שיחה א

הערות

עמוד 390

1. 1. תנחומא פרשתנו ג. במדב"ר פכ"ג, ג.
2. 2. ריש פרשתנו – בפי' הב'. וראה לקמן הערה 4.
3. 3. בבחיי כאן: "ישבנו". וכ"ה בדפוס ראשון ושני דרש"י, ובכמה כת"י רש"י. וראה לקמן הערה 67.
4. 4. בפרש"י ליתא סיום זה (רק כותב "וכו'"). וי"ל בפשטות, כי ע"ד הפשט אא"פ לומר שמונה כאן "כל המקומות היכן הכעיסוני", שהרי בכו"כ מסעות לא "הכעיסוני"* [ולהעיר מפרש"י ר"פ דברים: ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו כו'. אבל להעיר מעקב ט, ז. שם, כד. פרש"י יתרו יט, ב]. ויתירה מזו: בכו"כ מהמסעות לא נזכר כלל בפשש"מ שקרה שם איזה מאורע מיוחד. וזה שרש"י מביא גם פי' התנחומא – כי לפירושו של ר' משה הדרשן ש"נכתבו המסעות הללו להודיע חסדיו של מקום .. שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות" – קשה, דא"כ לא הו"ל לפרט אלא עשרים מסעות אלו**? לכן מביא רש"י משל התנחומא, שעפ"ז מתורץ למה מפרט המסעות שקדמו לשילוח המרגלים ואותם שלאחרי מיתת מרים, כי כבר נזכרו (רובם) בקרא ושקרה שם איזה מאורע מיוחד [ו"כאן ישננו כו' הוקרנו כו' חששת כו'" אינם ענינים של "הכעיסוני" דוקא, כ"א מאורעות בכלל – ראה רע"ב, גו"א (נעתק בהערה הבאה), דבק טוב ועוד. ולהעיר מלקח טוב כאן]: אלא שלפירוש זה קשה, למה נכתבו המסעות משילוח המרגלים עד מיתת מרים (שלא נזכרו כלל לפנ"ז בקרא)? וזה מתורץ לפי הפירוש של ר' משה הדרשן.
5. 5. בגו"א כאן דכש"היו ישראל בנחת ושלוה וזהו ישננו .. בצער כאשר הי' חסר להם דבר וזהו הוקרנו .. בסכנה הי' וזהו כמו חולה החושש בראשו" – אבל מובן, שמכיון שהוא משל בתורה, צריך לומר, שמצינו ג' ענינים אלו (ישננו הוקרנו וחששת את ראשך) בנמשל גם בתוכנם הפרטי (שינה, קור ומיחוש בראש).
6. . הביאור על פי פנימיות הענינים (במדרש) – ראה לקמן בפנים סעיף ה'.
7. . ברמב"ן כאן "בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא מ"ב מסעות". אבל מלשון רש"י משמע שהחסד הוא בזה "שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות".

