24
שיחה ב
א. גרסינן במס' זבחים1: "עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות כו' והכל כשירין ליקרב, בהמה חי' ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין טהורין. . דאמר קרא2 ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור. . לאפוקי מחוסר אבר. . שנאסר לבני נח3. . ומכל החי מכל בשר4 אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה". כלומר, אף שלב"נ ליכא איסור הקרבת בעל מום כשמקריב בבמה (ועד"ז בקרבנות שלפני מ"ת), מ"מ, יש איסור5 הקרבת מחוסר אבר.
ולכאורה משמע, דבעל מום ומחוסר אבר הם ב' שמות ואיסורים שונים6, ד"מום" פירושו כל פגימה שהיא, עד שיש מום שאינו מחמת חסרון באבר אלא רק שינוי לגבי אבר רגיל, משא"כ מחוסר אבר פירושו כמשמעו, חסרון.
אבל נ"ל דאינו כן, ע"פ דיוק ל' הש"ס7 (בסיפור דקמצא ובר קמצא), דכאשר שלח הקיסר קרבן לישראל להקריב ע"ג המזבח, הרי "בהדי דקאתי שדא בי' מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא" (ובפרש"י: לדידהו לא הוי מומא להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר). ומדיוק הלשון "ולדידהו לאו מומא הוא" (ולא — "לאו פסול הוא" וכיו"ב), משמע, דגם אצל ב"נ הפסול דמחוסר אבר הוי מפני השם ד"בעל מום"8, אלא דאצלם רק "מחוסר אבר" נחשב "בעל מום" (וכשאינו חסר אבר נחשב תמים), משא"כ לדידן גם "בדוקין שבעין" הוי מומא.
ויש לבאר זה ע"פ משנ"ת במ"א9 באורך, שיש כמה דרגות ואופנים בענין השלימות והתמימות, וע"ד דרשת רז"ל10 עה"פ11 "שנה תמימה" — "להביא את חודש העיבור", דאף שגם שנה פשוטה נקראת שנה12 (שלימה) שלא חסר בה מאומה, מ"מ אינה "שנה תמימה", שתואר זה הוא רק לשנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים13. והיינו לפי שהתואר "תמימה" מורה לא רק על שלילת חסרון, אלא על
הערות
- 1. קטו, ב — קטז, א.
- 2. פרשתנו ח, כ (ושם: העוף).
- 3. ראה גם ע"ז ה, ב. נא, א. ירושלמי — פסחים פ"ט ה"ה; מגילה פ"א הי"א; סוטה פ"ט ה"ה — וקה"ע ופ"מ שם.
- 4. פרשתנו ו, יט.
- 5. ראה תוד"ה מנין — ע"ז ה, סע"ב ובגליון הש"ס שם. משנה למלך הל' מלכים פ"י ה"ז (ד"ה ודע שמה שתירצו).
- 6. ולהעיר דפסול מום הוא רק "מאבראי", משא"כ מחוסר אבר (ראה בכורות לט, א. רמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ב הי"א. מנ"ח שהובא לקמן סעיף ב).
- 7. גיטין נו, א.
- 8. ראה גם ל' רש"י תמורה (ז, א ד"ה בני נח) "ב"נ נצטוו מלהקריב מחוסרי אברים. . אבל על מום אחר לא כו'", הרי ש"מום" ו"חסר" הם שם א'. ולהעיר גם מל' חז"ל (קידושין סו, ב) "בעל מום דעבודתו פסולה. . כשהוא שלם ולא כשהוא חסר" (ולא "כשהוא בעל מום").
- 9. ראה לקו"ש ח"ל ע' 45 ואילך. וראה גם לקו"ש חי"ח ע' 129 ואילך. ועוד.
- 10. ערכין לא, א (במשנה).
- 11. בהר כה, ל.
- 12. ראה ר"ן נדרים סג, א במשנה (בשם הרשב"א). שו"ת נוב"י מהד"ק אה"ע ס"כ.
- 13. או שנת החמה (ראה דעת רבי במשנה ערכין שם ובפרש"י. רש"י פרשתנו ח, יד).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י׳:ז׳ - הטקסט מספריא
המילה נצטוה בה אברהם וזרעו בלבד שנאמר אתה וזרעך אחריך יצא זרעו של ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה והם המחוייבין במילה.
משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ב׳:י״א - הטקסט מספריא
נשחטה ונמצאת טריפה הרי זו תצא לבית השריפה וכן אם נמצא אחד מאיבריה הפנימיין חסר אע"פ שאינה טריפה כגון שנמצאת בכוליא אחת או שניטל הטחול הרי זו אסורה למזבח ותשרף לא מפני שהיא בעלת מום שאין חסרון שבפנים מום אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל שנאמר תמימים יהיו לכם וכל היתר כחסר לפיכך אם נמצא שם שלש כוליות או שני טחולים פסולה:
נדרים ס״ג א - הטקסט מספריא
מֵיתִיבִי: אֵיזוֹהִי זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה? הַבְּכִירָה — בִּשְׁלֹשָׁה, בֵּינוֹנִית — בְּשִׁבְעָה, אֲפִילָה — בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה, וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּבְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו. וְכֵן הָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו.
וְאָמְרִינַן עֲלַהּ: בִּשְׁלָמָא רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה — לִישָּׁאֵל. שְׁלִישִׁית — לְהִתְעַנּוֹת. אֶלָּא שְׁנִיָּה לְמַאי? וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: לְנוֹדֵר.
