ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ נח שיחה א

16

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מאוחר יותר בפרק ב'⁴¹ "שכל המודה בעבודה זרה כופר... ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם...". בנוסף לכך: כיון שגם בני נח הוזהרו על עבודה זרה⁴², הרי זאת הבהרה, שלמרות שבמשך דורות רבים מאז ימי אנוש והלאה עבדו עבודה זרה, עד אשר "פשט דבר זה בכל העולם"⁴³, בכל זאת אין לחשוב שלא היה זה איסור לגביהם, אלא כוונת הרמב"ם להדגיש שהם עברו בכך על ציווי ה'.

אך הרמב"ם אינו מזכיר כלל בפרק זה, שאדם הראשון צווה על עבודה זרה, וכלל אין הוא מדגיש את האיסור החמור של עבודה זרה גם בתקופות שעברו על איסור זה⁴⁴.

יוצא שהסיפור בהרחבה בפרק כולו הוא, לכאורה, סיפור מאורעות בלבד, שאינו קשור כלל לספר היד החזקה של הרמב"ם⁴⁵, שמהותו – הלכות.

ד. עיקר איסור עבודה זרה – במחשבה

ויש לומר שהפרק הראשון של הלכות עבודה זרה ופרטיו מהוים הקדמה כללית לכל הלכות עבודה זרה ב"יד החזקה" להרמב"ם:

ההסבר לכך הוא:

חטא עבודה זרה אמנם מורכב גם מאיסורים לגבי המעשה⁴⁶ והפעולה – עבודה זרה, אך עיקר מהותו⁴⁷ קשור למחשבתו של האדם ולהרהורי לבו –

הערות

41. דהל' ע"ז ה"ד.
42. וראה הל' מלכים שם ה"ב.
43. לשון הרמב"ם הל' ע"ז שם ה"ב.
44. ובפרט שהטעות שבימי אנוש (בתחלת הפרק) אינו ענין ע"ז שב"נ מוזהרים עלי', כ"א ענין השיתוף, שמלשון הרמב"ם בסהמ"צ מ"ע ב משמע שנאסר לבנ"י ולא לב"נ. ראה סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' בתחלתה. וידועה השקו"ט בזה – ראה ד"ה באתי לגני תשי"ג ס"ג. וש"נ. וראה גם ס' הערכים־חב"ד ח"ב ע' שמג. וש"נ. ואכ"מ.
45. משא"כ במו"נ. ואמנם האריך בענין זה במו"נ ח"ג פכ"ט. לפי המבואר במו"נ שם (פכ"ט ופ"ל) ש"הכוונה הראשונה מן התורה כולה היתה להסיר ע"ז ומהות זכרה" (פכ"ט) "כי עיקר התורה להסיר הדעת ההוא ולמחות זרעו של עכו"ם" (לשונו שם ספ"ל), נמצא לכאורה שהודעת דבר זה, כתות ואופני ע"ז שהיו עד ימי אברהם, נוגע להידיעה והבנת תוכן הציוויים השייכים לע"ז, שהכל בכדי להתרחק ולהסיר מאתנו דעות ועבודות כוזבות אלו שהיו נפוצות בעולם, כמו שמבאר במו"נ שם בארוכה. אמנם [נוסף ע"ז שאז נוגע בעיקר הידיעה דעובדי ע"ז, ולא האריכות בדרגת אברהם ופעולת אברהם (שבה"ג כאן), וכבמו"נ שם, שהאריכות שם היא בשיטתם ושטותם וע"ד אברהם באו הדברים בקיצור*, הנה] ענין זה הוא לכאורה רק טעמי המצוה ובטהמ"צ מדובר בספרו המורה שם ולא בספרו היד שהוא ספר של הלכות, ואינו מביא טעמי המצוה (ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב בקו"א).
46. אף שגם במצות מעשיות – הרהורי עבירה קשין מעבירה (יומא כט, רע"א. וראה מו"נ ח"ג פ"ח) וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ג.
47. גם של המצות והאיסורים שבמעשה. משא"כ המצות שבריש הל' יסוה"ת שענינן רק במוח ולב (לידע שיש שם אלקה, שלא יעלה במחשבה שיש שם אלקה אחר, ליחדו, לאהבו וליראה ממנו). ובלשון אגרת המחבר בריש ספר החינוך: שש מצות כו'.
. וכן ליתא שם סיום הענין שברמב"ם כאן שארכו הימים כו' וכמעט קט הי' העיקר ששתל אברהם נעקר כו'. ואדרבה, מבאר שם מה שאנו רואים היום רוב אנשי העולם מסכמת להגדילו ולהתברך בו .. ואין חולק עליו כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.