שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כד ט'רפט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
להעיר ממחז"ל (ע"ז, ה, ב) לא קאי אינש אדעתי' (סוף דעתו ותבונתו, רש"י) דרבי' עד ארבעין שנין .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'שלג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט שהשנה - ארבעין שנין לגאולתו שאז קאי אינש אדעתי' דרבי' - סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו (רש"י ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל וירא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויש לומר, שזהו הטעם שמקריבים קרבנות של נכרים ע"ג המזבח, שאין זה מצד (כללות) בית המקדש (השייך רק לבנ"י), אלא מצד (מקום) המזבח בפ"ע, השייך גם להם, כנ"ל.
30 עפ"ז יש לבאר פסק הרמב"ם (סוף הל' מעשה הקרבנות) השוחט קדשי נכרים בחוץ חייב (כדעת ר"י במשנה זבחים — מה, א), אף שבנוגע לשאר הדינים בקדשי עכו"ם פסק (הל' פסולי המוקדשין ספי"ח) ד"אין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא" (כדעת ר"ש במשנה שם) — וראה נ"כ הרמב"ם בהל' פסוה"מ שם; מפרשי המשנה והגמ' זבחים שם — כי פגול נותר וטמא הם דינים בהקרבן והקרבתו, ולכן חלים רק על קרבן של ישראל ; משא"כ האיסור דשחוטי חוץ שייך למקום המזבח, השייך גם לב"נ, כבפנים.
וראה קרית ספר להמבי"ט סוף הל' מעה"ק: השוחט קדשי עכו"ם בחוץ חייב כיון דנודרים נדרים ונדבות כישראל דכתיב איש איש לרבות את העכו"ם שהם כישראל להביא קרבנות. וראה משנה למלך הל' מלכים פ"י ה"ז (ד"ה ודע שמה שתירצו) שמחלק (ע"פ תוד"ה מנין — ע"ז ה, ב) בין קרבנות ב"נ שנודרים לה' להקריב בבית המקדש, שבזה י"ל שמחוייבים לקיים נדרם ואית בהו משום בל יחל, למה שנודרים להקריב בבמה. ע"ש. ולהעיר מר"ש משאנץ לתו"כ אחרי (יז, ג) "ואין הנכרים חייבין (בשחוטי חוץ) כו' אע"ג דנודרים נדרים ונדבות כישראל" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
כלומר, אף שלב"נ ליכא איסור הקרבת בעל מום כשמקריב בבמה (ועד"ז בקרבנות שלפני מ"ת), מ"מ, יש איסור הקרבת מחוסר אבר .
5 ראה תוד"ה מנין — ע"ז ה, סע"ב ובגליון הש"ס שם. משנה למלך הל' מלכים פ"י ה"ז (ד"ה ודע שמה שתירצו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו ר"ח שבט ר"ח שבט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט שבשנה זו[ednref_1_*] הוא ארבעים שנה להסתלקותו, והבטיחה תורה אשר בארבעים שנה נותן ה' לכם "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", וכמחז"ל שאז קאים אינש אדעתי' דרבי',
59 ע"ז ה , ב. רש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו בא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובכחו של משה רבינו שבדורנו — כ"ק מו"ח אדמו"ר הרי במשך ארבעים שנה בודאי הצליח כאו"א למלא שליחותו ותפקידו בתור "צבאות ה'" , וכבר באו הענינים ד"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", וקאי איניש אדעתי' דרבי',
47 ע"ז ה , ריש ע"ב. פרש"י תבוא שם, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט ווען מ'שטייט לאחרי ארבעים שנה מהסתלקותהילולא שלו (בשנת תש"י), ווען "נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", קאי איניש אדעתא דרבי',
81 ע"ז ה , ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לשם כך נדרש משך זמן של ארבעים שנה , ללמוד ולהתעמק בכך, כפי שחז"ל לומדים מן הפסוק האמור ש"לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" (— אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה ).
35 לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין : ע"ז ה, ריש ע"ב. וראה פרש"י עה"פ שם. וראה המשך באתי לגני ה'שי"ת פט"ז (סה"מ ה'תש"י ע' 151), נתבאר בד"ה באתי לגני ה'תשכ"ו (סה"מ באתי לגני ח"א ע' קצג ואילך). — וראה בארוכה לקו"ש חל"ד ע' 160 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הוספה - ביאורים באגרת התשובה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ווי די גמרא (ע"ז ה, ב) זאָגט "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" [וואָס פון דעם קומט אַרויס אויך אַ פּסק דין (סוטה כב, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א תולדות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ההוראה תלויה בגיל של ארבעים שנה , על יסוד מאמר רז"ל לא קאים אינש אדעתא דרבי' עד ארבעין שנין .
71 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
3 לפני ארבעים שנה : להעיר ממחז"ל (ע"ז ה, ב) לא קאי אינש אדעת" (סוף דעתו ותבונתו, רש"י) דרביי עד ארבעין שנין . לקו"ת סיפ אחרי
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט שהשנה ארבעין שנין לגאולתו שאז קאי אינש אדעתי' דרב" -- סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו (רש"י ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מטרת הלימוד היא, שבסופו של דבר יגיע התלמיד למצב של "קאי (איניש ) אדעתי' דרבי'" (=אדם עומד על דעת רבו).
22 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ נח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
על גיל ארבעים שנה אומרים חז"ל "בן ארבעים לבינה" כלומר, כאשר מגיעים לגיל ארבעים , מגיעים, בדרך הטבע, לשלימות בהבנה, כשם שהנאמר לפני כן "בן שלושים לכח" אף הוא ענין בטבע האדם, וכן הנאמר לפני כן "בן ה' למקרא", והנאמר לאחר מכן "בן חמישים לעצה", "בן שישים לזקנה", וכדומה.
63 וראה ע"ז ה, ב. פרש"י ס"פ תבוא. מאירי לאבות שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מהורש"ב נ"ע, שזהו יום שמחה עד כדי אמירת "גוט יום טוב", ומורי־חמי אדמו"ר גילה "יום טוב" זה לכלל ישראל .
11 סה"ש שם ע' 140 ואילך. ולהעיר שבשנה זו (ח"י אלול – תשמ"ג) נתמלאו ארבעין שנין משנה ההיא (ח"י אלול – תש"ג). וראה פרש"י סוף פרשתנו (תבא) – מע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת מוצאי פסח שני ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והמענה לזה – שמצינו דוגמתו במארז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" , שמזה מובן, שלאחרי ארבעים שנה "קאי אדעתי' דרבי'":
221 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אצל "חמור" – עניני התומ"צ הם ל" משא ", כמאמר "כשור לעול וכחמור למשאוי ", ולא עוד אלא שלפעמים אינו רוצה לשאת המשא דקיום
526 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת י"ב תמוז ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
יהי' "רובץ תחת משאו", אלא אדרבה, "כחמור למשאוי" , ולא עוד אלא] שהעבודה צריכה להיות מתוך שמחה דוקא.
637 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכמו ברב ותלמיד, שעם היות שאינם בערך זה לזה, עד כדי כך, ש"עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתא דרבי'", מ"מ, מצד כחו של הרב, כח הפועל בנפעל, נעשה בהתלמיד עילוי שבאין-ערוך, ועד שבמשך הזמן נעשים חושי התלמיד כחושי הרב.
246 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת-תורה ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו שאמרו חז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" , אבל לאחר ארבעין שנין "קאי אדעתי'" – הרי אין הכוונה שלאחרי ארבעים שנה צריך הרב לחזור ולהשפיע את השכל, כי אם, שלאחרי ששמע מהרב את חיצוניות השכל השייך אליו, ונתקבל ונקלט בפנימיותו ע"י הלימוד והיגיעה במשך ארבעים שנה , "בן ארבעים לבינה" – אזי יכול להגיע גם לפנימיות השכל (קאי אדעתי' דרבי'), כיון שבחיצוניות השכל נמצא בהעלם פנימיות השכל.
30 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' תולדות, בדר"ח כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין ההוראה קשור עם הגיל דארבעים שנה , מיוסד על מאמר רז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" .
43 ע"ז ה, רע"ב (נתבאר בלקו"ש חל"ד ע' 160 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם נר חנוכה מצותה היא משתשקע החמה דוקא, כי נר חנוכה הו"ע ההמשכה למטה, שזהו"ע עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הו"ע משלחי רגל השור והחמור , ושוק הוא רה"ר טורי דפרודא, והיינו, שצריך לפעול הבירור בבחינת הרגל שבשוק, ועד כמה, עד דכליא רגלא דתרמודאי, דתרמודאי הוא אותיות מורדת (כדאיתא בספרי קבלה), וכמו המורדת על בעלה, דהנה כתיב כי בועליך עושיך, ואמרו חז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, אבל ענין מורדת הוא שאינה רוצה להיות כלי.
52 ישעי' לב, כ. וראה ע"ז ה, ב וברש"י ותוס' שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם, כללות הגילוי לזולתו, היינו מה שהזולת מקבל, הוא חיצוניות בלבד, וזהו שאמרו חז"ל עד ארבעין שנין לא קאים אינש אדעתא דרבי', היינו, דעם היות שהרב מצדו רוצה לגלות לו, ולכן מסדר את הענין שכלי באותיות הדיבור שמכילים כל מה שרוצה לגלות לו, וכן התלמיד מצדו הוא בתנועה של ביטול אל הרב, ששומע את דברי הרב כמו שתלמיד צריך לשמוע, באופן ששפתותיו נוטפות מור, מ"מ, מה שמקבל הוא רק חיצוניות בלבד, שצריך להיות משך זמן עד דקאים אדעתא דרבי', ועד הזמן ההוא לא קאים אלא על החיצוניות בלבד.
33 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכדאיתא הראי' על זה ממאמר רז"ל לא קאי איניש אדעתי' דרבי' (לדעת סוף דעתו ותבונתו) עד ארבעין שנין , והיינו, שזה שאמרו לא קאי איניש אדעתי' דרבי', הוא, לפי שהאותיות והכלים שעל ידם בא שכלו של הרב הגדול לתלמיד הקטן מגלים רק חיצוניות הדברים, חיצוניות השכל, ומ"מ, לאחרי זמן ארוך (ארבעין שנין ), כאשר התלמיד מתעלה לדרגא נעלית יותר, בן ארבעים לבינה, אזי קאי אדעתי' דרבי', שמקבל גם את פנימיות האור ע"י אותם הכלים והאותיות ששמע ממנו לפני ארבעין שנין (שהרי זה שקאי איניש אדעתי' דרבי' אינו עי"ז שעכשיו חוזר ושומע ענין זה מהרב עוד הפעם), כי, בדברי הרב שנאמרו לפני ארבעין שנין נמסר גם פנימיות אור השכל, אלא שפנימיות אור השכל היתה בהעלם והסתר, ורק חיצוניות אור השכל היתה בגילוי, שלכן קיבל התלמיד רק חיצוניות אור השכל, וכיון שנמסר גם פנימיות אור השכל, וההעלם וההסתר לא הי' אמיתי, לכן, לאחר ארבעין שנין מקבל התלמיד גם פנימיות אור השכל ע"י אותם הכלים והאותיות ששמע מהרב לפני ארבעין שנין .
26 ע"ז ה, רע"ב (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ויובן זה ביותר מהמשל דרב ותלמיד, דכאשר כלי המקבל של התלמיד הם טובים והרב הוא בר פועל, הנה ישנו מה שהתלמיד מקבל את השכל בפנימיות, ושאר השכל נשאר בבחי' העלם, וצריך להיות ריבוי זמן עד שהתלמיד יבוא להיות קאי אדעתי' דרבי', כמאמר עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתי' דרבי'.
