390
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
מסעי
א. דברי המדרש על פירוט המסעות, והשאלות עליהם
על מניית מסעות ישראל במדבר בפרשתנו, נאמר במדרש1 (ורש"י מצטט זאת בפירושו על התורה2): "משל למה הדבר דומה, למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל מסעות, ואמר לו: כאן ישננו3, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך4 אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר: אלה מסעי בני ישראל".
צריך להבין:
א) משל בתורה מדוייק ביותר, ולכן מובן, שלא רק המשל באופן כללי "שהיה בנו חולה... לרפאותו" מתאים לנמשל, אלא גם כל פרטי המאורעות שבמשל – "כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך" – מתאימים לנמשל.
היכן אנו מוצאים שלושה ענינים אלו בנמשל, במסעות5?
ב) יתר־על־כן: מכך שהמדרש אומר רק שלושה דברים אלו ואינו מוסיף את המילה "וכו'", מובן, שדוגמאות אלו
הערות
- 1. תנחומא פרשתנו ג. במדב"ר פכ"ג, ג.
- 2. ריש פרשתנו – בפי' הב'. וראה לקמן הערה 4.
- 3. בבחיי כאן: "ישבנו". וכ"ה בדפוס ראשון ושני דרש"י, ובכמה כת"י רש"י. וראה לקמן הערה 67.
- 4. בפרש"י ליתא סיום זה (רק כותב "וכו'"). וי"ל בפשטות, כי ע"ד הפשט אא"פ לומר שמונה כאן "כל המקומות היכן הכעיסוני", שהרי בכו"כ מסעות לא "הכעיסוני"* [ולהעיר מפרש"י ר"פ דברים: ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו כו'. אבל להעיר מעקב ט, ז. שם, כד. פרש"י יתרו יט, ב]. ויתירה מזו: בכו"כ מהמסעות לא נזכר כלל בפשש"מ שקרה שם איזה מאורע מיוחד. וזה שרש"י מביא גם פי' התנחומא – כי לפירושו של ר' משה הדרשן ש"נכתבו המסעות הללו להודיע חסדיו של מקום .. שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות" – קשה, דא"כ לא הו"ל לפרט אלא עשרים מסעות אלו**? לכן מביא רש"י משל התנחומא, שעפ"ז מתורץ למה מפרט המסעות שקדמו לשילוח המרגלים ואותם שלאחרי מיתת מרים, כי כבר נזכרו (רובם) בקרא ושקרה שם איזה מאורע מיוחד [ו"כאן ישננו כו' הוקרנו כו' חששת כו'" אינם ענינים של "הכעיסוני" דוקא, כ"א מאורעות בכלל – ראה רע"ב, גו"א (נעתק בהערה הבאה), דבק טוב ועוד. ולהעיר מלקח טוב כאן]: אלא שלפירוש זה קשה, למה נכתבו המסעות משילוח המרגלים עד מיתת מרים (שלא נזכרו כלל לפנ"ז בקרא)? וזה מתורץ לפי הפירוש של ר' משה הדרשן.
- 5. בגו"א כאן דכש"היו ישראל בנחת ושלוה וזהו ישננו .. בצער כאשר הי' חסר להם דבר וזהו הוקרנו .. בסכנה הי' וזהו כמו חולה החושש בראשו" – אבל מובן, שמכיון שהוא משל בתורה, צריך לומר, שמצינו ג' ענינים אלו (ישננו הוקרנו וחששת את ראשך) בנמשל גם בתוכנם הפרטי (שינה, קור ומיחוש בראש).
- . הביאור על פי פנימיות הענינים (במדרש) – ראה לקמן בפנים סעיף ה'.
- . ברמב"ן כאן "בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא מ"ב מסעות". אבל מלשון רש"י משמע שהחסד הוא בזה "שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות".
במדבר רבה כ״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה מַסְעֵי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְּנוֹ חוֹלֶה הוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם אֶחָד לְרַפְּאוֹתוֹ, כְּשֶׁחָזְרוּ הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָּל הַמַּסָּעוֹת, וְאוֹמֵר כָּאן יָשַׁנְּנוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, מְנֵה לָהֶם כָּל הַמְּקוֹמוֹת הֵיכָן הִכְעִיסוּנִי, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה מַסְעֵי.
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.