עמוד 390

1. 6. ראה גו"א שבהערה הקודמת.
2. 7. ראה עץ יוסף לתנחומא ובמדב"ר כאן. שפ"ח כאן. ועוד. וראה ב"מ קז, ב: חולי .. זו צינה.
3. 8. בדוחק אפ"ל כי עצם השינה (ובפרט דמלך ובן מלך) שלא בבית הו"ע של "צער".
4. 9. גם ע"ד הפשט, וכדמוכח מזה שהובא בפרש"י עה"ת. וראה לקמן בפנים ובההערות.
5. 10. בשלח יג, ב.
6. 11. אף שהיו שם ג"כ כמה שעות ביום הראשון, שהרי "באו שם (לסכות) לפי שעה" (פרש"י בא יב, לז), וגם קיבוץ כל ישראל לרעמסס הי' "לשעה קלה" על כנפי נשרים (פרש"י יתרו יט, ד. ממכילתא שם. ולהעיר מלקו"ת צו יד, א*).
7. 12. פרשתנו לג, ו. בשלח שם.
8. 13. וראה תיב"ע בא יב, לז: ונטלו כו' לסוכות כו' תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא כו'.
9. 14. שם, כא.
10. 15. ומה שלא הוצרכו ל"ענני הכבוד" מרעמסס לסכות – י"ל, כי הנסיעה מרעמסס לסכות היתה באופן ד"ואשא אתכם על כנפי נשרים" (פרש"י בא שם) ואין צורך בענני הכבוד.
11. 16. ראה סוכה יא, סע"ב. מכילתא ותנחומא בא שם. מכילתא בשלח (שם, כ). תו"כ אמור כג, מג. תיב"ע, ת"א ופרש"י אמור שם. ולהעיר גם מפרש"י בהעלותך ט, יח (מברייתא דמלאכת המשכן רפי"ד).
12. . ובכהנ"ל: "בואם לרעמסס". ובסידור (שא. א) "בסוכות" ותלוי בדרז"ל ב"ויאפו את הבצק" – באיזה מקום אפו. ראה תו"ש עה"פ בא יב. לט. נגד משה21 – "חששת את ראשך".

עמוד 391

1. 17. שו"ע אדה"ז או"ח סתרכ"ה. מטושו"ע שם.
2. 18. (משא"כ הא שהענן שנוסע לפניהם הי' מנמיך את הגבוה ומגבי' את הנמוך והורג נחשים ועקרבים וכו' (מכילתא בשלח (שם, כא). ברייתא דמלאכת המשכן שם. ספרי ופרש"י בהעלותך י, לד. תנחומא בשלח ג') – בפשטות* לא הי' צורך בזה עד שהיו במדבר ממש (לאחרי הים סוף – ראה לקמן הערה 54) שלא היו שם דרכים כו' והוא מקום "נחש שרף ועקרב גו'" (עקב ח, טו).
3. 19. להעיר מדעת רע"ק (מכילתא (ותנחומא) דלעיל הערה 16) דמש"נ "סכותה", "ויסעו מסכות" – "אין סוכות אלא ענני הכבוד".
4. 20. בשלח יד, יב.
5. 22. לקו"ת פרשתנו דרושי אלה מסעי וביאורם.
6. 23. יחזקאל כ, לה. וראה גם בחיי, אוה"ח ועוד ריש פרשתנו. לקו"ת ר"פ נשא. ובכ"מ.
7. 24. סנהדרין צג, ב.
8. 25. זכרי' יג, ב. ונאמר (ישעי' כה, ח) "בלע המות לנצח". וראה סה"מ תרכ"ח ע' מ' ואילך.
9. 26. מיכה ז, טו.
10. 27. ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב: דבגאולת מצרים התחדש ענין עקרי והוא פתיחת הצנור דגאולה. ועיי"ש בסוף המאמר. – וראה גבורות ה' – למהר"ל מפראג – פרק סא דמבאר דבגאולת מצרים קבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל. – ועיין זח"ב מ, א. ולהעיר ממחז"ל דלאחרי מ"ת (שהתחלת עשה"ד הוא "אשר הוצאתיך מארמ"צ") שטרי קודם (תו"כ (הובא ברש"י) בהר כה, מב. פרש"י שם, נה).
11. 21. ולהוסיף לשופרי דמילתא – אף שגם בלא"ה מובן הענין עפ"י הנ"ל – דשאר הנסיונות שהיו במדבר, עיקרם הי' מצד זה שהיו רעבים ללחם וצמאים למים (ולא טענה בשכל): במרה כתיב (בשלח טו, כד) רק "מה נשתה"; במדבר סין (שם טז, ב ואילך) "להמית את כל הקהל הזה ברעב" [וזוהי הסיבה לטענתם "מי יתן מותנו גו' בארץ מצרים גו'". וראה רש"י שם, ב]: ברפידים (שם יז, א ואילך) –"ואין מים .. תנו לנו מים" [ורק כשענה משה טענה שכלית – עורר מענה כיו"ב – "למה זה העליתנו ממצרים"]; כשהתאוו בשר (בהעלותך יא, ד ואילך) – הרי "התאוו תאוה" (ורק עי"ז "ויבכו גם בנ"י גו'". וראה רש"י שם – דאליבי' עסקינן); לאחרי שמתה מרים (חקת כ, ב ואילך) – "ולא הי' מים לעדה (ולכן) ויקהלו גו'". וכפרש"י – והרי זהו המצב והנסיון דרפידים. ולהוסיף, שגם בטענתם עצמה (ועד"ז במרגלים – שלח יד, ב) התחלתה – הבעת רצון – (ולא שכל) – "לו גו'": לאחרי הר ההר (חקת כא, ה ואילך) – "כי אין לחם ואין מים גו'": משא"כ בפי החירות שהתחלתה הייתה קשיא (ענין שבשכל).
12. . וגם לתיב"ע (שבהערה 13) עיקר הצורך בזה הי' בהיותם במדבר ממש.

