ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בשלח שיחה א

157

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מיד כאשר מבחינים בנחש, נאמר "רצוץ את מוחו", מפני שה"טוב שבנחשים" הוא ככשר שבמצרים שבפרשה, והוא שונאך המסוכן – "ואיבה אשית..."⁵⁸.

בענין זה בא ללמד ונמצא למד⁵⁹: מכך שרש"י מצטט את סוף מאמרו של רבי שמעון "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" ברור יותר גם שחלקו הראשון של המאמר "כשר שבמצרים הרוג" אמור רק לגבי הדור ההוא של המצרים, ששנאתם לישראל היתה כשנאת הנחש לאדם ("ואיבה אשית...").

יג. דיוקו של רש"י: "מוחו", ולא "ראשו"

מהי אכן, הסיבה לכך שדוקא אז היה דור יוצא־דופן כל כך? כדי לענות לכך מדייק רש"י ומצטט את לשון המכילתא "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" (כאמור לעיל, שבא ללמד ונמצא למד):

כשם שהגזירה על הנחש "ואיבה אשית...", היתה בגלל "והנחש היה ערום..."⁶⁰ - "מוח", שכתוצאה מכך ארע חטא עץ הדעת וכו', כך גם היתה הסיבה לשנאת המצרים לישראל בכך שפרעה אמר "הבה נתחכמה לו..."⁶¹ - שכל המצרים יתחכמו, ויהיו ערומים, דבר שגרם לשעבוד ולעינויים הקשים של בני ישראל.

לכך רומז רש"י במילה "מוחו" (ולא "ראשו"): את הנחש צריך לרוצץ בגלל "מוחו" - בגלל "והנחש היה ערום", דבר שגרם ל"ואיבה אשית...", וכך נבע הענין של "כשר שבמצרים הרוג" מהתחכמותם, ("הבה נתחכמה לו"), שגרמה לשעבוד הקשה;

יד. הסיבה לציון שמו של בעל המאמר

אך עדיין מתעוררת שאלה כללית על ההסבר: מנין שהריגת ה"כשר שבמצרים" היתה בגלל שנאתם ורשעותם האישית כלפי ישראל, ייתכן, לכאורה, שהיתה זו גזירה^* מאת ה', ללא סיבה גלויה?

לפיכך מציין רש"י את שמו של בעל המאמר - רבי שמעון, שהוא תמיד "דריש טעמא דקרא"⁶² (=דורש את טעם הפסוק) ואף כאן הוא נוהג כשיטתו.

הערות

58. ראה גם גו"א כאן.
59. ולהעיר מהגירסא (תנחומא באבער ופס"ז לוארא ט, כ. ס' והזהיר שם. ועד"ז הובאה גם במכילתא – מהדורת האראוויטץ־רבין) שמקדים "טוב שבנחשים כו'" ל"כשר שבמצרים כו'".
60. בראשית ג, א.
61. שמות א, י. ולהעיר מח"פ להרמב"ם (פ"ח): "פרעה וסיעתו מרו בבחירתם כו' ויאמר אל עמו גו' הבה נתחכמה לו וזאת הפעולה כו'". ועד"ז בהל' תשובה (פ"ו ה"ג): "לפי שחטא מעצמו תחלה כו' שנאמר הבה נתחכמה לו". וראה לקו"ש ח"ו ע' 63 הערה 37.
*. להעיר מפרש"י שמות (ב, יד): ישראל כו' ראויים לכך – שעפ"ז, לכאורה, אין טעם להעניש המצריים.
62. גיטין מט, ב. וש"נ. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 184 (הערה 43) דלשיטת רש"י פליגי ר"ש ורבנן גם בדליכא נפקותא לדינא (אבל ע"פ המבואר לקמן בפנים סט"ז, יש גם נפקותא לדינא – גבי נחש).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.