הלכות ביאת מקדש

הלכה א כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם …

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• תענית יז ע"ב · ג רב אשי אמר: שתויי יין, דמחלי עבודה — גזרו בהו רבנן. פרועי …
• תענית יז ע"ב · ד מיתיבי, ואלו שהן במיתה: שתויי יין, ופרועי ראש. בשלמא שתויי יין — …
• נזיר לח ע"א · ה ״נזיר״ — רביעית יין לנזיר. ״עושה פסח״ — דאמר רב יהודה אמר …
• סנהדרין כב ע"ב · יד רב אשי אמר: שתויי יין דמחלי עבודה – גזרו בהו רבנן, פרועי …
• סנהדרין כב ע"ב · טו מיתיבי: ואלו שבמיתה – פרועי ראש ושתויי יין.
• שבועות לו ע"ב · ב מתקיף ליה רבינא: ובאיסורא לית ליה?! אלא מעתה, שתויי יין ופרועי ראש …
• זבחים יד ע"ב · א שיכור, ובעל מום; בקבלה בהולכה בזריקה – פסול. וכן יושב, וכן שמאל! …
• זבחים יז ע"ב · ז והא – מהכא נפקא?! מהתם נפקא – דתניא: מנין לשתויי יין שאם …
• כריתות יב ע"ב · כב אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה …
• כריתות יג ע"ב · ז תלמוד לומר: ״ושכר״ – אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר? …

הלכה ב היה שכור משאר משקין המשכרין אסור להכנס למקדש ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר …

• יומא עו ע"א · טו ממאי? ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון! ״שכר״ כתב, מידי דמשכר. …
• תענית יז ע"א · ה שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין כו׳. תנו רבנן: מפני …
• נזיר ד ע"א · ה ולאפוקי מדרבי יהודה. דתניא, רבי יהודה אומר: אכל דבילה קעילית, ושתה דבש …
• סנהדרין ע ע"ב · יז דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה דבש וחלב, ונכנס למקדש –
• שבועות כג ע"א · ו ודלמא דבילה קעילית? דתניא: אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב, ונכנס למקדש …
• בכורות מה ע"ב · י בשאר דברים המשכרים. ודלא כרבי יהודה, דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה חלב …
• כריתות יג ע"ב · ט רבי יהודה אומר: ״יין״ – אין לי אלא יין, שאר משכרין מנין? …
• כריתות יג ע"ב · יג כמאן אזלא הא דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה דבש או חלב, ונכנס …

הלכה ג וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין …

• עירובין סד ע"א · ז אמר רב יהודה אמר שמואל: שתה רביעית יין — אל יורה. אמר …
• כתובות י ע"ב · יג ואמר רב חנא בגדתאה: תמרי משחנן, משבען, משלשלן, מאשרן ולא מפנקן. אמר …
• נזיר לח ע"א · ה ״נזיר״ — רביעית יין לנזיר. ״עושה פסח״ — דאמר רב יהודה אמר …
• כריתות יג ע"ב · יז ״בין הטמא ובין הטהור״ – אלו טמאות וטהרות. ״ולהורות״ – זו הוראה. …
• כריתות יג ע"ב · יט כמאן אזלא הא דתניא: יצא שרץ טמא, וצפרדע טהור, ששתויי יין מורין …

הלכה ד ומותר לשכור ללמד תורה ואפי' הלכות ומדרשות והוא שלא יורה ואם היה חכם קבוע …

• כריתות יג ע"ב · כ אמר רב: הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה. והא רב לא מוקים אמורא …

הלכה ה שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא או ישן מעט או הלך …

• עירובין סד ע"ב · ד אמר רמי בר אבא: דרך מיל, ושינה כל שהוא — מפיגין את …
• תענית יז ע"ב · ב אי הכי, שתוי יין נמי — אפשר דגני פורתא ועייל, כדרמי בר …
• סנהדרין כב ע"ב · יג הכא אפשר דמספר ועייל. התם נמי אפשר דניים פורתא ועייל, דאמר רב …

הלכה ו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן ואפילו שאר בתי אבות …

• תענית טו ע"ב · ה אנשי משמר — מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימים, ואנשי בית …
• סנהדרין כב ע"ב · יא ויין שלא בזמן ביאה שרי? והתניא: רבי אומר, אומר אני: כהנים אסורין …

הלכה ז כל כהן שיודע מאי זה משמר הוא ומאי זה בית אב הוא ויודע שבתי …

• תענית יז ע"א · ז מכאן אמרו: כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו, ויודע שבתי …
• תענית יז ע"א · ט רבי אומר, אומר אני: אסור לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו …

הלכה ח כהן שגדל שערו אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד חייב מיתה …

• שבועות לו ע"ב · ב מתקיף ליה רבינא: ובאיסורא לית ליה?! אלא מעתה, שתויי יין ופרועי ראש …

הלכה י כשם שאין הכהנים מוזהרין על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל …

• תענית יז ע"א · יד אי הכי, אפילו האידנא נמי! דומיא דשתויי יין. מה שתויי יין — …
• סנהדרין כב ע"ב · י אי הכי, האידנא נמי? דומיא דיין: מה יין, בזמן ביאה הוא דאסור, …
• הוריות יא ע"ב · ו זה וזה שוים בעבודת יום הכיפורים, ומצווים על הבתולה, ואסורים על האלמנה, …

הלכה יא כמה הוא גידול פרע שלשים יום כנזיר שנאמר בו גדל פרע שער ראשו ואין …

• תענית יז ע"א · יא תנו רבנן: מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול — מערב שבת לערב …
• תענית יז ע"א · יג ונזיר גופיה מנלן? אמר רב מתנה: סתם נזירות שלשים יום. מנלן? אמר …
• סנהדרין כב ע"ב · ה אין רואין אותו כו׳. תנו רבנן: מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול …

הלכה יב ואנשי משמר אסורין לספר ולכבס בשבתן כדי שלא יעלו למשמרתן כשהן מנוולין אלא מגלחין …

• תענית טו ע"ב · ה אנשי משמר — מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימים, ואנשי בית …
• תענית יז ע"א · י אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. …
• מועד קטן יד ע"א · ד כדתנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד …
• מועד קטן יד ע"א · ה ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: מאי טעמא — כדי …

הלכה יג מי ששלמה משמרתו בתוך הרגל מותר לגלח ברגל אבל אם שלמה בערב הרגל אינו …

• מועד קטן יז ע"ב · יב לא צריכא, דשלים משמרתו ברגל. תנא דידן סבר, כיון דתנן: בשלשה פרקים …

הלכה יד דין קרועי בגדים ודין פרועי ראש אחד הוא שנאמר ראשיכם לא תפרעו ובגדיהם לא …

• תענית יז ע"ב · ג רב אשי אמר: שתויי יין, דמחלי עבודה — גזרו בהו רבנן. פרועי …
• תענית יז ע"ב · ד מיתיבי, ואלו שהן במיתה: שתויי יין, ופרועי ראש. בשלמא שתויי יין — …
• סנהדרין כב ע"ב · יד רב אשי אמר: שתויי יין דמחלי עבודה – גזרו בהו רבנן, פרועי …
• סנהדרין כב ע"ב · טו מיתיבי: ואלו שבמיתה – פרועי ראש ושתויי יין.

