19

יותר מכך: הרמב"ם מתאר בפירוט כיצד הגיע לכך אברהם – "והיה תמיה האיך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו .. ולבו משוטט ומבין".

כלומר, הבריאה עצמה מחייבת ומגלה את "דרך האמת", ש"יש שם אלוקה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל...".

וכל זה הוא, כאמור לעיל, היסוד וההקדמה, ואף חלק של הלכות עבודה זרה: לא זו בלבד שהדברים מועילים ומשפיעים על כך שהיהודי יימנע מעבודה זרה במעשה, אלא הדברים משפיעים בעיקר על מחשבתו ולבו של האדם, שבהם תיקבע האמת, המונעת כלל אפשרות לחטא זה – שברור לו שלכל הנבראים אין שום מציאות וחשיבות כשלעצמם, כדלעיל⁶¹.

ו. "בן ארבעים" – ההכרה בבורא היא מצד טבע שכלו של האדם

לפי זה ניתן להסביר מדוע בחר הרמב"ם את הגירסא "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו", ולא את הגירסא "בן מ"ח" וכדומה, ובנוסף לכך יובן גם מדוע בכלל צריך הרמב"ם לציין בן כמה היה אז אברהם.

כי גם על ידי פרט זה מובנת ומודגשת יותר שלילת עבודה זרה:

על גיל ארבעים שנה אומרים חז"ל⁶² "בן ארבעים לבינה" כלומר, כאשר מגיעים לגיל ארבעים, מגיעים, בדרך הטבע, לשלימות בהבנה, כשם שהנאמר לפני כן "בן שלושים לכח" אף הוא ענין בטבע האדם, וכן הנאמר לפני כן "בן ה' למקרא", והנאמר לאחר מכן "בן חמישים לעצה", "בן שישים לזקנה", וכדומה⁶³.

מכך מובן שההכרה במציאות הבורא וההבנהבשלילתהמציאותוהחשיבות של כל דבר זולתו, תלוי בטבעו של שכל הנברא, ואין זה דבר שמעל לשכלו של הנברא⁶⁴. ולכן סובר הרמב"ם לפי הגירסא "בן ארבעים שנה הכיר את בוראו", כי זהו הגיל שבו מגיעה ההכרה וההבנה השכלית לשלימותה,