392

העתידה נובע מ"צאתך מארץ מצרים". ומובן, שביטול הרע היה גם בעת יציאת מצרים, ואף באופן המאפשר פעולה של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" לעתיד לבוא.

ענין זה נראה בגלוי בקריעת ים סוף – "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"²⁸. בני ישראל ראו בבירור את ביטול ומיתת הטומאה.

ויש לומר שזהו ההסבר, באופן כללי, לכך שהמדרש רומז במשל למסעות הראשונים שעד קריעת ים סוף, כי במסעות אלו נגרם ביטול הטומאה בדומה למה שנגרם בכל מ"ב המסעות ב"מדבר העמים" עד "ירדן ירחו" ובגלות בכלל, כדלעיל. דבר זה מובן גם מכך שבשירת הים אומרים שה"אימתה ופחד" של קריעת ים סוף יהיו "עד²⁹ יעבור עם זו קנית – ית ירדנא", כפי שמפרש רש"י בהתאם לתרגום. ומיד בהקדמה לכל השירה אומרים "אז³⁰ ישיר משה ובני ישראל" בלשון עתיד, שהכוונה היא גם לשירה כשיחיו המתים, כפי שדורש רש"י בפירושו על התורה.

ד. דיוקים נוספים במשל

ההסבר שדלעיל הוא רק מצד קריעת ים סוף, שהיתה לאחר המסעות הללו – שבקריעת ים סוף היה "מצרים מת", בדומה לסיום המסעות ב"מדבר העמים".

אך כיון שבמשל מפורשים כל שלושת המסעות, ולא קריעת ים סוף, הכרחי לומר, שבמסעות אלו עצמם, לפני קריעת ים סוף, ישנם פרטים השייכים באופן כללי לכל "מסעי בני ישראל", שבגללם מנויים מסעות אלו. וגם שפרטים אלו מתבטאים בשלוש הדוגמאות "ישננו", "הוקרנו", ו"חששת את ראשך".

כדי להבין זאת, יש להתעכב תחילה על דיוקים נוספים במשל זה:

א) מכך שהמדרש מתעכב על המילים "אלה מסעי בני ישראל", ואף מסיים "לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל", מובן, שבמשל מוסבר, כלשון רש"י, "למה נכתבו המסעות הללו" –

ואין מובן: בתוך מ"ב המסעות המנויים ישנם כמה וכמה "מקומות" שלכאורה לא מתאימה לגביהם הסיבה "מנה להם... היכן הכעיסוני³¹"?

ב) במשל, המלך "מונה כל המסעות" בעת "שהיו חוזרין". יתר־על־כן: מן הביטוי "ואמר לו כאן³²" מובן, שהוא "מונה כל המסעות" כשחוזרים אל אותו מקום עצמו³³: בעוברם שוב באותם