הלכה ד והנכנס לקדש חוץ לקדש הקדשים שלא לעבודה או להשתחוות בין הדיוט בין גדול לוקה …

• מנחות כז ע"ב · ו וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן, להיכל כולו – בארבעים, מבית לפרכת אל פני …

הלכה ו אם כן מפני מה נשנית אזהרה זו בכהן גדול שכהן הדיוט שהיה במקדש בעבודתו …

• יומא יג ע"ב · ו תנו רבנן: כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל. רבי יהודה אומר: כל …
• יומא יג ע"ב · ז אמר ליה אביי: השתא לרבי יהודה אפוקי מפקינן ליה, דתניא: היה עומד …
• מועד קטן יד ע"ב · כ אמר רבא, תא שמע: ״והצרוע״ — לרבות כהן גדול. והא כהן גדול, …
• בבא קמא קי ע"א · ו אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן – נותנה לכל כהן …
• הוריות יב ע"ב · יד מתני׳ כהן גדול פורם מלמטה, וההדיוט מלמעלה. כהן גדול מקריב אונן ולא …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …
• זבחים יז ע"א · א אלא איכא למיפרך הכי ואיכא למיפרך הכי, כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה.
• זבחים צח ע"ב · ז אונן – (אינו) נוגע ואינו מקריב, ואינו חולק לאכול לערב.

הלכה ז ומניין שעבודת האונן פסולה מקל וחומר אם בעל מום שאוכל בקדשים אם עבד חילל …

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• יבמות עג ע"ב · יב פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן.
• הוריות יב ע"ב · יד מתני׳ כהן גדול פורם מלמטה, וההדיוט מלמעלה. כהן גדול מקריב אונן ולא …
• זבחים יד ע"א · כא מתיב רב ששת: זר, ואונן,
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ח ואף על פי שכהן גדול עובד אונן אסור לאכול בקדשים שנאמר ואכלתי חטאת היום …

• יומא יג ע"ב · ו תנו רבנן: כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל. רבי יהודה אומר: כל …
• מועד קטן יד ע"ב · כ אמר רבא, תא שמע: ״והצרוע״ — לרבות כהן גדול. והא כהן גדול, …
• יבמות עג ע"ב · יב פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן.
• בבא קמא קי ע"א · ו אמר רב אשי: אם היה כהן גדול אונן – נותנה לכל כהן …
• הוריות יב ע"ב · יד מתני׳ כהן גדול פורם מלמטה, וההדיוט מלמעלה. כהן גדול מקריב אונן ולא …
• זבחים כג ע"ב · י אמר ליה רבא לרב נחמן: מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה, אימא: …
• זבחים צח ע"ב · ז אונן – (אינו) נוגע ואינו מקריב, ואינו חולק לאכול לערב.

הלכה ט אי זהו אונן זה שמת לו מת מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן ביום …

• זבחים צט ע"ב · י מאן תנא אנינות לילה מדרבנן? רבי שמעון היא. דתניא: אנינות לילה מדברי …
• זבחים ק ע"ב · י ומאי תנאי? דתניא: עד מתי מתאונן עליו? כל היום. רבי אומר: כל …
• זבחים ק ע"ב · יח וסבר רבי אנינות לילה דאורייתא?! והתניא: ״הן היום״ – אני היום אסור …

הלכה י ומת ששהה ימים ואחר כך נקבר כל אותם הימים שאחר יום המיתה הוא אונן …

• פסחים צא ע"ב · יז מתני׳ אונן — טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים. השומע …
• פסחים צב ע"א · א והמלקט לו עצמות — טובל ואוכל בקדשים.
• זבחים ק ע"ב · י ומאי תנאי? דתניא: עד מתי מתאונן עליו? כל היום. רבי אומר: כל …
• זבחים ק ע"ב · יד מתקיף רב יוסף, אלא הא דקתני: השומע על מתו – כמלקט עצמות, …

הלכה יא האבל אינו משלח קרבנותיו כל שבעה אפילו יין או עצים או לבונה וכן מצורע …

• מועד קטן טו ע"ב · טו אבל אינו משלח קרבנותיו, דתניא, רבי שמעון אומר: ״שלמים״ — בזמן שהוא …
• מועד קטן טו ע"ב · טז מנודה מהו שישלח קרבנותיו? אמר רב יוסף, תא שמע: כל אותן שנים …
• מועד קטן טו ע"ב · יח מצורע מהו שישלח קרבנותיו? תא שמע, דתניא: ״ואחרי טהרתו״ — אחר פרישתו …
• זבחים צט ע"ב · יא וסבר רבי שמעון אנינות לילה מדרבנן?! והתניא, רבי שמעון אומר: אונן אינו …
• זבחים צט ע"ב · יד מנין לרבות העופות והמנחות והיין והעצים והלבונה? תלמוד לומר: ״שלמים קרבנו״; כל …

הלכה יב טמא שרץ וכיוצא בו והערל משלחין את קרבנותיהם ומקריבין עליהן חוץ מפסח שאין שוחטין …

• פסחים סב ע"א · י אלא פשיטא בטומאת גברי, ומאי אינו נוהג בכל הזבחים? דאילו בכל הזבחים …
• זבחים כב ע"ב · יג ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן – כהן שנטמא בשרץ אינו …

הלכה ב זה המחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה שהוא מפתח עזרת ישראל ולפנים שומע אני …

• פסחים סז ע"א · יא תנאי היא, דתניא: ״בדד ישב״ — לבדו ישב, שלא יהו טמאין אחרים …

הלכה ד טמא מת אפילו המת עצמו מותר להכנס להר הבית שנאמר ויקח משה את עצמות …

• פסחים סז ע"א · ט איתיביה: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו — בארבעים. זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן …
• נזיר מה ע"א · ב והתניא: טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה, ולא טמא מת בלבד אלא …
• סוטה כ ע"ב · יא והתניא: טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אמרו, …

הלכה ו עזרת הנשים משלחין ממנו טבול יום אבל לא מחוסר כיפורים שמחוסר כיפורים העריב שמשו …

• מכות ח ע"ב · ב ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״טמא יהיה״ – לרבות טבול יום, ״טומאתו בו״ …
• הוריות ה ע"ב · יד ורבי יהודה ורבי שמעון, שבט אחד דאקרי קהל מנא להו? אמרי, דכתיב: …
• זבחים לב ע"ב · ו ורבי יוחנן אמר: דבר תורה – אפילו עשה אין בו. שנאמר: ״ויעמד …