15 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ויובן זה ממה שארז"ל עד ארבעין שנין לא קאים אדעתא דרבי', אבל אחר ארבעין שנין קאים אדעתא דרבי', דהיינו עומק ופנימיות חכמתו.
31 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות (מאמר ב), ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והנה פרה וחמור שרשם מפני שור שבמרכבה, אך בזה גופא יש ב' אופני עבודה, דאופן עבודת הבירור דפרה הוא בדרך ישר, והיינו לפי שפרה היא בהמה טהורה ולכן אפשר להיות בה העבודה בדרך ישר, אבל אופן העבודה דחמור אי אפשר להיות בדרך ישר, לפי שחמור הוא בהמה טמאה, ועוד זאת, שחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי', ולכן אי אפשר לבררו בדרך ישר, כי אם ע"י העבודה דקבלת עול , ויט שכמו לסבול, כשור לעול וכחמור למשא, שע"י העבודה דקבלת עול אזי מנצל גם את הקרירות דחמור בקדושה, והיינו דאף שהקרירות הוא היפך הקדושה, מ"מ, ע"י העבודה דקב"ע כחמור למשא, אזי משתמש גם בהקרירות דחמור לקדושה, והו"ע העבודה דהתבוננות שצ"ל בדרך קרירות דוקא, דכללות ענין המוחין הוא קר ולח, ודוקא ע"י הקרירות תופס הוא את הענין בטוב.
21 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד יום ב' פ' פינחס, ט"ז תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
"פרה", שהיא בהמה טהורה – מורה על הבירור בדרך ישר, "קום ועשה", ו"חמור", שהוא בהמה טמאה – מורה על הבירור בדרך דחי' כו', וכן "כחמור למשאוי" , שהו"ע קבלת-עול , "ויהי למס עובד".
3 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועוד זאת, שכללות ההשפעה שע"י הדיבור הוא רק חלק עשירי בלבד כידוע, ועוד זאת, שגם חלק זה שמתגלה ע"י הדיבור הרי הוא גם מתעלם על ידו, כמובן ממארז"ל שעד מ' שנין לא קאי אדעתא דרבי', והרי גם מה שקאי אחרי מ' שנין הוא ע"י ההשפעה שהשפיע לו הרב באותיות אלו, ומ"מ הנה עד מ' שנין לא קאי , והיינו לפי שאותיות הדיבור הם מגבילות ומעלימות על השכל.
32 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והרי מובן, שאצל הרב ישנו תחילה השכל ואח"כ ההצעות וההסברות, ואילו אצל התלמיד הרי בתחילה באים ההצעות וההסברות ואח"כ בא השכל (ורק כאשר יבוא התלמיד אדעתא דרבי' אחרי ארבעין שנין , אזי גם אצלו יהיו ההצעות טפלים, והעיקר יהי' אצלו השכל).
34 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובשנת תקע"ג, לאחר ארבעין שנין שקאי אדעתא דרבי', גילה זאת להצ"צ) –
40 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכיון שכל ענין ישנו גם בנגלה דתורה, ברמז עכ"פ – הנה על זה מביא בהמאמר דברי הגמרא "עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתא דרבי'", היינו, שכאשר הרב משפיע שכל לתלמידו, הנה "גם אחר זמן רב (ארבעין שנין ) יוכל התלמיד לירד עוד לעומק דעת הרב ע"י השפעה זו שהשפיע בו .
57 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וע"ד שמצינו שאחרי ארבעין שנין קאי איניש אדעתא דרבי', היינו, שדוקא ע"י ההתבוננות בהשכל שקיבל מהרב לפני ארבעין שנין , ובכל מה שלמד והשיג בשכל זה במשך ארבעין שנין , הנה עי"ז דוקא קאי אדעתא דרבי', שמגיע לעומק ופנימיות השכל.
34 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אע"פ שמאמר זה נאמר לפני ארבעים שנה – הרי ישנו כלל גםבנגלה דתורה, ש"ארבעין שנין" הוא משך הזמן ש"קאי איניש אדעתי' דרבי'".
314 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם ענין הדרך קצרה אינו כפי שהוא בצמצום הראשון, כי אם, שבדרך קצרה ישנו כל הפנימיות, אלא שהוא בהעלם, ולכן אחרי ארבעין שנין קאי אדעתא דרבי', לפי שבשכל הנשפע ישנו בהעלם כל הפנימיות.
50 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו ביאור מאמר רז"ל עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתא דרבי', אבל אחרי ארבעין שנין קאי , ולכאורה, מאחר שהרב משפיע לו רק חיצוניות השכל, שלכן עד מ' שנין לא קאי אדעתא דרבי', א"כ, איך יעמוד על שכל הרב לאחרי ארבעין שנין .
13 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אך הענין הוא, דהנה כתיב פני ארי' אל הימין גו' ופני שור מהשמאל, והחילוק בין ימין ושמאל הוא, שימין הו"ע הגילוי, ושמאל הו"ע הצמצום, ומזה נמשך גם החילוק בין ארי' ושור למטה, שזהו החילוק שבין חיות לבהמות (שהרי ארי' הוא מלך שבחיות ושור מלך שבבהמות), שהחיות הם בבחי' התפעלות וחמימות יותר מבהמות, שבהמות הם בקרירות וחיות הם בחמימות, והיינו מפני תגבורת החיות, שזהו התגלות החיות, משא"כ השור שכחו חזק, כמ"ש ורב תבואות בכח שור , כשור לעול , אבל זהו בהעלם.
34 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ד
דענין הרגל מורה ג"כ על תוקף הלעו"ז, כמ"ש משלחי רגל השור והחמור , דקאי על הנפש הבהמית.
73 ע"פ ע"ז ה, ב ורש"י שם. הובא בסה"מ תרנ"ד שם (ע' קג). תר"ס שם (ע' עו). תרפ"ו שם (ע' קעז).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וזהו גם מ"ש בתניא ש"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" הוא ענין הקבלת עול , היינו, שמצד עצמו אינו שייך לשום ענינים, כי אם "כשור לעול וכחמור למשאוי" .
191 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכידוע הדוגמאות על זה, ממה שמצינו בההפרש בין חיות לבהמות, שענין הזריזות הוא בחיות דוקא, דאף שגם בבהמות כתיב ורב תבואות בכח שור , כשור לעול וכחמור למשא, מ"מ, ענין הזריזות הוא בחיות דוקא, מצד הגבורות שבהם.
51 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכאשר לומדים – כתקנת רבותינו נשיאינו – בכל יום פרשה חומש עם רש"י כפשוטו, אזי סוכ"ס, כמאמר רז"ל , לאחר ארבעין שנין "קאי אדעתי' דרבי'",
1410 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולכן היתה השפעה זו צריכה להיות במשך ארבעים שנה – ע"ד מארז"ל "עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתי' דרבי'".
14 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
באוה"ת דברים (שנדפס לאחרונה) מביא הצ"צ שהתורה ניתנה לארבעים יום (ומביא כמה ענינים הקשורים עם מספר ארבעים ), ומבאר, ש"ענין ארבעים יום שהי' משה בהר אפ"ל ע"ד לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעים שנין , ולכן בן ארבעים לבינה , ויום שלמעלה חשוב ודאי כשנה , ע"כ הי' משה בהר ארבעים יום, כדי שיהי' קאים על התורה כו'".
1507 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכדמוכח ממארז"ל עד ארבעין שנין לא קאים איניש אדעתי' דרבי', וכיון שענין זה שלאחרי ארבעין שנין יבוא התלמיד על עומק החכמה אינו באופן שלומד ענין זה מהרב עוד הפעם, כי אם, שע"י הלימוד שלמד לפני ארבעין שנין , מבין עתה את עומק הענין שעד עתה לא עמד עליו, הרי מובן, שגם בתחילה הי' הדבר בערכו, אלא שהי' באופן מקיף.
58 ע"ז ה, ב. וראה לקו"ת אחרי כח, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועפ"ז צריך להבין מה שממשיך לבאר במאמר ההילולא, שב' ענינים אלו, מה שאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית הם ב' בחי' מקיף, מקיף דאור ישר ומקיף דאור חוזר, מקיף הקרוב ומקיף הרחוק, ומוסיף לבאר זאת ע"פ משל הרב שמשפיע שכל לתלמידו, שישנו חלק השכל והסברא שמתקבל אצל התלמיד בבחי' אור פנימי, וישנו עומק השכל מה שאין ביכולת התלמיד לקבלו ונשאר בבחינת מקיף על שכלו, ומ"מ ה"ז בבחי' קירוב אל המקבל, ובמשך הזמן יבוא על זה, וכמאמר עד ארבעין שנין לא קאים איניש אדעתי' דרבי', א"כ הרי במשך הזמן דארבעים שנה יבוא אל עומק החכמה כו', והו"ע מקיף הקרוב, ונוסף לזה ישנו שכל שהוא עמוק ביותר שגם אפס קצהו אינו מתגלה ולעולם לא יבוא לידי גילוי, והו"ע מקיף הרחוק – דלכאורה, הרי כללות ענין השפעת השכל מרב לתלמיד שייך רק לאחרי שכבר ישנה מציאותו של התלמיד, ולאחרי שהרב מצמצם את שכלו כו', עד שימצא חלק השכל והסברא שיוכל להתקבל אצל התלמיד בבחי' אור פנימי, וא"כ, הדוגמא לזה בנמשל היא במדריגות שלאחרי הצמצום, שכבר נמשך בסדר השתלשלות כו' עד להמשכה באות ה' אחרונה דשם הוי' כו'.
101 ע"ז ה, ב. וראה לקו"ת אחרי כח, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ועוד תראה שהוא – "רובץ תחת משאו" – שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תומ"צ [ובשביל זה צריך להיות "כשור לעול וכחמור למשאוי" , למלא את השליחות שהוטלה עליו, שהנקודה העיקרית בזה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים , ע"י הפיכת ה"שקר" ל"קרש", לעשות משקר העולם – קרשים למשכן ], והגוף מתעצל בקיומם.
440 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולא עוד אלא שגם כאשר קאי איניש אדעתי' דרבי' לאחר ארבעין שנין , הרי עדיין אינו משיג את עצם נקודת השכל כמו שהיא אצל הרב, שזהו למעלה מהתלמיד לגמרי [וזוהי המעלה באב ובן לגבי רב ותלמיד, שבאב ובן נעשה המשכת העצם ע"י הטפה הגשמית, שאף שנתגשמה מאד, הרי היא ממש כמו שהיתה רוחנית בעודנה במוח האב].
306 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
את הנקב שיומשך על ידו גילוי אור יותר, וכמו בהשפעת השכל, שכאשר ההשפעה היא (לא ע"י חידה, ואפילו לא ע"י משל, אלא) ע"י אותיות השכל, הנה לאחרי ארבעין שנין קאי אדעתי' דרבי' , היינו, שהתלמיד מרחיב את הנקב שעל ידו קיבל את ההשפעה, ומקבל יותר מעומק תבונת רבו, ועד שקאי אדעתי' דרבי', שעומד על מהות שכל הרב.
382 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ תצוה, ח' אדר-ראשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו גם הביאור במאמר רז"ל שלאחרי ארבעין שנין קאי איניש אדעתי' דרבי' – שאין זה באופן ששומע זאת מרבו עוד הפעם, אלא שניתוסף אצלו בענינים ששמע מרבו לפני ארבעים שנה , שעומד על דעת רבו (ע"ד שראיית פני הרב פועלת על התלמיד גם לאחרי זמן).
