ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה ב

154

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אודות "מוכר עצמו מפני דחקו", כנאמר²² "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך".

מכך נובע הבדל מהותי לגבי חובת האדון במתן מזונות לאשתו ולבניו של העבד:

כאשר אדם נמכר על ידי בית דין, שלא ברצונו, סביר לומר, שבית דין דואג לצרכי בני הבית. כלומר, חובתו של האדון במזונות אשתו של העבד אינה משום התועלת הצומחת לאדון מהימצאות אשתו של העבד לצדו בהיותה עזר כנגדו ובעשותה את כל המלאכות²⁹ שהאשה עושה לבעלה³⁰,

אלא דין זה חל על בית דין, שהם חייבים לדאוג לצרכי האשה, אשר בדרך כלל הבעל דואג לספקם³¹, ולכן מסכם בית־הדין עם האדון מלכתחילה שעליו לספק את מזונות האשה.

ומובן בפשטות, שאם בית־הדין דואג למזונות האשה, שיכולה לעבוד ולפרנס את עצמה³², הרי בודאי שהם מוכרחים לדאוג למזונות בניו³³ (הקטנים³⁴) שאינם יכולים לעבוד. ולכן מוסיף רש"י "מזונות אשתו ובניו".

לעומת זאת אצל המוכר עצמו, שהמכירה היא מדעת ומתוך רצון, ללא קשר לבית דין, אין בית הדין מתערב ומחייב את האדון לספק מזונות לאשתו ולבניו של העבד. על אדון זה לא חלה החובה לפרנס את משפחת העבד, אם הם לא סכמו על כך מראש, שהרי אין להם קשר עמו. וניתן היה לומר, שאצל

הערות

22.
29. כתובות נט, ב במשנה.
30. עפ"ז אולי יש לבאר מה שהקדים רש"י (במשפטים) השאלה "וכי מי הכניסה כו'" (ראה לעיל הערה 7) – כי באשתו יש הו"א (עכ"פ ע"ד הפשט) דאא"פ להפריד אשה מבעלה, וגם בעבדותו צריכה לשמש בעלה. ובפשטות לשון הכתוב "אם בגפו יבא גו' אם בעל אשה הוא גו'". ולכן צריך רש"י לשלול בפירוש "וכי מי הכניסה שתצא". ולהעיר ממכילתא דרשב"י שהובא ברמב"ן שם. ועפ"ז מובן ג"כ בפשטות זה שלא העתיק רש"י שם ל' ר"ש) "אשתו מי נמכרה" (ראה הערה 27) – כי ענין זה (שאשתו לא נמכרה) מילתא דפשיטא היא [שהרי: (א) קאי בנמכר בגנבתו, ופשוט שב"ד לא ימכור אשת הגנב. (ב) לא מצינו שיהי' לאדם רשות למכור אשתו]: ורש"י צריך לשלול רק זה שלא "נכנסה" עמו (לשמש בעלה כו').
31. ראה רש"י משפטים (שם, י) "שארה – מזונות". וראה רמב"ן רא"ם וגו"א שם. וראה הערה 33.
32. ראה קידושין כב, א: אשתו דבת מיכל ומיעבד היא.
33. ואין לומר שדוקא אשתו שמחוייב הבעל במזונותי' מה"ת (לדעת רש"י – ראה הערה 31), גם האדון חייב במזונותי' – כי: א) ע"ד הפשט מסתבר שהאב מחוייב לזון בניו הקטנים (כש"כ מאשתו)*. ב) גם את"ל שמזונות בניו אינה מה"ת (ע"ד הפשט), מ"מ מכיון שע"ד הרגיל זן האב את בניו, מסתבר לומר, דכאשר מכרוהו ב"ד (שלא ברצונו) על ב"ד להשתדל שיהי' להם מזונות. וראה רמב"ן משפטים שם, ג. ריטב"א קידושין שם.
34. ראה רמב"ן ורא"ם משפטים שם. רא"ם פרשתנו כאן. מל"מ הל' עבדים רפ"ג.
. וכן משמע מפשטות ל' הרמב"ם הל' אישות פי"ב הי"ד. וראה לקו"ש ח"ו ע' 322 ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.