הלכה ז מעזרת ישראל ולפנים אפי' מחוסר כיפורים לא יכנס לשם שעדיין לא טהר טהרה גמורה …

• נזיר מה ע"א · ה והתם מנלן? דתניא: ״טמא יהיה״ — לרבות טבול יום, ״עוד טומאתו בו״ …
• מכות ח ע"ב · ב ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״טמא יהיה״ – לרבות טבול יום, ״טומאתו בו״ …

הלכה ח הטמא המשולח מהר הבית אם נכנס עובר בלא תעשה שנאמר ויצא מחוץ למחנה זה …

• פסחים סז ע"א · ט איתיביה: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו — בארבעים. זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן …
• פסחים סח ע"א · ו תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי: ״ויצא אל מחוץ למחנה״ — …

הלכה ט נכנס המצורע להר הבית לוקה שמונים אבל טמא מת או טבול יום שנכנס לעזרת …

• זבחים יז ע"ב · ב ומחוסר כפורים דזב כזב דמי – תנאי היא; דתניא: שרפה אונן ומחוסר …

הלכה יב טמא שנכנס למקדש במזיד ענוש כרת שנאמר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא …

• נזיר נג ע"א · ו בית דין שלאחריהם אמרו: חצי קב עצמות וחצי לוג דם — לכל, …
• שבועות יד ע"א · טו אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה, שאין מוסיפין על העיר ועל …

הלכה יג ואי זהו הטמא שחייב כרת על המקדש כל שנטמא בטומאה מן המת שהנזיר מגלח …

• נזיר נו ע"ב · ז מתני׳ אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר …

הלכה יד כללו של דבר כל הטעון ביאת מים מן התורה חייב כרת על ביאת המקדש …

• נזיר נג ע"א · ו בית דין שלאחריהם אמרו: חצי קב עצמות וחצי לוג דם — לכל, …
• מכות ח ע"ב · ב ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״טמא יהיה״ – לרבות טבול יום, ״טומאתו בו״ …

הלכה טז המכניס שרץ וכיוצא בו במקדש או שהכניס אדם טמא למקדש הרי זה חייב כרת …

• עירובין קד ע"ב · טו לא, דכולי עלמא חייב. והכא בהא קא מיפלגי, מר סבר: שהויי טומאה …

הלכה יח וכן טמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכת מרדות וכן כל טמא באב מאבות …

• יומא לא ע"א · ב אמר ליה אביי לרב יוסף: ביאה במקצת, שמה ביאה או לא? אמר …
• זבחים לב ע"ב · ג אמר עולא אמר ריש לקיש: טמא שהכניס ידו לפנים – לוקה. שנאמר: …

הלכה יט טמא שנכנס למקדש דרך גגות פטור שנאמר ואל המקדש לא תבוא דרך ביאה חייבה …

• שבועות יז ע"ב · ז תניא נמי הכי: גגין הללו – אין אוכלין שם קדשי קדשים, ואין …
• מנחות כז ע"ב · ו וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן, להיכל כולו – בארבעים, מבית לפרכת אל פני …

הלכה כ כל מקום שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו קרבן אם נמצאת שם טומאה בשבת …

• עירובין קד ע"ב · ו מתני׳ שרץ שנמצא במקדש — כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, …
• עירובין קד ע"ב · ח רבי עקיבא אומר: כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת …

הלכה כא אחד טמא שנכנס למקדש טהור או טהור שנכנס למקדש שיש בו טומאה כגון שהיה …

• שבועות יד ע"ב · ב נטמא בעזרה, ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש; נעלם הימנו מקדש וזכור …
• שבועות יז ע"א · ג בעי רב אשי: טימא עצמו במזיד, מהו? באונס גמירי שהייה, במזיד לא …

הלכה כב ואסור לו לשהות או להשתחוות או לצאת בדרך ארוכה ואם שהה או שיצא בארוכה …

• שבועות יד ע"ב · ב נטמא בעזרה, ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש; נעלם הימנו מקדש וזכור …
• שבועות טז ע"ב · ו איכא דמתני לה אסיפא: או ששהה בכדי השתחואה – מכלל דהשתחואה גופה …

הלכה כג לא החזיר פניו אלא השתחוה דרך יציאתו כלפי חוץ אינו חייב אלא א"כ שהה …

• שבועות יד ע"ב · ב נטמא בעזרה, ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש; נעלם הימנו מקדש וזכור …
• שבועות טז ע"ב · ח וכמה שיעור שהייה? פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו …

הלכה כד ואי זו היא דרך ארוכה כל שאפשר לו לצאת מן המקדש בדרך קצרה ממנה …

• שבועות טז ע"ב · י בעי רבא: צריך שהייה למלקות, או אין צריך שהייה למלקות? לקרבן גמירי …
• שבועות יז ע"א · ה בא לו בארוכה חייב, בקצרה פטור וכו׳. אמר רבא: קצרה שאמרו – …
• שבועות יז ע"א · ו בעי רבא: שהיות מהו שיצטרפו? ותיפשוט ליה מדידיה! התם בדלא שהה.
• שבועות יז ע"א · ז בעא מיניה אביי מרבה: בא לו בארוכה שיעור קצרה, מהו? שיעור גמירי …

הלכה א טמא שעבד במקדש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו אף על פי …

• סנהדרין פג ע"א · ו גופא: ואלו שבמיתה – האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, …
• שבועות יז ע"א · ח מתקיף לה רבי זירא, אלא דקיימא לן: טמא ששימש – במיתה; היכי …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ב אע"פ שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות אחיו הכהנים לא היו …

• סנהדרין פא ע"ב · יז מתני׳ הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית – קנאין פוגעין בו. …

הלכה ג והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהה עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים …

• שבועות יז ע"ב · ב אמר אביי: מאי קושיא? משכחת לה כגון שבא בקצרה והפך בצינורא, וכדרב …
• שבועות יז ע"ב · ד לא צריכא – דאי לא הפך בהו מיעכלי בתרתי שעי, והשתא מיעכלי …

הלכה ד וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר …

• סנהדרין פג ע"א · ו גופא: ואלו שבמיתה – האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ה ומניין שעבודתו פסולה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה והוא …

• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ו כהן שעבד ואח"כ נודע שהיה טמא אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין …

• פסחים פ ע"ב · ד מתני׳ הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא — הציץ מרצה. …
• פסחים פ ע"ב · יג נטמא טומאת התהום וכו׳. בעי רמי בר חמא: כהן המרצה בקרבנותיהן, הותרה …
• פסחים פא ע"ב · יג אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר מר בר רב אשי: לא תימא …
• זבחים כג ע"א · ד מיתיבי, מפני שאמרו: נזיר ועושה פסח – הציץ מרצה על טומאת דם, …
• זבחים כג ע"א · ז אי הכי, אימא סיפא: ניטמא טומאת התהום – הציץ מרצה. הא תני …