508 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולהעיר, שכיון שכבר עברו ארבעים שנה מאמירת המאמר בשנת תרפ"ז, הרי ע"פ הכלל בגמרא ש"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" , מובן, שעכשיו יכולים לבוא להבנה עמוקה יותר בהענין
769 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אך כללות ענין ההעכבה והצמצום הוא בשביל הגילוי – הפיכת חושך הצמצום לאור וגילוי , כמרומז ב"דמי טהרה", "שם דבר כמו טוהר", שהדם גופא נהפך ונעשה טהור –
1182 נוסף לכך שדוקא ע"י הצמצום יכול להיות הגילוי למטה, עד לתחתון שאין למטה ממנו, ולכן גם הצמצום הוא מאותו מקום שממנו נמשך הגילוי, כמבואר בשער היחוד והאמונה (פ"ו) ש"בחי' גבורה זו וצמצום הזה ("הן הן גבורותיו") הוא ג"כ בחי' חסד שהעולם יבנה בו". וכמשל הרב שמצמצם את שכלו כדי שיתקבל אצל התלמיד, ועד שעי"ז מקבל את כל השכל כפי שהוא באופן של הרחבה אצל הרב, שלכן לאחרי ארבעים שנה "קאי אדעתי' דרבי'" (ע"ז ה, ריש ע"ב. וראה סה"מ תרנ"ז ס"ע מט ואילך. ועוד); וכמשל אור השמש שמאיר דרך נקב, שמהות אור השמש מאיר בזה, ויכולים להרחיב את הנקב להיות בחי' גילוי יותר, והיינו, שכאשר מקבלים את האור בבחי' מדה וצמצום, יכול להיות אח"כ בחי' גילוי יותר (ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תשכו. ועוד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, כפי שהי' אצל בעל השמחה והגאולה בשעתו, ועתה, לאחר ארבעין שנין , קאי איניש אדעתי' דרבי' (כדאיתא בגמרא ), שמגיעים לעצם פנימיות כוונתו, ובפרט בנוגע למ"ש במכתבו בנוגע לענין הגאולה:
415 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, י"ד תמוז (מאמר ב), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
להוסיף, שכל האמור לעיל מודגש יותר בעמדנו לאחרי ארבעים שנה , שאז קאי איניש אדעתי' דרבי' , ובפרט בנוגע להוראה מפורשת בתורתו (לא רק לימוד הוראה מסיפור המאסר והגאולה וכיו"ב), כמו ההוראה הנ"ל ע"ד לימוד דא"ח בכל יום , שלכן צריך כאו"א למסור נפשו על קיום הוראה ושליחות זו.
543 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
"הפליא והגדיל ה' לעשות כו'", ועד ש"ראו כל אפסי ארץ כו'", ובפרט בשנה זו, שנת הארבעים , אשר, "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" , אבל בשנת הארבעים "קאי כו'" – הרי בודאי ישנה נתינת כח מיוחדת לכאו"א בנוגע לכל עניני י"ב תמוז, החל מקיום הוראותיו של בעל הגאולה, כולל ובמיוחד בנוגע לענין האחדות.
528 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט ששנה זו היא שנת הארבעים , שאז צריך להיות הענין ד"קאי אדעתי' דרבי'" בכחות עצמו, וגם הכחות ש"נתן הוי' לכם" מלמעלה.
692 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ד תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
שאז "קאי איניש אדעתי' דרבי'" , ש"עומד על סוף דעתו של רבו
1013 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
– ובהדגשה יתירה בשנה זו, שמלאו ארבעים שנה לגאולה, שזהו הזמן שבו "קאי איניש אדעתי' דרבי'" , ומתחיל הענין ד"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" –
1136 ע"ז ה , ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והביאור בזה – שהשמחה דשמח"ת היא מצד " גמרה של תורה" , ואם עתה בכל שנה שמחים בגמרה של תורה, עאכו"כ כשסיימו את התורה בפעם הראשונה, בשבעה באדר, שאז "ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים וגו'" [והיינו, שלאחר שנשלמו ארבעים שנה שבהם לימד משה תורה לישראל , הי' יכול לדרוש מהם "שימו לבבכם" – כמובן מדרשת חז"ל בביאור הכתובים "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה" , "ולא נתן ה' לכם לב וגו'" , "ש"מ לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" ], ונמצא, שהי' אז אותו ענין של שמח"ת.
456 ע"ז ה , ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
לעול וכחמור למשא , ומ"מ הילוכה הוא בעצלות ואין לה זריזות כ"כ, משא"כ חי' שהילוכה במהירות וזריזות, מפני שיש בה תגבורת החיות, והוא מפני ששרש החי' הוא מבחי' גבורות (משא"כ שרש הבהמה היא מבחי' החסדים), ולכן נקראת בשם חי', ע"ש תגבורת החיות.
359 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין הא', שאותיות הדיבור מקבלים בתוכם את השכל, וענין הב', שאותיות הדיבור מגלים להזולת את חיצוניות השכל בלבד, והיינו שאין מגלים להזולת את כל מה שקיבלו לתוכם, וכדמוכח ממארז"ל לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין , והיינו לפי שאותיות הדיבור אין מגלים רק החיצוניות, אע"פ שכוללים גם את הפנימיות, שלכן אחר ארבעין שנין קאי כו'.
779 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וזהו גם הטעם שהחיות הם טורפות ודורסות, משא"כ הבהמות עם היותם בעלי כח מרובה, מ"מ אינן טורפות כו', והיינו, לפי שהחיות של הבהמות הוא בכיווץ, וכמו שאמרו כשור לעול , שהוא בטבע הביטול והכיווץ.
501 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
תורה – קשורה עם ארבעים שנה , כדאיתא בגמרא "לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" [ומזה בא גם הפסק-דין ש"אין לאדם להורות עד ארבעים שנה" ], שזהו בדוגמת הארבעים יום שבהם קיבל משה התורה, כיון ש"יום שלמעלה חשוב ודאי כשנה" .
2249 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
המשך השיחה, ביאור העילוי שמצינו בדברי חז"ל בענין ארבעים שנה , "בן ארבעים לבינה"171, ו"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" , וביאור דעות רש"י ותוס' בנוגע לארבעים שנה הדרושים להיות ראוי להוראה , אם "משנולד" או "משהתחיל ללמוד" , שישנה השלימות בכח החכמה שנעשית בגיל ארבעים – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ד ע' 160 ואילך.
323 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולהעיר, שאע"פ שעד ארבעים שנין לא קאים איניש אדעתא דרבי' , וא"כ, איך אומרים שבשעת אמירת המאמר, בשנת תקכ"ט, נתוסף ענין זה לחסידות חב"ד, הרי ידוע סיפור החסידים אודות מ"ש אדמו"ר הזקן באגה"ק שמעה אזני ותבן לה וכו', שבזה רמז, שכאשר שמעה אזני הנה תיכף ומיד ותבן לה, ומ"מ מובן, שאחר ארבעין שנין , הנה גם אצלו נעשה הענין באופן אחר .
1626 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ל"ג בעומר, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בזה, דלולי פירוש הרמ"ז שהענין דאיש וביתו במלאכים הוא (לא רק נפש וגוף, אלא גם) בדוגמת ענין הזיווג ממש, הי' מקום לומר שזהו רק זיווג נשיקין, שהוא בדוגמת השפעת הרב לתלמיד, שאף שזהו"ע של משפיע ומקבל, מ"מ, הרי זה רק ענין של השפעת שכל, אבל לא יכול להיות מזה ענין של הולדה, מציאות חדשה, והיינו, שכאשר התלמיד הוא בר שכל גם לולי השפעת הרב, אזי הרב מפתח את שכלו, עד שלאחר ארבעים שנה קאי אינש אדעתי' דרבי' , אבל הרב אינו יכול לפעול את מציאות השכל מחדש, מאין ליש.
1581 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והחינוך צריך להיות כפי שמחנכים "אדם" (שקאי על כל מין האנושי) – שהרי הכל מודים שחינוך של בן-אדם המדבר צריך להיות שונה מהאופן שבו מחנכים עגל להיות "רב תבואות בכח שור" , "שור לעול וחמור למשאוי" , שמרגילים אותו ע"י "מלמד" כו' – "למה
510 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם, בשביל זה אין צורך בענין של אמונה, שהתלמיד יאמין לדברי הרב – שהרי התלמיד יודע שאצל הרב ענין זה הוא בהבנה והשגה, אלא שהוא (התלמיד) אינו מבין זאת לעת-עתה, ובמשך הזמן יבין גם הוא, כמארז"ל שלאחרי ארבעין שנין קאי איניש אדעתא דרבי'.
1083 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
"תורתו" (לימוד השייך לשכל האדם ) – מעלת יעקב "יושב אהלים" , "מלכותו" (קבלת גזירותיו גם אם לא מבינים הטעם) – מעלת אברהם שעסק בפרסום מלכותו של הקב"ה בעולם , ו"עולו" (עול תמידי , ללא חירות לעצמו כלל) – מעלת יצחק שע"י העקדה נעשה עולה תמימה (כליל לה') –
477 "כשור לעול וכחמור למשאוי" (ע"ז ה, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
"כשור לעול" , וכלשון הזהר שהובא בתניא :
2441 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
נשאר בהעלם (עד ארבעין שנין , שאז קאים אדעתי' דרבי' ), לפי שענין הדיבור הוא ים המסתיר.
584 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והטעם שיש צורך בג' עליות הוא – לפי שבהשפעה מהמשפיע למקבל (מלכות) יש ג' צמצומים, כמבואר במ"א שלכל לראש צריך המשפיע לצמצם את שכלו לפי ערך המקבל, ולאח"ז צ"ל הצמצום לפי ערך כלי המקבל, וכל זה עדיין כפי שכלי המקבל הם אצל הרב, ולאח"ז צ"ל צמצום שלישי – כפי שההשפעה יוצאת מן הרב אל המקבל ע"י הדיבור של הרב (ולאח"ז יש גם צמצום רביעי – כפי שהתלמיד שומע את דיבור הרב, ועד שעי"ז קאי אדעתא דרבי' לאחרי ארבעין שנין ).
542 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דראש השנה, ה'תשמ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו גו', ומבאר בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו [במאמרו ד"ה תקעו תש"ז, לפני ארבעים שנה , דאחרי ארבעים שנה קאי אינש אדעתי' דרבי'], דארז"ל על הפסוק איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה , דבכסה הוא כס ה' דה' קאי על ספירת המלכות וכס ענינו כיסוי וראש השנה נק' כסה לפי שבראש השנה ספירת המלכות מתכסית ומתעלמת בהעלם העצמי כו' (ואולי יש להוסיף הקשר לענין חג שהחדש מתכסה בו בפשטות, דחדש בפשטות היא הלבנה, ונודע שהלבנה היא ספירת המלכות), ולכן הנה עיקר עבודת ראש השנה הוא בנין ספירת המלכות כמארז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו', וכדי להמשיך בחי' המלכות הוא ע"י תקיעת שופר וכמ"ש תקעו כו'.
3 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דזהו מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא, דענינים שבהדרגה צריך לזה זמן, וכל שהענינים הם נעלים יותר צריך יותר זמן, וכמו לא קאי אינש אדעתא דרבי' עד ארבעין שנין , שמצד גודל עילוי הענין (של דעתא דרבי') צריך לזה זמן מופלג.
