ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה א

391

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ענני הכבוד את בני ישראל כסוכה "לצל, לבל יכה בהם שרב ושמש"¹⁷, שגם תפקיד זה¹⁸ של ענני הכבוד בוצע מיד כאשר "ויסעו מסכות¹⁹...",

ולכך רומזת הדוגמא של "כאן הוקרנו", באמצעות ה"צל" של ענני הכבוד.

מה קרה במסע השלישי – "פי החירות"? נאמר בתורה²⁰, ששם טענו ישראל "טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר", שזוהי טענה שכלית ג. קריעת ים סוף – ביטול

הטומאה, כמו בגאולה

העתידה

כידוע²², רומזים מ"ב המסעות שבמדבר, בין השאר, לבירור וזיכוך "מדבר העמים"²³ במשך תקופת הגלות, שיסתיים כאשר יגיעו ל"ירדן ירחו" – מלשון ריח, גילוי המשיח, שהוא "מורח ודאין" (=מריח ודן), ובכך בוחנים אותו²⁴, עד אשר יתבטל לחלוטין הרע של "מדבר העמים" – "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"²⁵.

נאמר בתורה²⁶ "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בתורת החסידות²⁷ מסבירים, שהכח לגאולה

הערות

17. שו"ע אדה"ז או"ח סתרכ"ה. מטושו"ע שם.
18. (משא"כ הא שהענן שנוסע לפניהם הי' מנמיך את הגבוה ומגבי' את הנמוך והורג נחשים ועקרבים וכו' (מכילתא בשלח (שם, כא). ברייתא דמלאכת המשכן שם. ספרי ופרש"י בהעלותך י, לד. תנחומא בשלח ג') – בפשטות* לא הי' צורך בזה עד שהיו במדבר ממש (לאחרי הים סוף – ראה לקמן הערה 54) שלא היו שם דרכים כו' והוא מקום "נחש שרף ועקרב גו'" (עקב ח, טו).
19. להעיר מדעת רע"ק (מכילתא (ותנחומא) דלעיל הערה 16) דמש"נ "סכותה", "ויסעו מסכות" – "אין סוכות אלא ענני הכבוד".
20. בשלח יד, יב.
22. לקו"ת פרשתנו דרושי אלה מסעי וביאורם.
23. יחזקאל כ, לה. וראה גם בחיי, אוה"ח ועוד ריש פרשתנו. לקו"ת ר"פ נשא. ובכ"מ.
24. סנהדרין צג, ב.
25. זכרי' יג, ב. ונאמר (ישעי' כה, ח) "בלע המות לנצח". וראה סה"מ תרכ"ח ע' מ' ואילך.
26. מיכה ז, טו.
27. ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב: דבגאולת מצרים התחדש ענין עקרי והוא פתיחת הצנור דגאולה. ועיי"ש בסוף המאמר. – וראה גבורות ה' – למהר"ל מפראג – פרק סא דמבאר דבגאולת מצרים קבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל. – ועיין זח"ב מ, א. ולהעיר ממחז"ל דלאחרי מ"ת (שהתחלת עשה"ד הוא "אשר הוצאתיך מארמ"צ") שטרי קודם (תו"כ (הובא ברש"י) בהר כה, מב. פרש"י שם, נה).
21. ולהוסיף לשופרי דמילתא – אף שגם בלא"ה מובן הענין עפ"י הנ"ל – דשאר הנסיונות שהיו במדבר, עיקרם הי' מצד זה שהיו רעבים ללחם וצמאים למים (ולא טענה בשכל): במרה כתיב (בשלח טו, כד) רק "מה נשתה"; במדבר סין (שם טז, ב ואילך) "להמית את כל הקהל הזה ברעב" [וזוהי הסיבה לטענתם "מי יתן מותנו גו' בארץ מצרים גו'". וראה רש"י שם, ב]: ברפידים (שם יז, א ואילך) –"ואין מים .. תנו לנו מים" [ורק כשענה משה טענה שכלית – עורר מענה כיו"ב – "למה זה העליתנו ממצרים"]; כשהתאוו בשר (בהעלותך יא, ד ואילך) – הרי "התאוו תאוה" (ורק עי"ז "ויבכו גם בנ"י גו'". וראה רש"י שם – דאליבי' עסקינן); לאחרי שמתה מרים (חקת כ, ב ואילך) – "ולא הי' מים לעדה (ולכן) ויקהלו גו'". וכפרש"י – והרי זהו המצב והנסיון דרפידים. ולהוסיף, שגם בטענתם עצמה (ועד"ז במרגלים – שלח יד, ב) התחלתה – הבעת רצון – (ולא שכל) – "לו גו'": לאחרי הר ההר (חקת כא, ה ואילך) – "כי אין לחם ואין מים גו'": משא"כ בפי החירות שהתחלתה הייתה קשיא (ענין שבשכל).
. וגם לתיב"ע (שבהערה 13) עיקר הצורך בזה הי' בהיותם במדבר ממש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.