הלכה ז וכן הציץ מרצה על טומאת דברים הקרבין שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן …

• פסחים עז ע"א · טו ודכולי עלמא אין הציץ מרצה על אכילות, דליכא תנא דשמעת ליה דאמר …
• פסחים פ ע"ב · ד מתני׳ הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא — הציץ מרצה. …
• יומא ז ע"ב · א הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור. וקשיא לרב ששת! …
• יבמות צ ע"א · ח והא הכא, דמדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא: על מה הציץ מרצה — על …
• יבמות צ ע"א · ט אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי ״לא הורצה״ דקאמר — להתיר בשר …
• זבחים כג ע"א · ד מיתיבי, מפני שאמרו: נזיר ועושה פסח – הציץ מרצה על טומאת דם, …
• זבחים כג ע"א · ז אי הכי, אימא סיפא: ניטמא טומאת התהום – הציץ מרצה. הא תני …
• זבחים כג ע"ב · ב הא אינו נושא אלא עון טומאה, שהותרה מכללה בצבור.
• זבחים פב ע"א · טז כל הדמים פסולין שנתנו על גבי המזבח – לא הרצה הציץ אלא …
• מנחות כה ע"א · יא תנו רבנן: דם שנטמא וזרקו בשוגג – הורצה, במזיד – לא הורצה. …
• מנחות כה ע"ב · ב ורמינהי: על מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, …
• מנחות כה ע"ב · ד אימר דשמעת ליה לרבי יוסי דלא קניס, דמרצה ציץ על אכילות מי …

הלכה ח ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון …

• פסחים עז ע"א · יב דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בציבור אלא רבי יהודה, דתניא: …
• יומא ז ע"ב · ב רבי יהודה אומר: עודהו על מצחו — מרצה. אין עודהו על מצחו …
• סנהדרין יב ע"ב · ד והא תניא: ציץ, בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו – …

הלכה ט כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה …

• יומא נ ע"א · י אלא, נקוט האי כללא בידך: כל שזמנו קבוע — דוחה את השבת …
• סנהדרין לה ע"א · יב אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת …
• זבחים כב ע"ב · ט קסברי זקני דרום: מכפרין – כמתכפרין; מה מתכפרין – טמא מת אין, …
• מנחות עב ע"ב · ח אבל לקצירה לא? והתניא: רבי אומר: ״וידבר משה את מעדי ה׳״ – …

הלכה י כל קרבנות הציבור קבוע זמנם לפיכך כולן דוחין את השבת ואת טומאת המת:

• סנהדרין לה ע"א · יב אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת …
• מנחות עב ע"ב · ט שאר קרבנות הצבור מנין? תלמוד לומר: ״אלה תעשו לה׳ במועדיכם״.
• בכורות לג ע"א · ב איכא למיפרך: מה לטמא, שכן הותר מכללו בעבודת צבור!
• תמורה יד ע"א · ג יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות יחיד, שקרבנות הציבור דוחין את השבת …
• תמורה יד ע"א · ד אמר רבי מאיר: והלא חביתי כהן גדול, ופר של יום הכפורים, קרבנות …
• מעילה י ע"ב · ג טומאה, שהיא בשתי ידיעות, וקרבנו עולה ויורד, והותרה מכללה – אינו דין …

הלכה יא וכל קרבן מהן שקרב בטומאה אינו נאכל אלא מקטירין ממנו דברים הראויין להקטרה והשאר …

• פסחים עו ע"ב · יא מתני׳ חמשה דברים באין בטומאה, ואינן נאכלין בטומאה: העומר, ושתי הלחם, ולחם …

הלכה יב כיצד דוחה את הטומאה הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו …

• פסחים עט ע"א · יג מתני׳ נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים — …
• פסחים עט ע"א · טו אמר רב חסדא: לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת, דרחמנא אמר: …
• פסחים צ ע"ב · א ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ועולא אמר: אף שוחטין וזורקין על …
• פסחים צה ע"ב · י מתני׳ הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות. ואם …
• מנחות כז ע"ב · ה דתניא: מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג – חייב חטאת, במזיד – ענוש …
• מנחות צה ע"ב · א רבי אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה …
• בכורות לג ע"א · י דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו, לבין שאין טומאה יוצאה …
• כריתות י ע"א · ז ומי אכלה? והתנן: פסח הבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבים וזבות, נדות …

הלכה יג ופסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין אע"פ שלא הותרו אלא לעזרה …

• פסחים צה ע"ב · יז איכא דאמרי: אמר רבא, אמר קרא: ״וישלחו מן המחנה ... אל מחוץ …

הלכה יד היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אף על פי שרובן טמאי מת לא …

• יומא ו ע"ב · ו איתמר, טומאת המת, רב נחמן אמר: הותרה היא בציבור, ורב ששת אמר: …

הלכה טו ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא …

• פסחים עז ע"א · יא סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור, ובעיא ציץ לרצות.
• יומא ו ע"ב · ו איתמר, טומאת המת, רב נחמן אמר: הותרה היא בציבור, ורב ששת אמר: …
• סנהדרין יב ע"ב · ג אמר מר: רבי יהודה אומר: מעברין. אלמא, אית ליה לרבי יהודה: טומאה …
• זבחים לג ע"א · א מכלל דתרוייהו סבירא להו: טומאה דחויה היא בצבור.

הלכה טז ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כך …

• פסחים עז ע"א · יא סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור, ובעיא ציץ לרצות.
• יומא ו ע"ב · ו איתמר, טומאת המת, רב נחמן אמר: הותרה היא בציבור, ורב ששת אמר: …

הלכה יז והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על …

• סנהדרין יב ע"א · יב תנו רבנן: אין מעברין את השנה מפני הטומאה.
• סנהדרין יב ע"א · יג רבי יהודה אומר: מעברין. אמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר …

הלכה יח ועוד אחרת היתה שם באותה השנה שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של …

• סנהדרין יב ע"ב · ב רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה, מעוברת. אלא מפני מה ביקש …
• סנהדרין יב ע"ב · ח אמר מר: שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. ולית ליה …

הלכה א מצות עשה לקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואח"כ יעבוד שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו …

• יומא ל ע"ב · ב ולבן זומא מי מחיל? והתניא: כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ג אין הכהן צריך לקדש בין כל עבודה ועבודה אלא פעם אחת מקדש בבקר ועובד …

• זבחים יט ע"ב · טז תנו רבנן: קידש ידיו ורגליו ביום – אין צריך לקדש בלילה, בלילה …

הלכה ד יצא מן המקדש וחזר ועבד ולא קידש אם לא הסיח דעתו עבודתו כשירה וזה …

• יומא ל ע"א · ו מתני׳ אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. חמש טבילות …