עמוד 392

1. 28. בשלח יד, ל.
2. 29. שם טו, טז.
3. 30. שם, א.
4. 31. וראה אלשיך ריש פרשתנו: כך במסעות אלו אירע (רק) ברובם צרות כו'.
5. 32. בבמדב"ר: "כשחזרו". ויש לפרשו ג"כ כבפנים.
6. 33. כמפורש באלשיך כאן.

עמוד 393

1. 34. אף שבדוחק י"ל שהכוונה – חוזרין להמקומות בזכרונם מחשבתם ודיבורם.
2. 35. ראה גם לקו"ת פרשתנו צא, א ואילך.
3. 36. ירמי' ב, ו.
4. 37. ד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א פ"ב (סה"מ קונטרסים ח"א קצב, ב).
5. 38. ראה גם לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 236 הערה 19. ח"ה [המתורגם] ע' 62 ואילך. ח"ו [המתורגם] ע' 250 (בענין ה"מסעות"). ועוד.
6. 39. להעיר גם מרע"ב כאן: כיון שהיו חוזרין כלומר כיון שהיו קרובים ליכנס לארץ ולשוב למעלת אבותם כו'.
7. 40. ע"פ המבואר בפנים י"ל – ב"יינה של תורה" שברש"י – שב' הפירושים (דר' משה הדרשן והתנחומא) הם נגד ב' המצבים דנשמה: פירוש הראשון איירי ב"חסדיו של מקום" בעת המסעות, ירידת הנשמה למטה – ואף שכל המסעות־ירידות אלו הי' בהיותם כבר נשמה בגוף ובמדבר העמים, הוא עד"ז שאומרים בכל יום מחדש "שהחזרת בי נשמתי" שנעשה ברי' חדשה (שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' ד ס"א) ואח"ז "נשמה שנתת בי טהורה היא (בטהירו עילאה – לקו"ת בחקותי מז, א) ומשם יורדת דרך כל סדר ההשתל' – אתה בראת כו' (עד) בקרבי". – ולהעיר מב"ר ספי"ד: בשעה שאדם ישן היא (הנשמה) עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. ועד"ז בפדר"א פי"ב – ופירוש השני "כיון שהיו חוזרין", בעת עליית הנשמה לאחרי ירידתה"* [ומתאים ג"כ לב' הענינים שבכתוב: (א) "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו' (ב) ואלה מסעיהם למוצאיהם" – שקאי על ירידת הנשמה מלמעלמ"ט ועלייתה מלמטלמ"ע, כמבואר בלקו"ת פרשתנו צא, א ואילך. צו, א. ובכ"מ]**. ועפ"ז יומתק רמז לשון רש"י הבלתי רגיל "(ורבי תנחומא דרש בו דרשה) אחרת" – כי מצב ועבודת הנשמה בעלייתה מעוה"ז הוא באי"ע לגמרי לגבי מצבה בעת ירידתה למטה – "דרשה (ועבודה) אחרת" [ראה אוה"ת ויחי (שפו, א־ב) בענין "יוסף ה' לי בן אחר" – "ממדרגה אחרת". ועיי"ש, שהוא מה "שמסט"א ונה"ב נהפך להיות בחי' בן כו'" – ע"ד העלי' ד"מקומות היכן הכעיסוני"].

