ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד ראה שיחה א

79

רמב"ם להדגיש שיש כאן חידוש, שיש חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן, היינו שכוונת הרמב"ם היא להחידוש דטפל חמור מן העיקר, ובזה מגדיר הרמב"ם הדין דפדיון מע"ש, שהוא כאופן הג' הנ"ל, שיש כאן משום טפל חמור מן העיקר, כנ"ל בארוכה.

ה. אמנם עדיין צריך להבין.

איך אפשר לומר דס"ל להרמב"ם דדין זה (שלקוח בכסף מע"ש אינו נפדה) יש בו משום "טפל חמור מן העיקר" — והרי בגמ' שם²⁶ מסיק שאין להביא ראי' מדין זה ש"יש טפל חמור מן העיקר", כי "התם לא אלימא קדושתי' למיתפס פדיוני'"²⁷ [והיינו דזה שאין לפדות פירות הלקוחים בכסף מעשר אינו מחמת החומר שבהם, אלא אדרבה, משום שקדושתם היא קדושה קלה ("לא אלימא קדושתי'") שאין ביכולתה להתפיס את דמי הפדיון]?

בפשטות י"ל:

(א) מכיון שאין זה פסק הלכה אלא (רק ע"ד) טעם הלכה — נקט הרמב"ם הטעם הפשוט יותר (ע"ד המבואר בכללי הרמב"ם²⁸ שכותב דרשה הפשוטה יותר כו').

(ב) שהרמב"ם ס"ל דזה הוי רק קס"ד בגמרא, אבל למסקנא נקטינן דהוי בכלל טפל חמור מן העיקר²⁹ (כלשון הרדב"ז "ואשכחנא בכמה דוכתי³⁰ דטפל חמור מן העיקר").

אבל להסביר יותר יש לומר, דזה שכתבו הרמב"ם כאן הוא משום שתוכן מצות מעשר שני קשור עם כלל זה שמצינו טפל חמור מן העיקר.

ו. נתבאר במ"א³¹ החילוק בין בכור למעשר (בהמה), דבכור קדושתו היא מרחם³² ואינה תלוי' בפעולת האדם; משא"כ קדושת מעשר תלוי' בפעולת האדם, שהאדם מונה את הצאן, ואז נעשה "העשירי³³ (יהי') קדש"³⁴, ועד"ז הוא גם במעשר שני, שחלות "קדושתו" היא ע"י מעשה ההפרשה.

והיינו, שבכור הוא קדושה משמיא, ומעשר הוא קדושה הנעשית ע"י האדם.

אמנם בפרטיות יש גם במעשר עצמו ב' ענינים: (א) מעשה האדם שהוא המנין (ההפרשה³⁵), (ב) הקדושה משמיא³⁶ הבאה לאח"ז.

הערות

26. זבחים שם (מט, א).
27. וכן הביא רש"י טעם זה בכ"מ בש"ס (פסחים לח, א. ב"מ נג, ריש ע"ב (ד"ה יקבר). סנהדרין קיג, רע"א), שזהו הטעם דר"י שיקבר. וזהו על פי פירושו כאן בזבחים, דהגמ' בא להביא ראי' מר"י. ובדעת רבנן כתב בפסחים שם, דלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה דאלימא למיתפס פדיונו.
28. יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד.
29. ראה לקח טוב (להר"י ענגל) כלל יז בתחלתו, דמזה דקאמר בזבחים שם ואבע"א כו' "מוכח בהדיא דס"ל להאי שינוי' דאפשר לטפל שיהי' חמור מן העיקר דאל"כ למה לו לאיבע"א הלא די בתירוץ הראשון".
30. אף שבכמה סוגיות איתא דא"א לטפל שיהא חמור מן העיקר — ראה זבחים סג, א. מנחות צא, ב. בכורות יד, ריש ע"ב. וראה לקח טוב שם.
31. ראה לקו"ש חי"ז ע' 333. וש"נ.
32. ראה רמב"ם הל' בכורות פ"א ה"ד.
33. בחקותי כז, לב.
34. ראה בפרטיות לקו"ש שם ע' 333 הערה 10, 11.
35. ראה לשון הרמב"ם ריש הל' מע"ש. סהמ"צ מ"ע קכח.
36. שהרי האדם רק "מונה" (אומר מספר) וקדושה מאן דכר שמי'. ומשמיא נאמר "העשירי יהי' קודש". וראה רמב"ם הל' בכורות פ"ח ה"ג "שהעשירי מעצמו נתקדש", שם ה"ז "שהעשירי מאליו נתקדש". ולהעיר דהאינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים והשביעי שבת (שבת סט, ב). ואת"ל שצ"ל תפלות וקידוש אומר "מקדש השבת" — כי שבת מקדשא וקיימא (ביצה יז, א. רש"י ד"ה מקדש השבת — ברכות מט, א).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.