הלכה ה וכל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים יצא …

• יומא כח ע"א · יא הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש: כל המיסך את …
• זבחים כ ע"ב · ו יצאו ידיו לא קמיבעיא לן, כי קמיבעיא לן – יצא כל גופו. …
• זבחים כ ע"ב · ט אמר ליה רב זביד לרב פפא, תא שמע: יצא חוץ למחיצת חומת …
• זבחים כ ע"ב · יא הא בהדיא קתני לה: כל המיסך רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים …
• מנחות ק ע"א · י והורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש: כל המסיך את …

הלכה ו נטמאו ידיו מטבילן והן טהורות ואינו צריך לחזור ולקדש נטמא גופו באכילת אוכלין טמאין …

• זבחים כ ע"ב · ה תא שמע: קידש ידיו ורגליו ונטמאו – מטבילן ואין צריך לקדש. יצאו …
• זבחים כ ע"ב · טז נטמאו ידיו לא מיבעיא לן, [כי מיבעיא לן] נטמא כל גופו. כל …

הלכה ז כהן גדול שלא טבל ולא קידש ידיו ורגליו בין בגדים לבגדים ובין עבודה לעבודה …

• יומא ל ע"ב · ב ולבן זומא מי מחיל? והתניא: כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין …
• זבחים יט ע"ב · ד תנו רבנן: כהן גדול שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד ובין …

הלכה ח קידש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר אף על פי שלא ישן כל הלילה …

• פסחים ב ע"ב · יד מיתיבי: היה עומד כל הלילה ומקריב על המזבח, לאורה טעון קידוש ידים …
• זבחים יט ע"ב · טז תנו רבנן: קידש ידיו ורגליו ביום – אין צריך לקדש בלילה, בלילה …
• זבחים יט ע"ב · יז תניא אידך: היה עומד ומקריב על גבי מזבח כל הלילה לאורה – …

הלכה ט קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אף ע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך …

• יומא כב ע"א · ו האי נמי תחלת עבודה דיממא היא, דאמר רבי יוחנן: קידש ידיו לתרומת …
• זבחים כ ע"א · יג אמר רבי יוחנן: קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן – למחר אינו צריך …

הלכה י מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מאחד מכלי השרת ה"ז כשר אבל כלי החול …

• זבחים כ ע"ב · ז תא שמע: שלא רחוץ ידים ורגלים – מקדש בכלי שרת בפנים. קידש …
• זבחים כב ע"א · ג והא ״ממנו״ אמר רחמנא! ״ירחצו״ – לרבות כלי שרת.
• זבחים כב ע"א · ו אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מה לכנו – שאין …

הלכה יא הטביל ידיו ורגליו במי מקוה אפילו במעיין אין זה קידוש כלל עד שירחץ בכלי …

• זבחים כ ע"ב · ז תא שמע: שלא רחוץ ידים ורגלים – מקדש בכלי שרת בפנים. קידש …
• זבחים כא ע"א · ה לא, מי מערה איצטריכא ליה; שלא תאמר: כל גופו טובל בהן – …
• זבחים כא ע"ב · יג מיתיבי: כל הכלים מקדשין – בין שיש בהן רביעית,
• זבחים כב ע"א · ב אמר רב אדא בר אחא: בקודח בתוכו.

הלכה יב כל המימות כשרים לקידוש בין מים חיים בין מי מקוה ובלבד שלא ישתנה מראיהן …

• סוטה טו ע"ב · ז לרבי ישמעאל הכי נמי. דאמר רבי יוחנן: מי כיור, רבי ישמעאל אומר: …
• זבחים כב ע"א · ט אמר ריש לקיש: כל המשלים למי מקוה – משלים למי כיור. לרביעית …
• זבחים כב ע"א · י למעוטי מאי? אילימא למעוטי טיט הנדוק – היכי דמי? אי דפרה שוחה …
• זבחים כב ע"ב · ב תנאי היא. דאמר רבי יוחנן: מי כיור – רבי ישמעאל אומר: מי …

הלכה יג כמה מים צריכין להיות בכיור אין פחות מכדי לקדש ממנו ד' כהנים שנאמר אהרן …

• זבחים כא ע"ב · יב גופא – אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל כיור שאין בו כדי …

הלכה יד מי כיור נפסלין בלינה כמו שביארנו וכיצד היו עושין משקעים אותו במי מקוה או …

• יומא לז ע"א · ה בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היה לו אלא שנים. …
• זבחים כ ע"א · ו תא שמע: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, אף הוא עשה …

הלכה טז כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי …

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• סוטה לח ע"א · ה רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״לשרתו ולברך בשמו״. מה …
• זבחים יט ע"ב · יב תנו רבנן: כיצד מצות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, …
• חולין קו ע"ב · א עד הפרק. קידוש ידים ורגלים במקדש – עד הפרק, וכל דבר שחוצץ …

הלכה יז וכל העובד והוא יושב חילל ועבודתו פסולה ואינו לוקה מפני שאזהרה שלו מכלל עשה …

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• יומא נח ע"א · ז תא שמע: היה עומד על גבי כלי, או על גבי רגל חבירו …
• סוטה לח ע"א · ה רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״לשרתו ולברך בשמו״. מה …
• זבחים יד ע"ב · א שיכור, ובעל מום; בקבלה בהולכה בזריקה – פסול. וכן יושב, וכן שמאל! …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …
• זבחים כג ע"ב · י אמר ליה רבא לרב נחמן: מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה, אימא: …

הלכה יח ואין עבודה אלא בימין ואם עבד בשמאל פסולה ואינו לוקה רגלו אחת על הכלי …

• שבת צג ע"ב · א רבי יוסי אומר: הסוס מטמא על ידיו, החמור — על רגליו, שמשענת …
• שבת צג ע"ב · ב ואמאי? הא קא מסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין בו …
• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• זבחים יד ע"ב · א שיכור, ובעל מום; בקבלה בהולכה בזריקה – פסול. וכן יושב, וכן שמאל! …
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …
• זבחים כד ע"א · ה תניא, רבי אליעזר אומר: רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה, …
• זבחים צח ע"א · ח ״חטאת״ – מה חטאת אינה באה אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית; …
• מנחות ו ע"א · כ קמץ בשמאל – פסול, בן בתירא אומר: יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין.
• מנחות י ע"א · טז והרי קבלה (דבר) [דדבר] המעכב כפרה הוא, וכתב בה כהונה, דכתיב: ״והקריבו …
• מנחות פג ע"א · י ״חטאת״ – מה חטאת אינה באה אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית, …
• חולין כא ע"ב · א אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית, אף עולת העוף אינה באה אלא …

הלכה יט נתנדדה אבן מאבני העזרה לא יעמוד עליה בשעת עבודה עד שתחובר בארץ ואם עבד …

• זבחים כד ע"א · ו בעי רבי אמי: נדלדלה האבן ועמד עליה, מהו? היכא דאין דעתו לחברה …

