15
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כן יש להבין: אם "אפשר לקיים זה וזה" – הן את הדעה שבן שלוש הכיר את בוראו, והן את הדעה שהוא היה בן ארבעים – והרמב"ם עצמו מתאר בתחילת דבריו את אברהם בקטנותו "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב...", מדוע אין הוא מציין במפורש, שבעת אשר "התחיל לחשוב" הוא היה בן שלוש שנים39.
ג. דברי הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה – סיפור דברים בלבד?
דברים אלו יובנו על ידי הסבר כללי של דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה. בפרק הראשון פותח הרמב"ם ואמר: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול", לאחר מכן הוא מבאר בהרחבה את טעותם ובסיום הוא אומר "וזה היה עיקר ע"ז".
לאחר מכן, בהלכה ב', הוא ממשיך: "ואחר שארכו הימים עמדו בבני אדם נביאי שקר ואמר שהא־ל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני...", והוא מפרט כיצד התחילו לעבוד לכוכב מסויים, ומתאר בהרחבה כיצד התדרדרו מאוחר יותר עד אשר הגיעו לשלב הנחות ביותר של עבודה זרה. "וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ולא היה שום אדם מכירו .. אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח, נח, שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו".
ובהלכה ג' הוא מסביר בהרחבה כיצד הגיע אברהם לידי הכרת בוראו ומתאר את המעשים הנעלים אשר עשה אברהם לאחר מכן כדי להפיץ את ה"עיקר גדול", הכרת הבורא ועבודתו, בלבבם של "אלפים ורבבות", עד אשר "הודיעו ליצחק בנו .. ויצחק הודיע ליעקב .. ויעקב לימד בניו...", ומתאר את מצבם של בני יעקב עד אשר שלח הקדוש־ברוך־הוא את משה רבינו ונתן לישראל את המצוות, וכל זאת – בהרחבה ובפירוט רב.
ולכאורה, אין מובן: ספר היד החזקה הוא ספר של "הלכות הלכות", כפי שהוא כותב בהקדמה לספרו, ולא ספר המתאר דברי ימי עולם או אפילו דברי ימי ישראל – ומהי החשיבות להלכה של כל המתואר בהרחבה בפרק כולו, אודות ההתדרדרות של עובדי עבודה זרה מימי אנוש והלאה, עד לתקופה אשר "בחר ה' בישראל לנחלה והכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודה זרה וכל הטועים אחריה"?
אילו היה הרמב"ם מקדים ואומר, שעבודה זרה נאסרה על אדם הראשון40, ניתן היה לתרץ, ולפחות בדוחק, שכל ההרחבה הזאת קשורה לדברי הרמב"ם
הערות
- 39. אף שי"ל שרמזו במש"כ "ונגמל". ואדרבא עי"ז מוסיף ביאור 1) למה דוקא אז התחיל כו' (כי נגמל ה"ז סימן גדלות) 2) בתחלת ג' שנים (נגמל ה"ז לסוף כד חודש (גטין עה, ב)).
- 40. כמ"ש בהל' מלכים רפ"ט.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.