17

מחשבתו, שנברא כלשהו, מלאך, גלגל וכדומה הוא אלקות, או לפחות מציאות בפני עצמה, אשר גם מחשבה זו היא איסור מפורש.

וכפי שמפרט הרמב"ם בהלכות אלו מיד בתחילת פרק ב': "עיקר הציווי בעבודה זרה שלא לעבוד אחד מכל הברואים או מלאך... ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלקים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש... ענין זה הוא שהזהירה התורה עליו... כלומר, שמא תשוט בעין לבך, תראה שאלו הן המנהיגים את העולם, והם שחלק ה' אותן... ותאמר שראוי להשתחוות להן ולעבדן, ובענין הזה צוה ואמר... כלומר, שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא". בהלכות המאוחרות שלאחר מכן הוא ממשיך ואומר "ציונו הקדוש־ברוך־הוא שלא לקרות באותן הספרים (אודות עבודה זרה) ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה⁴⁸ .. וכל⁴⁹ הלאוין האלו בענין אחד הן, והוא שלא יפנה אחר עבודה זרה...⁵⁰ ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה..."⁵¹.

ה. סיפור הדברים בתחילת דברי הרמב"ם – היסוד להלכות עבודה זרה

מכך מובן שכדי לקיים כראוי את מצוות העשה והלא־תעשה הנכללות באיסור עבודה זרה אין די בידיעת ההלכות הדנות במעשה – מה יש לעשות ומה אסור לעשות, אלא, ראשית כל יש לודא שהמחשבה היא לגמרי כראוי, ולשם כך באה ההרחבה בענין זה.

חובה לקבוע במחשבת האדם ובלבו, שכל הברואים שבעולם אינם מציאות כשלעצמם ולכן אין מקום לכבד, להחשיב, או לעבוד ח"ו נברא כלשהו⁵² – "לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה יסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן"⁵³.

ויותר מכך – ההקדמה להלכות עבודה זרה חשובה לקיום כל המצוות, כי קיום איסור עבודה זרה הוא "עיקר כל המצוות כולן"⁵⁴.

לפיכך מקדים הרמב"ם את פרק א' כולו לפני הלכות עבודה זרה, בהתחילו