הלכה א כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש …

• כתובות עה ע"א · ז כל מומין שפוסלין וכו׳. תנא: הוסיפו עליהן זיעה, ושומא, וריח הפה. והני …
• קידושין סו ע"ב · ג אמר רבי טרפון: משל לעומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן …
• זבחים יד ע"ב · א שיכור, ובעל מום; בקבלה בהולכה בזריקה – פסול. וכן יושב, וכן שמאל! …
• זבחים צח ע"ב · ח בעלי מומין, בין בעלי מומין עוברין בין בעלי מומין קבועין – חולקין …
• חולין כד ע"א · ח גמ׳ תנו רבנן: כהנים, במומין – פסולים, בשנים – כשרים. לוים, במומין …

הלכה ג כל המומין כולן אחד שהיו בו מתחלת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן בין …

• בכורות מג ע"א · ד מתני׳ מומין אלו , בין קבועין בין עוברים — פוסלין באדם, ויתר …

הלכה ח הערל הרי הוא כבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר לפיכך …

• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …
• זבחים כג ע"ב · י אמר ליה רבא לרב נחמן: מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה, אימא: …

הלכה ט כהן שהיה נושא נשים בעבירה אינו עובד עד שידירוהו ב"ד על דעת רבים כדי …

• גיטין לה ע"ב · יא תנן: הנושא נשים בעבירה – פסול, עד שידור הנאה. ותני עלה: נודר …
• גיטין לו ע"א · ב דמדרינן ליה על דעת רבים – דאמר אמימר, הלכתא: אפילו למאן דאמר …
• בכורות מה ע"ב · יב והנושא נשים בעבירה — פסול עד שידירנה הנאה, והמטמא למתים — פסול …
• בכורות מה ע"ב · טז והנושא נשים כו׳. תנא: נודר ועובד, יורד ומגרש.
• בכורות מו ע"א · א ליה אדעת רבים.

הלכה י כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא …

• פסחים עב ע"ב · כו דתנן: היה עומד ומקריב, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה — …
• קידושין סו ע"ב · ג אמר רבי טרפון: משל לעומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן …
• קידושין סו ע"ב · יא אבוה דשמואל אמר: מהכא: ״ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה״ – אפילו …
• מכות יא ע"ב · יד לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי. דתנן: היה עומד ומקריב …

הלכה יא ב"ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה …

• יומא יט ע"א · ד לשכת הגולה — שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקין …

הלכה יב מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה וחולק …

• זבחים צח ע"ב · ח בעלי מומין, בין בעלי מומין עוברין בין בעלי מומין קבועין – חולקין …

הלכה א כל המומין הפוסלים באדם ובבהמה חמשים וזהו פרטן:

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …

הלכה ב חמשה באוזן ואלו הן מי שנפגם סחוס אזנו כדי שתחגור הצפורן בפגם אבל העור …

• בכורות לז ע"א · טו מתני׳ על אלו מומין שוחטין את הבכור: נפגמה אזנו מן החסחוס, אבל …
• בכורות לז ע"ב · ז אלא, סדק ופגימה — בין בידי שמים בין בידי אדם. וכמה שיעור …

הלכה ג מי שנסדק סחוס אזנו בכל שהוא אע"פ שלא חסר מי שניקב סחוס אזנו ככרשינה …

• חולין מו ע"ב · ט כמאן, כרבי יוסי בן המשולם? דתניא: איזו היא יבשה – שאם תינקב …
• בכורות לז ע"ב · ח נקבה מלא וכו׳. תנו רבנן: כמה נקיבת האוזן? מלא כרשינה. רבי יוסי …
• בכורות מ ע"ב · ד מתני׳ אוזן הגדי היתה כפולה, אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד — …
• בכורות מ ע"ב · ה גמ׳ תנו רבנן: פיו בלום ורגליו מבולמות, מחמת הרוח — אינו מום, …

הלכה ד שלשה בריס של עין ואלו הן:מי שניקב ריס מריסי עיניו בכל שהוא מי שנסדק …

• בכורות לח ע"א · כא מתני׳ הריס של עין שניקב, שנפגם, שנסדק, הרי בעינו דק, תבלול, חלזון, …

הלכה ה שמונה בעין ואלו הן:העיור בין באחד מעיניו בין משתיהן מי שאינו רואה בשתי עיניו …

• עבודה זרה ה ע"ב · ט אנן דשכיחי מומין דפסלי, אפילו בדוקין שבעין, בעינן תלתין יומין; אינהו, דמחוסר …
• בכורות לח ע"א · כא מתני׳ הריס של עין שניקב, שנפגם, שנסדק, הרי בעינו דק, תבלול, חלזון, …
• בכורות לח ע"ב · ג דאמר רבה בר בר חנה: סח לי יאשיה דמן אושא: דק שחור …
• בכורות לח ע"ב · ח איזהו תבלול? לבן הפוסק את הסירא. מתניתין מני? רבי יוסי היא, דתניא: …
• בכורות לח ע"ב · י מתני׳ חורוור והמים הקבועין. איזהו חורוור הקבוע? כל ששהה שמונים יום. רבי …
• בכורות מ ע"ב · ט מתני׳ רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: את שיבלת בעיניו, ושנפגם עצם ידו …
• בכורות מא ע"א · ה מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש ולא במדינה: חוורור, והמים שאין …
• בכורות נג ע"ב · ה הכא נמי, אפשר בלקוחין! כיון דאיהו שדי ביה מומא בכוליה עדריה, ושכיחי …

הלכה ו שלשה בחוטם ואלו הן:מי שניקב חוטמו אפילו מצד אחד מי שנסדק חוטמו מי שנפגם …

• בכורות לט ע"א · ח מתני׳ חוטמו שניקב, ושנפגם, ושנסדק. שפמו שניקבה, שנפגמה, שנסדקה.
• בכורות מ ע"ב · ה גמ׳ תנו רבנן: פיו בלום ורגליו מבולמות, מחמת הרוח — אינו מום, …

הלכה ז ששה בפה ואלו הן:מי שניקב שפתו אפילו אחת מהן מי שנפגמה שפתו מי שנסדקה …

• קידושין כה ע"א · ט והתניא: על לשונו! ועוד תניא: ושניטל רוב הלשון, רבי אומר: רוב המדבר …
• בכורות מ ע"א · טז ועוד שלשה הוסיף, אמרו לו: לא שמענו את אלו. שגלגל עינו עגול …
• בכורות מ ע"א · כג מתני׳ ומעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושאל רבן גמליאל לחכמים, ואמרו: …

הלכה ח שנים עשר באיברי הזרע ואלו הן:מי שנמעך הגיד שלו או נכתת או ניתק או …

• קידושין כה ע"ב · ב בביצים ולא בגיד? אלא: כולן אף בביצים, דברי רבי יהודה. רבי אליעזר …
• בכורות מד ע"ב · יד מתני׳ אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת — הרי …