12 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וע"ד שארז"ל עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתי' דרבי', היינו שמתחילה שלימות מיוחדת בלימודהתורה אחרי ארבעין שנין , עד"ז מתחילה שלימות מיוחדת באופן הבנת התורה וכו' אחרי תשעים שנה .
49 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וביאור דבר זה יובן עד"מ הידוע מכח המוליד ההיולי שבטיפה שהוא רוחני וכלולה מכל האברי' שמתפשטי' אח"כ ובודאי מה שהאברים נגלים ונראים בהגשמה גמורה אין זה ערך לבחי' אור וחיות ההיולי שבטיפה שכלול מכל האברים ומ"מ שם נמצאו אך בחי' האור ההיולי מוסתר בהם אחר שנעשית גשם כו' כן ממש בחי' נקודת אור החכ' כמו שהיא בבחי' עצמותה ממש היא רוחני והיולי ומה שנמשך מאין רוחני זה בחי' ההתפשטות של מהות ההשגה באותיו' ממש במח' ה"ז כמו לבוש מעלים ומסתיר על בחי' נקודה העצמי' של החכ' אע"פ שמכחו נמשך השגת השכל שבא במח' וכמו שנראה בחוש שכח נביעת המעיין עצמו מוסתר ונעלם ע"י אמצעות הנהר המתפשט הימנו כי לא נודע גילוי מקורו מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו אע"פ ששרש הנהר ממקורו הוא בא כמ"ש נהרא מכיפי' מיבריך כו', וכיוצא בזה יובן איך שנקודת החכ' עצמה מוסתר ונעלם במחשבת השגת השכל המלביש את נקודת החכ' כי מה שנתפס אור החכ' ע"י אמצעי' השגה זו במח' אין זו תפיסת עצמותה ומהותה של החכ' כלל להיות כי מחשבת השגת השכל מסתרת ומעלמת על עצם נקודת אור החכ' והשכל ואינו נגלה כמו שהוא רק הארה חיצוני' ממנו הוא אשר נגלה ונתפס ע"י השגה זו אע"פ שמכח החכ' גם זאת ההשגה שבמח' באה מאין ליש כידוע שחו"ב נק' תרין ריעין כדמיון מעיין ונהר או טיפה בולד וכה"ג כו', וראי' לדבר זה ידוע ממה דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' גם ששמע והבין ההשגה אבל לא קאי על בחי' נקודה העצמי' שבשכל זה ששמע והשיג כו'.
78 דלא קאים איניש : ע"ז ה, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תמד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תכט מנהג ימי ניסן א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
א חכמים הראשונים תקנו בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג לפי שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהיה להם שהות כל שלשים יום :
ג תוס' ע"ז דף ה , ב ד"ה והתנן .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תכט מנהג ימי ניסן ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ב ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון ולהמון עם היו דורשים הלכות הרגל בשבת שלפניו שבשבת זו היו מתקבצין כל העם מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל מפי החכם לפיכך נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו אם אינו ערב פסח והלכות החג דורש בשבת שובה (אבל עצרת אין בו הלכות מיוחדות שכל איסור והיתר הנוהגין בו נוהגין גם כן בפסח וסוכות).
י תוס' ע"ז ה, ב ד"ה והתנן . ב"י סד"ה תניא שואלין .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרח סדר סעודה המפסקת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ח בערב יום כיפור אפילו בסעודת שחרית אין לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל (כדי שלא יהיה שבע) כגון בשר עופות ודגים כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל ביום הכיפורים.
סב ב"ח בסוף הסימן, ממשמעות התוס' ע"ז ה, ב ד"ה וכדברי .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו ח"ו לעשות הרע בעיניו לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה בין לא תעשה של תורה בין של דברי סופרים ח"ו ותכלית האהבה היא העבודה לעבדו מאהבה ובשמחה לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ולשמוח בה' והיא מעין עולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשו לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה במי התורה וקיום מצותיה דאורייתא וקוב"ה כולא חד וע"ז נאמר הוי כל צמא לכו למים ) ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמ"ש למעלה והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימודו כראוי כשאפשר לו עובר בלאו א"כ איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל היום (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה הרי אמרו לא עליך המלאכה לגמור).
קיז ישעיה נה, א. וראה ב"ק יז, א. ע"ז ה, ב. תניא סוף פ"מ (כי לפי פשוטו אינו מובן דמי שהוא צמא ומתאוה ללמוד פשיטא שילמוד מעצמו ולמה לו לנביא לצעוק עליו הוי ). שם סוף פ"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תכט מנהג ימי ניסן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
א חכמים הראשונים תקנו בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל, דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח , ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת, ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג .
22 תוס' ע"ז דף ה , ב ד"ה והתנן (ואע"פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום , מכל מקום עיקר התקנה על הקרבן נתקנה, כדאמר טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תכט מנהג ימי ניסן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ב ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש , שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו , כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון.
31 תוס' ע"ז ה, ב ד"ה והתנן (ואע"פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום , מכל מקום עיקר התקנה על הקרבן נתקנה). ב"י סד"ה תניא שואלין (ואף על גב דהשתא בעוונותינו אין לנו קרבן, כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין שלשים יום קודם , תקנה לא זזה ממקומה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ח בערב יום כיפור, אפילו בסעודת שחרית, אין לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל (כדי שלא יהיה שבע), כגון בשר עופות ודגים, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל ביום הכיפורים.
1012 תוס' ע"ז ה, ב ד"ה וכדברי (וביום הכיפורים רגילים בעופות ודגים ודברים קלים). תשב"ץ סי' קכז (ובערב יום כפורים בסעודה המפסקת אינו אוכל מהר"ם ז"ל כי אם תרנגולת ודבר רך, ושריית פת ביין, לפי שהוא כמעוכל). כלבו סי' סח לג, א (כתב הר"ם, בערב יום הכפורים אין לאכול רק מאכלים קלים להתעכל כדי שלא יהיה שבע ומת[גא]ה כשיתפלל). שו"ע ס"ד (בערב יום הכיפורים אין לו לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל). ב"ח סוף הסימן (ודאי גם כל היום לא אכל רק עופות ודגים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
[כד] והנה יש עוד אופן אחר במשל הנ"ל בשפע הרב לתלמיד שיובן מזה ענין הנ"ל במה שמכח [ה]משפיע יומשך למקבל שיוכל לברר עצמו כו', והוא כמו בעומק שכל וסבר"א שמשפיע הרב לתלמיד שכדי שלא יפול התלמיד באיזה טעות דק ביותר שמחמתו יטה מדרך האמת ולא ינצל ממנו לפ"ע כלי קבלתו המצומצם, אז[י] משפיע לתלמיד כח ושפע חכמה יתירה שנוספת על קבלת התלמיד עד שמחמתה יוכל התלמיד להרגיש בכח חכמתו בעצמו על הטעות הדק ויוצא לאור האמת מכל המבוכה ובלבול שיהי' לו בזה, עד שתהי' הסברא והשכל זך ונקי וברור מכל סיג לתכלית אמיתתו כמו שהי' אצל הרב המשפיע בלי נטי' לימין ושמאל (וכמו ביהושע שא' איש אשר רוח בו רוחו של משה שסמך ידיו על[יו] שיוכל מכח חכמת עצמו לברר כל ספק לאור האמת [מפני שקיבל אור האמת] במעלה יתירה על עצם חכמת"ו) וכמו פני לבנה שמקבלת מאור השמש שאז תאיר אור עצמה וכאשה שתקבל כח המוליד ממ"ד שאז תזריע ותלד מכח המ"ן שלה (וזהו מה שהמקבל יוכל בכח עצמו לברר שהוא בא מכח המשפיע שהשפיע ונתן בו כחו שיוכל לבא מעצמו על בירור אמיתית הדבר (ודוגמא לזה הוא מה שאמר דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין דהיינו שקודם מ' שנין אין התלמיד קאי אדעתי' דרבי' ממש, שאע"פ שמבין ומשיג בכי טוב לדבר השכל ו[ה]חכמה
1341 דלא קאים. . מ' שנין : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמג. וש"נ. שער האמונה צב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח גדול אדונינו כו' שיעור קומה כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם, ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעים שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב הי' עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו, אלא שאעפ"כ לאחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ הי' דעתי' דרביה בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקיבל מרבו בבחי' הסתר והעלם, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי, נמצא מובן שהאותיות שהם לבושי' היינו שמסתירי' שהפנימיות לא יתגלה רק החיצוני' נמשך ומתגלה, ומ"מ בהעלם יש בהם גם הפנימיות, מפני כי החיצוני' שמאיר בהם מוכרח להיות חיצונית מן בחי' הפנימיות, ולכן לאחר מ' שנין קאים, ויובן זה עוד מענין מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרים באחד בשבת משום דמנשי טעמייהו, ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבי' דברי המזכים ודברי המחייבין, פי' רש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמי' כו' והיינו מפני שפנימיות הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם, והענין הוא דהנה בהשגת השכל יש ב' בחי' הא' מה שיכול לפרש ולהביא השכל בדבור או בכתב, הב' הוא עצם השכל ועומק המושג מה שאינו יכול להסביר כלל בדבור, ויובן זה ע"ד מ"ש בפע"ח שעט"ז פ"א שהשיג האריז"ל בשעת השינה בשבת רזין עילאין מה שלא יספיק לדרוש זה בשמונים שנה , והיינו לפי שהשגתו הי' בבחי' ראי' עצם החכ', ולא בבחי' שמיעה והבנה ולכן במעט רגע יוכל להשיג ולראות מה שיצטרך זמן רב לפרש בדבור כו', וכעין זה עד"מ הוא לחכימא ברמיזא שא"צ לזה הקדמת דברים והסבר כ"א ע"י הרמיזה משיג עצם השכל ושרשו, ועד"ז הוא ענין הטעמי' והנגינות שבתושב"כ שהם כמו רמיזות עד"מ שעי"ז מתגלה אפס קצה מח"ע מה שלא יוכל לבוא ולהתגלות באותיות התורה דהיינו מה שא"א להתגלות בדבור, שמה שנמשך בדבור ואותיות זהו רק חיצוני' ח"ע נובלות חכמה שלמעלה תורה זהו המתגלה באותיות התורה, אבל הגילוי מפנימי' ועצמיות ח"ע א"א להתגלות בדבור ואותיות
95 דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לגבי חכמה רק שנק' בשם חלק עשירי כמו כסף וזהב ונחושת שנק' נחושת חלק א' מזהב כאשר מונחים ביחד כך דיבור נק' חלק עשירי אבל באמת אינו בערך לגבי חכמה כמו נחושת לגבי זהב, ובאמת אפי' הדיבור של הרב אינו מבין התלמיד כמו שהוא כי הוא מלביש את הדיבור באותיות אחרים ומשנה הדיבור והראיי' שהוא אומר אח"כ זאת הי' כוונתו (בל"א דאס ה ט ער גימיינט) ממילא מובן שמקודם לא יבין כוונת הרב ובאמת גם אחר כך אינו מבין כמו שהוא, ולבד שלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין זהו אדעתי' דרבי' באמת אפי' דיבור של הרב ג"כ אינו מבין כמו שהוא והראיי' שהוא מדייק אח"כ מפני מה אמר זה מקודם וזה אח"כ מסתמא יש בזה כוונה ומסתמא צ"ל מפני מה זאת א"כ מובן שאפי' הדיבור אינו מבין כמו שהוא, כך יובן מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה, והארה ג"כ אינו מושג כמו שעצם החכמה שנק' אין בדרך תמצא שאינו משתנה כך אפי' הארת החכמה שנמשך בהשגה והבנה הארה ג"כ אינו מושג, הגם שברק המבריק נמשך בהשגה והבנה אך זהו רק שברק המבריק מעורר השגה והבנה ומה שמושג ע"י השגה זהו כאשר נשתנה הברק המבריק ונמשך בהשגה והבנה, ומ"מ נשאר עצם הברק אינו מושג כמו שאין מהווה מציאת היש שאין עומד תמיד שמחי' בחי' יש ואם לאו הי' אין ואפס מהיש מ"מ אינו מושג האין שהיש אינו משיג האין, כך ברק המבריק אפי' כאשר נמשך בהשגה נשאר עצם הברק שאינו מושג כמו שעצם החכמה אינו נשתנה כך הארה שנמשך בהשגה אינו מושג, ע"כ נק' בשם נקודה.
