82

"ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", ולא "ואחר־כך קרבנו המקום לעבודתו"³⁹?

אף אם נאמר שבביטוי "ועכשיו" אין הכוונה לעתה ממש, אלא לעת יציאת מצרים, הרי ה"קרבנו" התחיל זמן רב לפני כן, לפני גלות מצרים, ואפילו לפני ברית בין הבתרים⁴⁰, כפי שמובאת מיד ההוכחה מן הפסוק "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר..."⁴¹.

ב) תוכן ההגדה וסיפור יציאת מצרים הוא "בניסים ונפלאות שנעשו לנו, ובחירותינו"⁴². ואילו כל הענין של "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו...", אינו קשור לסיפור יציאת מצרים. ורק מפני ש"מתחיל בגנות" ("מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו") צריך להמשיך שאחר־כך נתקרבנו לעבודתו עד ל"וירד מצרימה". לפי זה לא ברור: מדוע חשוב להדגיש כאן שהקדוש־ברוך־הוא קרבנו לעבודתו? לכאורה, צריך היה לומר ש"עכשיו (אחר כך)" אנו (או: אברהם⁴³) קרובים ודבוקים בה' ובעבודתו?!

מכל זה מובן שלסיפור יציאת מצרים ("מגיד") חשוב ש"עכשיו קרבנו המקום" – לא רק "אחר כך", בקשר לאברהם, אלא בקשר לכל דורות ישראל עד "עכשיו", כדלהלן.

ז. השאלות על "והיא שעמדה..."

"והיא שעמדה...":

צריך להבין:

א) אילו היו אלו ש"עומדים עלינו לכלותינו" צדיקים יותר מישראל, מובן היה החידוש, שלמרות זאת "הקב"ה מצילנו מידם". אבל הם רשעים וזדים וכו', מדוע תעלה המחשבה שהם יוכלו חס ושלום לכלות את ישראל, כך שצריך יהיה לתת שבח והודיה⁴⁴ לה' על אשר הוא "מצילנו מידם"?

במיוחד אשר העולם הזה וכל אשר בו נברא בשביל ישראל, כנאמר⁴⁵