הלכה ט ששה בידים וברגלים ואלו הן:הפסח ומי שנשמטה יריכו הוא שרוע האמור בתורה מי שאחת …

• ביצה לה ע"ב · ט אמר מר זוטרא: מאן דתני ״משילין״ לא משתבש, ומאן דתני ״משחילין״ לא …
• בכורות מ ע"א · טו מתני׳ נשבר עצם ידו ועצם רגלו, אף על פי שאינו ניכר. מומין …
• בכורות מ ע"ב · ה גמ׳ תנו רבנן: פיו בלום ורגליו מבולמות, מחמת הרוח — אינו מום, …

הלכה י ארבעה ראויין להיות בכל הגוף ואלו הן:מי שיש בו גרב יבש כל שהוא וזהו …

• בכורות מא ע"א · ה מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש ולא במדינה: חוורור, והמים שאין …

הלכה יב ועוד יש שם שלשה מומין אחרים ואלו הן:הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד …

• כתובות עה ע"א · ז כל מומין שפוסלין וכו׳. תנא: הוסיפו עליהן זיעה, ושומא, וריח הפה. והני …
• חולין כד ע"ב · ב עד שיזקין – עד כמה? אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא: עד …
• בכורות מא ע"א · ה מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש ולא במדינה: חוורור, והמים שאין …

הלכה יג המזוהם וכהן שהוא מזוהם בזיעתו רוחץ ושף כל גופו בבושם ועובד היה ריח פיו …

• כתובות עה ע"א · ז כל מומין שפוסלין וכו׳. תנא: הוסיפו עליהן זיעה, ושומא, וריח הפה. והני …
• כתובות עה ע"א · ט רב אשי אמר: זיעה אמזוהם קא רמית? התם גבי כהנים — אפשר …
• בכורות מא ע"א · ה מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש ולא במדינה: חוורור, והמים שאין …

הלכה א כל המומין המיוחדין באדם תשעים וזהו פרטן:שמונה בראש ואלו הן:מי שאמצע קדקדו שוקע למטה …

• בכורות מג ע"ב · ג כילון — דדמי רישיה לאכלא, ״לפתא״ — דדמי רישיה לגדגלידא דליפתא, תנא: …
• בכורות מג ע"ב · ו הקרח פסול. אמר רבא: לא שנו אלא שאין לו לאחריו ויש לו …

הלכה ג ארבעה באזן ואלו הן:מי ששתי אזניו קטנות הרבה מי ששתי אזניו נפוחות דומות לספוג …

• בכורות מ ע"ב · ט מתני׳ רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: את שיבלת בעיניו, ושנפגם עצם ידו …
• בכורות מד ע"א · יד מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו, …

הלכה ד חמשה בגבינים ואלו הן:מי שאין לו שיער בגביניו והואן גבן האמור בתורה מי שגביניו …

• בכורות מג ע"ב · יג מתני׳ אין לו גבינין, או אין לו אלא גבין אחד — זהו …
• בכורות מד ע"א · יא מיתיבי: שכבנא — שגביניו שוכבים, זגדום — אחד שחור ואחד לבן. תנא: …

הלכה ו אחד עשר בעינים ואלו הן:מי שהיו שתי עיניו למעלה מן המקום הראוי להם קרובות …

• בכורות מ ע"ב · ט מתני׳ רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: את שיבלת בעיניו, ושנפגם עצם ידו …
• בכורות מ ע"ב · טז עינו אחת גדולה וכו׳. תנא: גדולה כשל עגל, קטנה כשל אווז.
• בכורות מ ע"ב · יז אזנו אחת גדולה וכו׳. ורבנן עד כמה? תניא, אחרים אומרים: אפילו אינה …
• בכורות מג ע"ב · ט זבלגנין איצטריך ליה לאשמועינן, ומהו דתימא משום מראית העין.
• בכורות מג ע"ב · יז מתני׳ החרום פסול. איזהו חרום? הכוחל שתי עיניו כאחת. שתי עיניו למעלה, …
• בכורות מג ע"ב · יח גמ׳ תנו רבנן: ״חרום״ — שחוטמו שקוע, חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו …
• בכורות מד ע"א · יב הצירן. עיניו תרוטות, וצירניות, דומעות, דולפות, טורדות.

הלכה ז ששה בחוטם ואלו הן:מי שעיקר חוטמו שוקע אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו …

• בכורות מד ע"א · יד מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו, …

הלכה ח שלשה בשפתים ואלו הן:מי ששפתו העליונה עודפת על התחתונה מי ששפתו התחתונה עודפת על …

• בכורות מ ע"א · כג מתני׳ ומעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושאל רבן גמליאל לחכמים, ואמרו: …
• בכורות מד ע"א · יד מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו, …

הלכה ט שלשה בבטן ואלו הן:מי שכריסו צבה מי שטיבורו יוצא ואינו שוקע כשאר בני אדם …

• בכורות מד ע"ב · א מתני׳ דדין שוכבין כשל אשה, כריסו צבה, טיבורו יוצא, נכפה — אפילו …

הלכה י שלשה בגב ואלו הן:מי ששדרתו עקומה מי שיצאתה חוליא משדרתו בין שבלטה לחוץ או …

• בכורות מג ע"ב · ה ובעלי חטרות רבי יהודה כו׳. דאית ביה עצם, כולי עלמא לא פליגי …
• נדה כד ע"א · טו איתיביה רב שימי בר חייא לרב: רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל …

הלכה יא ששה בידים ואלו הן:מי שיש בידו אצבע יתירה באצבעות ידיו אפילו היו שש ושש …

• בכורות מה ע"א · ג יתר בידיו וברגליו, שש ושש — עשרים וארבע, רבי יהודה מכשיר וחכמים …
• בכורות מה ע"ב · ד השולט בשתי ידיו. תנו רבנן — איטר, בין ביד בין ברגל — …

הלכה יב ארבעה באיברי הזרע ואלו הן:מי שכיס הביצים גדול וארוך עד שמגיע לארכובותיו מי שהגיד …

• בכורות מד ע"ב · א מתני׳ דדין שוכבין כשל אשה, כריסו צבה, טיבורו יוצא, נכפה — אפילו …
• בכורות מד ע"ב · יד מתני׳ אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת — הרי …

הלכה יג ט"ו בשוקים וברגלים ואלו הן:מי ששוקיו עקומות עד שמחבר רגל לרגל ואין ארכובותיו נוגעות …

• בכורות מד ע"ב · יח מתני׳ מקיש בקרסוליו, ובארכבותיו,
• בכורות מה ע"א · א ובעל הפיקים, העיקל. איזהו העיקל? כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נוקשות …

הלכה יד ארבעה בכל הגוף ואלו הן:מי שגופו גדול מאיבריו מי שגופו קטן מאיבריו הארוך ביותר …

• בכורות מד ע"א · יד מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו, …

הלכה טו שמונה בעור הבשר ואלו הן:הכושי הלבן ביותר כמו גבינה האדום כשני בעלי נגעים טהורים …

• בכורות מה ע"ב · ה מתני׳ הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים …

הלכה טז ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים ואלו הן:החרש השוטה והנכפה אפילו לימים רבים …

• בכורות מד ע"ב · א מתני׳ דדין שוכבין כשל אשה, כריסו צבה, טיבורו יוצא, נכפה — אפילו …

הלכה יז נמצאו כל המומין הפוסלין בכהנים מאה וארבעים וזהו כללם:שמונה בראש ושנים בצואר ותשעה באזנים …

• בכורות מג ע"ב · י והא כל היכא דאיכא משום מראית העין (איתנא) [מיתנא] קתני, ושנשרו ריסי …
• בכורות מג ע"ב · יא והא כל היכא דאיכא מיהדר ומיתנא, קא הדר ותני: ושניטלו שיניו פסול …
• בכורות מד ע"א · יד מתני׳ עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו, …

הלכה א זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר והזר הקרב יומת מפי …

• קידושין לו ע"א · טו מתני׳ , הסמיכות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, וה[ה]קטרות, והמליקות, והקבלות, והזאות – נוהגים …
• סנהדרין פא ע"ב · יז מתני׳ הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית – קנאין פוגעין בו. …
• סנהדרין פג ע"א · ו גופא: ואלו שבמיתה – האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, …
• זבחים יד ע"א · כא מתיב רב ששת: זר, ואונן,
• זבחים טו ע"ב · ט מתני׳ כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן, טבול יום, ומחוסר כפורים, ומחוסר …

הלכה ב אף על פי שהזרים מוזהרין שלא יתעסקו בעבודה מעבודות הקרבנות אין חייבין מיתה אלא …

• יומא כד ע"א · ו אמר רב: ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה: זריקה, והקטרה, וניסוך המים, …
• יומא כד ע"א · ז מאי טעמא דרב — דכתיב: ״ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל …
• זבחים יד ע"א · כא מתיב רב ששת: זר, ואונן,

הלכה ג כיצד על הזריקה בין שזרק בפנים בין שזרק בחוץ בין שהזה הזאה אחת מכל …

• יומא כד ע"א · ח ולוי — רבי רחמנא ״לכל דבר המזבח״. ורב — ההוא לאתויי שבע …
• זבחים יג ע"א · יד אמר רבי עקיבא, אני אפרש: קבלה – לא עשה בה מחשבה כמעשה, …

הלכה ד כיצד על הקטרה הקטיר איברים או קומץ או לבונה על המזבח אפי' הפך באיברים …

• יומא יב ע"א · יא אמר אביי: לובש שמונה, ומהפך בצינורא, וכדרב הונא. דאמר רב הונא: זר …
• שבועות יז ע"ב · ב אמר אביי: מאי קושיא? משכחת לה כגון שבא בקצרה והפך בצינורא, וכדרב …
• שבועות יז ע"ב · ד לא צריכא – דאי לא הפך בהו מיעכלי בתרתי שעי, והשתא מיעכלי …
• זבחים קט ע"ב · יד אלא אמר אביי: בהקטרה בפנים – כולי עלמא לא פליגי.

הלכה ה והמסדר שני גזרי עצים על המערכה הרי הוא כמקטיר איברים וחייב מיתה שהעצים קרבן …

• יומא כד ע"ב · יא והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים …
• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• סנהדרין פג ע"א · א לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום …
• זבחים יג ע"א · יד אמר רבי עקיבא, אני אפרש: קבלה – לא עשה בה מחשבה כמעשה, …
• זבחים קיב ע"ב · ח ואין חייבין עליו לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר …

הלכה ו שחיטת הקדשים כשירה בזרים אפילו קדשי קדשים בין קדשי יחיד בין קדשי צבור שנאמר …

• ברכות לא ע"ב · כא אלא, אמר להן עלי: קראו כהן, ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי …
• יומא כו ע"ב · טו גמ׳ תנא: הפשיטן וניתוחן שוין בזר.
• יומא כז ע"א · ח לא סלקא דעתך, דאמר מר: ״והקריב הכהן את הכל המזבחה״, זו הולכת …
• זבחים לא ע"ב · יד מתני׳ כל הפסולין ששחטו – שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים …

הלכה ח הרמת הדשן צריכה כהן שנאמר ולבש הכהן מדו בד וגו' ואם הרים ישראל לוקה …

• יומא כד ע"א · ז מאי טעמא דרב — דכתיב: ״ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל …

הלכה ט סידר המערכה פורקה וחוזר הכהן וסודרה מפני שסידורה פסול:

• יומא כז ע"ב · ב אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב. כיצד …

הלכה י הטמא ובעל מום ושלא רחוץ ידים ורגלים ששימש במקדש אינן חייבין אלא על עבודות …

• סנהדרין פג ע"א · א לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום …
• זבחים קיב ע"ב · ח ואין חייבין עליו לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר …

הלכה יב זר ששימש בשבת חייב משום שבת ומשום זרות וכן בעל מום ששימש בטומאה חייב …

• יבמות לב ע"ב · ו ובפלוגתא. דאיתמר: זר ששימש בשבת, רבי חייא אומר: חייב שתים. בר קפרא …
• יבמות לב ע"ב · ח בעל מום ששימש בטומאה. רבי חייא אומר: חייב שתים. בר קפרא אומר: …

הלכה יג כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא …

• מנחות קט ע"א · יד מתני׳ הכהנים ששמשו בבית חוניו – לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך …
• מנחות קט ע"א · טו גמ׳ אמר רב יהודה: כהן ששחט לעבודה זרה, קרבנו ריח ניחוח.
• מנחות קט ע"א · יז איתמר: שגג בזריקה, רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר: …
• מנחות קט ע"ב · ה השתחוה לעבודה זרה – רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת …

הלכה יד מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנו לשם אינו כבית ע"ז ואף …

• עבודה זרה נב ע"ב · ג וקא מיבעיא ליה, אליבא דמאן דאמר בית חוניו לאו בית עבודה זרה …
• עבודה זרה נב ע"ב · ה אמר לו: אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו.
• מנחות קט ע"א · יד מתני׳ הכהנים ששמשו בבית חוניו – לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך …

הלכה טו נמצאו כל הפסולין לעבודה שמונה עשר ואלו הן:העובד ע"ז הזר בעל מום הערל הטמא …

• יומא מט ע"א · א מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה — פסול. וכן …
• זבחים יד ע"א · כא מתיב רב ששת: זר, ואונן,
• זבחים יד ע"ב · א שיכור, ובעל מום; בקבלה בהולכה בזריקה – פסול. וכן יושב, וכן שמאל! …