42 שלא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וכל שיח השדה כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
צריכים אלי' שישיב לב אבות כו' ולב בנים הלא אינם מרוחקים כ"כ, שיצטרך אלי' לישר לבותם כו', ומשמע אשר בלעדו א"ז ביכולת להשוות, וג"ז לפני בא יום ה' הגדול והנורא כו' אשר כ"ז א"מ כלל, הנה בזהר פ' בלק הבין הינוקא כשראה את רי"ה ור' יוסי א"ל חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק"ש, והשיבו לו שעסקו במצות חו"כ והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ צ"ל שכשעוסק במצוה זו פטור מן מצוה אחרת לפי שע"י עשיית מצוה זו נמשך גם מה שהי' נמשך ע"י מצוה האחרת שהי' עושה כו', וא"כ מאין הבין הינוקא שלא קראו ק"ש הלא באמת היו פטורים מק"ש כו', ויובן בהקדם מארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת, שלכאורה א"מ למה אמרו רז"ל ודימו מ"ת למשל גשמי כ"כ, וגם מ"ת הי' בקולות וברקים כו' וקול שופר חזק מאד, וירד ה' על ה"ס שהי' גילוי עצמותו, ועכ"ז א' דברים פשוטים לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, שגם אלמלא לא ניתנה תורה מהראוי ע"פ השכל שלא לעשותם, ולצורך ציווי דברים פשוטים כאלו ירד ה' עה"ס כו', והענין הוא דהנה נודע שיש ב' בחי' השפעות הא' הוא הנק' השפעה חיצוני', והב' הוא בחי' השפעה פנימיות, וענין בחי' השפעה חיצוני' זהו ע"ד כמו השפעת הרב לתלמידו שעם היות שמשפיע לו דבר שכל, עכ"ז הוא רק בחי' השפעה חיצוני' לבד, והמופת לזה שהרי אם המקבל ההשפעה איננו בר שכל כלל לא יבין השפעת הרב כלל, ואם השפעת הרב הי' בחי' השפעה פנימיות שהי' משפיע לתלמידו בחי' שפע פנימי מעצמיות בחי' המוחין, הנה גם אם המקבל אין לו מוחין בעצם ה"צ ג"כ שידע דבר ההלכה מאחר שהרב השפיע לו מעצמיות בחי' המוחין שלו, אלא מפני שהשפעת הרב היא רק השפעה חיצוני' לבד, ולכן אם המקבל יש לו מוחין אזי מבין בכח שכלו העצמי שפע הרב עד שבמשך ארבעים שנה קאים אדעתי' דרבי', אם אין לו שכל אינו מבין כלל השפעת הרב מאחר שהיא רק השפעה חיצוני' לבד,
25 שבמשך ארבעים שנה קאים אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. סה"מ תרנ"ב ע' צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה א'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אך א"ל שהדיבור הוא חכמה כמארז"ל לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין משמע שאחר ארבעין שנין קאים וזהו ע"י הדיבור מוכרח לומר שדיבור הוא חכמה כו', וענין ערום היינו שמסתיר הענין שלא יודעו וסילק הענין שלא יבין חבירו עד שמסבב ומוליך לרצונו ולוכד את חבירו, ובאמת זהו אסור ע"פ התורה ששורש נמשך מהנחש הי' ערום, שהנחש הי' ערום הי' חכם בודאי והי' יודע מה שאסור ומה שמותר אלא שהלך בערמומית ע"כ אמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן שהגם שידע שלא כל הדברים אסרו מ"מ שאל כן מפני שהלך בערמומית ששאל תחלה אפי' על דברים המותרים עד שנסע לדברים האסורים וזהו ערמומית דלעו"ז, וכן יש ערמומית דקדושה בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך, ויעקביני זה פעמים, שלא הי' ביכולתו ליקח את הברכות אם לא ע"י ערמומית, וזהו ערמומית דקדושה, ע"כ צריך אדם להיות ערום ביראה שצריך ערמומית ליראה והיינו ערמומי' דקדושה.
94 לא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וכל שיח השדה ספ"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וביאור הענין דהנה גם דבור של האדם ג"כ א"א לומר שהוא נעשה נפרד לגמרי מן האדם שהרי אנו רואים שמי שקיבל מרבו שלמדו חכ' ה"ה מקושר לו בתכלית עד שתלמידו משליך כל עניני עצמו ועוסק לטובת רבו, עד שגם אבידת רבו קודמת לאבידת אביו שאם היות שהטעם הוא מפני שרבו שלמדו חכמה הביאו לחיי העוה"ב מ"מ הרי בן נמשך ממוח האב שזהו המשכה עצמיות כמשנ"ת במ"א, ע' בד"ה וכל שיח השדה, ובבה"ז בראשית בד"ה לא טוב היות האדם לבדו, ובמאה"ז ע"פ הנ"ל, ורבו שלמדו חכ' לא השיג ממנו כ"א הארת חכמתו ע"י דבורו לבד, שהרי על עצם חכמתו לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין שנא' ולא נתן כו' עד היום הזה, שהוא סוף ארבעים שנה , ומ"מ בחי' הדבור דרבו עדיף מעצם כח האב שבבן כו', וע' במ"א בענין ג' ד' גמול דלים שההשפעה הוא חלק עשירי, והוא רק עשירי במספר, אבל לא באיכות, והוא מפני שקאי על הדבור כו', ומאחר שפועל התקשרות בזולתו כנ"ל עכצ"ל שאינו נעשה נפרד לגמרי מן האדם המדבר הדבור כו', אלא שמה שאומרים שהדבור נעשה נפרד זהו שנראה לעין זולתו כאלו הוא נפרד, אבל באמת אינו כן, וכ"ש דבורו של ממה"מ הקב"ה חי וקיים לעולם ואינו נפרד ח"ו אפי' רגע, רק שכך עלה ברצונו שע"י העבודה יהי' נמשך בחי' חידוש הישינו' שעיקר בחי' זו הוא בשביל לזכות את האדם שע"י עבודתו יומשך זה כו' כמו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כו', וזהו ענין אחד דהיינו שהגם שנתהוו מבחי' דבור ז' רקיעים וארץ ולמעלה הוא בחי' ז'
35 לא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. סה"מ תרנ"ב ע' צה. תרנ"ז ס"ע מט ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מעצמיות מוח האב וה"ז השפעה פנימיות, והשפעת הרב לתלמיד הוא הארה חיצוניות דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעים שנין וכמ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה לסוף ארבעים שנין וההתקשרות שעד מ' שנה הוא מהארה חיצוניות, ובמ"א מבואר שהוא רק חלק עשיריות וגם זה רק במספר ולא באיכות וכמות וכמו חכ' ודיבור שאינם בערך זל"ז ובמספר הם נחשבים בשוה, שהרי בהארה חיצוניות מתקשר כ"כ ע"י הדיבור וא"כ מובן שהדיבור אינו נפרד מהאדם, וכמו"כ יובן למעלה שהדיבור אינו נפרד מאחר שבאדם ג"כ אינו נפרד והלא הבריאה היא רק בחיק הבורא ואלמלא מתכנשין כל באי א"י לברוא אפי' יתוש א', ומאחר שכ"ה בנברא כמו"כ יובן בהבורא וזה אינו שייך לומר שבאדם אינו נפרד ולמעלה ח"ו כי זה לא יתכן אלא שהדיבור אינו נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים, וזהו תי' אחד שהח"ד מורים על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם ומ"מ הם בטלים לא"ס אלופו ש"ע, וכדי שיהי' מציאות הדיבור שיתהווה בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם זהו שאמר ה' אחד יו"ד צמצום ה' המשכה (ונ"ל שצ"ל התפשטות) ו' המשכה כו' וזהו מקור הדיבור שיהי' מקור לעולמות, ה' אלקינו הו"ע יחוד הנשמות דישראל עלו במח' והו"ע מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין כמו שהבן נמשך מעצמיות מוח האב כמו"כ כתי' בנים אתם לה' אלקיכם ונמשכים ממח' העצמיות, דכמו שיש מח' שבדיבור ודיבור שבמח' כמו"כ יש דיבור שבמח' ועצם המח', דדיבור שבמח' הגם שהוא מח' מ"מ שייך לדיבור אבל עצם המח' הוא מה שאינו שייך לדיבור ואף אם לא הי' מציאות הדיבור שייך מח' זו, ושרש הישראל הוא מעצמיות המח', לכן התקשרות ישראל בהקב"ה ע"י התורה וכמאמר תלת דרגין מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, ור"ת י'ש'ר'א'ל' י'ש ש'שים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה.
47 דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה , ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. סה"מ תרנ"ב ע' צה. תרנ"ז ס"ע מט ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב י"ט כסלו, רצ"ב. בהכנ"ס ליובאוויטש. ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וישנם טובים, המביאים תועלת בישובה של עולם , כמו שור לעול וחמור למשא.
28 עבודה זרה ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך א כה
מקור מפורש
בדף זה
ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'שלו
מקור מפורש
בדף זה
ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'שמח
מקור מפורש
בדף זה
ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד הוספות כ' מנחם אב
מקור מפורש
בדף זה
לב לדעת, עינים לראות ואזנים לשמוע".
8 לב. . לשמוע : תבוא כט, ג. וראה ע"ז ה, ריש ע"ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
שנאסר לבני נח.
3 ראה גם ע"ז ה, ב. נא, א. ירושלמי — פסחים פ"ט ה"ה; מגילה פ"א הי"א; סוטה פ"ט ה"ה — וקה"ע ופ"מ שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו הוספות כ"ד טבת
מקור מפורש
בדף זה
במה שהעיר כת"ר במש"כ בתניא דאמתית שם צדיק הוא מתנה מלמע' ורבה אמר אנא בינוני מפני שעסק בתורה ורק העוסק בתורה וגמ"ח יצרו מסור בידו (ע"ז ה, ב) ורוצה לפרש דיצרו מסור בידו הכוונה למדרי' צדיק הנ"ל — לפענ"ד אאפ"ל כן, כי לעסוק בתוגמ"ח מחובתו של כל או"א ולגמרי תלוי בבחירתו, משא"כ מדרי' צדיק אשר "אין לאדם משפט הבחירה בזה כ"כ כו'" (תניא פי"ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים
מקור מפורש
בדף זה
ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים
מקור מפורש
בדף זה
ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
והנה לפי כמה מפרשים יש דיעה בירושלמי שהעכו"ם הם בכלל בל יחל, ולדיעה זו מובן לכאורה טעם הצורך במיעוט העכו"ם מן הנזירות, שהרי נזיר שגלח או שתה יין כו' עובר משום לא יחל דברו.