עמוד 394

1. 41. ישעי' יב, א.
2. 42. ראה אגה"ק סי"א. וראה לקו"ש שצויינו בהערה 38.
3. 43. היינו שלא זו בלבד שכללות הליכתם במדבר ארבעים שנה הוא מפני חטא המרגלים, הנה גם המסעות גופא. בכו"כ מהם "הכעיסו לפני המקום" (לשון רש"י ר"פ דברים).
4. . ראה תורת הבעש"ט (הובא בדגל מחנה אפרים ריש פרשתנו. הוספות לכתר שם טוב (קה"ת) סכ"ג), דישנם המ"ב מסעות אצל כל אדם, "והם .. מיום הולדו עד שובו אל עולמו".
5. . עפ"ז יש לבאר ג"כ (ב"יינה של תורה" שברש"י): (א) זה שרש"י מעתיק גם שמות בעלי הפירושים – ר' משה הדרשן ורבי תנחומא – כי "משה" ענינו המשכה מלמעלמ"ט. ורבי תנחומא, מלשון "נחמה" – על הירידה ע"י העלי' שלאחרי הירידה. (ב) לשון רש"י "מיסודו של ר' משה הדרשן .. דרש בו דרשה כו'": כי ב"פרד"ס" דתורה – דרשה מתאימה לעולם הבריאה – התחלת המציאות (השייכת לירידה) דהנשמה. וכנ"ל (בפנים ההערה) דהתחלה זו היא "אתה בראתה". והתחלת העלי' ועד לשלימות יחוד אמתי הוא ע"י ההתבוננות שנברא מאין ליש כו' ולעולם ה' דברך נצב כו' (שהיחוה"א בארוכה).

עמוד 395

1. 44. בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 66 ואילך.
2. 45. תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך. שעה"ת לאדהאמ"צ ח"א כ, ד ואילך. וראה ג"כ ד"ה ומשה נגש אל הערפל לאדה"ז (קה"ת, תשכ"ה) פ"ה (אוה"ת יתרו ע' א'יז). ד"ה ויתן לך וביאורו בסה"מ תקס"ב. ולהעיר ג"כ מביאוה"ז להצ"צ ע' רסז ואילך.
3. 46. תנחומא וישב ד. וראה סוכה נב, ב: ד' מתחרט עליהן הקב"ה שבראם כו' יצר הרע דכתיב ואשר הרעתי.
4. 47. תהלים סו, ה.
5. 48. תו"ח שם יג, א. [אבל בביאוה"ז שם (ע' רסח): משא"כ הבא לטמא פותחין לו אבל לא מסייעין ח"ו. ואכ"מ].
6. 49. תו"ח שם טו, ד.
7. 50. שזהו הביאור במשארז"ל (נדה טז, ב) דצדיק ורשע "לא קאמר", דכאשר הידיעה שלמעלה באה בגילוי (בדיבור) מכריחה היא את האדם – תו"ח שם פי"ג. שעה"ת שם.
8. 51. ראה בכ"ז תו"ח שם פי"א ואילך. ביאוה"ז שם (ע' רסה־ו). לקו"ש שם (וש"נ).
9. 52. ראה ב"ר (ספ"ב. פ"ג, ח) "מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה כו' ומעשיהן של רשעים". ושם (ספ"ב) "איני יודע באיזה מהם חפץ כו'". וראה תורת הבעש"ט (צפע"נ ובן פורת יוסף וכו' – הועתק בס' הבעש"ט פ' בראשית סמ"א ואילך) שהוא מצד מעלת יתרון האור שניכר מצד החושך, עיי"ש.
10. 53. ספרי דברים א, ב.

