א
תכט מנהג ימי ניסן ובו י"ט סעיפים:
א חכמיםא הראשונים תקנוב בזמן שבית המקדש היה קייםג שיתחילו הדרשנים לדרוש ברביםד הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל דהיינו שמפורים ואילךה ידרשו הלכות פסח ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החגו לפיז שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראלח חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהיה להם שהות כל שלשים יוםט:
הערות
- א. בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בקובץ מבית חיינו ג ע' 25-26 ובהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).
- ב. ברייתא פסחים דף ו , סע"א. טור ושו"ע ס"א.
- ג. תוס' ע"ז דף ה , ב ד"ה והתנן.
- ד. רש"י פ"ק דר"ה דף ז , א ד"ה אתי.
- ה. גמרא ר"ה שם. רש"י שם. תוס' בכורות נז, ב ד"ה בפרוס. ולענין יום הפורים עצמו ראה ב"ח ס"א. פר"ח סוף ס"א. ח"י ס"ק ד. יד אהרן הגב"י. וראה התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 1349. חקרי הלכות א כב, ב.
- ו. ירושלמי פ"א ה"א. הובא ברוקח סי' רמד. רש"י סוכה ט, א ד"ה בית שמאי פוסלין, ומהרש"א שם. ב"ח ס"א. מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק א-ב. יד אהרן הגב"י.
- ז. תוס' בכורות נז, ב סד"ה בפרוס. מור וקציעה בריש הסימן.
- ח. גמרא ח, ב (שיש לו קרקע). תוס' ג, ב ד"ה מאליה. משנה למלך הל' חגיגה פ"ב ה"א. וראה גם לקמן סי' תסח ס"א לענין קרבן פסח. הגהת מהרי"ל (כתי"ק): פי' שיש לו שם קרקע, כמ"ש בפ"ק דפסחים ד"ח ע"ב. ועי' בתוס' דפ"ק דפסחים ד"ג ע"ב [ד"ה מאליה] ובמ"ל פ"ב דחגיגה [ה"א, שהביא דברי התוס' הנ"ל], דלא כמ"ש רפ"א דהל' ק"פ שהניח דברי תוס' אלו בצ"ע. מיהו מ"ש התוס' שם דפטור מפסח צ"ע כמ"ש המ"ל רפ"א מה' ק"פ. ולכן לא הזכיר רבינו אלא הג' קרבנות [אבל ראה לקמן סי' תסח ס"א].
- ט. ב"י סוף ד"ה תניא שואלין. וראה העו"ב שכז ע' טו.
משנה תורה, הלכות חגיגה ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
נשים ועבדים פטורין מן הראייה וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש ואלם ושוטה וקטן וסומא וחגר וטמא וערל וכן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן כל אלו האחד עשר פטורין ושאר כל האנשים חייבין בראייה החרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראייה וכן הסומא בעינו אחת או חגר ברגלו אחת פטור האלם אע"פ שהוא שומע פטור טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהן ספק אשה מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו ומניין שכל אלו פטורין מן הראייה הרי הוא אומר יראה כל זכורך להוציא את הנשים ומצות עשה שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבים בה ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים ונאמר בבוא כל ישראל לראות כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו להוציא סומא שאינו רואה אפילו נסמית עינו אחת שהרי אין ראייתו שלימה ושם נאמר למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד ונאמר בעלותך ליראות את פני ה' מי שיכול לעלות ברגליו להוציא חגר וחולה וזקן וענוג וכבר ביארנו בהלכות ביאת המקדש שאין הטמא ראוי לביאה וכן הערל מאוס כטמא:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תכט
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.

