18

את דבריו "בימי אנוש... טעו בני אדם... חכמי אותו הדור", והוא מסביר שטעותם נבעה מכך שחשבו, ש"הואיל והאלקים ברא כוכבים .. וחלק להם כבוד...", לפיכך ראוי שיכבדו וישבחו אותם, ועד לבניית היכלות עבורם ועבודתם ח"ו.

בכך מבהיר הרמב"ם שהגורם לעבודה זרה, גם כפי שהיה בימי אנוש, כאשר כוונתם היתה "להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה" אינו מופרך רק מפני ציווי וגזירת ה', אלא שדבר זה הוא ההיפך מן האמת והמציאות, ההיפך מן ההגיון⁵⁵, ונבע מכך ש"טעו בני אדם טעות גדול". יחד עם ידיעתם "שאתה הוא לבדך": הם נכשלו בחטא עבודה זרה עקב "טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא"⁵⁶.

בהלכה ב' מדבר הרמב"ם אודות הדרכים השפלות והחמורות ביותר הקיימות בעבודה זרה, באמירה ש"הא־ל צוה עבדו כוכב פלוני", ו"כהנים אומרים להם שבעבודה זו תצליחו", או שה"כוכב עצמו .. אמר להם עבדוני", ועד כדי הקביעה "שזו הצורה מטיבה ומריעה..." – ומפרט שהגיעו לכך מפני ש"עמדו בבני אדם נביאי שקר", כלומר, הטעות הנ"ל במחשבה ובלב הובילה להדרדרות עצומה כל כך הנחותה יותר אף מטעות בהגיון ובהבנה, אלא מנוגדת לחלוטין להגיון, ונובעת מ"נביאי שקר .. כוזבים אחרים".

ובסופו של דבר מגיעים על־ידי כך לשכוח את הקדוש־ברוך־הוא לגמרי, כפי שאירע אז – "וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום..." – עקב טעות גדולה זו הדרדרו במשך הזמן מדחי אל דחי, עד לשכחת בורא העולם ומנהיגו⁵⁷.

ולאחר כל זאת ממשיך הרמב"ם לתאר, בהלכה ג', כיצד הגיע אברהם אבינו להכרת ה', וזה מדגיש יותר שגם לפי ההגיון צריך האדם לשלול כל דרך של עבודה זרה, עד אשר אפילו כאשר חי אברהם בין עובדי עבודה זרה באופן החמור ביותר⁵⁸, "והוא עובד עמהם", בכל זאת "השיג דרך האמת והבין קו הצדק⁵⁹ מתבונתו הנכונה... וידע שכל העולם טועים..."⁶⁰.