18 וכן משמע מפשטות דברי התוס' ע"ז ה, סע"ב (כפירוש המשנה למלך שצויין לקמן הערה 21).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
7 ראה ע"ז ה, ב. 8 אוה"ת שם קלז, א, 9) שבת סג, א וש'"ן 0) ב"ר פס"ו, ג
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
אבל ב"צדקה", "הענקה", צריך הרב להתמסר ולעמול עם התלמיד קשה כל־כך, עד אשר הוא "יקבל" את עומק השכל של הרב – כל ענין הקיים אצל הרב צריך להיקלט בסופו־של־דבר על־ידי התלמיד.
31 ראה ע"ז ה, ריש ע"ב. נת' בארוכה בד"ה וידעת היום תרנ"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשי"ג*
מקור מפורש
בדף זה
והנה אף שהניצוץ נברא שרשו מהכלים כמ"ש כ"ק אדמו"ר הצ"צ בארוכה , וכלים ענינם הגבלה והתחלקות, מ"מ הרי ידוע ששרש הנשמות הוא מפנימיות הכלים, ובפרט בחינת יחידה ששרשה הוא מאור מחצבהנשמות שהוא לבוש למחצב הספירות, שהם חיצוניות א"ק ופנימיות א"ק, דמחצב הנשמות הוא חיצוניות א"ק ומחצב הספירות הוא פנימיות א"ק, ואין זה ב' דברים נבדלים זה מזה, אלא דהנשמות ששרשם מפנימיות הכלים, הרי פנימיות הכלים היא מיוחדת עם האור המתלבש בתוכם, דכמו שבגשמיות הרי פנימיות הכלי היא בסמיכות מקום להדבר המתלבש בתוכו, כמו"כ הוא ברוחניות שפנימיות הכלי היא מיוחדת עם האור המתלבש בתוכו ועוד יותר שהיא מיוחדת גם עם עצם האור, דחיצוניות הכלי, שענינה כדי להשפיע לחוץ הנה לבד זאת שאינה מיוחדת עם האור המתלבש בתוכו, הרי האור שעובר דרך הכלי ונמשך לחוץ הוא רק האור שנמשך אל הזולת, היינו האור ששייך בו השפעה והתגלות לדבר שחוץ ממנו, משא"כ פנימיות הכלי, הנה לבד זאת שהיא מיוחדת עם האור שבתוכו, היא מיוחדת גם עם עצם האור, שבדרך השתלשלות אינו בא לדבר שחוץ ממנו, והוא ע"ד ההפרש בין השפעת השכל והשפעת הטפה, דהשפעת השכל מה שהרב משפיע לתלמידו, היא השפעה חיצונית בלבד, ולכן הנה משך זמן לא קאים אדעתי' דרבי', דאף שהוא מבין כל מה שאמר לו הרב, מ"מ לא קאים אדעתי', להיות שהיא השפעה חיצונית בלבד, משא"כ השפעת הטפה שהיא השפעה פנימית להוליד בדומה לו, הרי זה מה שהוא מוליד בדומה לו, אינו רק בדומה לעניניו הגלוים וכחותיו הגלוים כ"א בדומה להעצם, ולכן אפשר שיהי' יפה כח הבן מכח האב אבל גם זהו מכח האב, לפי שההולדה בדומה לו היא בדומה להעצם.
43 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
ולכן אותיות הדיבור מעלימים על האור, דאף שגם ע"י אותיות הדיבור הנה לאחר מ' שנין קאי אדעתא דרבי', מ"מ, האותיות הם נפרדים לגמרי ומעלימים על האור.
35 עבודה זרה ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, שלא זו בלבד שהתלמיד מפרט את הענינים שבמאמר הרב מן הכלל אל הפרט , אלא יתירה מזה, שבמאמר התלמיד מתחדשים ענינים שקודם לכן היו בהעלם לגמרי , ולא נתגלו מעולם – העלם כזה שהרב מוסר להתלמיד ולא קאי אדעתי', היינו, שהענין נמסר אמנם להתלמיד, אבל אינו בגילוי כלל, אלא בתכלית ההעלם.
56 ראה ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
– שזהו הזמן המספיק שיוכל להיות "קאי אדעתא דרבי'" של רבותינו הנשיאים –
41 ראה ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
והענין בזה, דהנה אמרו רז"ל לא קאי אינש אדעתא דרבי' כו', והיינו, שמלבד זאת שאותיות הדיבור מצד עצמם אין בהם גילוי השכל, ולכן צריך שהתלמיד יהי' בר שכל, ואז דוקא יוכל לגלות את השכל ע"י אותיות הדיבור של הרב, והיינו לפי שבאותיות עצמם השכל הוא בהעלם, ולכן מי שאינו בר שכל לא יבין מאומה מהאותיות, הנה מלבד זאת, הרי גם כאשר התלמיד הוא בר שכל ומייגע עצמו לגלות את השכל שישנו בהאותיות, גם אז לא קאי אדעתא דרבי', והיינו, שבחי' עצם השכל נשאר בהעלם בהאותיות ואינו בא בגילוי.
32 ע"ז ה, רע"ב. פרש"י תבוא כט, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
כולל גם בפרטיות יותר בנוגע ללימוד התורה גופא – הן ההשגה בתורה לפני ריבוי היגיעה, בדוגמת תבואת השדה (ענינו של חג הקציר) שצומחת ללא ריבוי יגיעה, והן ההשגה בתורה שלאחרי ריבוי היגיעה, עד ש"קאי אדעתי' דרבי'" , בדוגמת צמיחת הפירות (ענינו של חג האסיף) לאחרי ריבוי יגיעה.
840 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
המשך ביאור הדיוקים בלשון רש"י "אין אדם עומד על סוף דעתו וחכמת משנתו" ("סוף דעתו" – מסקנת ההלכה למעשה , "חכמת" – חכמה, "משנתו" – בינה ), ובפירושו על הש"ס "אין אדם עומד על סוף דעתו ותבונתו" – נכלל בשיחה המוגהת הנ"ל (לקו"ש שם ע' 106 ואילך).
1155 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א*
מקור מפורש
בדף זה
וכמו"כ בהכלים שבאדם עצמו שהם האברים, הרי אינו דומה חיצוניות הכלי לפנימיות הכלי, ועד"מ בכלי המוח, שחיצוניות המוח ענינו להשפיע לזולתו, הנה מלבד זה שכללות ענין ההשפעה הוא רק חיצוניות, דתוונא דלבא לא כתבי אינשי , ולא קאי אדעתא דרבי' , הנה גם החיצוניות עצמו, הרי כאשר השומע לא יהי' בר שכל לא תועיל לו ההשפעה מאומה, וכמאמר אַ קאָפּ קען מען ניט אַרוף שטעלן , ורק כאשר הוא בעל שכל בעצמו אזי יקבל את ההשפעה מרבו.
64 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
שנין קאי אדעתא דרבי' .
382 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
כללות ענין העבודה יובן מעבודת העבד למטה, דעבדא בהפקירא ניחא לי' , ולכן, כל ענין שצריך לעשות לאדונו הוא דבר קשה אצלו, כעול לשור , ורק מצד זה שאימת האדון עליו, לכן עושה כל עבודת האדון, אבל אין זה מצד הבנה והשגה בשכל (כמו בפרשה ראשונה דק"ש, שמע גו', שהו"ע ההתבוננות, עד שבא לידי אהבה, כנ"ל).
296 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
הנה סוף סוף נעשה קאי אדעתי' דרבי' , שמגיע לשכל העצמי דהרב], דע"י גילוי אור זה, נמשך בעולם שיהי' בטל לאלקות בתכלית הביטול, ביטול במציאות.
149 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
– עבור אלו שהם למטה מגיל ארבעים, כי, אלו שלאחרי גיל ארבעים הם בדרגא ד"קאי אדעתא דרבי'" , ולא יקבלו מרות כו'...
1175 ע"ז ה, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ יתרו, כ"ד שבט, מבה"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, כללות ענין השפעת השכל הו"ע שבערך, שהרי שניהם (המשפיע והמקבל) הם ממין המדבר, ובמין המדבר גופא אין זה באופן שהמשפיע מחדש שכל אצל המקבל, אלא יש כבר שכל אצל המקבל, והמשפיע האמיתי מגלה ומביא שכל המקבל מהכח אל הפועל, ומפתח את שכלו, עד אשר בארבעים שנין קאים אדעתי' דרבי' , ומכ"ז מובן שהשפעת השכל הו"ע שבערך.
1452 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
וענינו בלימוד התורה כפשוטו, שכדי לבוא למדריגת החכמה כפי שהיא בבחי' מקבל (אורה), צריך האדם הלומד להיות ג"כ בבחי' מקבל, היינו, שהוא תלמיד אמיתי שעומד בביטול לגבי הרב המשפיע, וכדאיתא בגמרא שתלמיד שיושב לפני רבו צ"ל שפתותיו נוטפות מר, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור, א"ת מור אלא מר, והיינו, שפועל בעצמו ענין הביטול להניח את שכלו לגמרי, ולהיות בבחי' כלי ריקן , לקבל שכל הרב (שדוקא עי"ז ה"ה מקבל את שכל הרב בטוב, ועד שקאי אדעתא דרבי' , ששכלו נעשה כמו שכל הרב, כמבואר בארוכה במ"א ), ואיידי דטריד למיבלע לא
1280 ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, ה'תשי"ג*
מקור מפורש
בדף זה
והנה אף שהניצוץ נברא שרשו מהכלים כמ"ש כ"ק אדמו"ר הצ"צ בארוכה , וכלים ענינם הגבלה והתחלקות, מ"מ הרי ידוע ששרש הנשמות הוא מפנימיות הכלים, ובפרט בחינת יחידה ששרשה הוא מאור מחצב הנשמות שהוא לבוש למחצב הספירות, שהם חיצוניות א"ק ופנימיות א"ק, דמחצב הנשמות הוא חיצוניות א"ק ומחצב הספירות הוא פנימיות א"ק, ואין זה ב' דברים נבדלים זה מזה, אלא דהנשמות ששרשם מפנימיות הכלים, הרי פנימיות הכלים היא מיוחדת עם האור המתלבש בתוכם, דכמו שבגשמיות הרי פנימיות הכלי היא בסמיכות מקום להדבר המתלבש בתוכו, כמו"כ הוא ברוחניות שפנימיות הכלי היא מיוחדת עם האור המתלבש בתוכו ועוד יותר שהיא מיוחדת גם עם עצם האור, דחיצוניות הכלי, שענינה כדי להשפיע לחוץ הנה לבד זאת שאינה מיוחדת עם האור המתלבש בתוכו,הרי האור שעובר דרך הכלי ונמשך לחוץ הוא רק האור שנמשך אל הזולת, היינו האור ששייך בו השפעה והתגלות לדבר שחוץ ממנו, משא"כ פנימיות הכלי, הנה לבד זאת שהיא מיוחדת עם האור שבתוכו, היא מיוחדת גם עם עצם האור, שבדרך השתלשלות אינו בא לדבר שחוץ ממנו, והוא ע"ד ההפרש בין השפעת השכל והשפעת הטפה, דהשפעת השכל מה שהרב משפיע לתלמידו, היא השפעה חיצונית בלבד, ולכן הנה משך זמן לא קאים אדעתי' דרבי', דאף שהוא מבין כל מה שאמר לו הרב, מ"מ לא קאים אדעתי', להיות שהיא השפעה חיצונית בלבד, משא"כ השפעת הטפה שהיא השפעה פנימית להוליד בדומה לו, הרי זה מה שהוא מוליד בדומה לו, אינו רק בדומה לעניניו הגלוים וכחותיו הגלוים כ"א בדומה להעצם, ולכן אפשר שיהי' יפה כח הבן מכח האב אבל גם זהו מכח האב, לפי שההולדה בדומה לו היא בדומה להעצם.
