטקסט מספריא
עד שנת היובל אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאן. דד' קראי כתיבי חד עד שנת היובל יעבוד עמך ואוקמוה במוכר עצמו שפגע בו יובל קודם שש למ"ד מוכר עצמו אינו נמכ' אלא לשש וחד ושב אל משפחתו ואוקמיה במכרוהו ב"ד שפגע בו יובל קודם שש וחד ואיש אל משפחתו תשובו ואוקמוה בנרצע שפגע בו יובל קודם שש לרציעתו וחד ועבדו לעול' ואוקמוה בנרצע שפגע בו יובל אחר שש לרציעתו כדאיתא בפ"ק דקדושי':
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 33 עמודים.
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד ב"מ קטו, א · גיטין מט, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"א קידושין סח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות קידושין סח, א
- לקוטי שיחות כרך ה בראשית שיחה ג מאותו ספר ב"מ קטו, א
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר ב"מ קטו, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח ב"מ קטו, א
- לקוטי שיחות כרך ח פינחס שיחה ב מאותו ספר גיטין מט, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ח פינחס שיחה ב מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך טז בשלח שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א מאותו ספר גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ח גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט גיטין מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל גיטין מט, ב
- אגרות קודש כרך יט ז'רט קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לא הוספות משפטים מאותו ספר קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לו שמות שיחה ב מאותו ספר קידושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב מאותו ספר קידושין יד, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד מאותו ספר קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד מאותו ספר קידושין יד, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ד קידושין יד, א
- תורת מנחם ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז* קידושין יד, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז קידושין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח קידושין יד, ב
- שו"ת יורה דעה סימן שמה קדושין דף י"ד ע"ב
- שו"ת יורה דעה סימן שנח קדושין דף י"ד
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לח קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מח קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נג קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נז קדושין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח קידושין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רמג קידושין יד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רנב וסי' דש קידושין יד , ב