עמוד 396

1. 54. שהרי "איתם" הוא "בקצה המדבר", ומאיתם לפי החירות הוא "לאחוריהם לצד מצרים" ופי החירות "הוא פיתום" (פרש"י בשלח יד, ב). וראה בשלח טו, כב. פרשתנו לג, ח.
2. 55. אף שבכללות נק' ג"כ מדבר (בערך ישוב מצרים) – ראה בשלח יד, ג. ועוד.
3. 56. ראה לקו"ת ראה לב, ב: יש באדם בחי' עיר מושב, ובחי' שדה ומדבר.
4. 36.
5. 57. לקו"ת נשא כ, ג. ראה שם. ובכ"מ.
6. 58. ע"ד מ"ש בלקו"ת פרשתנו בביאור לאלה מסעי (צב, א) ההפרש בין המסעות עד מ"ת (במדבר הקרוב לישוב – ק"נ) ולאחרי מ"ת (הרחוק מישוב – ג' קליפות הטמאות). וראה אוה"ת ויצא (רג, א. תתנט, ב) דשדה (הממוצע בין עיר למדבר) "הוא כללות המל' שגם ק"נ יונקת ממנה".
7. 59. להעיר מתו"א ח"ש ד"ה ויצא יצחק לשוח בשדה [צויין בלקו"ת ראה שם, סע"ד] דבחי' שדה היא מה ש"התורה נשתלשלה בחשך .. אפי' בשקר כו'" עיי"ש.
8. 60. ומה שבמשל הבן "חולה" גם לפני המסעות – י"ל, כי כמה דרגות ב"חולה", וכמ"ש האריז"ל (טעהמ"צ פ' וירא. ובארוכה – ד"ה חמשים שערי בינה תרנ"ג (נדפס בס' השיחות תש"ג ע' 201 ואילך)) דחולה בגימטריא מ"ט שחסר לו שער הנו"ן. וכן בעניננו, שנשמה למעלה קודם ירידתה למטה נק' "חולה" מפני שעדיין חסרה לה העלי' שע"י הירידה למטה.
9. 61. ראה ירוש' שבת (פי"ד ה"ג): חולי זה יצה"ר. וראה מהרז"ו לבמדב"ר כאן.
10. 62. שבת יא, א.
11. 63. נצבים ל, יט.

עמוד 397

1. 64. כמרז"ל – ב"ר פי"ב, טו. פס"ר פ' בחודש השביעי. פרש"י ר"פ בראשית. נת' בארוכה בד"ה שובה ישראל תרנ"ט.
2. 65. ראה בארוכה ד"ה כבוד מלכותך תר"ס.
3. 66. ברכות נז, ב.
4. 67. גם להגירסא "ישבנו" (וראה לעיל הערה 3) – הרי ארז"ל (מגילה כא, סע"א) "אין ישיבה אלא לשון עכבה". וראה ע"ד החסידות לקו"ש ח"ז [המתורגם] ע' 93 ואילך, וש"נ.
5. 68. ראה בארוכה מאמרי חג השבועות תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב). חגה"ש תש"ד.
6. 69. ראה ד"ה שובה שם (בביאור המשל – ב"ר שם) ד"אם יתן לתוכן צונן .. הוא בחינת מדה"ר". ועיי"ש מ"הרמ"ז פ' שלח".
7. 70. היום יום ע' כד.
8. 71. בפשטות כוונתו להמשך התנחומא (הנמשל) "כך א"ל הקב"ה כו'" – אבל ע"פ "יינה של תורה" שבפרש"י, י"ל כבפנים. מלכתחילה.

עמוד 398

1. 72. יומא פו, ב.
2. 73. פרש"י יומא (שם, א) ד"ה כאן מאהבה. (משיחות ש"פ מטו"מ וה' מנ"א תשכ"ה, ד"ה באתי לגני תשל"א*) וראה בארוכה לקו"ש חי"ז ע' 185 ואילך.
3. 74. שופטים ה, לא. ראה תניא פכ"ו.
4. . נדפס בסה"מ מלוקט ח"ה ע' קמט ואילך.