43 ע"ז ה, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ומכיון שהפרטים שנמשכים אח"כ עד להעשרה מאמרות שמהם נברא העולם בפועל הם (לא ענין בפ"ע, אלא) הפרטים של הכלל דמאמר אחד (עד לשרשו הראשון) שיש בו בהעלם מהאור שלמעלה משייכות לעולמות, לכן, ע"י העבודה, מגלים בהעשרה מאמרות (ובהעולם שנברא מהם) לא רק הכלל דמאמר אחד אלא גם האור שלמעלה משייכות לעולמות [ובדוגמת המשל דרב ותלמיד, שע"י שהתלמיד מעיין בהפרטים, הנה סוף סוף נעשה קאי אדעתי' דרבי', שמגיע לשכל העצמי דהרב], דע"י גילוי אור זה, נמשך בעולם שיהי' בטל לאלקות בתכלית הביטול, ביטול במציאות.
37 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וכמו"כ בהכלים שבאדם עצמו שהם האברים, הרי אינו דומה חיצוניות הכלי לפנימיות הכלי, ועד"מ בכלי המוח, שחיצוניות המוח ענינו להשפיע לזולתו, הנה מלבד זה שכללות ענין ההשפעה הוא רק חיצוניות, דתוונא דלבא לא כתבי אינשי, ולא קאי אדעתא דרבי', הנה גם החיצוניות עצמו, הרי כאשר השומע לא יהי' בר שכל לא תועיל לו ההשפעה מאומה, וכמאמר אַ קאָפּ קען מען ניט אַרוף שטעלן, ורק כאשר הוא בעל שכל בעצמו אזי יקבל את ההשפעה מרבו.
63 ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שני ב
מקור מפורש
בדף זה
ויש אומרים שגם בתחלת לימודו של אדם לא ישלש זמן לימודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מהמשנה אלא מה שהצריכו לשלש זמן לימודו הוא ליתן לכל אחד שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין.
מו ר"ן ע"ז ה, ב ד"ה הרחק. דרכי משה סי' רמו אות ב. וראה לעיל פ"א קו"א סוסק"א (שכ"ה גם דעת ר"ת קידושין ל, א סוד"ה לא). לקו"ת ויקרא ה, ג. הערות וציונים 27/א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה פרשה נשא כ ג
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג, ד
וצ"ל משלחי רגל השור והחמור דהיינו למנוע הילוך של היצה"ר (כדאיתא בגמרא פ"ק דע"ז דף ה' ע"ב ובפרש"י שם ועיין זח"ב שמות ד"ה סע"ב בשלח דס"ד סע"ב ובהרמ"ז ר"פ מקץ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
הבדלה בין זל"ז שנק' צמצום דאל"כ לא הי' יכול לבוא להמשכה ושפע חיצוניות זו כי בחי' הפנימי' שבו א"א לירד למקבלים כלל (וכמו דלא קאים אדעתי' דרבי' כו'), וכל זמן שעסוק וטרוד בפנימי' החכמה כמו שהוא בעצמו לא הי' יכול לבא להשפעה זו החיצוניות רק ע"י הבדלה וצמצום כו'.
418 דלא קאים. . דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמג. וש"נ. שה"א צב, ב. לקמן פ' ויקהל תכד, סע"ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים
מקור מפורש
בדף זה
(שהרי לא קאים אינש אדעתא דרבי' כו' (ע"ז ה, ב) כי מה שהאותיות הן כלים להכיל אור השכל אין זה מצד שהאותיות יש להם שייכות וחבור להשכל עצמו כחומר לצורה שא"כ לא היה מציאות אותיות מתחלה בלא שכל וחכ' ואנו רואים שאין התהוות האותיות מתחלה מן השכל שכבר נמצא מציאות' בנפש המדברת שנק' רוח ממללא וא"כ א"א לומר שהשכל יחייב ויכריח להיות התהוות אותיות לבחי' כלים אלו כי השכל מהות מציאות בפ"ע והאותיו' מציאות בפ"ע ואינן מסוג השכל כלל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צב, ב
מקור מפורש
בדף זה
ונעלם הוא על ידי אמצעות הנהר המתפשט ממנו כי לא נודע גלוי מקור המעיין מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו (וכמו שאנו רואים ברוב דברי הסבר בטוב טעם שלא נודע כלל שרש ותמצית הכל שהוא העיקר ומקור כל הדברי טעם אשר ע"כ יוכל לבא לידי טעות ושקר מצד שהנקודה דחכמה נעלם ברוחב היכל דבינה כו') וכיוצא בזה יובן איך שמחשבת שכל במחשב' בבינ' מלבשת ומעלמת לגוף נקודת אור החכמה כמו שהיא בעצם מהו"ע הפנימית ומה שמכחה נמשך ההשגה ועל ידה נתפסת בדבר מציאת שכל עכ"פ אין זה תפיסת מהותה ועצמותה כלל רק הוא הארה החיצוניות ממנה לבד אשר נגלה ע"י השגה זו אע"פ שגם זאת ההשגה מכח נקודת חכמה מאין ליש באה כמעיין ונהר כו' שהרי נק' חו"ב תרדל"מ (אך יש בחי' פנימית ועצמית בחכמה שלא נמשך כלל בבינה ונבדל ממנה בערך כמו שאמר בזהר קדש מלה בגרמיה כו' והוא פנימית חכמה כמו שמן שצף על גבי יין כמה שכתו' במ"א ולפ"ז אין זה דומה כלל למשל דמעיין ונהר שכל מה שבמעיין יוצא ונובע בנהר וכל כל מה שבטפה נמשך מן הרוחני אל הגשם בלתי נשאר לרוחני דבר שלא בא בהגשמה רק שהוא מוסתר ונעלם וצריך לומר דגם במעיין נשאר בהעלם שלא בא לידי המשכה בנהר והוא הנק' מעיין חתום והוא שרש נביעת המעיין עצמו שהוא בבחי' ההעלם ממש וכן ברוחניות שבטיפה נשאר על אור וחיות הרוחני שבא בהגשמה במוח ולב ואברים והוא בחי' מקיף דחי' יחידה כו' והיינו בחי' פנימית אבא שנק' נקודה סתימאה שמוסתר באמת וזהו נקודה בהיכל המוסתר ואינו נגלה כלל) (וראי' לכל זה הוא מה שאמרו דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' ואם הי' השגה דשמיע' דבינה מגיע למהו"ע החכמה כמו שהיא מדוע לא קאים התלמיד ששומע מפי רבו דבר חכמה כפי השגתו על דעתא דרבי' כמו שהיא בדעת רבו ממש עד מ' שנין דוקא אלא צריך לומר דמה שהשיג בכלי ההשגה אין זה תפיסת מו"ע התמצית ההיולי שנק' נקודת השכל שלמעלה מהבנת והשגת השכל עד מ' שנין דוקא אז קאים אדעתא דרבי' היינו בבחי' נקודת העצמית שבשכל וחכמה שהשיג ושמע כמה פעמי' ה"ז מכריח שההשג' רק לבוש להעלים לנקודת דחכ'):
13 דלא קאים איניש : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה קג, א
מקור מפורש
בדף זה
ממש בבעל הרצון בהיותו נבדל ומושלל גם מהיות מקור לרצון אפי' לרצון פשוט ועצמי שהרי יכול להחליפנו ג"כ כנ"ל וא"כ מה שבעל הרצון בא לכלל מקור לרצון ורצון גלוי זהו צמצום והעלם כל אמיתית מהותו ורק אפס קצהו בדילוג הערך מאד הוא שבא לכלל רצון לרצון אם רצון עצמי או רצון סתם כו' וד"ל ונמצא שבא בעל הרצון בצמצ' ושיעור ברצון והרצון בא בשיעור ומדה מצומצמת מאד בשכל וטעם לרצון כו' וכך יובן גם בירידו' אור השכל וטעם במדו' דהיינו מה שיחייב השכל יוליד התפעלות המדו' חו"ג וכה"ג ה"ז ג"כ בא ע"י צמצום והעלם עיקר מהות השכל והטעם בעצם ורק בחי' האחרונה שבו מאיר במדו' כמו שהרצון צמצם כל כח עצמו ומהותו ורק חצוניו' שבו בא ונתלבש בשכל כנ"ל וכך יובן ג"כ בירידת אור המדו' שבלב באותיו' המח' שנק' הרהורי לבו דודאי כל עיקר עצם ומהות התפעלות המדות נשאר בהעל' בלב ורק אפס קצהו נמשך בהרהור ומח' וכך ממש הוא ביריד' האור דמח' בדבור דודאי א"א כלל שיוכל עצם ומהות המח' כמו שהיא לבוא בגלוי בדבור אלא רק בשיעור ומדה מצומצמת לבד וכל עיקר עצם המח' נשאר סתום ונעלם במח' כו' וזהו שנק' הדבו' מאמ' פתוח והמחש' נק' מאמ' סתום ואם הי' כל עצם המח' בא לגלוי בדיבו' למה נק' המח' מאמר סתום א"ו שנשאר עצם המח' סתו' לבלתי נגלה בדבו' כלל וכן במדו' שבלב נשאר שלא בא במח' כו' וכך בשכל ורצון ולמע' מן הרצון מאחר שכל עליון צמצם כח עצמו ורק אפס קצהו נמשך בתחתון שזהו הנק' השתלשלות דעו"ע כו' כידוע וד"ל (ונמצא מובן עוד בזה דמאחר שחיצוניו' שבעליון נעשה פנימית בתחתון הרי פנימית שבתחתון נשאר בהעלם בעליון הימנו כמו עיקר תמצית ופנימי' הדבור נשאר במח' בהעלם שהרי אנו רואים בבחי' פנימית הדבור הוא דלא קאים אדעתי' דרביה כו' כי א"א להבין פנימית ותמצית הדבור להיותו נשאר בהעלם המח' בבחי' מאמר סתום וכך גם פנימית המחשבה א"א שיתגלה באותיות המחשב' ונשאר סתום במדות שבלב כמו הרהורי לבו הנ"ל שא"א שיגול' במחשב' כמו שהוא בלב ע"כ ממילא מובן שגם במחשבה והרהור הלב ודאי נשאר הפנימית דמחשב' בלב וכן במדות שבלב הפנימית ותמצית המדה שלא יכיל הלב נשאר סתום במוח הבינה והחכמ' וכך הוא גם במוחין דחו"ב לגבי הרצון דהפנימית שבטעם ושכל נשאר בהעלם עצם הרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי וכך הוא גם ברצון עצמו דמה שיש בו מן הפנימית ועצמות נשאר בכח ומקור הרצון שהוא בעל הרצון עצמו וזהו בחי' מח' עילאה דרצון שנשאר סתום בעצמות בעל הרצון שממנו נמשך בחי' רעוא דכ"ר עילאין גם רצונות העצמיים כנ"ל וד"ל) אך הנה כאשר צריך להיות בחי' גלוי ההעלם דמח' שנק' מאמר סתום בדבור בודאי כך בא גלוי העלם המדות שבלב במח' ועד"ז מן השכל במדו' בא גלוי העל' השכל במדו' וכן מן הרצון נמשך גלוי העל' הרצון בשכל עד בעל הרצון עצמו הוא שנמשך העל' פנימי' כח הרצון עצמו שנשא' סתו' בעצמו בא לגלוי ברצון כו' זהו למעל' מסדר השתל' דרצון ושכל ומדו' ומו"ד הנ"ל וד"ל.