וְאָמְרִינַן עֲלַהּ: כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה — אַתָּה מוֹנֶה בָּהֶן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי!
הַהוּא דְּאָמַר ״עַד הַגְּשָׁמִים״.
מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְשָׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. ״עַד רֹאשׁ אֲדָר״ — עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. ״עַד סוֹף אֲדָר״ — עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
גְּמָ׳ אַלְמָא סְתָמָא דַּ״אֲדָר״ דְּקָאָמַר — רִאשׁוֹן הוּא.
לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: אֲדָר הָרִאשׁוֹן — כּוֹתֵב ״אֲדָר הָרִאשׁוֹן״, אֲדָר שֵׁנִי — כּוֹתֵב ״אֲדָר״ סְתָם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲדָר הָרִאשׁוֹן — כּוֹתֵב סְתָם, אֲדָר שֵׁנִי — כּוֹתֵב ״תִּינְיָין״.
אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הָא דְּיָדַע דִּמְעַבְּרָא שַׁתָּא, הָא דְּלָא יָדַע.
The Gemara raises an objection against the statement by Rabbi Zeira from the following baraita: When is the time of the rainfall? The early rainfall occurs on the third of the month of Marḥeshvan; the intermediate rainfall is on the seventh of the month, while the late rainfall is on the twenty-third of the month. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The respective dates are on the seventh, on the seventeenth, and on the twenty-third of Marḥeshvan.
Rabbi Yosei says: The first two time periods are on the seventeenth and on the twenty-third of Marḥeshvan, and the last period is at the beginning of the month of Kislev. And so too, Rabbi Yosei would say: The learned individuals, who would start to fast due to a drought at an earlier time than the rest of the community, do not start to fast until the New Moon of Kislev arrives and no rain has fallen.
And we say about this: Granted, they disagreed over the time of the first rainfall, as this time is relevant with regard to asking for rain through prayer. The time when the third rainfall is expected is relevant with regard to fasting due to lack of rain. But as for the expected time for the second rainfall, for what purpose did they disagree about its date? And Rabbi Zeira said: It is significant for one who vows until the rain.
And furthermore, we say about this: In accordance with whose opinion is that which is taught in the baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of rains that fell for seven days, one after another, you count them as the first rainfall and the second. In accordance with whose opinion is this statement? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who is the only tanna who holds that the first and second periods of rainfall span seven days. It is evident from this discussion that Rabban Shimon ben Gamliel argues that one who vows until the rain must wait until after the second actual rainfall. This contradicts the statement of Rabbi Zeira that until the rain is referring to the date when rain is supposed to fall.
The Gemara answers: That baraita is referring to one who said: Until the rains, rather than: Until the rain. Consequently, the expiration of his vow is determined by the actual time of rainfall.
MISHNA: In the case of one who said: Wine is konam for me, and for that reason I will not taste it for the entire year, if the year was extended, i.e., it was declared to be a leap year, he is prohibited from drinking wine during the year and its intercalated month. If he vowed until the beginning of the month of Adar, the vow remains in effect until the beginning of the first Adar. Similarly, if he says that his vow applies until the end of Adar, the vow remains in effect until the end of the first Adar.
GEMARA: The Gemara comments on the statement in the mishna that if one takes a vow until the beginning of Adar, it remains in effect until the beginning of the first Adar. Apparently, when one says Adar without specification, his statement is understood as a reference to the first Adar.
The Gemara asks: Shall we say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? As it is taught in a baraita: In the first month of Adar, when dating a document, one writes that the document was composed in the first Adar. During the second Adar, one writes the name of the month of Adar without specification; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the reverse: During the first Adar one writes the name of the month without specification, and in the second Adar he writes that the document was composed in the second Adar.
Abaye said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as there is a difference between the cases: In this baraita, the case is one where the individual who took the vow knew that the year was extended, i.e., declared as a leap year, and the disagreement concerns which Adar is considered the principal one. Conversely, that mishna is referring to a case where he did not know that it is a leap year and that there are two months of Adar. Consequently, when he referred to Adar, all agree that he meant the first Adar.
רש"י על בראשית ח׳:י״ד - הטקסט מספריא
בשבעה ועשרים. יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְי"ז בַּחֹדֶשׁ, אֵלּוּ י"א יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה:
יבשה. נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ:
בשבעה ועשרים ON THE TWENTY-SEVENTH [OF THE MONTH] —The rain had begun to fall in the second month on the seventeenth day (Genesis 7:11): the ten days are those by which the solar year exceeds the lunar year; for the punishment of the generation of the Flood lasted a full (i.e. a solar) year (Genesis Rabbah 33:17).
יבשה WAS [THE EARTH] DRIED — It became hard as is its normal condition.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ב מאותו ספר בכורות לט, א
- לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב מאותו ספר בכורות לט, א
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ב מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ד מאותו ספר נדרים סג, א
- לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח מאותו ספר נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון ה'תשי"א נדרים סג, א
- תורת מנחם תשי"ט שיחת ש"פ ויקהל, פרשת שקלים נדרים סג, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תש"כ נדרים סג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיז דיני ברכת השנים א נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל נדרים סג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג נדרים סג, סע"א
- אגרות קודש כרך יח ו'תתקג קדושין סו, ב
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר קידושין סו, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"א קידושין סו, א
- תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות ה'תשט"ו קידושין סו, א
- תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשכ"ו קידושין סו, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל קדושין סו, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א [נח] קידושין דף ס"ו
- שו"ת סימן לא קדושין דף ס"ו
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן נז קידושין סו, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יא קידושין סו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח קידושין סו, ב