ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה א

393

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

המקומות, אומר המלך "כאן ישננו, כאן...". וצריך להבין: מה הכוונה בנמשל ל"היו חוזרים"? הרי בני ישראל לא חזרו במסעות אלו³⁴, אלא המשיכו הלאה והתקרבו לארץ ישראל?

ה. המסעות – מצב ירוד

ההסבר לכך הוא:

ה"מסעות" שעל היהודים לעבור ב"מדבר העמים" נגרמים על ידי כך שהנשמה, והיהודי בכלל, יורדים מאיגרא רמה למקום של העלם והסתר. אמנם, תכלית הירידה איננה רק למען התועלת שתצמח מכך ל"מדבר העמים" (הזיכוך שלו על ידי עבודת ישראל), אלא גם למען ההתעלות הנגרמת ליהודי באמצעות הירידה³⁵. אך בכל זאת, בעת המסעות עצמם מורגשים גלות והסתר. רק באמצעותם באה – "מאוחר יותר" – העליה.

אמנם, יודעים שמטרת הגלות היא ההתעלות, אך בכל זאת, ביצוע ענין זה הוא באופן, שכאשר נמצאים בגלות חשים בירידה (אלא שהיא גורמת לדבר אחר – לעליה), יוצא, שכאשר נמצאים ב"מסעות" שרויים במקום ובמצב של "מדבר", אשר "לא³⁶ ישב אדם שם" – "הכעיסוני". וכלשונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו³⁷, שה"גוף ועצם הצמצום הוא היפך הרצון (העליון)".

ו. לאחר העליה ניכר שגם הירידה היא חסד

במה דברים אמורים? – כאשר נמצאים עדיין ב"מסעות" עצמם. אך כאשר מגיעים לעליה, מתגלה הפנימיות של הגלות, שלאמיתו של דבר אין היא אלא חלק של העליה³⁸.

וזוהי כוונת המשל בתיאור "כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות...": לאחר הירידה מלמעלה למטה בכל מ"ב המסעות, מתחילה החזרה – העליה מלמטה למעלה³⁹. "היו חוזרין" את אותם המסעות – כלומר, אז חשים שגם המסעות בדרך הירידה הם חלק מן העליה⁴⁰.

הערות

34. אף שבדוחק י"ל שהכוונה – חוזרין להמקומות בזכרונם מחשבתם ודיבורם.
35. ראה גם לקו"ת פרשתנו צא, א ואילך.
36. ירמי' ב, ו.
37. ד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א פ"ב (סה"מ קונטרסים ח"א קצב, ב).
38. ראה גם לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 236 הערה 19. ח"ה [המתורגם] ע' 62 ואילך. ח"ו [המתורגם] ע' 250 (בענין ה"מסעות"). ועוד.
39. להעיר גם מרע"ב כאן: כיון שהיו חוזרין כלומר כיון שהיו קרובים ליכנס לארץ ולשוב למעלת אבותם כו'.
40. ע"פ המבואר בפנים י"ל – ב"יינה של תורה" שברש"י – שב' הפירושים (דר' משה הדרשן והתנחומא) הם נגד ב' המצבים דנשמה: פירוש הראשון איירי ב"חסדיו של מקום" בעת המסעות, ירידת הנשמה למטה – ואף שכל המסעות־ירידות אלו הי' בהיותם כבר נשמה בגוף ובמדבר העמים, הוא עד"ז שאומרים בכל יום מחדש "שהחזרת בי נשמתי" שנעשה ברי' חדשה (שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' ד ס"א) ואח"ז "נשמה שנתת בי טהורה היא (בטהירו עילאה – לקו"ת בחקותי מז, א) ומשם יורדת דרך כל סדר ההשתל' – אתה בראת כו' (עד) בקרבי". – ולהעיר מב"ר ספי"ד: בשעה שאדם ישן היא (הנשמה) עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. ועד"ז בפדר"א פי"ב – ופירוש השני "כיון שהיו חוזרין", בעת עליית הנשמה לאחרי ירידתה"* [ומתאים ג"כ לב' הענינים שבכתוב: (א) "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו' (ב) ואלה מסעיהם למוצאיהם" – שקאי על ירידת הנשמה מלמעלמ"ט ועלייתה מלמטלמ"ע, כמבואר בלקו"ת פרשתנו צא, א ואילך. צו, א. ובכ"מ]**. ועפ"ז יומתק רמז לשון רש"י הבלתי רגיל "(ורבי תנחומא דרש בו דרשה) אחרת" – כי מצב ועבודת הנשמה בעלייתה מעוה"ז הוא באי"ע לגמרי לגבי מצבה בעת ירידתה למטה – "דרשה (ועבודה) אחרת" [ראה אוה"ת ויחי (שפו, א־ב) בענין "יוסף ה' לי בן אחר" – "ממדרגה אחרת". ועיי"ש, שהוא מה "שמסט"א ונה"ב נהפך להיות בחי' בן כו'" – ע"ד העלי' ד"מקומות היכן הכעיסוני"].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.