63
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולמען תספר... את אשר התעללתי במצרים...": המשמעות של "התעללתי" היא, כפירוש רש"י, "שחקתי", שהקדוש־ברוך־הוא שם את המצרים ללעג: מצד אחד הוא הכביד את לבם ונטל מהם, כביכול, את הבחירה, ויחד עם זאת הוא התרה בהם והזהירם, שאם לא ישמעו, יענישם. לפיכך, הכרחי לציין כאן גם את "אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו", כי על ידי כך "התעללתי", כדלעיל31.
ו. נטילת הבחירה – עונשו של פרעה
אך, לכאורה, יש לשאול: אם "ויחזק ה' את לב פרעה", ופרעה היה מוכרח לא לשלח את ישראל, הרי אין מובן כלל כיצד הענישוהו על כך – "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בתמיהה)32? אפילו ילד קטן מבין שאם מכריחים מישהו למעשה מסויים, אין להענישו על כך. ובמיוחד, מי שהכריחו לכך!
קושי זה מתרץ רש"י כבר לפני כן: על הפסוק26 "ואני אקשה את לב פרעה..." אומר רש"י "מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי...". כלומר, שתחילה אכן היתה לפרעה בחירה, ורק לאחר ש"הרשיע והתריס כנגדי" הענישוהו בעצם נטילת הבחירה33.
ועונש זה היה מדה כנגד34 מדה35: פרעה יצא במפגיע כנגד הקדוש־ברוך־הוא ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו"36, שאין הוא "מתרגש" מהקדוש־ברוך־הוא, ושהוא יפעל כרצונו. לפיכך הראו לו37, שאין הוא כלל ברשותו, וכל מעשיו – אפילו דברים שלאחרים יש לגביהם בחירה
הערות
- 31. ועפי"ז יש לומר שפירוש "התעללתי" הוא גם מלשון עלילה ובלבול, וע"ד מרז"ל (הובא ונתבאר בתו"ח תולדות (יג, א) ובביאוה"ז להצ"צ (ע' רסז)) עה"פ נורא עלילה על בני אדם.
- 32. וירא יח, כה ופרש"י שם. וברמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ד) מוכיח מזה בפשטות ענין הבחירה עיי"ש.
- 26.
- 33. כמבואר ברמב"ם שם פ"ו ה"ג. ובארוכה – בשמונה פרקים שלו פ"ח. וראה גם שמו"ר פי"ג, ג: כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים כו'.
- 34. ראה סוטה ח, ב: במדה כו'. וכ"ה גם בדרך הפשט, ועד שע"י הנהגה זו ניכרת גדולת הקב"ה – ראה יתרו יח, יא וברש"י שם. וראה גם לעיל ד, כב־כג. רש"י ז, כח.
- 35. להעיר מח"פ שם: "ולא נתחייב לדעת חכמתו כו'".
- 36. שמות ה, ב.
- 37. וגם י"ל שהעונש ד"התעללתי" (מלשון שחוק) הוא לפי שהתל* פרעה (וארא ח, כה). ולהעיר ממ"ש הרמב"ם הל' תשובה שם "חטא גדול .. שנאמר הבה נתחכמה לו" – דלכאורה הרי הדיבור "הבה נתחכמה לו" עצמו אינו "חטא גדול" כ"כ שעבורו ימנעו ממנו התשובה, והוי לי' להרמב"ם להביא המעשים שעשו בפועל וההשלכה ליאור – כי הענין ד"נורא עלילה גו'" (ראה לעיל הערה 31) הו"ע התחכמות. ולהעיר משער הבחירה לאדמוה"א כא, ד.
- . ראה מצו"צ עה"פ (ש"א ו, ו – הובא בפרש"י פרשתנו י, ב) "הלא כאשר התעלל בהם": ענין שחוק והתול כמו אשר התעללתי במצרים.
משנה תורה, הלכות תשובה ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?".ואל תתמה ותאמר: היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ"? דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו! כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות.לפיכך דנין אותו לפי מעשין: אם עשה טובה - מטיבין לו, ואם עשה רעה - מריעין לו. הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" לכם, "גם המה בחרו בדרכיהם" ובענין זה אמר שלמה: "שמח בחור בילדותך... ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.
שמות רבה י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל מִינִים, אֶלָּא (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בּוֹ בָּאָדָם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, וְהוּא נוֹעֵל לִבּוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחָטָא. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמֵשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ וְהִכְבַּדְתָּ אֶת לִבְּךָ, הֲרֵינִי מוֹסִיף לְךָ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתְךָ, הֱוֵי: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. מַהוּ הִכְבַּדְתִּי, שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ כַּכָּבֵד הַזֶּה שֶׁהִיא מִתְבַּשֶׁלֶת שְׁנִיָּה וְאַרְטָסִיס נִכְנָס בְּתוֹכָהּ, כָּךְ נַעֲשָׂה לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה כַּכָּבֵד הַזֶּה וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וגו':
רש"י על שמות י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
התעללתי. שָׂחַקְתִּי, כְּמוֹ "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי" (במדבר כ"ב), "הֲלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹלֵל בָּהֶם" (שמואל א' ו'), הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל וּמַעֲלָלִים, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב עוֹלַלְתִּי, כְּמוֹ "וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי" (איכה א'), "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (שם):
התעללתי means I HAVE MOCKED, as in, (Numbers 22:29) “Because thou hast mocked (התעללת) me”; (I Samuel 6:6) “Indeed, when he mocked (התעולל) them”, which, also, is said in reference to Egypt. It is not an expression denoting doing and action, for were this so it should have written עוללתי, similar to (Lamentations 1:22) “And do (עולל) unto them as thou hast done (עוללת) unto me”, and to (Lamentations 1:12) “which he has done (עולל) unto me”.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך טז ‹ בשלח ‹ שיחה א ‹ 157 לקו"ש ח"ו ע' 63
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.