81

בכתב ולא במשנה ולא בתלמוד שהמצריים היו מאכילים את ישראל מצה"³⁴.

ובנוסף לכך: אם זאת היתה הכוונה, היה בעל ההגדה מציין לכך מקור, כבכל דברי ההגדה בהמשך.

ה. השאלה על "ואילו לא

הוציא..."

"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה... ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו... הרי אנו ובנינו... משועבדים היינו...":

השאלה על כך ידועה³⁵: הגזירה על גלות מצרים היתה רק על "ארבע מאות שנה"³⁶, כיצד אפשר, אפוא, לומר "ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא"? הרי הגלות לא היתה יכולה להימשך יותר מארבע מאות שנה?!

אילו היו בני ישראל משועבדים מעצם טבעם ותכונתם, צריך היה מעשה מיוחד כדי להסיר מהם את תכונת העבדות, עם סיום הגלות. אבל בני ישראל היו בטבעם בני חורין, ורק בגלל גזירת ברית בין הבתרים הם נהיו עבדים, ולכן, מיד עם סיום הגלות בזמן הקצוב, מתבטל השעבוד, והם נהיים שוב בני־חורין.

אי־אפשר לומר שנזקקו ל"הוציא הקדוש־ברוך־הוא..." מפני שהיציאה לא היתה לאחר ארבע מאות שנה, אלא לאחר רד"ו, כי, ראשית, אין לכך קשר עם מעשה היציאה, אלא לאופן החשבון של ארבע מאות שנה, שהקדוש־ברוך־הוא לא החשיבם מזמן הירידה למצרים, אלא מלידת יצחק. ואין זה משנה את העובדה, שבסיום התקופה הקצובה לגלות, אפילו לפי החשבון המוקדם, צריכים בני ישראל להיעשות בני חורין ממילא.

שנית, אנו אומרים "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים", וזהו ההיפך מ"דור רביעי ישובו הנה"³⁷, וכיצד אומרים זאת?

ו. השאלות על "ועכשיו... המקום"

"מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו":

צריך להבין: א) ב"קרבנו המקום לעבודתו" הכוונה היא לדורות החל מאברהם אבינו, הראשון שאותו "קרבנו לעבודתו" (לאחר "מתחלה... אבותינו" – תרח³⁸). מדוע אומרים, אפוא,