3 דלא קאים אדעתי' דרביה : ראה ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
בדף זה
אך יש דעה דא"א הוא אצי' שבאצי' וחכ' בריאה שבאצי', וכ"ה בלקו"ת (בד"ה את שבתותי תשמרו ) ע"פ בורא קדושים שאפי' קדושים שהוא חכ' וכמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה (ע' שם בד"ה הנ"ל) הם רק בדרך בריאה יש מאין הארה בעלמא, וכן פי' הרמ"ז ורוב מפרשי הזהר, אכן כפי מה שנת' כאן צ"ל דהחכ' הוא אצי' שבאצי' כו' וכ"ה בס' אשל אברהם פי' על הזהר, ולפ"ז דהחכ' הוא אצי' שבאצי' ובינה בריאה שבאצי' ההמשכה מחכ' לבינה הוא עד"מ רב המשפיע איזה שכל לתלמיד בדיבור אין עצם החכ' מתלבש בדיבור רק הארה מהחכ' וכמשנת"ל ובמספר הוא חלק עשירי דבמספר שוה חכ' עם דיבור וכמו אם נניח זהב כסף ונחושת הזהב א' כמו הנחשת, ונחשת לגבי זהב אין לו דמיון כלל וכמו"כ הדיבור אין לו דמיון וערך כלל לחכ', א"כ א"ז רק הארה מהחכ', והארה זו התלמיד אינו מקבלה כמו שהיא והראי' דאח"כ מבין שכך כוונתו הרי מתחלה לא הבין כוונתו וגם ה"ה משנה האותיות, הרי לבד מה דלא קאים איש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין זהו אדעתי', אפי' ההארה המלובשת בדיבור אינו מובן כמו שהיא, וכמו"כ יובן
27 דלא קאים איש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
[edn_266_א] וכן הוא לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה ב' תתקכה
מקור מפורש
בדף זה
ואפ"ל כי נעשו לו מוחין ממש וכמארז"ל לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד לאחר מ' שנין שלאחר מ' שנים אז יזכר שכך אמר הרב וכך הי' כוונתו הרי שנעשה מוחין ממש.
102 לא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וכל שיח השדה ספ"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים יום א' דר"ה תרצ"ב, אָטואָצק
מקור מפורש
בדף זה
והמשל בזה הוא כמו בהשפעת השכל מהרב לתלמיד, הרי אם הרב הי' משפיע לתלמידו בתחלה עומק פנימיות חכמתו, הרי התלמיד לא הי' אפשר לקבל, והי' מתבטל ממציאותו לגמרי, והיינו שלא הי' מציאות מקבל, וצריך הרב להשפיע לתלמידו אור מצומצם שלפי ערכו של התלמיד, ואחרי שהתלמיד מקבל את האור המצומצם ונתפס ונקלט בשכלו, הנה אח"כ הרי התלמיד בא על עומק פנימיות שכל הרב, שזהו מה דקאים אדעתי' דרבי' וביכולתו לקבל בפנימיות, והקבלה בפנימיות הוא שמתחדש אצלו ענינים חדשים בהשכלות עמוקות, דזהו ג"כ מצד תיקון הכלי, דע"י שהתלמיד תופס השפעת הרב, והשפעת הרב נתפס בשכלו הנה בזה גופא הרי מתתקן ומזדכך הכלי מוחין של התלמיד, וכמו שאנו רואין במוחש דבהשפעת הרב לתלמיד הרי בריבוי השפעה נעשים חושי התלמיד באופן חושי הרב, אם בסוג ההשכלה, או הבנה או
81 ראה עבודה זרה ה, ב. ספר המאמרים תרנ"ז ס"ע מט ואילך.
[edn_15_*] דלעבדה זה: ילקוט ראובני בשם מדרש. וכ"ה בזח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. ת"ז תי' כא קרוב לסופו [סב, א].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי ענין העבודה דיוה"כ
מקור מפורש
בדף זה
והנה ידוע בענין הבגדים הגם שהם נפרדים מן האדם מ"מ היא הנותנת שישרה בהם מבחי' המקיפים, ויובן מרב המשפיע שכל לתלמידו שמצמצם עצמי' שכלו רק נקודה אחת בלבד נשארת בבחי' גילוי לצורך המקבל והיא המתגלית למקבל אח"כ בדיבור משא"כ עצמי' שכל הרב נשאר בבחי' העלם אך אעפ"כ הוא מלובש באותיות הדיבור רק התלבשותו בבחי' העלם ומקיף בבחי' חיצוני' האותיות [ולכן אחר מ' שנין קאי' אדעתי' דרבי' כו'] דייקא משא"כ פנימי' האותיות הם כלים לגילוי הנקודה בלבד כו' וד"ל.
15 אחר מ' שנין קאי' אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. לקמן מאמר ד"ה אם בחוקותי הג' על יד הערה 34.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי אם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
בדף זה
נפש השכלי' ונה"ט כמבואר בתורה דאם בחוקתי מאדמו"ר הזקן נבג"מ] ונמצא שהמה נמשכות משני מקורים נבדלים, אך אעפ"כ מתאחדים בתכלית כי הדיבור מתאחד הוא עם השכל בעת שמדבר דברי שכל ונעשה כמו חומר לגבי' שהוא מעין צורת השכל, אך מ"מ כיון שהמה נבדלים בעצם מתחילת הוויתם לכן המה מסתירים על אור השכל עד שלא נגלה למקבל רק חיצוני' שבו שהוא הגשמת רוחני' אור השכל כו' ולכן לא קאים אדעתי' דרבי' כו', וכן אנו מוצאים באותיות המח' אעפ"י שהמה אותיות נעלמי' בלתי התגלות לזולתו [ונק' לבוש מחובר בל' אדמו"ר שליט"א ] והמה רוחניי' יותר מאותיות הדיבור מ"מ המה בחי' אותיות כתובים לגבי אור השכל, כידוע שעמקות השכל הוא בבחי' הברקה באותיו' קצרים על המוח בלתי התיישבות בחומר המוח ומה שנגלה ונתרחב ההברקה בהשגה שעי"ז נעשה התיישבות בכלי המוח הגם שהמה מגלי' את השכל בחומר המוח מ"מ המה מסתירים את העומק של השכל כי העומק לא יוכל להתיישב וע"י העלמו והסתרו דייקא נעשה הגילוי בכלי המוח שהוא הארה בעלמא העלם מעצם עמקו ותמציתו כמ"ש, והיינו מפני שהמח' חיצוני' נבדלת בעצם מהשכל ואין מקורה מהשכל [...
34 לא קאים אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. לעיל ע' קצד ובהערה 15.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע למנצח על השמינית
מקור מפורש
בדף זה
ועתה י"ל ענין למנצח תמן מל תמן נצח דהנה ההפרש בין א"ק לכל הפרצופי' שכולם מתלבשים זב"ז מבחי' ז"ת שבהם מחסד ולמטה משא"כ א"ק אינו מתלבש רק מבחי' נה"י שבו והטעם הוא כי כל הפרצופי' הם בערך זל"ז עד שפרצוף העליון הוא בגדר משפיע לתחתון והתחתון הוא בגדר מקבל ממנו ולכן עצמות המשפיע מתעורר להיות נמשך במקבל לכן יש להמקבל השגה בו כידוע דאחר מ' שנין קאים אדעתי' דרבי' והשגה זאת נק' תפיסא והתלבשות כו' (אבל ג"ר של פרצוף העליון שהוא בחי' ביטולו במקורו הגבוה ממנו לא יוכל להתגלות במקבל כו'), אבל בבחי' א"ק שהוא בחי' הרצה"פ שלמעלה מגדר עונג לגמרי וכידוע דאין טעם לרצון אפילו טעם ועונג כו' שזהו ההתחברות מבחי' העצמי' להיות משפיע ומקבל שאינו ע"י העונג כי למעלה בעצמותו לא יתכן עונג ושלימות כי הוא שלימותא דכולא רק ההתחברות הוא בדרך רצון פשוט למעלה מן הטעם לגמרי (וע' בס' פרי הארץ כו'), ולהיות בחי' א"ק ההמשכה מבחי' העצמי' לזאת לא יתלבש רק מבחי' נה"י שבו בחי'
79 דאחר מ'. . אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה. לקמן מאמר ד"ה שבת שבתון על יד הערה 30. ד"ה אם בחוקותי הג' על יד הערה 34.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
תשובה, שבחי' עול הוא בבחי' מל' ולזה נק' בזוהר רגלא רביעאה כו', וע"ז כתיב היתה לראש פינה כו' והיינו לעתיד יתעלה דוקא בחי' מל' שהוא בחי' אבן הנ"ל ויהי' לראש פינה, והיינו כשיהי' שלימות הבירור אז דוקא בחי' החשך של מדת המל' יתהפך לאור והיינו לאהפכא חשול"נ דוקא וכנ"ל ואז היתה לראש פינה כו' היינו שאז דוקא בחי' החשך של בחי' המל' שהיום הוא כח המחשיך ומסתיר ומעלים שיתהווה היש גשמי אבל לעתיד הלא דוקא כל הגילוים של עצמותו יתגלה ע"י בחי' מל' דוקא וכמאמר ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך, היינו מעשיך שהוא בחי' נשמות בעשי' גשמי' ובגוף גשמי ירגישו בחי' אתה ה' לבדך כו', וזהו א"ח עט"ב שקאי על בחי' מל' דוקא כידוע, והיינו כנ"ל שדוקא בחי' החשך בעצמו יאיר, שזהו יתרון האור מן החשך דוקא כנ"ל כשנתגלה הפנימי' של החשך ששרשו עד רום המעלות באור עצמותו ית', שזה שייך לומר ג"כ על בחי' מל' כידוע המאמר בזוהר כ"ע איהו כתר מל' דוקא, ובחי' כתר עליון הוא עד רום המעלות כו' כידוע במ"א באריכות.
159 עולה של תשובה : ע"ז ה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק כ
מקור מפורש
בדף זה
ג) והנה נחזור לעניננו ונזכיר בקצרה ענין הקו שנמשך מאוא"ס שלפני הצמצום שנקרא עיגול הגדול שלפני הקו לתוך הרשימה, שענינו הוא גילוי האור שלפני הצמצום בתוך כל סדר ההשתלשלות שנתהווה מהרשימה, אך שהוא גילוי המשכה מצומצמת מאד ולכן נקרא קו, אך שאינו צמצום כענין הרשימה שהוא העלם האור לגמרי מהאותיות, אף שבהעלם מלובש בהם כל האור כבתחלה אך שאינו בגילוי כלל בהרשימה כמובן מהמשל הנ"ל, אבל ענין צמצום הקו הוא בכדי שיוכל להיות גילוי מהות ועצמות האור שלפני הצמצום על ידי הקו, והוא על דרך משל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, שהכוונה הוא שיכלול כל האריכות בדברים קצרים (אף שנזכר משל זה בלק"ת לענין הרשימה היינו לענין שגם באותיות הרשימה מלובש בהעלם כל האור כנ"ל, אבל מכל מקום הוא בהעלם, וכאן הכוונה לענין גילוי האור בתוך העלם), עד דלאחר מ' שנין דקאים אדעתי' דרבי' ישיג כל עומק המושג של שכל הרב ממש והוא מה שלעתיד יאיר ויתגלה כללות האור שלפני הצמצום ממש ע"י עבודתינו עכשיו בהמשכת הקו בהשתלשלות ע"י תורה ומצות.
672 דקאים אדעתי דרבי': ראה ע"ז ה, ב. סה"מ תרנ"ז ע' מט ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר