שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והרי זהו תוכנו הפנימי של רגל שנק' "מקרא קודש", לא כשבת שנקרא "קודש" — דבשבת הקדושה היא קדושה מצ"ע, משא"כ ביו"ט קוראים ומזמינים בו קודש העליון שיומשך למטה, דזהו מה ששבת מיקדשא וקיימא, שהוא יום קדוש ומובדל מששת ימי בראשית, משא"כ יום טוב הרי ישראל אינהו דקדשינהו לזמני, שבנ"י עושים מיום חול יום קדוש (יו"ט).
52 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד ראה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
(א) מעשה האדם שהוא המנין (ההפרשה), (ב) הקדושה משמיא הבאה לאח"ז.
36 שהרי האדם רק "מונה" (אומר מספר) וקדושה מאן דכר שמי'. ומשמיא נאמר "העשירי יהי' קודש". וראה רמב"ם הל' בכורות פ"ח ה"ג "שהעשירי מעצמו נתקדש", שם ה"ז "שהעשירי מאליו נתקדש".
ולהעיר דהאינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים והשביעי שבת (שבת סט, ב). ואת"ל שצ"ל תפלות וקידוש אומר "מקדש השבת" — כי שבת מקדשא וקיימא (ביצה יז, א. רש"י ד"ה מקדש השבת — ברכות מט, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
קדושת השבת מאירה בנפשו של כל יהודי מעצמה ומאליה ("שבת מיקדשא וקיימא"), יוצרת בכל אדם את ההרגשה שהוא עומד "קמי מלכא" (לפני המלך) מול נוכחותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, יחד עם ההתבטלות המלאה, המתהווה באופן טבעי במצב כזה של "עומד לפני המלך".
79 שבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך השבת היא "מקדשא וקיימא" – קדושת השבת קיימת כשלעצמה, ואינה תלויה בפעולתם של
26 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז בשלח שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
לפיכך, שבת, שהיא מיקדשא וקיימא מצד עצמה, כולה קודש – "אין בו פסולת כלל", ואילו ביום־טוב, אם עבודתו של היהודי איננה מושלמת, ואפילו עבודת היחיד (גם אם הענין של "תקראו אותם" נעשה על־ידי בית־דין בשלמות), הרי זה "פרש חגיכם", "פרש חגיכם קאמר ולא פרשה שבתכם", שאז העבודה היא ביום שכשלעצמו אין בו "פרש", ובו רק "צדיק אוכל לשובע נפשו".
50 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שבת היא "מקדשא וקיימא" – יש קדושה עצמית על־ידי ה"חפצא" של השבת , ולכן גם התוספת שבת היא ענין הבא מן החפצא, ואינו תלוי ב"גברא".
28 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מבצע את תפקידו וענינו המיוחד.
41 ומובן שאין זה סתירה למה שיש בכח האדם להסיף מחול אל הקודש, בעולם בשנה ובנפש: בעולם – הפרשת מעשר תרומה קדשים וכו'. מוסיפין על העיר ועל העזרות (סנהדרין ב, א. שבועות יד, א), שנה – ישראל מקדשינהו לזמני (ראה ביצה יז, א), תוספות שבת ויום טוב , בנפש – קנין עבד כנעני, לגייר גר. ולהעיר מהגבולות שבישראל גופא (כבנדו"ד) מרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל "כל איש ואיש כו' נדבה רוחו כו' הרי"ז נתקדש קדש קדשים כו' שזכה לכהנים ללוים" – כי זה עושה האדם, בכח התורה וע"פ ציווי', שהקב"ה שהציב הגבולות, הוא המצווה ונותן כח לאדם שבאופנים (וזמנים) מסויימים אפשר לו ומצוה להרחיב גבול הקדושה (ולהעיר מדרמ"צ מצות נדרים) וה"ה שלוחו של הקב"ה (ראה תנחומא ויגש ו: כבדו המצות שהן שלוחי. וראה לקו"ת ר"פ ויקרא (א, ג)). וא"כ מובן שכאשר משנה השליחות בטלה השליחות (רמב"ם הל' שלוחין ושותפין פ"א ה"ב ואילך, שו"ע חו"מ סי' קפב ס"ב ואילך). ובכ"ז ישנו ענין הידור מצוה. חומרות וכו' – כי ג"ז מציווי התורה והשליחות. ולהעיר מהשקו"ט (כתובות צח ב ואילך. מעילה כ, סע"ב. רמב"ם שם ה"ד. שו"ע שם ס"ח) כשמוסיף על שליחותו אם הוי שליח או דבטלה השליחות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לא רק קדושת יום טוב תלויה בעבודת ישראל , שהרי "ישראל דקדשינהו לזמני", אלא גם לגבי שבת נאמר הכלל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" , שמשמעותו הפנימית היא, שקדושת השבת אצל יהודי היא יתירה ככל שעבודתו בששת ימי השבוע היא יתירה.
48 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כיוון שמהותו של יום־טוב, יום החמישים הוא ענין הבא מלמעלה, צריכה ההכנה לעצרת להדגיש את הקדושה הבאה מלמעלה – "שבת" , ש"מקדשא וקיימא" , (אשר
31 ביצה יז, א. הוא אומר ומשה כותב37 – היא ניתנה
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יתר־על־כן, הוא מקדש את יום השבת , יותר ממה שהשבת היא מקדשי וקיימא .
49 ראה ברכות מט, א. ביצה יז, א. נתבאר בתו"א סט, ג ואילך. אוה"ת בהר ע' תריא ואילך. ד"ה את שבתותי ה'ש"ת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
1 לעשות את השבת : תשא לא, טז. אע"ג דשבת מקדשא וקיימא (ביצה יז, א) -- ראה לקו"ת שה"ש כד, א-ב. ובארוכה -- ד"ה את שבתותי ה'ש"ת (סה"מ ה'ש"ת ס"ע 79 ואילך). לקו"ש חיג ע' 975 ובהעי 8.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולכן יש הבדל מהותי לגבי הקדושה והשראת השכינה בארץ ישראל .
30 אלא שישראל מוסיפין בה קדושה – וע"ד שבת דמקדשי וקיימא (ביצה יז, א) וע"י זכור את יום השבת – נעשה – לקדשו (תו"א יתרו ד"ה זכור (סט, ג). ובכ"מ). ועוד – ידוע דשתי קדושות בא"י – א) הקדושה מחמת השכינה השורה בה, ב) הקדושה הגורמת לחיוב מצות התלויות בארץ, הבאה ע"י כיבוש – ראה בארוכה אנציקלופדי' תלמודית ע' ארץ ישראל (ס"ע ריג ואילך). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ חוקת*, ט' תמוז ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
עלי' לתורה ענינה המשכת תוספת חיות נצחית דקדושה (נוסף על הקדושה שנמשכת מלמעלה מצד ענינו של יום השבת ש"מקדשא וקיימא" ) – כמודגש בנוסח הברכה שלאחרי העלי' לתורה:
565 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויגש, ז' טבת ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והטעם שהמילה היא ביום השמיני ולא לפנ"ז – "כדי שיעבור עליו שבת אחת" – יש לומר, שענין השבת ש"מקדשא וקיימא" (דלא כיו"ט שישראל אינהו דקדשינהו לזמני) מורה על הנתינת-כח מלמעלה כדי שיוכל להיות ענין המילה.
860 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ל"ג בעומר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
השבת , שלאחרי ששת ימי החול בא יום השבת שהוא מקודש מכל הימים, דשבת מקדשא וקיימא , אבל אעפ"כ הרי זה עדיין ענין שבזמן, וכמ"ש כי ששת ימים גו' וביום השביעי שבת וינפש.
385 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד בעת ברית-מילה*, כ"ד אייר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וההסברה בזה – שיום השבת , אף שגדלה מעלתו על ששת ימי השבוע ש"מקדשא וקיימא" , ה"ה בכלל שבעת ימי בראשית, שבעת ימי הבנין [כמובן "ע"פ מ"ש במד"ר ע"פ ויכל אלקים ביום השביעי, מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה"], שהם שבעת ימי ההיקף שחוזרין חלילה ["דלכאורה אינו מובן מה שאנו מונין תמיד יום ראשון יום שני יום שלישי וכו', והלא מברה"ע עד עתה כבר יש אלפים ורבבות ימים, אלא שהן ימי ההיקף שחוזרין חלילה", היינו, שבכל שבת מסתיים היקף שלם, ולאח"ז מתחיל היקף חדש, תקופה חדשה], משא"כ מילה היא ביום השמיני , שהוא למעלה משבעת ימי ההיקף, ששומר את ההיקף .
566 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת-תורה ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ד
ולהעיר, שיש מעלה מיוחדת בהוספה מחול על הקודש לא רק לגבי שבת ש"מקדשא וקיימא" , אלא גם לגבי יו"ט שתלוי בקידוש החודש ע"י בית-דין, כמ"ש "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם", אתם (חסר) כתיב, "אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו'" – כי, הקביעות דב"ד בנוגע ליו"ט אינה אלא שראש חודש הוא ביום פלוני, אבל קדושת היו"ט אינה תלוי' בהם, אלא בבוא יום ט"ו בחודש נעשה יו"ט, משא"כ ענין ההוספה מחול על הקודש ניתן לגמרי לבנ"י , שכאשר בנ"י באים ואומרים שרצונם להוסיף זמן של חול לעשותו קודש, הרי זה נעשה קודש, היינו, שהקב"ה ופמליא של מעלה פוסקים שזמן זה הוא קודש, ועד כדי כך, שבנוגע ליוהכ"פ כו"ע מודי "דתוס' יוהכ"פ מדאורייתא".
16 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויק"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויש לבאר תחילה כללות הענין ד"רגלים":החילוק שבין יו"ט (רגל) לשבת – ששבת "מקדשא וקיימא" , משא"כ יו"ט שקביעותו תלוי' בב"ד, שנאמר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם", אתם כתיב, "אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו'".
7 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואף שגם בשבת יש בחינת קה"ק, כידוע שיש ג' מדריגות בשבת , הא', שבת מיקדשא וקיימא, הב', מ"ש זכור את יום השבת לקדשו, ושמרתם את השבת כי קודש היא, והג', משארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, והיינו, דשבת מיקדשא וקיימא זהו מצד העולמות, שהוא בחינת אור הממלא, ומה שישראל מקדשים את השבת , כמ"ש זכור גו' לקדשו, הוא בחינת סוכ"ע, ומה שארז"ל מתנה טובה כו' הוא העצמי שהוא בחינת קה"ק, הרי שגם בשבת יש בחינת קה"ק, דכיון ששמיני שומר את ימי ההיקף, נמשך בחינת השמיני בימי ההיקף, ולכן יש בשבת לא רק בחינת קודש אלא גם בחינת קה"ק, אמנם זה שבשבת יש בחינה זו הוא רק בכדי שיוכל לקבל מיום השמיני, והיינו שבחינת קה"ק שבשבת הוא רק בכדי שיהי' כלי לבחינת השמיני, אבל עיקר מדריגת השבת הו"ע ששבת מיקדשא וקיימא, ומ"ש ושמרתם את יום השבת כי קדש היא, משא"כ המילה שניתנה בשמיני, ענינה הוא בחינת קה"ק, שהוא בחינת העצמי.
35 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו גם מה שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" , ואם הדברים אמורים בנוגע לשבת שקדושתה בידי שמים, "שבת מקדשא וקיימא" , עאכו"כ בנוגע ליו"ט, ש"ישראל אינהו דקדשינהו לזמני", שלכן אומרים "מקדש ישראל והזמנים" , הרי בודאי שכדי שיהי' היו"ט כדבעי, צריכה להיות הטירחא וההכנה לפני היו"ט.
223 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו החילוק בין שבת ויו"ט – ש"שבת מקדשא וקיימא" , משא"כ הקביעות דיו"ט תלוי' בבית-דין , כדרשת הגמרא על הפסוק "אשר תקראו אתם " – "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין".
1 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכן הוא גם ביו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת – שנוסף על הענינים שהקב"ה נותן במתנה מצד ענין השבת ש"מקדשא וקיימא", ממשיכים בנ"י ע"י עבודתם ענין של הוספה , באופן נעלה ועמוק יותר.
30 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וע"י ההכנה הראוי' – נעשה "ישראל דקדשינהו לזמנים", שפועלים קדושה ביום חול, שהרי יו"ט מצד עצמו הוא יום חול – דלא כשבת ש"מקדשא וקיימא" – וישראל הם הממשיכים בו את הקדושה,
138 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחות ש"פ תשא, ט"ז אדר ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובפרט ששמחת שבת ושמחת פורים הם ב' סוגי שמחה, ששמחת שבת תלוי' בידי שמים, ד"שבת מקדשא וקיימא" , ושמחת פורים תלוי' בב"ד, כמו כל המועדים ש"ישראל דקדשינהו לזמנים", הרי בודאי שאין לערב אותם.
12 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אלא שביום השבת ש"מקדשא וקיימא" , השמחה היא מלמעלה למטה, וע"י השמחה דחודש אדר, שבו "מרבין בשמחה" מלמטה למעלה, פועלים תוספת גם בענין השמחה שמלמעלה למטה.
24 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר, ט"ו אייר, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכללות החילוק ביניהם – שענין השבת הקשור עם הבריאה הוא באופן ד"מקדשא וקיימא" , שהו"ע הקדושה הבאה מלמעלה, ואילו עניןהשבת הקשור עם יצי"מ הוא באופן שבא ע"י עבודת האדם – "לעשות את השבת" .
58 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והרי "שבת מקדשא וקיימא" , שזהו"ע של המשכה מלמעלה למטה, וכמו"כ גם עניני העבודה דשנת השמיטה הם בדרך אור ישר.
12 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועם היות שהגילוי דהמועדים הוא באופן שישראל אינהו דקדשינהו לזמני, שלהיותם מבחי' יחוד פנימי ה"ה ממשיכים גילוי אוא"ס במועדים, משא"כ שבת שמקדשא וקיימא , הרי הענין דמקדשא וקיימא הוא בבחי' התחתונה דשבת , אבל ישנו גם בחי' שבת שבא ע"י עבודה, כמארז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת , ובבחי' זו ישנו הענין דיחוד פנימי, שענינו הוא המשכת האור שלמעלה מהשתלשלות.
45 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אבלקדושה זו קשורה גם היא עם הבריאה, בחינת השתלשלות, ונמשכת ע"י עבודתם של ישראל , ועז"נ "לעשות את השבת" .
14 אלא שבו עצמו, ב' מדריגות בכללות: א) "שבת מקדשא וקיימא" (ביצה יז, א), והיא בחי' אתערותא דלעילא ( שקודם לאתערותא דלתתא. ובמילא שרש המשכתו הוא רק מבחינת חיצוניות האור, משא"כ בחי' מתנה דשבת , אתערותא דלעילא שאחרי שלימות העבודה, הוא מבחינת פנימיות האור (ראה בכ"ז לקו"ת שה"ש כד, א-ב. ד"ה את שבתותי ה'ש"ת – סה"מ ה'ש"ת ס"ע 79 ואילך)), ועז"נ " ושמרו גו' את השבת" , כי ישנו מצד ההמשכה שמלמעלה, אלא שצריך לשמור אותו. ב) שנמשך על ידי עבודה, ועז"נ " לעשות את השבת" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד בעת ברית-מילה, א' דר"ח כסלו ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו הטעם שמצות מילה היא ביום השמיני, כאמור, "כדי שיעבור עליו שבת א'" - נתינת-כח מבחי' שלמעלה גם משבת ש"מקדשא וקיימא" , כדי שתוכל להיות המשכת הקדושה למטה בגשמיות ובחומריות (החל מהבשר הגשמי דגוף האדם), ולעשות מהגשמיות רוחניות.ה.
25 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובפרט ביום השבת שבהתחלת ימי הספירה, שלהיותו לאחרי ובסמיכות לחג הפסח (יו"ט שענינו שמחה), מודגשת יותר שייכותו לענין השמחה, ובאופן שניתוסף בהשמחה דיו"ט גם מעלת השבת ש"מקדשא וקיימא" מצ"ע (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של האדם אם הוא ראוי לכך אם לאו).
4 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולהעיר, שענין השבת הוא לא רק באופן ש"שבת מקדשא וקיימא" , אלא צ"ל ג"כ העבודה ד"לעשות את השבת" , ודוקא ע"י הקדמת העבודה באים להענין ד"מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה".
107 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פקודי, ב' אדר-שני, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב כי הוי' נתן לכם השבת , נתן דייקא, לשון מתנה, ע"פ המבואר במק"א שיש ג' מדריגות בענין השבת , מדריגה הא', שבאה ע"י עבודה ויגיעה, כמארז"ל22 מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת , ועז"נ ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת , מדריגה הב', הו"ע דשבת מקדשא וקיימא , ומדריגה הג' הו"ע המתנה שבשבת, כמארז"ל מתנה אחת יש לי בבית גנזי ושבת שמה.
611 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שתחילה מתבטל הוא בעצמו) לגבי מנין הרבים, ולכן, "הי' מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת , מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" , ויום זה נעשה אצלו בבחי' "שבת מקדשא וקיימא" .
34 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר, כ"ף אייר, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
מדריגה הא' היא השבת שישנו מצד עצמו, שזהו"ע ששבת מקדשא וקיימא , ועז"נ ושמרו בני ישראל את השבת , שצריכים רק לשמור את השבת .
584 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומזה מובן, שבפסח שחל בשבת לא דחו חכמים המצוות דפסח, כיון שעניני הפסח אינם נמשכים ע"י ענין השבת עצמו .
602 והענין בזה – ששופר הוא המשכת התענוג, בחי' בינה (ראה לקו"ת שם, א-ב. ובכ"מ), ולולב הו"ע המשכת ו"ק דז"א (ראה לקו"ת שם, ד. ובכ"מ), וכל זה נמשך מצד עצם ענין השבת ד"מקדשא וקיימא" (ביצה יז, א); משא"כ עניני הפסח – הגילוי דיצי"מ, ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו" (נוסח הגש"פ), בחי' שלמעלה מגילויים, וכן הגילוי הקשור עם קרבן פסח (בערב פסח), "ופסח – ודלג" (בא יב, כג ובפרש"י), בחי' שלמעלה מהשתלשלות – אין זה נמשך מצד עצם ענין השבת , כי אם ע"י קיום המצוות דחג הפסח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומה גם שכיון ש"שבת מקדשא וקיימא" (מלמעלה), הרי יתכן שהזהירות שלו ביום השבת אינה מצד עבודתו כלל, ובמילא אין זה מורה כלל על מעמדו ומצבו של האדם ("וואָס טוט זיך מיט אים אַליין").
936 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
עצם הנשמה שבאמירת מודה אני – הנה גם בעבודת המשכן היתה ההקדמה ד"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (שזהו בדוגמת אמירת מודה אני ), כדי לעורר את עצם הנשמה שיש בכאו"א מבנ"י בשוה , ואח"כ בא הציווי על בנין המשכן:
1251 ולכן לכל לראש אמר להם הציווי דשבת , כי, ענין השבת אינו נעשה ע"י עבודת האדם, אלא "שבת מקדשא וקיימא" (ביצה יז, א), ולכן, השייכות דשבת לבנ"י – כמארז"ל (ב"ר פי"א, ח) "אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג, א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך" – היא בכאו"א בשוה, מצד עצם נשמתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמו החילוק שבין ימי המועדים ליום השבת , שימי המועדים הם ימים מבורכים (והיינו, שצריך לקדש ולברך את הזמן – "ישראל אינהו דקדשינהו לזמני" ), ואילו יום השבת (ש"מקדשא וקיימא" ) הוא יום שמברך – מיני' מתברכין כולהו יומין .
622 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שבת – "מקדשא וקיימא" , והיינו, שאין זה כמו ימים טובים, ש"ישראל דקדשינהו לזמנים" , אלא קדושת השבת ניתנת מלמעלה בתורת מתנה, כמארז"ל "אמר לו הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל" , והרי ענין של מתנה הוא מצד הנותן, ולא מצד עבודתו של המקבל.
1029 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו החידוש ש"אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה" – שענין השבת שלמעלה ממציאות העולם, "שבת מקדשא וקיימא" , ניתן לבנ"י באופן של מתנה.
1098 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בחי' מלכה – היא בחי' המלכות, שיורדת בששת ימי החול לברר בירורים, ובעלייתה בליל שבת נקראת בשם מלכה ; ולאחרי כן, ביום השבת – באה בחי' מלך שבשבת, בחי' "שבת מקדשא וקיימא" , שלמעלה מענין הבירורים .
505 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ כי-תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, יג
– זוהי אמנם רצפה של בית הכנסת שיש בה קדושה, אפילו בימות החול, ועאכו"כ ביום השבת , ש"מקדשא וקיימא" (ועד שמצינו לגבי אכילת שבת שלא שייך בה פרש – "פרש חגיכם" , ולא פרש שבתכם ), אבל אעפ"כ, הרי זה בזיון שמתגלגל דף על הרצפה.
897 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וטעם הדבר – לפי ש"שבת מקדשא וקיימא" , והיינו, שענין השבת אינו תלוי בעבודת האדם (כמו יו"ט, ש"ישראל דקדשינהו לזמנים" ), אלא ענין שנמשך וניתן מלמעלה, ולכן בכחו להפך את ענין האבילות, להיותו נמשך ממקום נעלה ביותר שלמעלה מכללות ענין האבילות.
1542 ביצה יז, א ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
(אלא) אפילו כהרף עין", שהקס"ד "נחלל את כולה" הוא בגלל שהקביעות דשבת (אף ש"מקדשא וקיימא" ) תלוי' בהמנין דבנ"י* [כדמוכח מהדין דה"מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" – לשיטת הרדב"ז שזהו מדאורייתא, ואפילו לשיטת רש"י שזהו מדברי
368 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו גם מה שמצינו שר' יהודה הוה קארי לי' שבת , והיינו, כי כמו בשבת יש מה שמקדשא וקיימא , ויש מה שמוסיפין ע"י העבודה, כמ"ש ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת , כמו"כ החברייא ע"י ההילול והשבח פעלו יתרון ברשב"י בעסק תורתו.
796 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, אדר"ח תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
מחד גיסא – אמרו רז"ל ש"שבת מקדשא וקיימא" מצד עצמה (ולא כמו ר"ח שתלוי בקידוש החודש ע"י ב"ד – "ישראל דקדשינהו לראשי חדשים" ), ולאידך גיסא אמרו רז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" , והיינו, שיש צורך בהכנה מערב שבת , וכמ"ש "והי' ביום הששי והכינו גו'" (ולא כמו בר"ח, שכיון שמותר בעשיית מלאכה, אין צורך בענין של הכנה לפניו, כיון שיכולים לעשות כל הענינים בו ביום).
580 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בזה, דהנה , בענין השבת (שבו נאמר ויכולו גו') אמרו חז"ל אטו שבת ישראל מקדשי לי' והא שבת מקדשא וקיימא , והיינו, שענין השבת אינו תלוי בעבודת האדם (כמו יו"ט שישראל אינהו דקדשינהו לזמנים ), אלא הו"ע שמצד הבריאה.
1202 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ש"שבת מקדשא וקיימא" , קשור עם שבעת ימי ההיקף, ואילו חנוכה הוא למעלה מזה – שקשור עם מספר שמונה, שמונה נרות, שהוא למעלה משבעת ימי ההיקף (כמבואר בתשובת הרשב"א ), וקשור עם ה"כינור של ימות המשיח" שיהי' "של שמונה נימין" , והרי כללות הענין דחנוכה קשור עם הגילוי דלעת"ל, שהרי נרות חנוכה אינן בטלים לעולם (כנ"ל ס"ז), ויהיו גם בבנין ביהמ"ק השלישי, שיבנה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
735 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
א) "שבת מקדשא וקיימא" – שזהו טעם החילוק בין שבת ליו"ט, שביו"ט אומרים "מקדש ישראל והזמנים" , "ישראל דקדשינהו לזמנים" , ואילו בשבת אומרים "מקדש השבת" , ללא הזכרת ישראל .
2406 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אע"פ ששבת "מקדשא וקיימא" , לא כמו יו"ט שכל ענינו תלוי בבנ"י, שלכן אומרים ביו"ט "מקדש ישראל והזמנים" , משום ש"ישראל דקדשינהו לזמנים" , משא"כ בשבת אומרים רק שהקב"ה "מקדש השבת" , מ"מ, ישנו גם הענין שבנ"י עושים את השבת , כמ"ש "ושמרו בני ישראל גו' לעשות את השבת" , והיינו, שבנ"י ע"י עבודתם "עושים" את השבת .
169 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דובר אודות הענין ד"ערב" שבת ויו"ט, שבו מתחילים כבר עניני השבת והיו"ט , וכמו בערב חג השבועות, חמשה בסיון, שבו התחילו כבר עניני מ"ת (החל מהקדמת נעשה לנשמע ), ואדרבה:
1641 דובר גם אודות כללות ענין השבת ויו"ט, שלמרות החילוק שביניהם, שענין השבת בא מלמעלה, כמארז"ל (ביצה יז, א) "שבת מקדשא וקיימא" [אלא שבזה גופא ניתוסף ע"י עבודת בנ"י – "ושמרו בני ישראל את השבת" ו"לעשות את השבת" (תשא לא, טז. וראה סה"מ קיץ ה'ש"ת ס"ע 79 ואילך)], ואילו יו"ט תלוי בעבודת האדם, שהרי ב"ד צריכים לקבוע אימתי ר"ח, ולכן אומרים "מקדש ישראל והזמנים" , "ישראל אינהו דקדשינהו לזמנים" (ברכות מט, א) – הרי גם יו"ט הו"ע שבא מלמעלה, שהרי ב"ד קובעים רק אימתי ר"ח, ולאח"ז בא היו"ט (חג הפסח בט"ו ניסן, וחג השבועות ביום החמישים לספה"ע החל ממוצאי יום ראשון של פסח) בדרך ממילא, מלמעלה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ביאור הענין דשבעה עשר בתמוז נדחה (כשחל בשבת ) – שנדחה רק הענין הבלתי רצוי שבתענית (עינוי הגוף) , אבל הענין הרצוי שבתענית, "יום רצון לה'" , ישנו גם ביום השבת , ואדרבה:
64 יום קדוש שקדושתו היא מלמעלה, ללא תערובות מעשה ידי אדם, שהרי שבת "מקדשא וקיימא" * (ולא כמו יו"ט שבו אומרים "מקדש ישראל והזמנים" , ד"ישראל אינהו דקדשינהו לזמני" (ברכות מט, א)), מצד בחירתו של הקב"ה, כדאיתא במדרש (במדב"ר פ"ג, ח. וש"נ) "דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם, ברא ז' ימים ובחר בשבת .. ברא אומות ובירר לו אחת מהם אלו ישראל" .
וכמדובר במאמר די"ב תמוז (פ"ט (תו"מ חס"ד ע' 283)), מדברי הצ"צ, שביום השבת מאיר אלקות בעולם, ועד שפועל גם על הקליפות כו' (אלא שבקליפת נוגה נראה הדבר בגלוי), וכפי שרואים בנוגע לאכילה ושתי', שאף שבימות החול הרי זה פועל הגשמה (גם לאחרי הקדמת הברכה – דאל"כ, מאי קמ"ל?!), שלכן "עם הארץ אסור לאכול בשר" (פסחים מט, ב), הנה ביום השבת , לא זו בלבד שהאכילה אינה מגשמת את האדם, אלא אדרבה: האכילה עצמה נעשית מצות עונג שבת , שזהו"ע הפיכת הקליפה לקדושה.
*) ביצה יז , א . – אלא שנוסף על הקדושה של שבת מצ"ע , מוסיפים בנ"י בקדושת השבת – " לעשות את השבת " (תשא לא , טז) – ע"י עבודתם בתפלה ולימוד התורה וקיום המצוות דיום השבת .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יום הש"ק שלאחרי י"ב תמוז חל בשנה זו ביום י"ט תמוז – יום השמיני מיום ההולדת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהוא יום הברית .
484 ומעלה יתירה כשיום הברית חל בשבת – ש"מקדשא וקיימא" (ביצה יז, א) מצד עצמה (ללא צורך בעבודת האדם, ופועלת אפילו על עם הארץ, שהטבע שלו נעשה באופן שאינו משקר בשבת (ירושלמי דמאי רפ"ד)), וענינה הו"ע התענוג (כמ"ש הרמב"ם – בסוף הל' שבת , ורבינו הזקן – בהתחלת הל' שבת , עוד לפני ההלכות דערב שבת (ראה גם שיחת כ"ד טבת שנה זו ס"ה ואילך – תו"מ חס"ז ע' 55 ואילך)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועפ"ז, בראש השנה שחל להיות בשבת , שהתענוג הוא מצד הזמן דשבת (שבת מיקדשא וקיימא ), חסר לכאורה מעלת התענוג שמתעורר ע"י עבודת האדם.
1868 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יש בו כו'", שמורה על כללות עבודת האדם ); וכיון שבר"ה שחל בשבת נעשית התחדשות העולם (לא ע"י תק"ש , שאין תוקעין בו , אלא) ע"י השבת עצמה ש"מקדשא וקיימא" , הרי החידוש שענין זה נעשה ע"י עבודת האדם בתק"ש הוא ביום ב' דר"ה דוקא.
56 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועוד ענין במעלת התשובה דשבת – מצד הענין ש"שבת מקדשא וקיימא" , שזוהי המעלה של שבת לגבי יו"ט, שביו"ט אומרים "מקדש ישראל והזמנים" , כיון ש"ישראל דקדשינהו לזמנים" (וכדאיתא במדרש "כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ר"ה ..
401 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועפ"ז, בראש השנה שחל להיות בשבת , שהתענוג הוא מצד הזמן דשבת (שבת מיקדשא וקיימא), חסר לכאורה מעלת התענוג שמתעורר ע"י עבודת האדם.
11 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ליל ערב ראש-השנה ה'תשמ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דהנה ידוע, דביו"ט אומרים מקדש ישראל והזמנים שישראל אינהו דקדשינהו לזמנים, משא"כ שבת היא מקדשא וקיימא , ואינה תלוי' בישראל שיקדשוה.
30 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דראש-השנה ה'תשמ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דכמו"כ הוא גם במצות תקיעת שופר שענינה הוא בכדי לעשות עי"ז בחינת השופר שלמעלה, ולכן בראש השנה שחל בשבת אין תוקעין (במדינה), כי בשבת יש בחינת השופר שלמעלה (בחינת התענוג) גם בלי עבודת האדם, מצד השבת , ושבת הרי מקדשא וקיימא .
17 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ל"ג בעומר ה'תשמ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
ועד"ז הוא בנוגע להאדם, דעם היות ששבת היא מקדשא וקיימא , דמכיון שקדושת השבת היא קדושה נעלית ביותר, קודש מלה בגרמי' (כנ"ל), אין שייך בה תפיסת ידי אדם, אעפ"כ ניתן כח לישראל להוסיף בקדושת השבת , זכור את יום השבת לקדשו, ועד שישראל מוסיפים גם בהתענוג דשבת , כלשון רז"ל כל המענג את השבת .
75 ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והנה לכאורה יש להבין במ"ש זכור את יום כו' דמשמע שזהו ענין ציווי ואזהרה לישראל שהם דווקא יקדשו את יום השבת הרי אמרו ז"ל דשבת מיקדשי וקיימא מששת י"ב שהרי כל שבת נק' שבת בראשית כידוע ומפורש בכתוב ויברך אלקים את יום השבת ויקדש אותו דקוב"ה קדיש לשבת וישראל הוא דקדשינהו לזמנים כמ"ש אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם אתם אפי' שוגגין כו' אבל קדושת השבת אינה תלוי' בישראל כלל כי קדושת השבת הוא למעלה ממדריגות ישראל כי שורש השבת בבחי' חכמה עילאה ולכך נק' שבת בראשית משום שנאמר בשבת ושמרתם את השבת כי קודש הוא כו' וכל קדש הוא בחי' חכ' שבה מלובש אוא"ס עצמו וכמ"ש ה' בחכ' כו' והחכ' נק' ראשי' כמ"ש ראשי' חכ' כו' וכידוע ע"כ נק' שבת בראשית ולכך אין ביכולת ישראל לקדש את השבת רק שישמרו את קדושת השבת שכבר מקדשא וקיימא מעצמו' אא"ס כמ"ש ויקדש אותו, וא"כ לכאורה אינו מובן מה שמצוה לישראל זכור את יום השבת לקדשו מאחר דלאו בדידהו תלי' קדושתו (אבל שמור את יום כו' יתכן דאינו אלא שמירה לקדושה שכבר חלה כו' כמו ושמרתם את השבת כו' וכל מקום שנאמר השמר פן ואל הוא מל"ת אבל מ"ע לקדש יום השבת הוא שיעשו את הקדושה מצד אתדל"ת הרי לאו בדידהו תלי' כדלעיל).
5 דשבת מיקדשי וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב להבין ענין השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה כתי' ושמרו בנ"י לעשות את השבת הגם דשבת מיקדשא וקיימא שלכן אין אומרי' בשבת ותתן לנו כו', אבל להיות השבת לדורותם שיתגלה מטה מטה להיות דר ביניהם, וגם לדורותם כפשוטו ל' נצחיית היינו שיתגלה מלמעלה מהזמן בזמן, כי בחי' השבת הוא עליי' בלמעלה מהזמן שלכן מוני' גם עכשיו כל יום שאחר השבת יום ראשון ואח"כ יום ב' כו' הגם שכבר עברו עידן עדני' אלא משום שכל שבת הוא באמת עליי' בלמעלה מהזמן, וההמשכה זו בבחי' זמן הוא ע"י ישראל מי שטרח בע"ש כו'.
15 דשבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסא זמן הדלקת נרות לשבת ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, יג
אבל אסור לערב עירובי תחומין בבין השמשות אפילו לדבר מצוה וצורך גדול והפסד מרובה מטעם שיתבאר בסי' תט"ו ועוד לפי שעל ידי העירוב (ב) קונה שם שביתה והרי זה כקונה קנין בידים בשבת ולא התירו לקנות קנין אפילו בבין השמשות ולצורך מצוה והפסד מרובה (ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים) (שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמיה סי' יג) ומכל מקום אם עבר ועירב אפילו לדבר הרשות עירובו עירוב כמ"ש בסימן תט"ו:
ל מ"א סק"ד. עפ"י ביצה יז, א. לבוש סי' תקכח. ט"ז שם ס"ק א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפז סדר תפלת ערבית של פסח א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
א בכל ימים טובים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה ובסופה סמוך לחתימה כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה ויחתום מקדש ישראל והזמנים לפי שישראל הם מקדשין הזמנים על פי קביעות החדשים המסור בידם.
ב ראה ביצה יז , ע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפז סדר תפלת ערבית של פסח א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
א בכל ימים טובים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה ובסופה סמוך לחתימה כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה ויחתום מקדש ישראל והזמנים לפי שישראל הם מקדשין הזמנים על פי קביעות החדשים המסור בידם.
ה פסחים שם. וראה ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפז סדר תפלת ערבית של פסח ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ג אם חל יו"ט בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה דהיינו שיאמר ותתן לנו כו' את יום השבת הזה כפי נוסחתנו או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים וסמוך לחתימה צריך לומר שבת ומועדי כו' ויחתום מקדש השבת וישראל והזמנים כפי נוסחתנו או ישראל בלא וא"ו כפי נוסחאות אחרים אבל לא יחתום מקדש ישראל והשבת והזמנים לפי שהשבת היא קדושה מאליה שלא על ידי ישראל .
כ ברייתא ביצה יז , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפז סדר תפלת ערבית של פסח ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ג אם חל יו"ט בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה דהיינו שיאמר ותתן לנו כו' את יום השבת הזה כפי נוסחתנו או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים וסמוך לחתימה צריך לומר שבת ומועדי כו' ויחתום מקדש השבת וישראל והזמנים כפי נוסחתנו או ישראל בלא וא"ו כפי נוסחאות אחרים אבל לא יחתום מקדש ישראל והשבת והזמנים לפי שהשבת היא קדושה מאליה שלא על ידי ישראל .
כח רבינא ביצה יז , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
טו שבת בחול המועד של פסח או סוכות ערבית שחרית ומנחה מתפלל של שבת כדרכו בכל השבתות אלא שצריך לומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף מתפלל של חול המועד היינו אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' אלא שצריך להזכיר של שבת קודם ליום המאורע דהיינו שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת הזה ואת יום החג הזה כו' ואת מוסף יום השבת הזה כו' ואת יום החג הזה כו' וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד או מקדש ישראל והזמנים בלבד אין מחזירין אותו כמו שנתבאר בסי' תפ"ז:
קו ברייתא ביצה יז, א. טור ושו"ע ס"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסא (ב)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ח
לא סגי למג"א בפרש"י, משום דרש"י לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דאתי כמ"ד דגזרו על השבות ובעירובי חצרות קיל אבל בערובי תחומין חמיר כמו מעשר, אבל לפי דעת הרמב"ם וש"ע דגם גבי מעשר שהוא מן התורה לגמרי בתירוש ויצהר ואפילו הכי מעשרין לדבר מצוה, א"כ ע"כ צריך לומר דההפרש בין עירובי חצירות לעירובי תחומין אינו משום דעירובי תחומין חמיר, דהא סתמא דמילתא אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, אלא ההפרש הוא כמ"ש בסי' תקכ"ח:
יא שציין לשם המ"א. וראה שם לבוש וט"ז: דלמיקנא ביתא ביו"ט לא. והוא מביצה יז, א. וראה גם לקמן סי' תצה קו"א ס"ק יא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
א בכל ימים טובים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע , דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה , ובסופה סמוך לחתימה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה .
4 ראה ביצה יז , ע"א (מתפלל שבע , מתחיל בשל שבת , ומסיים בשל שבת , ואומר קדושת היום באמצע ).
ושם מיירי ביום טוב שחל בשבת , שבזה ישנה מחלוקת בית שמאי ובית הלל . ומזה למדים שכן הדין לדברי הכל בשבת או ביום טוב . כמבואר בכ"מ הל' תפלה פ"ב ה"ב (ומכיון דאשכחן דלבית הלל דקיימא לן כוותייהו, אפילו ביום טוב שחל להיות בשבת אינו מתפלל אלא שבע , כל שכן בשבת דלאו יום טוב , דאפילו בית שמאי מודו דאינו מתפלל אלא שבע ).
וממה שאמרו "מתחיל בשל שבת" , למדים אנו שהזכרת קדושת היום צריכה להיות "בתחלת הברכה".
וכן הוא לקמן ס"ג (אם חל יום טוב בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה).
אבל בדיעבד סגי אם מזכיר קדושת היום בתחלת הברכה או באמצעה, כדלקמן בסמוך (אם הזכיר קדושת היום באמצע הברכה).
ואפשר שרבינו מסתפק בזה קצת, שהרי מה שכתב לקמן "הזכיר קדושת היום באמצע הברכה", הכניסו בין חצאי עיגול.
וכן מ"ש לקמן "לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה", הכניסו בין חצאי עיגול.
וכמובא בשארית יהודה (או"ח סי' ו): "ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו".
וראה עוד בזה לעיל סי' נט ס"א (אם אמר אשר בדברו מעריב ערבים ולא אמר (מיד) יוצר אור אף על פי שחתם ביוצר המאורות לא יצא שהרי כל פתיחת הברכה לא היתה כתיקונה ... שכל הברכה צריכה להיות פתיחתה וחתימתה כתיקונה אפילו בדיעבד).
סי' קיד ס"ח (ברכות י"ח שחותמות בברוך ואינן פותחות בברוך, אף אם שינה פתיחתה ואמרה בלשון אחר בענין הברכה, דינו כאילו שינה באמצע ברכה, שהרי הן ברכות הסמוכות זו לזו וכל פתיחתה היא כמו אמצע ברכה).
סי' קיט ס"א (וכשהוא מוסיף מתחיל בברכה ואחר כך מוסיף, אבל לא יוסיף ואחר כך יתחיל הברכה, מפני שצריך לעשות עיקר ממטבע שתקנו חכמים, ובקשתו תהיה טפילה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ג אם חל יום טוב בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה , דהיינו שיאמר ותתן לנו כו' את יום השבת הזה כפי נוסחתנו , או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים .
24 ברייתא ביצה יז , א (תנו רבנן יום טוב שחל להיות בשבת ... ב"ה אומרים מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ).
וממה שאמרו "מתחיל בשל שבת" , למדים אנו שהזכרת קדושת היום צריכה להיות "בתחלת הברכה", כדלעיל ס"א "דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה", ושם נסמן (הערה 4).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אבל לא יחתום מקדש ישראל והשבת והזמנים , לפי שהשבת היא קדושה מאליה שלא על ידי ישראל .
32 ביצה יז , א (תני תנא קמיה דרבינא מקדש ישראל והשבת והזמנים . אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי ליה . והא שבת מקדשא וקיימא . אלא אימא מקדש השבת ישראל והזמנים . אמר רב יוסף הלכה כרבי וכדתריץ רבינא ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
טו שבת בחול המועד של פסח או סוכות, ערבית שחרית ומנחה מתפלל של שבת כדרכו בכל השבתות, אלא שצריך לומר יעלה ויבא בעבודה .
481 ברייתא ביצה יז, א (תנו רבנן שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד , ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע , ואומר מעין המאורע בעבודה ). טור ושו"ע ס"ט (שבת שחל בחול המועד , ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת , ואומר יעלה ויבא בעבודה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ועוד לפי שעל ידי העירוב (ב) קונה שם שביתה , והרי זה כקונה קנין בידים בשבת, ולא התירו לקנות קנין אפילו בבין השמשות ולצורך מצוה והפסד מרובה (ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים), (שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמיה סי' יג ).
1258 מ"א סק"ד (דמקנא ביתא הוא). וכדאמרינן ביצה יז, א (דלמקני שביתה בשבתא לא ). לבוש סי' תקכח. ט"ז שם ס"ק א (הטעם דלמיקנא ביתא ביום טוב לא ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אם כן על כרחך צריך לומר דההפרש בין עירובי חצירות לעירובי תחומין אינו משום דעירובי תחומין חמיר, דהא סתמא דמילתא אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה , אלא ההפרש הוא כמ"ש בסי' תקכ"ח :
1327 כמבואר ב לבוש שם, ובט"ז שם ס"ק א (הטעם דלמיקנא ביתא ביום טוב לא ). וכדאמרינן ביצה יז, א (דלמקני שביתה בשבתא לא ).
וראה גם לקמן סי' תצה קונטרס אחרון ס"ק יא ( ולא אסרו עירובי תחומין אלא מפני שקונה שביתה , דהיינו קניית רשות) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שצג דין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מפני שנראה כמתקן דבר .
1211 רש"י
שם ד"ה לא עירובי חצרות (דנראה כמתקן דבר). מ"א סי' תקכח
ס"ק א (דמיחזי כמתקן).
והוי
כהפרשת תרומות ומעשרות, שנתבאר לעיל סי' שלט ס"ו (ואין מפרישין תרומות
ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן).
דלא
כתוס' עירובין ל"ח ,
א ד"ה ורבי אליעזר (אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות ... על
כרחך משום הכנה). ואנן קיי"ל שלא נאסר משום הכנה.
עיין
מג"א סוף סי' תטו (ואם
לא אמר, אינו עירוב, כמ"ש סי' תי"ו ס"ב עיי"ש. ועיין סי'
שס"ו) , והיינו שדוקא עירובי תחומין בפת צריך
לקרוא עליו שם עירוב בפה, משא"כ עירובי חצרות סגי בלא קריאת שם, כדלעיל
סוס"י שסו (ואם גבו העירוב ולא ברכו עליו, ולא אמרו עליו כלום, אין הברכה
והאמירה מעכבת, ומותרים לטלטל מבתים לחצר).
ובסי'
תיו ס"ב (שאסור לעשות שום הכנה מיום
טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדיבור ... שאינו יכול לערב בפת ... מפני שהיה
צריך לקרות עליו שם עירוב, ונמצא מכין), ודו"ק .
הרי שדוקא עירובי תחומין בפת, שצריך לקרוא עליו שם עירוב בפה, נאסר משום הכנה,
משא"כ עירובי חצרות, שאין צריך לקרוא עליו שם עירוב בפה, לא נאסר משום הכנה
אלא משום שנראה כמתקן דבר.
*
ובאמת
עיקר טעם האיסור בעירובי תחומין הוא כאמור בביצה יז, א (עירובי תחומין לא , מאי
טעמא , דלמקני שביתה בשבתא לא ). הובא גם לקמן סי' תצה בקונטרס אחרון ס"ק יא (ולא
אסרו עירו בי תחומין אלא מפני שקונה שביתה , דהיינו קניית רשות).
אלא
שגם בעירובי תחומין לא אסרו אלא במקום שצריך לקרות עליו שם עירוב.
*
וראה
לקמן סי' תקג ס"ג (אף על פי שהניח עירובי תבשילין , שאין עירוב תבשילין מתיר
אלא תיקון צרכי סעודת שבת אבל לא שאר הכנות מיום טוב לשבת, כמו שנתבאר בסי'
שצ"ג), נראה לכאורה שגם בעירובי חצרות שבסי' שצג, נאסר משום הכנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיב שלא לבשל לצורך נכרי ביום טוב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
האפייה היא צורך יום טוב :
2624 ירושלמי חלה פ"א ה"ה (עיסת כלבים ... ונעשית ביום טוב ... דתני, רבי
שמעון בן אלעזר אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא ).
ב"י (ולדברי הכל איכא למידק, אפילו אית ליה נבלה שאפשר לפייסן בה, אמאי שרי
לאפות כל העיסה, שהרי כיון שהכלבים אוכלין ממנה נמצא שאינה צריכה כולה לאדם ביום
טוב ... מצאתי דמוקי לה בירושלמי בפרק קמא דמסכת חלה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר
(ביצה יז, א) ממלאה אשה תנור פת מפני שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא ). יש"ש
שם (ויש להקשות, מאחר דמשמע להדיא מהאי מתניתין דאין אופין לכלבים, אם כן מה מועיל
שיכול לפייסן, סוף סוף הואיל ואוכלין כלבים ממנה נמצא שאין צריך לכולה ונמצא שאפה
יותר מכדי צורך האדם, ונראה דאיירי בתנור אחד דשרי ... מפני שהפת נאפת יפה , וכן
איתא להדיא בירושלמי, בפ"ק דחלה).
והיינו שכדי להתיר להוסיף פת או בשר
שדעתו לאכול בחול, צריך שני תנאים:
(א) שעל ידי הוספת הפת או הבשר נאפית
הפת ומתבשל הבשר יפה יותר.
(ב) שיכול לאכול כל הפת או הבשר ביום
טוב אם ירצה.
סקירת פרטי הלכה זו – לעיל סי' תקו
ס"ו (הערה 43 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיב שלא לבשל לצורך נכרי ביום טוב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
רש"ל וב"י
2655 סוף הסימן (ולדברי הכל איכא למידק, אפילו אית ליה נבלה שאפשר לפייסן בה, אמאי שרי
לאפות כל העיסה, שהרי כיון שהכלבים אוכלין ממנה נמצא שאינה צריכה כולה לאדם ביום
טוב ... מצאתי דמוקי לה בירושלמי בפרק קמא דמסכת חלה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר
(ביצה יז, א) ממלאה אשה תנור פת מפני שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא ). הרי שגם
דעתו, שמה שהפת נאפית יפה אינו מועיל אלא כשיכול לפייסן במאכלים אחרים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) תרלח סוכה ונויה אסורין כל שבעה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ו נויי הסוכה, דהיינו מיני פירות ומיני מגדים שתולים בסוכה כדי לנאותה, בין שהן תחת הסכך בין שהן סביב הדפנות, אסור להסתפק מהם כל ימי החג, ואפילו אם נפלו מהסוכה, מפני שהוא ביזוי למצוה כשמסתפק מנויה .
2177 גמרא שבת כב, א (אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ... משום ביזוי מצוה). שו"ת הרא"ש כלל כד סי' ט (דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד מטעמא דהוקצה למצותו, לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה. אבל נויי סוכה אין לאסרן בחולו של מועד מטעמא דהוקצה למצותו, שאין הסוכה בטלה כשאין בה נויין, הילכך איצטריך טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין. והשתא דאסירי להו משום טעם דבזויי מצוה, בעודן תלויין בסוכה, אסרינן להו משום הוקצה למצותו אפילו נפלו בחול המועד . אבל אי לאו טעמא דבזויי מצוה, אפילו בעודן תלויין הוו שרו בחול המועד ). ר"ן ביצה יז, א (ומיהו איכא למידק דהכא גמרינן דסוכה אסורה מן התורה משום היקשא דחגיגה, ובפרק במה מדליקין יהבינן טעמא להך ברייתא [דנויי סוכה] דתני אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג משום בזויי מצוה ... תירץ הרמב"ן ז"ל דכולהו איתנהו, דעצי סוכה כל ז' אסורין מן התורה כחגיגה, ונויי סוכה אסורין כל ז' משום בזויי מצוה, והיינו ההיא דפרק במה מדליקין ... ונראה לי דאע"ג דאיסורא דנויין משום בזויי מצוה, מכל מקום כיון שטפלן לסוכה עשאן כמוה, ואי מתהני מנייהו אפילו לאחר שנפלו, איכא משום בזויי מצוה). הובא ב"י ד"ה ומ"ש ולפי. טור ושו"ע שם (אפילו נפלו).
