158

טו. ההסבר הנ"ל מתאים רק לרש"י, ולא לנוסח שבמס' סופרים

לפי זה מובן מדוע בכל הויכוחים שמתעוררים על מאמר רבי שמעון, כמוזכר לעיל, לא השתמשו בהסבר זה: הסבר זה הוא פשוט בהחלט, אך הוא מתאים לפירוש רש"י בלבד, מפני הסיבות הבאות: א) רש"י מסביר רק את "פשוטו של מקרא", רק את הפסוק שעליו מוסבים דבריו, ולפיכך לפי פירוש רש"י מוסב המאמר בענין "כשר שבמצרים" על אלה שמוסבר עליהם בפסוק זה. ב) בפירוש רש"י מצוטט "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" כהמשך ל"כשר שבמצרים הרוג" (ואשר לכן נלמד גם "טוב שבנחשים..." - "מכאן"), וגם זה מהווה הוכחה לכך שב"כשר שבמצרים הרוג" הכוונה היא למצרים שבדור ההוא בלבד, כדלעיל.

אך כאשר מדובר בנוסח הסתמי שבו מובא מאמרו של רבי שמעון במסכת סופרים⁶³ וכדומה: "תני רשב"י הטוב שבעכו"ם... הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים", אי אפשר להסביר כך, מפני שהדברים אינם אמורים לגבי דור מסויים או סוג מסויים⁶⁴ של "גוים", או מצרים⁶⁵.

בנוסף לכך: מפני שבנוסח זה מובא גם חלק שלישי "הכשירה שבנשים בעלת כשפים", שאין לו שום קשר ל"הטוב שבעכו"ם..."⁶⁶, הכרחי לומר, שכל חלק הוא ענין בפני עצמו: "הכשירה שבנשים..." – היא הוראה בקשר לאופי הנשים; "הטוב שבנחשים..." – לגבי תכונת הנחשים, וכשם ששני אלה אינם קשורים לדור מסויים, כך מהווה "הטוב שבעכו"ם..." הוראה לכל הדורות, בקשר לתכונותיו של הגוי.

טז. המחלוקת לגבי הריגת נחש ללא בית־דין

כאמור פעמים רבות, ניתן ללמוד מפירוש רש"י על התורה במקומות רבים גם ענינים השייכים לחלק ההלכה שבתורה, ואף כאן כך:

לגבי "זאב... והנחש" אומר רבי אליעזר במסכת סנהדרין⁶⁷: "כל הקודם להורגן זכה", ואין צורך בבית דין של כ"ג. בענין זה קיימת מחלוקת⁶⁸ בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש: ריש לקיש סובר שהדבר אמור רק במקרה שנחש המית אדם, ואז מגיע לו מוות ואין צורך בבית־דין, אך אם לא המית