והיינו שאף שבציצית נתבאר לעיל סי' כא ס"א (ציצית תשמישי מצוה הן ... כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצוה), וסי' מב ס"ו (שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד, כמו שנתבאר בסי' כ"א (ואין צריך לומר בתשמישי קדושה, כגון לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו ... משום בזוי מצוה)). מכל מקום נויי סוכה אסורין אפילו נפלו, כיון שטפלין לסוכה עשאן כמוה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
עצמי' כנ"ל, [oldpage_636] ואח"כ נמשך ברכה בסוף מיום השבת על כל הוי"ו ימים כנ"ל), [ו]אחר בחי' ברכה כללי' זו דשבת על ו' ימים דחול אחר ההעלאה דאו"ח כנ"ל שזהו שנק' זכרון למע"ב והוא מ"ש ויברך אלקים כו', אח"כ א' תחלה למקראי קדש שזהו מ"ש ויקדש אותו למעלה מכל בחי' קדושה דיו"ט כו' שהוא בבחי' בינה שהחכ' נמשך לבינה ביחוד חיצוני' דמע"ב וביחוד פנימי' ביו"ט ושבת עצמו נק' קדש מלה בגרמי' שנבדל מהיות מקור להמשכה בבינה, ועכ"ז נק' תחלה למקראי קדש כו' דישראל קדשינהו לזמני' ושבת מקדשא וקיימא מוימ"ב כו' כמ"ש במ"א וד"ל).
483 ושבת מקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רלב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
והנה באמת יש להבין בגוף הענין מ"ש זכור את יום כו' דמשמע שזהו ענין ציווי ואזהרה לישראל דוקא שהם יזכרו לקדש את יום השבת , ולפ"ז מובן דקדושת השבת בישראל תליא דוקא וע"כ ציוה שהם דוקא יקדשו את השבת , ובאמת הלא ארז"ל דשבת מיקדשא וקיימא מששת ימ"ב והוא [ב]שבת הראשון שנק' שבת בראשית שנא' ויברך אלקים את כו' ויקדש אותו כו' (וכן כאן ביו"ד הדברות אמר ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו כבר בו' ימ"ב).
11 דשבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כו', שמנושא הענין משמע שהעבודה בששת ימי החול הוא ציווי ובאמת איננו ציווי כלל, ובכדי להבין זה צ"ל מארז"ל במד"ר בראשית פי"א תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג, א"ל הקב"ה כנס"י היא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י היא בן זוגך, היינו דבור זכור את יוה"ש לקדשו, מזה משמע שנש"י משפיעים בשבת , וכן כתי' ושמרו כו' לעשות את השבת שישראל עושים את השבת , ולכאורה אינו מובן שהרי שבת מקדשא וקיימא , ואינו כמו יו"ט שתלוי בישראל דאינהו דקדשינהו לזמנים ולכן מברכים מקדש ישראל והזמנים , ישראל תחלה ואח"כ זמנים, וכמארז"ל במשנה ט' פ"ב דר"ה ע"פ אשר תקראו אתם בין בזמנם בין שלא בזמנם אין לי מועדות אלא אלו, ובגמ' על משנה זו דך"ה ע"א ג"פ כתי' אותם חסר, אתם אפי' שוגגים כו' אתם אפי' מוטעים, שתלוי קביעות המועדים בישראל , וכמארז"ל במד"ר בא פט"ו ע"פ החדש הזה לכם, שא' הקב"ה למאה"ש אני ואתם נסכים על מה
7 ולכאורה . . שבת מקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם סה"מ תרל"א ח"א ע' קנח. וש"נ. לקמן פ"ו. מאמר ד"ה במשנה וכו' ר' נהוראי אומר פ"ג. ד"ה ושאבתם מים בששון פ"א ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שישראל גומרים ומעברים את השנה שנא' (תילי' סי' נ"ז ג') אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי כו', א"ל הקב"ה לישראל לשעבר הי' בידי שנאמר עשה ירח למועדים (תילי' סי' ק"ד י"ט) אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם אם אמרתם הן הן כו' לאו לאו כו' לכך כתי' החודש הזה לכם, אבל שבת מקדשא וקיימא משי"ב, וכמארז"ל אטו שבת ישראל מקדשי ליה , ולכן מברכין מקדש השבת לבד ואין מזכירים שם ישראל מפני שמקדשי וקיימי משי"ב, ולכן פי' רבינו ז"ל ששבת גבוה מישראל , ולכאורה אינו מובן הלא מהמד"ר הנ"ל שכנס"י היא בן זוגך משמע שכנס"י משפיעים בשבת שנמצא מעלת ישראל גדלה כו', ויובן בהקדם ענין מארז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף דלכאורה אינו מובן מה שייך קרי"ס לענין זיווגים עד שאומר שקשה ענין בחי' הזיווג כמו קרי"ס שמזה מובן שענין הילוך בנ"י בים סוף זהו ג"כ בחי' זיווג כו' וצ"ל זה.
19 אטו שבת ישראל מקדשי ליה : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א במשנה וכו' ר' נהוראי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך לפ"ז צ"ל מ"ש זכור את יום השבת לקדשו הלא שבת מקדשא וקיימא , שהרי זהו מטעם כי בו שבת כו' בחי' עליות העולמות כו' ומהו לקדשו כו'.
57 שבת מקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ושאבתם מים בששון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ממשיכים תוס' קדושה בשבת ובאמת שבת מקדשא וקיימא , גם להבין מה שא' זכור בקמץ תחת הזיין ולא אמר זכור בשוא (דזכור בשוא אין משמעותו רק ל' ציווי משא"כ זכור בקמ"ץ לפעמים הוא לשון ציווי ולפעמים הוא ל' מקור ומשפיע, ולכאו' צ"ל דהל"ל בל' דליכא למיטעי בי' כו').
13 שבת מקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם לקמן פ"ג. בהערה שלפנ"ז. סה"מ תרל"א ח"א ע' קנח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית מלאכתך כו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך, הנה ממ"ש ששת ימים תעבוד משמע שהוא ציווי ובאמת אינו כן, ואי' במדרש תנא רשב"י אומר אמרה שבת להקב"ה לכולם יש בן זוג פי' ששת ימי בראשית הם ג' זוגות ולי אין בן זוג א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך וזהו שא"ל הקב"ה לישראל זכרו אותו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י יהי' בן זוגך והוא הדיבור זכור את יום השבת לקדשו, משמע דישראל הם בחי' דכר שמשפיעים בשבת וכן כתי' ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת שישראל עושין את השבת , ובאמת אינו כן דהלא שבת מיקדשא וקיימא לכן חותמין מקדש השבת וביו"ט
9 ובאמת . . שבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם סה"מ תרל"א ח"א ע' קנח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום אורח חיים סימן ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועפ"ז י"ל דמצות שבת ה"ה מיקדשי וקיימא , דבו שבת כו' (ולכן חותמין מקדש השבת ולא מקדש ישראל והשבת כמו ביום טוב כידוע), ולא על ידי שצונו, ולכן אין אומרים וצונו.
114 מיקדשי וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט, שבשבת אנו אומרים מקדש השבת דקדושה וקיימא משבת בראשית וביו"ט אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים, והיינו ע"י ראש ב"ד שאומר מקודש החדש וממילא נתקדש הרגל שחל בחדש ההוא, ביום המוגבל בחדש ההוא ע"פ התורה, ולמה הוא כן שקדושת יו"ט דייקא יהי' תלוי בישראל , ולא קדושת שבת כו'.
2 השבת דקדושה וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור הדברים הנה כתיב זכור את יום השבת לקדשו דמשמע מזה שישראל צריכין לקדש את השבת והלא ארז"ל דמה שאו' מקדש ישראל והזמנים היינו משום דישראל מקדשינהו לזמנים משא"כ שבת מיקדשא וקיימא לכן אנו אומרים מקדש השבת בלבד וא"כ למה או' לקדשו.
10 שבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר